|
|||||
|
נפילת היפריון - פרק מתוך ספר
דן סימונס עברית יעל סלע - שפירו |
|||||
|
|
|||||
| בימים אלו רואה אור בעברית 'עליית אנדימיון' - הספר הרביעי בסדרת 'היפריון'. לכבוד הספר, הרי לכם הפרק השני בספר 'נפילת היפריון' - חלקה השני של הסדרה. | |||||
| פרק 2. כל עידן הרה סכנה ופירוד מצמיח מנהיג שנועד לו, נפיל פוליטי, שבדיעבד היעדרותו נראית בלתי נתפשת בעת כתיבת ההיסטוריה של אותו עידן. מיינה גלדסטון הייתה מנהיגה שכזו לעידן האחרון שלנו, אף-על-פי שאיש לא היה יכול לתאר לעצמו אז שלא יִוותר אף אחד חוץ ממני לרשום את ההיסטוריה האמיתית שלה ושל העידן שלה. גלדסטון הושוותה לדמות הקלאסית של אברהם לינקולן פעמים כה רבות עד שכשהובילו אותי אליה, בליל מסיבת הארמדה, התפלאתי מעט שלא מצאתי אותה במעיל ארוך שחור ובמגבעת. היו'ר של הסנאט ומנהיגת הממשלה המשרתת מאה ושלושים מיליארד איש לבשה חליפת צמר אפור רכה, מכנסיים וטוניקה מעוטרים רק בשמץ של חוט אדום שהציץ בתפרים ובחפתים. לא חשבתי שהיא נראית כמו אברהם לינקולן... וגם לא כמו אַלְוַורֶז-טֶמְפּ, בן דמותה הקדום ביותר השני, לטענת העיתונות. אני חשבתי שהיא נראית כמו גברת זקנה. מיינה גלדסטון הייתה גבוהה ודקה, אבל ארשת פניה הייתה נשרית יותר מאשר לינקולנית, בזכות אפה הבולט, הכפוף כמקור; עצמות הלחיים החדות; הפה הרחב, דק השפתיים, מלא ההבעה; השיער האפור המזדקר בתספורת קצוצה גלית, שבאמת דמה לנוצות. אבל התו הנחרט ביותר בזיכרון בפנים של מיינה גלדסטון היה דווקא העיניים שלה: גדולות, חומות ועצובות עד אין קץ. לא היינו לבד. הובילו אותי לחדר ארוך, מואר ברכות, שכל כתליו מדפי עץ הנושאים מאות ספרים מודפסים. הולו-מסגרת ארוכה דימתה חלון המשקיף אל הגנים. הפגישה שהתנהלה התקרבה לקיצה, ותריסר נשים וגברים עמדו או ישבו בחצי מעגל מאולתר שבראשו שולחן הכתיבה של מיינה גלדסטון. היו'ר נשענה על שולחנה כבדרך אגב, משקלה נח עליו וזרועותיה שלובות. היא נשאה את מבטה כשנכנסתי. 'מ' סברן?' 'כן'. 'תודה שבאת'. קולה היה מוכר מאלפי עימותים ב'כל-דברים', מחוספס כעץ מרוב שנים, ובעל נימה חלקה כליקר איכותי. המבטא שלה היה מפורסם - שילוב של דקדוק מושלם עם מקצב כמעט נשכח של טרום-היג'רה, שלבטח היה ניתן למצוא עכשיו רק באזורי דֶלתת הנהר שבעולם הבית שלה, פַּאטַווּפָה. 'רבותי וגבירותי, הרשו לי להציג בפניכם את מ' ג'וזף סברן', היא אמרה. כמה מהנוכחים הנהנו, וניכר בהם שאין להם מושג למה אני שם. גלדסטון לא המשיכה בהיכרויות, אבל אני נגעתי בחוג המידע כדי לזהות את כולם: שלושה חברי קבינט, כולל שר ההגנה; שני רמטכ'לים של הכוח; שני עוזרים של גלדסטון; ארבעה סנטורים, כולל הסנטור קוֹלְצֶ'ב רב-ההשפעה; ובבוּאה של יועץ הטכנו-ליבה המכונה אַלְבֶּדוֹ. 'מ' סברן הוזמן לכאן כדי להציע נקודת מבט של אמן על ההתרחשויות', אמרה היו'ר גלדסטון. גנרל הכוח:קרקעי מוֹרְפּוּרְגוֹ השמיע נחרת צחוק. 'נקודת מבט של אמן? עם כל הכבוד, היו'ר, למה לעזאזל את מתכוונת?' גלדסטון חייכה. במקום לענות לגנרל, שבה ופנתה אלי. 'מה אתה חושב על מעבר הארמדה, מ' סברן?' 'זה יפה', אמרתי. גנרל מורפורגו השמיע שוב אותו קול. 'יפה? הוא מסתכל על הריכוז הגדול ביותר של כוח אש חללי בהיסטוריה של הגלקסיה ואומר שזה יפה?' הוא פנה לאיש צבא אחר ונד בראשו. חיוכה של גלדסטון לא התערער. 'ומה דעתך על המלחמה?' היא שאלה אותי. 'יש לך דעה על הניסיון שלנו להציל את היפריון מהברברים המנושלים?' 'זה טיפשי', אמרתי. בחדר השתררה דממה. מִדגמי זמן-אמיתי ב'כל-דברים' הצביעו על 98 אחוז תמיכה בהחלטתה של היו'ר גלדסטון להילחם ולא לוותר על קולוניית היפריון לטובת המנושלים. עתידה הפוליטי של גלדסטון היה תלוי בתוצאה חיובית לעימות. הנשים והגברים בחדר הזה סייעו בעיצוב המדיניות, קבלת ההחלטה לפלוש, וההוצאה לפועל של ההכנות. הדממה התארכה. 'למה זה טיפשי?' שאלה גלדסטון חרישית.החוויתי בידי הימנית. 'ההגמוניה לא נלחמה מזה שבע מאות שנה', אמרתי. 'טיפשי לבחון בצורה כזו את היציבות שלה'. 'לא נלחמה!' צעק הגנרל מורפורגו. ידיו האדירות אחזו בברכיו. 'איך לעזאזל היית קורא למרד גְלֶנוֹן-הַייט?' 'מרד', אמרתי. 'התקוממות. פעולה משטרתית'. סנטור קולצ'ב חשף את שיניו בחיוך נטול שעשוע. הוא היה מלוסוס ונדמה שהוא יותר שריר מאשר אדם. 'קרבות של הצי', הוא אמר, 'חצי מיליון הרוגים, שתי יחידות של הכוח עסוקות בקרב למעלה משנה. חתיכת פעולה משטרתית, בן'. לא אמרתי דבר. לִי הַאנְט*, אדם מבוגר וחולני למראה, שנאמר עליו שהוא העוזר הקרוב ביותר לגלדסטון, כחכך בגרונו. 'אבל מה שמ' סברן אומר הוא מעניין. מהם לדעתך ההבדלים בין... ה... העימות הזה ובין מלחמות גלנון הייט, אדוני?' 'גלנון הייט היה קצין הכוח לשעבר', אמרתי, מודע לכך שאני מציין את המובן מאליו. 'המנושלים היו קבוצה בלתי ידועה מזה מאות שנים. גודל כוחות המורדים היה ידוע, והיה ניתן להעריך את הפוטנציאל שלהם בקלות; נחילי המנושלים היו מחוץ לרשת מאז ההיג'רה. גלנון הייט נשאר בתחומי הפרוטקטוראט, ופשט על עולמות במרחק של לכל היותר חודשיים חוב-זמן מהרשת; היפריון הוא במרחק של שלוש שנים מפַּארְוַואטִי, אזור ההיערכות הקרוב ביותר של הרשת'. 'ואתה חושב שלא חשבנו על כל זה?' שאל גנרל מורפורגו. 'מה לגבי הקרב בבְּרֶסְיַה? שם כבר נלחמו במנושלים. זה לא היה... מרד'. 'שקט, בבקשה', אמר לי האנט. 'המשך, מ' סברן'. שוב משכתי בכתפי. 'ההבדל העיקרי הוא שהפעם אנחנו מתעסקים עם היפריון', אמרתי. סנטור רִיחוּ, אחת הנשים הנוכחות, הנהנה כאילו הסברתי את עצמי באופן מושלם. 'אתה מפחד מהשְרַייק', היא אמרה. 'האם אתה חבר בכנסיית הכפרה האחרונה?' 'לא', אמרתי, 'אני לא חבר בכת השרייק'. 'אז מה אתה כן?' דרש מורפורגו. 'אמן', שיקרתי. לי האנט חייך ופנה לגלדסטון. 'אני מסכים שנקודת המבט הזאת הייתה דרושה כדי לנער אותנו, היו'ר', הוא אמר והצביע על החלון ועל דמויות ההולו של הקהל שהמשיך להריע, 'אבל אף שידידנו האמן העלה נקודות חשובות, כולן נסקרו ונשקלו כבר במלואן'.סנטור קולצ'ב כחכך בגרונו. 'אני מצטער להעלות את המובן מאליו כשנדמה שכולנו מעדיפים להתעלם ממנו, אבל האם ל... ג'נטלמן... הזה יש אישור ביטחוני מתאים להיות נוכח בדיון כזה?' גלדסטון הנהנה וחייכה את אותו חיוך דק שכל-כך הרבה קריקטוריסטים ניסו לתעד. 'מ' סברן הוזמן על-ידי משרד האמנות כדי לצייר סדרה של דיוקנאות שלי בימים או בשבועות הקרובים. נדמה לי שהתאוריה היא שלציורים יהיה ערך היסטורי מסוים, ואולי אף ישמשו כבסיס לדיוקן רשמי. בכל מקרה, מ' סברן קיבל אישור ביטחוני בדרגת טי-זהב, ואנחנו יכולים לדבר בחופשיות בנוכחותו. בנוסף על זה, אני מעריכה את גילוי הלב שלו. אולי הגעתו מרמזת על כך שהפגישה שלנו הגיעה לסיומה. אצטרף אליכם בחדר המלחמה ב08:00- מחר בבוקר, מעט לפני שהצי יתממש בחלל של היפריון'. הקבוצה התפזרה מיד. גנרל מורפורגו נעץ בי מבט זועף כשיצא. סנטור קולצ'ב חלף על פני במבט סקרן. היועץ אלבדו פשוט נמוג ונעלם. לי האנט היה היחיד, פרט לגלדסטון ולי, שנותר בחדר. הוא התרווח ותלה את רגלו מעבר למשענת היד של הכיסא הטרום-היג'רי היקר מפז עליו ישב. 'שב', אמר האנט. הבטתי ביו'ר. היא התיישבה בכיסא שלה, ליד השולחן הכבד, והנהנה. התיישבתי בכיסא זקוף המשענת שהכיל קודם את גנרל מורפורגו. היו'ר גלדסטון אמרה, 'אתה חושב שטיפשי להגן על היפריון?' 'כן'. גלדסטון הצמידה את קצות אצבעותיה אלה לאלה וטפחה על שפתיה. מבעד לחלון מאחוריה נמשכה מסיבת הארמדה בתסיסה דוממת. 'נדמה לי שאם יש לך תקוות כלשהן להתאחד עם... אה... המקביל שלך', היא אמרה, 'מוטב לך שנוציא לפועל את תוכנית המתקפה בהיפריון'. לא אמרתי דבר. החלון השתנה והראה את שמי הלילה הבוערים משובלי אש. 'האם הבאת חומרים לציור?' שאלה גלדסטון. הוצאתי עיפרון ופנקס שרטוטים, שאמרתי לדיאנה פילאומל שאין עמי. 'צייר אותנו בזמן השיחה', אמרה מיינה גלדסטון. התחלתי להתוות את התנוחה הנינוחה, הכמעט רובצת שלה, ואז עברתי לתווי הפנים. העיניים ריתקו אותי. הייתי מודע למחצה לכך שלִי האנט נועץ בי מבט מרוכז. 'ג'וזף סברן', הוא אמר. 'בחרת שם מעניין'. ציירתי קווים מהירים ועזים כדי להקנות את תחושת המצח הגבוה של גלדסטון ואת אפה רב-העוצמה. 'אתה יודע למה אנשים חשדניים כלפי סיברידים', שאל האנט. 'כן', אמרתי. 'תסמונת המפלצת של פרנקנשטיין. פחד מכל דבר בעל צורה אנושית שאינו אנושי לגמרי. אני מניח שזו הסיבה האמיתית להוצאתם של האנדרואידים מחוץ לחוק'. 'א-הא', הסכים האנט. 'אבל סיברידים הם אנושיים לגמרי, לא?' 'מבחינה גנטית, כן', אמרתי. גיליתי שאני חושב על אמי, נזכר בפעמים שהקראתי לה במהלך מחלתה. חשבתי על אחי טום. 'אבל הם גם חלק מהליבה', אמרתי, 'ולכן עונים לתיאור 'לא לגמרי אנושיים''. 'אתה חלק מהליבה?' שאלה מיינה גלדסטון והפנתה אלי את פניה. התחלתי שרטוט חדש. 'לא ממש', אמרתי. 'אני יכול להסתובב בחופשיות באזורים שהם מאפשרים לי, אבל זה יותר דומה לגישה רגילה לחוג מידע מאשר ליכולת של אישיות ליבה אמיתית'. הפנים שלה היו מעניינות יותר בצדודית שלושה רבעים, אבל העיניים היו חזקות יותר במבט חזיתי. עבדתי על רשת הקמטים שנמתחו סביב העיניים הללו. היה ניתן לראות בבירור שמיינה גלדסטון מעולם לא התפנקה בטיפולי פולסן.'לו היה ניתן לשמור סודות מהליבה', אמרה גלדסטון, 'אז זו הייתה שטות לאפשר לך גישה חופשית לישיבות המועצה. אבל במצב הנוכחי...' היא הורידה את ידיה והזדקפה. הפכתי דף. 'מה שקורה', אמרה גלדסטון, 'הוא שיש לך מידע שאני צריכה. האם זה נכון שאתה יכול לקרוא את המחשבות של המקביל שלך, האישיות המשוחזרת הראשונה?' 'לא', אמרתי. התקשיתי לתפוש את משחק הקמטים והשרירים בזוויות פיה. קשקשתי קצת בניסיון לתפוש אותו, ואחר כך עברתי לסנטר רב-העוצמה ולאזור שמתחת לשפה התחתונה.האנט הקדיר פניו והביט ביו'ר. ג' גלדסטון שוב בהצמידה את קצות אצבעותיה. 'הַסְבר', היא אמרה. הרמתי את העיניים מהשרטוט. 'אני חולם', אמרתי. 'נראה שתוכן החלומות תואם את המאורעות המתרחשים סביב מי שנושא את השֶתֶל של אישיות קיטס הקודמת'. 'אישה בשם בְּרוֹנֵה לַאמְיִה', אמר לי האנט. 'כן'. גלדסטון הנהנה. 'אז האישיות המקורית של קיטס, זו שחושבים שנהרגה בלוסוס, עדיין חיה?' השתתקתי לרגע. 'זה... הוא... עדיין מודע', אמרתי. 'אתם יודעים שתשתית האישיות היסודית הוצאה מהליבה, כנראה על-ידי הסיבריד בעצמו, והושתלה בביו-מֵיצָד של לולאת שְרוֹן שג' לאמיה נושאת'. 'כן, כן', אמר לי האנט. 'אבל מה שחשוב הוא שאתה נמצא במגע עם האישיות קיטס, ודרכו עם העולים לרגל אל השרייק'. קווים ארוכים וכהים סיפקו רקע כהה לדיוקן של גלדסטון, כדי להעניק לו נפח. 'אני לא בדיוק במגע איתם', אמרתי. 'אני חולם חלומות על היפריון ששידורי העב-קו שלכם אישרו שהם תואמים את המאורעות האמיתיים. אני לא יכול לתקשר עם אישיות קיטס הפסיבית, וגם לא עם הנשאית שלו או עם שאר עולי הרגל'. היו'ר גלדסטון מצמצה. 'איך ידעת על שידורי העב-קו?' 'הקונסול סיפר לעולי הרגל האחרים שהקומלוג שלו יכול לתקשר דרך ממסר העב-קו בספינה שלו. הוא סיפר להם את זה ממש לפני שירדו לעמק'. הנימה של גלדסטון העידה על שנותיה כעורכת דין לפני שנכנסה לפוליטיקה. 'ואיך הגיבו האחרים לווידוי של הקונסול?' הנחתי את העיפרון בכיס. 'הם ידעו שיש בקרבם מרגל', אמרתי. 'את אמרת לכל אחד מהם'. גלדסטון הביטה בעוזרה. פניו של האנט היו נטולות הבעה. 'אם אתה נמצא בקשר איתם', היא אמרה, 'אז אתה בוודאי יודע שלא קיבלנו מהם כל מסר מאז שעזבו את מצודת כּרוֹנוס ונכנסו לעמק קברי הזמן'.נדתי בראשי. 'החלום של אתמול בלילה הסתיים כשהם התקרבו לעמק'. מיינה גלדסטון קמה, ניגשה אל החלון, הרימה יד, והתמונה השחירה. 'אז אתה לא יודע אם מישהו מהם עדיין חי?' 'לא'. 'מה היה מצבם בפעם האחרונה ש... חלמת?' האנט צפה בי במבט מרוכז, כתמיד. מיינה גלדסטון בהתה במסך השחור, גבה מופנה אלינו. 'כל עולי הרגל היו חיים', אמרתי, 'אולי חוץ מהֶט מַסְטִין, הקול האמיתי של העץ'. 'הוא מת?' שאל האנט. 'הוא נעלם מעגלת הרוח בים העשב לפני שני לילות, מספר שעות לאחר שהסיירות של המנושלים הרסו את הספינעץ יְיגְדְרַאזִיל. אבל זמן קצר לפני שעולי הרגל ירדו ממצודת כרונוס, הם ראו דמות בגלימה חוצה את החולות לכיוון הקברים'. 'הט מסטין?' שאלה גלדסטון. הרמתי יד. 'הם הניחו שכן. הם לא היו בטוחים'. 'ספר לי על האחרים', אמרה היו'ר. שאפתי שאיפה עמוקה. מהחלומות נודע לי שגלדסטון מכירה לפחות שניים מהאנשים במשלחת העלייה לרגל: אביה של ברונה לאמיה היה סנטור עמית, וקונסול ההגמוניה היה נציגה האישי של גלדסטון במשא ומתן סודי עם המנושלים. 'האב הוֹיט סובל מכאבים עזים', אמרתי. 'הוא סיפר את סיפור צורת הצלב. הקונסול גילה שגם על האב הויט יש אחד... שניים, למעשה, שלו ושל האב דוּרֶה'.גלדסטון הנהנה. 'אז הוא עדיין נושא את טפיל התחייה?' 'כן'. 'הוא מציק לו יותר ככל שהם מתקרבים למקום מחייתו של השרייק?' 'אני סבור שכן', אמרתי. 'המשך'. 'המשורר, סילנוס, היה שתוי רוב הזמן. הוא משוכנע שהפואמה הבלתי שלמה שלו חוזה וקובעת את השתלשלות המאורעות'. 'בהיפריון?' שאלה גלדסטון, גבה עדיין מופנה אלי. 'בכל מקום', אמרתי. לי הביט ביושבת הראש ואז השיב אלי את מבטו. 'סילנוס משוגע?' השבתי לו מבט אבל לא אמרתי דבר. למען האמת, לא ידעתי. 'המשך', אמרה גלדסטון שוב. 'קולונל קאסאד לא מרפה מהאובססיות הזהות שלו למצוא את האישה ששמה מוֹנֶטָה ולהרוג את השרייק. הוא מודע לכך שייתכן שהם אחד ויחיד'. 'הוא חמוש?' קולה של גלדסטון היה שקט מאוד. 'כן'. 'המשך'. 'סוֹל וַוינְטְרַאוּב, המלומד מעולם בַּארְנַארְד, מקווה להיכנס לקבר הזמן המכונה הספינקס מוקדם ככל -' 'סלח לי', אמרה גלדסטון, 'אבל האם בתו עדיין איתו?' 'כן'. 'בת כמה רייצ'ל עכשיו?''חמישה ימים, אני חושב'. עצמתי את עיני כדי להיטיב להיזכר בחלום ליל אמש. 'כן', אמרתי, 'חמישה ימים'. 'ועדיין מצעירה מיום ליום?' 'כן'. 'המשך, מ' סברן. אנא ספר לי על ברונה לאמיה ועל הקונסול'. 'ג' לאמיה מוציאה לפועל את משאלתו של הלקוח... והאהוב שלה לשעבר', אמרתי. 'אישיות קיטס חשב שהכרחי שהוא יתייצב בפני השרייק. ג' לאמיה עושה זאת במקומו'. 'מ' סברן', פתח לי האנט, 'אתה מדבר על 'אישיות קיטס' כאילו היא אינה רלוונטית ולא קשורה אליך -' 'לי, אחר כך בבקשה', אמרה מיינה גלדסטון. היא פנתה והסתכלה בי. 'הקונסול מעניין אותי. האם סיפר בתורו את הסיבה שלו להצטרפות לעלייה לרגל?' 'כן', אמרתי. גלדסטון והאנט חיכו. הקונסול סיפר להם על סבתו', אמרתי. 'האישה ששמה סִירי, שהציתה את מרד מאווי-קובננט לפני יותר מחצי מאה. הוא סיפר להם על מות משפחתו בקרב על ברסיה, וסיפר להם על פגישתו החשאית עם המנושלים'. 'זה הכול?' אמרה גלדסטון. עיניה החומות יקדו. 'לא', אמרתי. 'הקונסול גם סיפר להם שהוא זה שהפעיל את המתקן של המנושלים המאיץ את פתיחת קברי הזמן'. האנט ישב זקוף, רגלו משתלשלת מעבר למסעד הכורסה. גלדסטון נשמה עמוקות. 'זה הכול?' 'כן'. 'איך האחרים הגיבו לחשיפת... הבגידה שלו?' היא שאלה. השתהיתי, ניסיתי לסדר את דימויי החלומות באופן ליניארי יותר מאשר בזיכרוני. 'חלק זעמו', אמרתי. 'אבל ברגע זה, אף אחד לא מרגיש נאמנות יוצאת דופן להגמוניה. הם החליטו להמשיך. אני חושב שכל אחד מעולי הרגל מאמין שהעונש יבוא מידי השרייק, ולא מידי ישות אנושית'. האנט הלם באגרופו בזרוע הכיסא. 'לו הקונסול היה כאן', הוא אמר ברוגז, 'הוא היה מגלה במהרה שזו טעות'. 'הס, לי'. גלדסטון פסעה בחזרה לכיסאה, ונגעה בכמה ניירות. כל אורות הקוֹמ נצנצו בחוסר סבלנות. גיליתי שאני נדהם מכך שהיא מוכנה להקדיש כל-כך הרבה זמן לשיחה איתי בשעה שכזו. 'תודה לך, מ' סברן', היא אמרה. 'אני רוצה שתהיה איתנו בימים הקרובים. מישהו יוביל אותך למערכת החדרים שלך באגף המגורים של משכן הממשל'. קמתי. 'אחזור לאספראנס לקחת את הדברים שלי', אמרתי. 'אין צורך', אמרה גלדסטון. 'הם הובאו לכאן לפני שירדת מרחבת המסוף. לי ילווה אותך החוצה'. הנהנתי והלכתי בעקבות האיש הגבוה ממני אל הדלת. 'אה, מ' סברן...' קראה מיינה גלדסטון. 'כן?' היו'ר חייכה. 'באמת הערכתי את גילוי הלב שלך קודם', היא אמרה. 'אבל מעכשיו ואילך, הבה נניח שאתה אמן חצר, ולא יותר מזה, לא מביע דעה, לא נראה, חַסַר פה. ברור?' 'ברור, ג' יושבת ראש', אמרתי. גלדסטון הנהנה, וכבר הפנתה את תשומת ליבה לאורות הטלפון המהבהבים. 'טוב מאוד. בבקשה הבא את פנקס הרישומים שלך לפגישה בחדר המלחמה בשעה 08:00'. שומר פגש אותנו בחדר המבואה והחל להוביל אותי במבוך של סמטאות ועמדות אבטחה. האנט קרא לו לעצור וחצה את המסדרון הרחב, צעדיו מהדהדים על האריחים. הוא נגע בזרועי. 'שלא תהיה לך טעות', הוא אמר. 'אנחנו יודעים... היא יודעת... מי אתה ומה אתה ואת מי אתה מייצג'. השבתי לו מבט ושלפתי את זרועי בשלווה. 'טוב מאוד', אמרתי, 'כיוון שכרגע, אני די בטוח שאני לא יודע'.בקישורים מצד ימין למעלה ניתן למצוא את הפרק הראשון מתוך היפריון ב ISF, הפרק הראשון עלית אנדימיון באתר האגודה למד"ב, וביקורת על היפריון באתר ISF. כל הפרקים באדיבות 'אופוס' הוצאה לאור. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |