|
|||||
|
שעטנז בזמן – ביקורת ספר
אלי אשד |
|||||
|
|
|||||
| העובדה שלונאריס מיועד לבני נוער מאפשרת לאלי אשד לסלוח על הפגמים הרבים בספרה הראשון של קים רויטבורד שראה אור לאחרונה. | |||||
| לונאריס: הכניסה לעיר האסורה. מאת: קים רויטבורד שחר ניר הוצאה לאור 2005 253ע' 58 ₪ אזהרה : הכתבה כוללת ספוילרים על עלילת הספר כותב שורות אלה הוא חובב אובססיבי של כל ספר או סיפור הקשורים למסע בזמן, על אחת כמה וכמה כאשר המדובר בספר ישראלי. בימים אלה יצא לאור ספר חדש שהוא לכאורה מסוג זה בשם "לונאריס: הכניסה לעיר האסורה", ספר שהזכיר לי מדוע אני מעדיף ספרי מדע בדיוני על ספרי פנטזיה. "לונאריס –הכניסה לעיר האסורה" נכתב בידי סופרת צעירה בשם קים רויטבורד שעוסקת במחשבים וזהו ספרה הראשון. רויטבורד, ילידת קישינייב שבמולדביה 1963, עלתה ארצה בשנת 1973 שבוע לפני יום כיפור. "רוב חיי עסקתי והתעניינתי במחשבים" כותבת הסופרת, "הנסיעה בזמן תמיד ריתקה אותי וכתיבה היא בשבילי כמו נסיעה למימד אחר. תמיד כתבתי אך זו פעם ראשונה שהחלטתי לפרסם." הסיפור הוא סטנדרטי למדי. נערה בת זמנינו, בת 15 רגילה (לפחות לכאורה), מתלווה לנוסע מסתורי ומקבלת את הלונאריס; שעון זהב דמוי כדור שהוא מכשיר מסע בזמן ובנוסף קמע אדיר כוח המורכב משלושה סמלים - דרקון ,יונק דבש ודולפין. מסתבר שהנערה היא בת לגזע של נוסעים בזמן הנודדים בין מימדים ועולמות מקבילים. היא מגיעה עם המדריך המסתורי אל "העיר האסורה", בה גרים רק נוסעי זמן מתקופות שונות ומעולמות שונים. שם היא פוגשת את חבריה שעוזרים לה לפתור את תעלומת זהותה. אלא שבניגוד לספרי מסע בזמן קודמים בעברית, היא אינה באמת נוסעת בזמן, להוציא מסע קצר בהתחלת הסיפור אל העתיד של שנת 21760, מסע המשמש כהדגמה ליכולות המכשיר. במקום זאת היא עוברת לעולמות ומימדים מקבילים. במסעותיה ברחבי העולם החדש היא נתקלת, בין שאר טיפוסים מוזרים, בערפדים שאחד מהם נקרא "לוקארד" (וההנחה היא שהקורא יבין בדיוק שהכוונה היא לסיכול אותיות של דרקולה). בהרפתקאות רבות היא פוגשת יצורים רבים מעולמות שונים ומבלי דעת מצילה את העיר משעבוד על ידי האיש הרע, זורלוק (כבר השם מאפשר להבין מיד מיהו ומהו) שמאיים לרכוש את העיר מהישויות שהן בעליה. רוב רובה של העלילה עוסק בתיאור מסעה של הנערה ומפגשה עם נפלאות עיר מסעות הזמן, ובמפגשיה עם הטיפוסים השונים והמשונים שמאכלסים אותה. באופן מפליא מתעניינים תושבי העיר בדברים שמוכרים היטב לתושבי כדור הארץ בראשית המאה ה-21 כמו משחקי תפקידים. (אזהרה: כאן יש ספויילר לגבי הסיום) הפתעה לטובה היא ההתמודדות הסופית בין הגיבורה לבין הנבל שזומם להשתלט על עיר נוסעי הזמן. למרבית הפלא המאבק הסופי לא מתנהל בכוח הזרוע, בקרב חרבות או בהפגנת כישורי כישוף איזוטריים כמקובל, אלא דווקא דרך יכולת נאום בבית משפט דהינו דרך הפגנת כישורים אינטלקטואליים. בהתמודדות זו חושפת הגיבורה את התכונות המייחדות לטובה את תושבי מימד הזמן שלנו "אקודראק -77", מימד שמסתבר כבזוי למדי בין המימדים האחרים. אבל הטיעונים בהם משתמשת הגיבורה בנאומה לטובת אנשי עולמנו הם בסגנון של "בעולם שלי באמת יש הרבה דברים מכוערים אבל יש שם גם דברים יפים כמו צדק, חברות, אהבה, שוויון וחופש, וגם אם הדברים הללו נמצאים שם בכמות מזערית ,הם שווים הרבה יותר מדברים רבים בעולמות שלכם." למה לא יכלה המחברת לחשוב על נאום קצת יותר מחוכם ומתוחכם מההבלים הקלישאיים האלה? אבל במחשבה שנייה אולי היא צודקת אחרי הכל מה אפשר לצפות מנערה בת 15? חבל רק שהסצנה הזאת שיכלה להיות מרשימה, מרוסקת על ידי הזכייתה האקראית של הגיבורה במשפט, לא בשל ניצחונה בהפגנת אינטליגנציה יוצאת דופן אלא אך ורק הודות לקמע שמגלה כי היא מלכת העיר. הסיפור הוא בסיסי ופשטני ומתמקד בעיקר בתיאור הסביבה הפנטסטית וההמצאות המוזרות שבהן נתקלת הגיבורה לפני ההתמודדות הסופית עם האיש הרע זורלוק. כל אלו ועוד, מורים על חוסר ניסיונה של רויטבורד בכתיבה למרות שניתן אולי לסלוח לה על פגמים רבים לנוכח העובדה שהספר מיועד לבני הנעורים. המילה הטובה ביותר לתאר את הספר היא שעטנז. דהיינו ערבוב של מין בשאינו מינו. הדבר הצורם ביותר בספר הוא הערבוב המוחלט הקיים בו בין אלמנטים של פנטזיה ומד"ב, אלמנטים אשר עדיף היה שיישארו נפרדים, או לכל הפחות אם ישולבו זה בזה, יעשה הדבר מסיבות טובות. בספר זה נראה השילוב כאקראי לחלוטין. למשל בפרק שבו הגיבורה מגיעה למקום שבו הדמויות יוצאות מבין דפי ספרים, משל היה המדובר באגדה לילדים קטנים, והכל ללא הסבר כל שהו. ואל יקל הדבר בעיניכם. קיימים הבדלים בסיסים ומהותיים בין אלמנטים של מדע בדיוני טוב ופנטזיה טובה, והספר, למרות שהוא מתחיל כמד"ב מתגלה לבסוף כפנטזיה טהורה. הגיבורה הרגילה לכאורה, שמגיעה לעיר הנוסעים בזמן, מגלה לבסוף שהיא בת של מלך העיר. דהיינו כל ההישגים שלה הם לא כל כך כתוצאה מכישוריה (שאין להם הוכחות רבות במהלך הספר) אלא נובעים ממוצאה המלכותי ודמה הכחול. זוהי בהחלט עלילה מקובלת בסיפורי פנטזיה. בספרי מדע בדיוני לעומת זאת לרוב, (כמובן תמיד יש יוצאי דופן) הדמויות משיגות את מטרתן לא בשל דם מלכותי אלא בעשר אצבעותיהן, ולעיתים למרות מעמד חברתי נמוך ועל ידי שימוש באינטליגנציה כנגד כל הסיכויים. אם נרצה אלו הם ההבדלים הבסיסיים בין סדרת "מסע בין כוכבים" שהיא מד"ב אמיתי, שגיבוריה קיבלו את הכישורים המיוחדים שלהם לאחר חינוך ארוך באקדמיה, ולא בגלל מוצא כלשהו. בסדרת "מלחמת הכוכבים" לעומת זאת, שהיא פנטזיה המתחזה למד"ב, הגיבורים הם גיבורי על ונסיכים משום שהם נולדו כך ויש להם את הגנים המתאימים ותו לא. בדיוק כמו בספר "לונאריס". זוהי רק אחת הסיבות בגללן אני מעדיף מד"ב על פנטזיה. וזאת הסיבה האמיתית בעטיה לא חיבבתי את ספרה של רויטבורד, מעבר לסיפור הפשטני. עם זאת יש להודות שהיא מייצגת את הטרנד המרכזי בסיפורי הפנטזיה במאה השנים האחרונות. ניתן לקוות שהטרנד הזה לא ילך ויתחזק, אך דומה שזה בדיוק מה שקורה. כנראה מכיוון שהוא משקף שאיפה אנושית בסיסית להשיג הישגים בדרך הקלה; משום שנולדת כבן דם כחול ולא משום שעבדת והתאמצת לשם כך. לדברי הסופרת אמור להיות ספר המשך להרפתקאותיה של הגיבורה, עלילות שאולי יובילו אותה למסע אמיתי בזמן, אולי לימי בית שני. יש לקוות שיחול שיפור בסיפורים הבאים ושבהמשך יושם דגש יתר על כישוריה של הגיבורה ופחות על דמה האצילי. עוד יש לקוות שאת הישגיה בהמשך תשיג הגיבורה בדרך מעניינת יותר מאשר על ידי הפגנת קמע מלכותי. ואולי, מי יודע, יתגלה שאחרי הכל היא לא בת מלך אלא רק עוד ילדה רגילה מכדור הארץ, מה שיהפוך אותה לדמות מעניינת בהרבה. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |