|
|
|
|
|
|
|
ספרנים והספריות כמשמרי העבר ויוצרי העתיד
אלי אשד |
|||||
|
|
|||||
| "הספרנים הם השליטים הנסתרים של העולם . הם אלה ששולטים במידע ." ספידר רובינסון – 'המגע של קלאהן'. | |||||
| ספרנים נחשבים בדרך כלל כאנשי מקצוע חסרי כוח במיוחד, בעלי משכורת נמוכה המקוצצת ללא הרף ובעלי תדמית נמוכה ביותר בעיני הציבור ולעיתים גם בעיני עצמם. ניתן לראות זאת באופן ברור מאוד בסרטים ובתרבות הפופולארית, שם לספרנים יש סטריאוטיפ של אנשים שמרנים מטבעם. דוגמאות יוצאות דופן לכך נצפות בסדרת הטלוויזיה 'באפי קוטלת הערפדים', שם מופיע ספרן אמיץ לב העוזר לגיבורה להיאבק בכוחות הרשע הערפדיים, בסרט 'המומיה', שם מופיעה ספרנית אמיצת לב הנאבקת בכוחות הרשע ממצרים העתיקה ובסרט שיצא לאחרונה בשם 'הספרן', שם מופיע ספרן הנאבק בארגון השואף לשלוט בעולם. רק בסרט המדע הבדיוני משנות השבעים 'סוילנט גרין', מתאר מצב בו הגיבור צ'רלטון הסטון מגלה שעולמו, הסובל מעודפי אוכלוסייה, נשלט בידי קבוצת ספרניות בשם 'המועצה', שכן רק הן יודעות כיצד להשתמש ולנצל מידע. בעתיד של שנת 2022 הן היחידות היודעות שהמזון הסינתטי המחולק לאוכלוסייה מורכב מבשר אדם. אבל אלו הם היוצאים מהכלל שמוכיחים את הכלל. מצב שונה מאוד מכך התקיים בימי הביניים, כאשר הספרנים הנזירים היו בין האנשים החשובים ביותר בחברה שכן הם שימרו את הידע של העבר, גם אם לא תמיד ידעו לקרוא אותו בעצמם. הם גם שימשו כסוג של צנזורים, כפי שניתן לקרוא בספר 'שם הורד' מאת אומברטו אקו, שם הספרנים משמשים כצנזורים של רעיונות כמו זה של 'הצחוק על אריסטו'. מאז השתנה מצב זה וכיום ככל שהמידע נעשה זמין יותר ויותר לכל באמצעים טכנולוגיים כדוגמת האינטרנט, תפקיד הספרנים נעשה חשוב פחות ופחות. יש המדברים על כך שבעתיד הספרנים יוחלפו לחלוטין על ידי תוכנות מחשב אינטיליגנטיות שיבצעו חיפושים במידע. ישנם אף סיפורי מדע בדיוני המתייחסים בחשדנות רבה לתפקיד הספרנים בעתיד ובראשם הספר 'הימנון לליבוביץ' מאת וולטר מילר, המתאר עולם עתידני שלאחר חורבן גרעיני, בו הספריות חזרו לשמש כבימי הביניים, כמצבורי הידע המביאים לשגשוג חדש וגם ולחורבן אטומי נוסף וסופי של המין האנושי. המוסד האחר: גישה מנוגדת לחלוטין למקומם של הספריות והספרנים בעתיד ניתן למצוא ביצירותיו של אחד מסופרי המדע הבדיוני המפורסמים ביותר של המאה העשרים, אייזק אסימוב . אסימוב היה מעריץ גדול של מוסד הספריה ובמאמריו השונים אף הדגיש את חובו הגדול לספרנים על הקריירה המזהירה שלו כסופר מצליח. הוא תמיד נהג לספר שהספריות בהן ביקר בילדותו שינו את חייו וכי שם ולא בבתי הספר קיבל את החינוך האמיתי שלו. עבורו, ילד ממשפחה ענייה, הספרייה הייתה הדלת לפליאה ולהישגים של בגרותו. הוא כתב שכאשר הוא קורא על הקיצוצים הבלתי פוסקים בתקציבי ספריות הוא חושב שהחברה האמריקנית מצאה דרך נוספת להרוס את עצמה. הוא נאבק בכל דרך למען הספריות והספרנים ובין היתר הקפיד לעולם לא לקחת תשלום עבור הרצאות שנתן לפני ספרנים, זאת בניגוד לסכומים הגדולים שהיה גובה מכל קבוצה אחרת שהייתה מבקשת שירצה לפניה. בסדרת המדע הבדיוני המפורסמת ביותר של אסימוב 'המוסד' (שיש הרואים בה את סדרת המדע הבדיוני המפורסמת והמצליחה ביותר של כל הזמנים) ובספרי ההמשך שנכתבו לה בידי סופרי מדע בדיוני שונים במהלך חייו של אסימוב ולאחר מותו, הספרנים נוטלים מקום מרכזי שכמוהו אין למצוא בשום יצירת ספרות במדע הבדיוני או מחוצה לו. סדרה זאת מתארת את שקיעתה ונפילתה של קיסרות גלקטית השולטת על כלל מיליוני העולמות האנושיים בגלקסיה. שקיעה זו נחזית בידי מדען גאון בשם הרי סלדון הודות למדע 'הפסיכוהיסטוריה' שלו. על מנת לקצר ככל האפשר את התקופה הברברית הצפויה בעתיד והחזרת העתיד למסלול של התפתחות, סלדון יוצר שני מוסדות 'בשתי קצוות הגלקסיה'. הראשון – 'המוסד הראשון', המורכב ממדענים של מדעי הטבע והשני – 'המוסד האחר' המורכב מקבוצה קטנה וסודית של אנשים העוסקים במקצועות הרוח והפסיכולוגיה, שמתפקידו לפקח על המוסד הראשון ולוודא שמשימתו תוכתר בהצלחה. מטרת שני המוסדות היא להביא לבסוף להקמת קיסרות גלקטית שניה ולחדש את צמיחת התרבות האנושית בתקופה קצרה ככל האפשר. הסדרה עוסקת במאמציהם של מוסדות אלה להשלים את המשימה שהוצבה בפניהם בידי מייסדם במשך מאות שנים. בסדרה זאת הספרנים הם שוב דמויות חשובות בעתיד הרחוק, שכן הם האנשים היחידים השומרים על הידע בזמן שהקיסרות הגלקטית שוקעת סביבם, למרות כל המכשולים והקיצוצים והם גם, כפי שמתברר ממשפט הסיום המפתיע של הספר המסיים את טרילוגיית המוסד המקורית, האנשים האמורים להקים את הקיסרות מחדש כאליטה סודית, האליטה של 'המוסד האחר'. לא כל הספרנים הם אנשי המוסד האחר, אך חלק גדול מאנשי המוסד האחר הם ספרנים. מכן נובע כי קיימת אליטה של ספרנים ובמקביל אליה גם ספרנים נמוכי הדרגה ש'אינם יודעים' וגם אליטה נוספת שהם, בתוספת אנשי המוסד האחר, מנהלים את העניינים. אסימוב כבר לא כותב זאת במפורש לאחר התמוטטות האימפריה, אבל ההיגיון אומר שכל הנמצא בספריה ומטפל בה חייב להיות איש המוסד האחר ומכן יוצא שכל הספרנים הם אנשי המוסד האחר. בסיפור המסיים של הספר 'המוסד האחר' בשם 'חיפושיו של המוסד', שבמקור היה גם הסיפור המסיים של סדרת המוסד (עד שאסימוב הוסיף לה עוד כמה ספרים שנים מאוחר יותר), אחת הדמויות המרכזיות הוא ספרן מטרמינוס המחפש אחרי מיקום המוסד האחר. הספרן עונה על כל הסטריאוטיפים הקיימים בתרבות הפופולארית לגבי דמות הספרן: ביישן בפני נשים, לא בטוח בעצמו, מגמגם ו'תולעת ספרים'. כאשר במהלך הסיפור אותו ספרן משתנה לנגד ענינו והופך אסרטיבי יותר, מתברר שזו מניפולציה של אנשי 'המוסד האחר'. לכאורה יש כאן חיזוק של כל הסטריאוטיפים על הספרנים בעיני הציבור. אלא שכאמור, בסוף הסיפור, אנו מגלים שאנשי המוסד האחר עצמם הם ספרנים.האם זו באצם אירוניה מכוונת של אסימוב? בספרים המאוחרים יותר בסדרה שאותם כתב בסוף חייו, חוזר אסימוב לראשית ימי המוסד ומתאר את חייו של הרי סלדון, יוצר שני המוסדות (המזכיר ביותר משמץ את אסימוב עצמו). בסיפור האחרון שכתב אסימוב בימי חייו בשם 'וונדה סלדון', עומדים לראשונה הספרנים של הספרייה הגלקטית של טראנטור במרכז. 'וונדה סלדון' מתאר, בין השאר, את המאבק הפנימי בתוך צוות הספרייה, בין אלה הרוצים להשאיר אותה פתוחה וזמינה לכל האוכלוסייה חינם ובין אלה הרוצים לסגור אותה ולקבוע בעצמם על אילו דרישות מידע יואילו הספרנים לענות ואלה יהיו בעיקר כאלה שיעזרו לספריה עצמה. סלדון המעונין הגישה חופשית לו ולאנשיו למשאבי הספרייה, תומך בגישה הראשונה, הליברלית, המנצחת לבסוף אך ניתן לטעון שהגישה השניה ניצחה עם אנשי המוסד האחר. אסימוב דן בסיפור זה לראשונה בפירוט במוסד הספרייה בעתיד ומראה שהרבה לא ישתנה מבחינת מוסד זה בחמישים אלף השנים הבאות. עם זאת, מוסד הספרייה הגלקטית הינו מוסד עצמאי לחלוטין שאפילו הקיסר אינו יכול להתערב בענייניו. כך, למשל, יש בסיפור קטע המתאר כיצד הקיסר שאף להקים טרמינל דרכו יוכל לתקשר ישירות עם כל פינה מהספרייה מארמונו, דבר שנמנע ממנו לבסוף בידי הספרנים כדי שלא יוכל לפקח על ענייניהם יותר מידי. לספרנים שבו יש תודעה עצמית חזקה מאוד לגבי חשיבותם ומעמדם. יש לזכור כי הבעיות התקציביות של הספרייה יישארו תמיד כפי שהיו תמיד (באימפריה הגלקטית המתמוטטת), כמו גם מאבקי כוחות בין הספרנים וההתמודדות עם היחס האדיש והעוין לעיתים של האוכלוסייה כלפי הספרייה. למעשה זה ברור מאוד שיותר משאסימוב מתאר את טראנטור בעוד כך וכך אלפי שנים, הוא בעצם מתאר את ניו יורק של ראשית שנות התשעים במאה העשרים. אותם ספרנים, בזויים בעיני האוכלוסייה הכללית, היו אמורים להיות, מבחינת אסימוב, האליטה שתציל לבסוף את התרבות. אנשי ה'מוסד האחר', המניפולטורים המסתוריים והמטיבים של ההיסטוריה האנושית. אנשים שהם גם פסיכולוגים וגם מידענים האמורים להוות את האליטה שתכוון את המין האנושי לקראת ובקיסרות הגלקטית השניה. בסדרת המוסד תיאר אסימוב את הספרנים כפי שלא תוארו בשום מקום אחר. אין לאמור שאסימוב גילה דמיון רב בתיאור הטכנולוגיות שאותם מפעילה הספריה הגלקטית בעתיד הרחוק אותו הוא מתאר. הוא מדבר בצורה בלתי ברורה על מיקרופילמים ומחשבים אך לא מפרט. הספרייה הגלקטית של כוכב טרנטור אצלו אינה שונה בהרבה מהספרייה של ימינו. אין זה מפתיע, שכן תמיד טען שהספר המודפס, כפי שאנו מכירים אותו, הוא פריט מושלם שלעולם לא יהיה לו תחליף אמיתי בידי שום כלי טכנולוגי כלשהו. משום כך לא ראה אסימוב סיבה מדוע שהספריות ישתנו בצורה מהותית אפילו בעתיד הרחוק מאוד. ההנחה בספרים המוקדמים בסדרה, שאותם כתב אסימוב עוד בשנות ה – 40, הייתה שהיא תמשיך להיות מבוססת בעיקר על ספרים כפי שאנו מכירים אותם היום. דמיון רב יותר גילה הסופר אורסון סקוט קארד בסיפור בשם 'המוצאן' שהופיע בעברית בקובץ של סיפורי קארד 'מפות במראה'. זהו סיפור שהוא מעין המשך לסדרת המוסד של אסימוב. קארד מתאר בו את שלבי יצירתו של המוסד האחר בידי הספרנים של טרנטור, תוך כדי תיאור שיטות הקטלוג המתוחכמות שלהם. בכך הוא מגלה דמיון עשיר הרבה יותר מזה שגילה אסימוב עצמו לגבי ספריות העתיד. אלה שיטות הכוללות בראש ובראשונה מספר עצום של קישורים בצורות היצירתיות ביותר האפשריות. בקובץ בשם Foundation Friends (בו הופיע לראשונה גם סיפורו של קארד) הופיע סיפורו של הארי טרודלוב Trantor Falls המתאר את מאבק הגבורה של הסטודנטים והספרנים כנגד השליט הברברי שהשתלט על טרנטור לאחר שהרס את הקיסרות ובפעם ראשונה אנו זוכים לסיור מודרך ומפורט בספריה הגלקטית העצומה של אסימוב ביחד עם השליט הברברי המתקשה להבין את הצורך בספריות. הספרנים, כמובן, (שהם כמובן אנשי המוסד האחר) 'משכנעים' אותו בחשיבות הספריה לממלכתו. מה הם השיטות של אנשי המוסד האחר בזמן שהם פועלים לשכנע אנשים מבחוץ למען מטרותיהם? הם פועלים כמו ספרנים מידענים קלאסיים. הם לומדים כל פיסת מידע אפשרית על היריב עמו הם מתמודדים ומנצלים את המידע בזה בעת ההתמודדות עמו - התמודדות אינטלקטואלית בכל פעם מחדש. הספרנים או המידענים של המוסד האחר הם בעלי כישורים פרה-פסיכולוגיים אדירים של שכנוע, המבוססים על לימוד מעמיק של כל פרט באישות של האיש, לרבות פוליטיקאים, עליהם הם משפיעים לפעמים בצורות בלתי מודעות לחלוטין. ספרנים הנאלצים לסבול ממשכורת נמוכה ותדמית נמוכה אף יותר, יכולים לרכוש עידוד מה מספריו אלה של אסימוב בהם הם מתוארים כשליטיה האמיתיים של האנושות מבלי שאף אחד ידע על כך. אולי זה צריך ללמד אותנו משהו: ספריות הם מאגרי הידע האנושי. הידע הוא המאגר הבסיסי ביותר של הכוח, לאו דווקא האלימות או אפילו הכסף. מידי פעם אפשר להשתמש בו כדי לשכנע אנשים אחרים כדי לפעול בדרך בה אנו מעונינים מתוך מה שיראה כאינטרס של אלה עליהם אנחנו מפעילים שכנוע. ספרנים הם האנשים עם הידע ולכן גם עם הכוח. הם צריכים לראות את עצמם כאנשים בעלי כוח, לתכננן דברים בעצמם ולהציע תוכניות משל עצמם - לא רק לחכות להוראות מלמעלה מאנשים שלא בהכרח יודעים טוב יותר. עליהם ללמוד טוב טוב על האדם עליו הם מנסים להשפיע, על אופיו, דרכי התנהגותו בעבר ולנצל את הידע הזה בדיונים עמו. הבעיה היא שלעיתים קרובות גם אם לספרנים יש את הכוח, הם לא מאמינים שיש להם הזכות והיכולת להשתמש בו ומעדיפים לחכות להוראות מלמעלה. על מנת לשפר את מצבם, עליהם להתמודד עם המערכת ולחשוב על עתיד טוב יותר מזה בו הם נמצאים כעת. זה מנוגד לחלוטין לרעיון של קבלה פסיבית, של 'זה מה י,ש כי אם לא נעשה זאת יפטרו אותנו'. אנחנו רוצים להתגבר על המערכת לא בעזרת כוח אלא באמצעות רעיונות שישנו אותו. בימים אלה כשספריות רבות נמצאות על סף ההתמוטטות ומעבר לה, בגלל מחסור כרוני בתקציבים ובגלל האדישות של הפוליטיקאים והציבור, דומה שיש צורך דחוף בכישורים כמו אלה של אנשי 'המוסד האחר' כדי להציל את הספריות… לידיעה: הכתבה הושמעה כהרצאה בכנס אסמ"י. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |