|
|||||
|
גלות - פרק מתוך ספר
ר.א. סלבטורה עברית בועז וייס |
|||||
|
|
|||||
| אנו מביאים בפניכים את הפרק הראשון בספר 'שהות' - ספרו השני של ר. א.סלבטורה בטרילוגיית האלף האפל, המתרחשת בממלכות נשכחות. מהדורה זו הינה מהדורת פקסימיליה (למעט הכריכה החדשה) של הספרים שראו אור בהוצאת מיצוב לפני שנים רבות. | |||||
| 1 מתנת יום-הולדת הגבירה מָאלִיס דּוֹ'אוּרְדֶן, זזה באי-נוחות על כס האבן בחדר הכניסה הקטן והאפל לכנסיית בית דּוֹ'אוּרְדֶן. לגבי האֶלְפִים האפלים, שמדדו את מהלכו של הזמן ביחידות בנות עשר שנים, היה יום זה תאריך מיוחד במינו. היה זה יום השנה העשירי לעימות החשאי והמתמשך בין בית דּוֹ'אוּרְדֶן לבית הָאנֶט. הגבירה מָאלִיס, שמעולם לא החמיצה הזדמנות לחגוג, הכינה לרגל המועד, מתנה מיוחדת עבור יריביה. בְּרִיזָה דּוֹ'אוּרְדֶן, בתה הבכורה של מָאלִיס, נקבת אֶלְף אפל גדולה וחסונה, פסעה בחדר בהתרגשות – תופעה נדירה למדי. "זה אמור להסתיים כבר," נהמה, בועטת בשרפרף תלת-רגל קטן. השרפרף החליק על הרצפה ונשבר. "סבלנות בתי," ענתה מָאלִיס ביובש, אף שהיא עצמה הזדהתה עם תחושתה של בְּרִיזָה. "גֵ'ארְלַקְסַל הוא טיפוס זהיר," למשמע שמו של שכיר החרב הידוע לשמצה, פנתה בְּרִיזָה וניגשה לדלתות האבן המגולפות של החדר. מָאלִיס לא החמיצה את משמעות תגובותיה של בתה. "את אינך אוהבת את גֵ'ארְלַקְסַל והכנופיה שלו," הצהירה הגבירה האם ביובש. "זו חבורה של פושעים חסרי בית," סיננה בְּרִיזָה בתשובה, כשעדיין גבה מופנה אל אמה. "במֶנְזוֹבֵּרַנְזֶן אין מקום לפושעים חסרי בית. הם פורעים את הסדר הטבעי של החברה שלנו. והם זכרים כולם!" "הם משרתים אותנו היטב," הזכירה מָאלִיס. בְּרִיזָה, אומנם, רצתה להתווכח בנוגע למחיר היקר להחריד שגבו שכירי החרב עבור שירותיהם, אך הייתה נבונה דייה כדי לסכור את פיה. היא ומָאלִיס לא הסכימו זו עם זו זה זמן רב, מאז תחילת העימות עם בית הָאנֶט. "בלי בַּרְגֵאן דְ'אִירְתָה לא היינו יכולים לפעול כנגד אויבינו," המשיכה מָאלִיס. "השימוש בשכירי החרב – פושעים חסרי בית, כפי שאת כינית אותם – מאפשר לנו לצאת לפעולה מלחמתית מבלי לחשוף את ביתנו כבית התוקף." "אם כך, מדוע לא לסיים את העניין?" שאלה בְּרִיזָה, תוך שהיא מסתובבת לעבר אמה. "אנחנו הורגים כמה מחיילי בית הָאנֶט, הם הורגים כמה מאנשינו. וכל אותו זמן, ממשיכים שני הבתים לגייס תגבורות! זה לא ייגמר! המנצחים היחידים הם אנשיו של בַּרְגֵאן דְ'אִירְתָה – והכנופיה ששכרה הגבירה סִינְאָפֵי הָאנֶט. הם ניזונים מאוצרות שני הבתים!" "שמרי על לשונך, בת," נהמה מָאלִיס בכעס. "את מדברת אל הגבירה האם!" בְּרִיזָה פנתה שוב לאחור. "היה עלינו לתקוף את בית הָאנֶט מיד, בלילה בו הקרבנו את זַאקְנַאפֵיין," העזה בְּרִיזָה לרטון. "את שוכחת את פעולותיו של אחיך הצעיר באותו לילה," ענתה מָאלִיס. הפעם טעתה הגבירה האם. גם אם תחיה בְּרִיזָה אלף שנים נוספות, לא תשכח את פעולותיו של דְרִיזְט באותו לילה בו נטש את משפחתו. דְרִיזְט, חניכו של זַאקְנַאפֵיין, שהיה אמן-הנשק הטוב ביותר בעיר והמאהב המועדף על מָאלִיס, הגיע לכישורי לחימה העולים על כל אלה של כל בני גזעו. זאק, אביו, הוריש לו גם את אופיו המרדני ואת גישתו הכופרת כלפי לְיוֹת', מלכת העכביש לה סגדו האֶלְפִים האפלים. בסופו של דבר, עוררו מעשיו הנפשעים של דְרִיזְט את זעמה של האלה, וככפרה, דרשה את מותו. הגבירה מָאלִיס, שכישורי הלחימה של בנה הצעיר הותירו בה רושם עז, פעלה למען הלוחם הצעיר והקריבה תחתיו את זַאקְנַאפֵיין. היא סלחה לדְרִיזְט מתוך תקווה שעתה, ללא השפעתו המזיקה של מדריכו, יתקן הלוחם הצעיר את דרכיו ויתפוס את מקומו של אמן-הנשק. דְרִיזְט כפוי הטובה בגד בה, בגד בכל בני ביתו, וברח מהעיר אל עולם המעמקים – מעשה שגזל מבית דּוֹ'אוּרְדֶן את הלוחם המעולה ביותר שקם אי-פעם במֶנְזוֹבֵּרַנְזֶן, ובנוסף לכך, עורר את חמת לְיוֹת' על הבית כולו ועל הגבירה מָאלִיס בעיקר. באותו יום נורא, איבד הבית את שני אמני-הנשק שלו ואת חסדיה של לְיוֹת'. זה לא היה יום מוצלח. למרבה המזל, סבל בית הָאנֶט מאבדות דומות בו ביום, לאחר ששני קוסמי הבית נהרגו כשניסו לרצוח את דְרִיזְט. שני הבתים המוחלשים והיעדר חסדיה של לְיוֹת', הפכו את המלחמה המתוכננת לסידרה של פשיטות גרילה. בְּרִיזָה לא תשכח זאת לעולם. נקישה על הדלת, עקרה את בְּרִיזָה ואת אמה מזיכרונותיהן. הדלת נפתחה לרווחה ודֵּינִין, הראשון בבנים של הבית, נכנס לחדר. "ברכותיי, הגבירה האם," אמר האֶלְף האפל בנימוס וקד. דֵּינִין רצה שהחדשות שבפיו תהיינה בגדר הפתעה לאמו, אך החיוך שהסתנן לזוויות פיו הפר זאת. "גֵ'ארְלַקְסַל חזר!" נהמה מָאלִיס בשמחה. דֵּינִין פנה לעבר הדלת הפתוחה. ושכיר החרב, שהמתין בחוץ בסבלנות, פסע פנימה. בְּרִיזָה, המומה כתמיד מגינוניו הצעקניים של שכיר החרב, הסיטה ראשה כשחלף האֶלְף על פניה. לבוש לא מתבלט ומותאם לצרכים, היה סגנונם של כמעט כל האֶלְפִים האפלים – גלימות מעוטרות בסמלי מלכת העכביש או שריון המוסתר מתחת לקפלי פִּיווֹפְווִי. גֵ'ארְלַקְסַל, שחצן וקולני, לא נכנע למנהגים המקובלים במֶנְזוֹבֵּרַנְזֶן. הוא התהדר בשונותו בגלוי ובמחוצף. לבושו שכמייה מנצנצת בכל שלל צבעי הקשת, שהקסם הארוג בה גרם לה להבהיק גם באור רגיל וגם בבוהק טרמי, לעיניהם הרגישות לחום של האֶלְפִים. חולצתו חסרת השרוולים הייתה קצרה והציגה לעין כל את בטנו השרירית. הוא התהדר ברטייה אותה חבש לנוי על אחת מעיניו, והיה מעביר אותה מדי פעם מעין לעין. "בְּרִיזָה יקירתי," אמר גֵ'ארְלַקְסַל מעבר לכתפו, מבחין בהבעה שעלתה על פניה של הכוהנת הגדולה עם כניסתו. הוא הסתובב וקד, מנופף בכובעו הגדול – פריט מוזר ביותר, המעוטר בנוצות ענקיות של דִיאַטְרִימָה, הציפור היחידה שחיה בעולם המעמקים. בְּרִיזָה רטנה והפנתה את מבטה לנוכח ראשו של שכיר החרב. האֶלְפִים האפלים נהגו לעצב את רעמותיהם הלבנות והשופעות באופן בו נרמז מעמדם והבית אליו הם משתייכים. אך ראשו של גֵ'ארְלַקְסַל היה מגולח כליל. גֵ'ארְלַקְסַל גיחך לנוכח תגובתה של בת דּוֹ'אוּרְדֶן הבכורה. הוא נפנה אל הגבירה מָאלִיס. גופו מעוטר תכשיטים נוצצים ומשקשקים. מגפיו הנוקשים בוהקים וחריקתם נשמעת עם כל צעד. בְּרִיזָה הבחינה כבר בעבר ששקשוקים וחריקות אלה נשמעו רק כאשר שכיר החרב חפץ בכך. "האם זה נעשה?" שאלה הגבירה מָאלִיס, עוד לפני שהספיק שכיר החרב לברכה כהלכה. "הגבירה מָאלִיס היקרה," ענה גֵ'ארְלַקְסַל תוך הבעה מיוסרת, מודע לכך שהוא רשאי לוותר על כללי הטקס, לאור החדשות הטובות שהביא עמו. "אם הטלת בי ספק, פצעת את לבי." מָאלִיס זינקה מהכיסא, מניפה את אגרופה לאות ניצחון. "דִיפְרִי הָאנֶט מת!" הכריזה. "הקורבן הראשון של המלחמה שהוא בן אצולה!" "את שוכחת את מָאסוּגִ'י הָאנֶט," העירה בְּרִיזָה, "אותו הרג דְרִיזְט לפני עשר שנים. ואת זַאקְנַאפֵיין דּוֹ'אוּרְדֶן," נאלצה בְּרִיזָה להוסיף, "אותו הרגת את במו ידיך." "זַאקְנַאפֵיין לא היה אציל מלידה," נהמה מָאלִיס לעבר בתה המחוצפת. אך דבריה של בְּרִיזָה פגעו במטרתם. מָאלִיס הקריבה את זַאקְנַאפֵיין במקום את דְרִיזְט בניגוד לעצתה של בְּרִיזָה. גֵ'ארְלַקְסַל כחכח קלות בגרונו כדי להפיג את המתח. שכיר החרב ידע שעליו לסיים את ענייניו ולעזוב את בית דּוֹ'אוּרְדֶן מהר ככל האפשר. הוא ידע – אף שבני דּוֹ'אוּרְדֶן לא חשדו בכך כלל – שהשעה הייעודה קרבה. "נותר רק עניין התשלום שלי," הזכיר למָאלִיס. "דֵּינִין ידאג לכך," ענתה מָאלִיס תוך הינף יד, מבלי להסיר את מבטה מבתה. "אני אפרוש, אם כך," אמר גֵ'ארְלַקְסַל, מהנהן לעבר הבן הבכור. לפני שהספיק שכיר החרב לפנות אל הדלת, פרצה וִירְנָה, בתה השנייה של מָאלִיס, לחדר. עיני האֶלְפִים הרגישות לחום ראו את להט ההתרגשות היתרה בפניה. "לעזאזל," לחש גֵ'ארְלַקְסַל לעצמו. "מה קרה?" שאלה הגבירה מָאלִיס. "בית הָאנֶט!" צרחה וִירְנָה. "חיילים בתוך המתחם! אנחנו מותקפים!" לחצר הבית פרצו חמש מאות חיילי בית הָאנֶט – מאה יותר מכפי שהצהיר בית הָאנֶט שעומדים לרשותו – בעקבות חזיז הברק שפרץ את שערי האַדָאמֶאנְטַיְט של מתחם דּוֹ'אוּרְדֶן. שלוש-מאות וחמישים החיילים של בית דּוֹ'אוּרְדֶן יצאו במהירות מתלי הסלע בהם התגוררו, רצים לעבר התוקפים. חיילי דּוֹ'אוּרְדֶן סבלו מנחיתות מספרית, אך האיש שאימן אותם לקרב היה זַאקְנַאפֵיין. הם יצרו מבנה הגנתי אשר סוכך על הקוסמים ועל הכוהנות כדי שאלה יוכלו להטיל את קסמיהם באין מפריע. חיילי פלוגה שלמה של בית הָאנֶט, נעזרים בקסמי תעופה, נחתו על קיר הסלע בו היו חצובים מגורי המשפחה. חצים משוחים ברעל קטלני אשר שוגרו מהקשתות הזעירות שבידי לוחמי דּוֹ'אוּרְדֶן לעבר הפלוגה המעופפת, צמצמו אותה במהירות. אך בית הָאנֶט השיג את יתרון ההפתעה ובית דּוֹ'אוּרְדֶן עמד עתה במצב נואש. "בית הָאנֶט לא זכה בחסדיה של לְיוֹת'!" צרחה מָאלִיס. "הם לא ירהיבו עוז לתקוף כך בגלוי!" היא התכווצה למשמע ההתפוצצויות שהעלו החזיזים בחצר. "הו?" התיזה בְּרִיזָה. מָאלִיס נעצה מבט מאיים בבתה הסוררת, אך לא המשיכה בוויכוח, אין זה הזמן לכך. שיטת ההתקפה הרגילה אותה נקטו אֶלְפִים אפלים התוקפים בית אחר, הייתה שילוב של חיילים מסתערים והתקפה מנטלית על כוהנות הבית. מָאלִיס לא חשה בהתקפה מנטלית, ועובדה זו אכן אישרה את זהותו של הבית התוקף – בית הָאנֶט. כוהנות הָאנֶט, לא זכו כעת לחסדיה של מלכת העכביש ולא יכלו להשתמש בכוחות ההתקפה שהעניקה לְיוֹת'. מָאלִיס ובנותיה, המנודות כעת אף הן, לא היו מסוגלות להגיב על התקפה מנטלית אילו הייתה מתרחשת. "מדוע הם מעיזים לתקוף?" תהתה מָאלִיס בקול. בְּרִיזָה הבינה את דרך מחשבתה של אמה. "זה באמת נועז," אמרה. "לקוות שבעזרת חייליהם בלבד יוכלו לחסל את כל אנשי הבית." כל הנמצאים בחדר, כל האֶלְפִים במֶנְזוֹבֵּרַנְזֶן, ידעו את אכזריותם של העונשים אשר הוטלו על בית תוקף שלא הצליח להשמיד את כל האצילים בבית המותקף. ההתקפות עצמן לא גונו – הן היו חלק מהחיים – אך באם התקוף נחשף, היה גורלו נחרץ. רִיזֶן, אב הבית הנוכחי, נכנס לחדר. פניו היו חמורי סבר. "יש להם יתרון מספרי ועמדות טובות יותר," אמר. "התבוסה תהיה מהירה, אני חושש." מָאלִיס סירבה להשלים עם הבשורה. היא הכתה את רִיזֶן בפניו, מטיחה אותו לעברו השני של החדר. היא פנתה אל גֵ'ארְלַקְסַל. "אתה חייב לזמן את הכנופיה שלך!" צעקה מָאלִיס, "ומהר!" "גבירה," גמגם גֵ'ארְלַקְסַל, אובד עצות. "בַּרְגֵאן דְ'אִירְתָה היא קבוצה חשאית. אנחנו לא עוסקים בלחימה גלויה. דבר כזה יעורר את חמתה של המועצה השלטת!" "אני אשלם לך כל כמה שתבקש," הבטיחה הגבירה האם נואשות. "אבל המחיר-" "מה שתרצה!" צעקה מָאלִיס. "פעולה שכזו-" החל גֵ'ארְלַקְסַל. מָאלִיס לא הניחה לו לסיים. "הצל את ביתי, שכיר חרב," נהמה. "הרווח יהיה עצום. אבל, אני מזהירה אותך, אם תפסיד, המחיר יהיה כבד אף יותר!" גֵ'ארְלַקְסַל לא קידם בברכה איומים שהופנו לעברו, במיוחד כאשר באו מגבירה שביתה עמד להיחרב עליה. אך הצליל המתוק של המילה "רווח" היה שקול אלפי מונים כנגד כל איום. לאחר עשר שנים בהן שגשגו עסקיו כתוצאה מהעימות בין בית דּוֹ'אוּרְדֶן לבין בית הָאנֶט, לא הטיל שכיר החרב ספק בנכונותה של מָאלִיס לשלם, או ביכולתה לעשות זאת. הוא היה בטוח שעסקה זו תהיה משתלמת אפילו יותר מהעסקה אליה הגיע עם הגבירה סִינְאָפֵי מוקדם יותר באותו שבוע. "כרצונך," השיב לגבירה מָאלִיס תוך כדי קידה גנדרנית. "אראה מה אני יכול לעשות." הוא קרץ לדֵּינִין והשניים יצאו מהחדר. כאשר השניים הגיעו למרפסת המשקיפה על החצר. נוכחו לדעת שהמצב היה נואש יותר מכפי שתיאר רִיזֶן. חיילי בית דּוֹ'אוּרְדֶן – אלה שנותרו עדיין בחיים – היו לכודים ומכותרים. דחוקים לעבר אחד מעמודי הסלע הגדולים שבקרבת השער. אחד מחיילי הָאנֶט המעופפים נחת על המרפסת למול דֵּינִין האציל, אך הבן הראשון חיסל את הפולש באבחה מהירה אחת. "עבודה טובה," קרא גֵ'ארְלַקְסַל בהערכה לעבר דֵּינִין. הוא ניסה לטפוח על שכמו של האֶלְף, אך זה חמק מהישג ידו. "יש לנו עסקים כרגע," הזכיר האֶלְף לשכיר החרב. "הזעק את אנשיך, ומהר, אחרת בית הָאנֶט ינצח." "הירגע, דֵּינִין ידידי," צחק גֵ'ארְלַקְסַל בעודו שולף משרוקית קטנה ונושף לתוכה. דֵּינִין לא שמע דבר, כיוון שהצליל המכושף יכל להישמע רק לאוזני חברי כנופיית בַּרְגֵאן דְ'אִירְתָה. הבן הראשון של בית דּוֹ'אוּרְדֶן הופתע ממעשהו של שכיר החרב. תדהמתו גברה כאשר יותר ממאה מחיילי בית הָאנֶט פנו נגד עמיתיהם לקרב. בַּרְגֵאן דְ'אִירְתָה היו מחויבים בנאמנות רק לבַּרְגֵאן דְ'אִירְתָה. "הם אינם יכולים לתקוף אותנו," אמרה מָאלִיס בעקשנות, פוסעת הלוך ושוב בחדר. "מלכת העכביש לא תעזור להם." "הם מנצחים ללא עזרתה," הזכיר רִיזֶן, משתופף בזהירות בפינתו המרוחקת ביותר של החדר. "את אמרת שהם לא יתקפו אף פעם!" נהמה בְּרִיזָה על אמה. "את אמרת זאת כאשר הסברת מדוע אסור לנו לתקוף כעת!" בְּרִיזָה אכן זכרה במדויק את השיחה הזאת. היא הציעה לתקוף את בית הָאנֶט, אך מָאלִיס נזפה בה בצורה משפילה, לעיני המשפחה כולה. בְּרִיזָה התכוונה לגמול לה עתה על ההשפלה ההיא. קולה היה עוקצני ונזעם, כל מילה כוונה כחץ. "האם יכול להיות שהגבירה מָאלִיס דּוֹ'אוּרְדֶן טעתה?" מבט שנע בין זעם לאימה היה תשובתה של מָאלִיס. בְּרִיזָה לא השפילה את עיניה. לפתע לא חשה גבירת הבית כה חזקה ובלתי מנוצחת. היא מיהרה להפנות את מבטה כאשר לחדר נכנסה מאיה, הבת הצעירה. "הם פרצו לבית!" ביטאה בְּרִיזָה את הגרוע מכל. כשהיא נאחזת בשוט המסוגנן שלה. "ואנחנו עוד לא התחלנו להתכונן לקרב!" הוסיפה. "לא!" קראה מאיה. "שום אויב לא הגיע למרפסת. מהלך הקרב התהפך כעת הוא נגד בני הָאנֶט." "כפי שידעתי שיקרה," העירה מָאלִיס, מזדקפת ופונה אל בְּרִיזָה. "בית הפועל ללא חסדיה של לְיוֹת' פועל בטיפשות!" למרות הצהרתה התקיפה, ידעה מָאלִיס שהגורמים הפועלים בשטח קשורים ליותר מאשר לשיפוטה של לְיוֹת'. חשדותיה פנו, ובצדק, לעבר גֵ'ארְלַקְסַל ואנשיו. גֵ'ארְלַקְסַל פסע מעבר למעקה המרפסת. הוא השתמש ביכולתו המולדת כדי לרחף כלפי מטה אל רצפת המערה. דֵּינִין לא מצא כל צורך להיכנס לקרב שהיה עתה בשליטה מוחלטת. הוא נשאר על המרפסת מביט בשכיר החרב, בוחן במחשבתו את שראה זה עתה. אכן, גֵ'ארְלַקְסַל השתמש בשני הצדדים. שכיר החרב ואנשיו היו המנצחים היחידים. הכנופיה היא חסרת מעצורים, אך יעילה באופן מדהים, נאלץ דֵּינִין להודות. דֵּינִין גילה שהוא מחבב את הפושע. "האם נמסרה ההאשמה כראוי לגבירה בַּאינְר?" שאלה מָאלִיס את בְּרִיזָה כאשר החל אורו של נַארְבּוֹנְדֶל – העמוד הקסום ששימש כשעונה של מֶנְזוֹבֵּרַנְזֶן – להפציע באיטיות, בעודו מסמן את שחרו של יום נוסף. "הבית השליט ציפה לביקור," ענתה בְּרִיזָה בגיחוך. "העיר כולה מדברת על ההתקפה ועל הדרך בה הדף בית דּוֹ'אוּרְדֶן את אנשי הָאנֶט." מָאלִיס ניסתה להסוות את חיוכה היהיר. היא נהנתה מתשומת-הלב ומהתהילה, אשר ידעה שיורעפו כעת על ביתה. "המועצה השלטת תתכנס היום," המשיכה בְּרִיזָה, "למרבה צערה של הגבירה סִינְאָפֵי ושל ילדיה האבודים." מָאלִיס הנהנה בהסכמה. השמדת בתים יריבים הייתה מנהג מקובל בקרב האֶלְפִים האפלים של מֶנְזוֹבֵּרַנְזֶן. אך כישלון כלשהו, אפילו עד חי אחד שיוכל להאשים את הבית התוקף, הביא על התוקפים את חרונה של המועצה השלטת, חרון שהסתכם בהשמדה מוחלטת. נקישה על דלת הכניסה גרמה לשתי הכוהנות להפנות את ראשיהן. "זימנו אותך, הגבירה," הודיע רִיזֶן. "הגבירה בַּאינְר שלחה לך כרכרה." מָאלִיס ובְּרִיזָה החליפו מבטים מלאי תקווה, אם כי מהולים בעצבנות. לאחר ענישתו של בית הָאנֶט, יהפוך בית דּוֹ'אוּרְדֶן לבית השמיני בעיר, מעמד נחשק ביותר המזכה את גבירת הבית במושב במועצה השלטת. "כבר?" שאלה בְּרִיזָה את אמה. מָאלִיס משכה בכתפיה ויצאה מהחדר בעקבות רִיזֶן, פוסעת לעבר המרפסת. את היד שהושיט לה רִיזֶן לעזרה דחתה מעליה בתקיפות. היא פסעה בגאווה מעבר למעקה וריחפה כלפי מטה לחצר, מקום בו נאספו חייליה הנותרים. הדסקית המרחפת הכחולה, נושאת את סמל בית בַּאינְר, חיכתה לה מעבר לשער ההרוס. מָאלִיס פסעה בגאווה בין חייליה; אֶלְפִים אפלים מעדו זה על זה בעודם ממהרים לפנות את דרכה. זה היום שלה, החליטה מָאלִיס, היום בו תוזמן לשבת במועצה השלטת, מעמד לו הייתה כה ראויה. "הגבירה האם, אני אלווה אותך דרך העיר," הציע דֵּינִין, ממתין לה ליד השער. "אתה תישאר כאן עם שאר המשפחה," ענתה מָאלִיס. "הזימון נועד לי בלבד." "כיצד את יודעת?" שאל דֵּינִין. אך ברגע שיצאו המילים מפיו, הבין שחרג מעבר לסמכותו. עד שהסתובבה הגבירה מָאלִיס והפנתה לעברו מבט זועם, נבלע דֵּינִין בין החיילים. "כבוד," רטנה מָאלִיס. היא הורתה לכמה מהחיילים לפנות מדרכה את שברי השער. היא שלחה מבט ניצחון אחרון אל נתיניה והתיישבה על הדסקית המרחפת. לא הייתה זו הפעם הראשונה בה זכתה מָאלִיס להזמנה שכזו מהגבירה בַּאינְר, ולכן לא הייתה מופתעת כאשר הגיחו כמה כוהנות מבין הצללים ופסעו סביב הדסקית, מגוננות עליה. בפעם הקודמת, הייתה מָאלִיס חשדנית. אך הפעם, שילבה את זרועותיה בגאווה על חזה והניחה לאֶלְפִים המזדמנים בדרכה לבהות על דמותה המנצחת. היא קיבלה את המבטים המשתאים בשמחה ובתחושת עליונות. גם כשהגיעה הדסקית לבית בַּאינְר על גדרותיו המפוארות ואלף חייליו, לא הועמה גאוותה. היא הייתה עתה חברת המועצה השלטת; או, ליתר דיוק, תהיה בקרוב. לא היה עוד דבר בעיר שיטיל עליה אימה. כך לפחות חשבה. "מצפים לך בכנסייה," הודיעה לה אחת מכוהנות הדת כשעצרה הדסקית לרגלי מדרגות אחד המבנים הגדולים של בית בַּאינְר. מָאלִיס ירדה מהדסקית והחלה לטפס במעלה המדרגות הממורקות. ברגע שנכנסה לכנסייה, הבחינה בדמות היושבת על אחד הכיסאות שעל המזבח המרכזי המוגבה. האֶלְפִית לא הבחינה, כנראה, בכניסתה של מָאלִיס. היא ישבה בנוחות, מביטה בדמות הזיה קסומה שעל הקיר, תמונה המשתנה ללא הרף, ההופכת מעכביש ענק לאֶלְפִית אפלה יפהפייה. ככל שהתקרבה מָאלִיס למזבח, זיהתה את גלימותיה של גבירה האם. היא הניחה שהאֶלְפִית היא הגבירה בַּאינְר עצמה, האֶלְפִית רמת התואר ביותר בעיר, ממתינה לה. מָאלִיס עלתה במדרגות המזבח וניגשה לברך את הגבירה מבלי לחכות להזמנתה. אולם לא הייתה זו האֶלְפִית הזקנה והמצומקת שפגשה מָאלִיס בפעם הקודמת בה ביקרה בכנסיית בית בַּאינְר. למעשה, הייתה זו אֶלְפִית בת גילה של מָאלִיס. מָאלִיס זיהתה אותה מיד. "סִינְאָפֵי!" קראה מָאלִיס, כמעט מועדת מרוב הפתעה. "מָאלִיס," ענתה השנייה בשלווה. אלף אפשרויות מטרידות חלפו במוחה של מָאלִיס. סִינְאָפֵי הָאנֶט אמורה להתחבא בשעה זו בפחד, לחכות לאובדנה. אך הנה היא יושבת לה כאן בנוחות בכנסייתה של המשפחה החשובה ביותר במֶנְזוֹבֵּרַנְזֶן! "אין מקומך כאן!" מחתה מָאלִיס בכעס, קופצת את אגרופיה. היא שקלה לתקוף את יריבתה ממש ברגע זה ולחנוק אותה במו ידיה. "הירגעי מָאלִיס," אמרה סִינְאָפֵי באדישות. "אני נמצאת כאן בהזמנתה של הגבירה בַּאינְר, בדיוק כמוך." שמה של הגבירה הראשונה של העיר אילץ את מָאלִיס לכבוש את חמתה. איש אינו מעז לפעול בטיפשות שכזו בתוך מתחם בית בַּאינְר! מָאלִיס התיישבה מול סִינְאָפֵי הָאנֶט, מבלי להסיר ממנה את עיניה. כעבור רגעים ארוכים של שתיקה מעיקה, נאלצה מָאלִיס לדבר. "היה זה בית הָאנֶט שתקף את משפחתי לפני עלות אורו של נַארְבּוֹנְדֶל," אמרה. "יש לי עדים רבים. אין כל ספק בדבר." "נכון," ענתה סִינְאָפֵי. ההסכמה הדהימה את מָאלִיס. "את מודה בכך?" פלטה. "אכן," ענתה סִינְאָפֵי. "מעולם לא הכחשתי זאת." "ואת עדיין חיה," נהמה מָאלִיס. "חוקי מֶנְזוֹבֵּרַנְזֶן דורשים שהצדק ייעשה ושביתך יושמד." "צדק?" סִינְאָפֵי צחקה. הצדק הוא לא יותר מהעמדת פנים במֶנְזוֹבֵּרַנְזֶן. לא יותר ממכשיר לתדמית של סדר בתוך התוהו. "פעלתי כפי שדרשה ממני מלכת העכביש." "אילו הייתה מלכת העכביש מרוצה מפעולותייך, היית מנצחת בקרב," ענתה מָאלִיס. "לא כך," התערב קול נוסף בשיחה. מָאלִיס וסִינְאָפֵי פנו לעבר הגבירה בַּאינְר, אשר הופיעה באורח פלא ישובה בנוחות על כיסא נוסף. מָאלִיס רצתה לצרוח על הגבירה הזקנה, גם על כך שצותתה לשיחה וגם על כך שאינה תומכת בטענותיה נגד סִינְאָפֵי. אבל מָאלִיס שרדה במֶנְזוֹבֵּרַנְזֶן חמש מאות שנים. אֶלְף ששרד הוא אֶלְף היודע היטב שלא כדאי לו להרגיז את החזקים ממנו. "אני תובעת את זכות ההאשמה נגד בית הָאנֶט," אמרה מָאלִיס בשלווה. "לכך יש אישור," ענתה בַּאינְר. "כפי שאמרת, וסִינְאָפֵי מסכימה אתך, ההוכחות חותכות." מָאלִיס פנתה בהבעת ניצחון אל סִינְאָפֵי, אך הגבירה האם של בית הָאנֶט ישבה רגועה. "אז מה היא עושה כאן?" התפרצה מָאלִיס. "סִינְאָפֵי היא פושעת. היא-" "על כך אין ויכוח," קטעה אותה הגבירה בַּאינְר. "בית הָאנֶט תקף ונכשל. העונש על מעשה שכזה ידוע לכל והמועצה תתכנס עוד היום כדי לטפל בכך." "אם כך, מדוע סִינְאָפֵי נמצאת כאן?" חזרה מָאלִיס ושאלה. "האם את מטילה ספק בחוכמת מעשה התקיפה שלי?" שאלה סִינְאָפֵי, מנסה להבליע צחקוק. "את הובסת," הזכירה מָאלִיס ביובש. "זה מספיק כדי לענות על שאלתך." "לְיוֹת' דרשה את ההתקפה," אמרה הגבירה בַּאינְר. "אם כך, מדוע בית הָאנֶט הובס?" המשיכה מָאלִיס בעקשנות. "אם מלכת העכביש-" "לא אמרתי שמלכת העכביש העניקה את ברכתה לבית הָאנֶט," קטעה אותה הגבירה בַּאינְר בכעס. מָאלִיס נעה באי-נוחות, נזכרת במעמדה הנחות. "אמרתי שלְיוֹת' דרשה את ההתקפה," המשיכה הגבירה בַּאינְר. "במשך עשר שנים, סבלה מֶנְזוֹבֵּרַנְזֶן כולה מהמלחמה ביניכן. ההתרגשות שבכך פגה מזמן, אתן יכולות להיות בטוחות בכך. היה צורך בהכרעה." "אכן הוכרע," הכריזה מָאלִיס, בהתרוממה על רגליה. "בית דּוֹ'אוּרְדֶן ניצח, ואני תובעת את זכות ההאשמה נגד סִינְאָפֵי הָאנֶט ובני ביתה!" "שבי, מָאלִיס," אמרה סִינְאָפֵי. "יש כאן יותר מאשר זכות ההאשמה הפשוטה שלך." מָאלִיס הביטה בגבירה בַּאינְר. כרגע, לאור המצב הנוכחי, התקשתה להטיל ספק בדברי סִינְאָפֵי. "הדבר נעשה," אמרה הגבירה בַּאינְר. "בית דּוֹ'אוּרְדֶן ניצח, ובית הָאנֶט יחדל להתקיים." מָאלִיס התיישבה, מחייכת בשביעות רצון מרושעת אל סִינְאָפֵי. אך הגבירה האם של בית הָאנֶט לא נראתה מוטרדת ולו במעט. "בעונג רב אראה בחורבן ביתך," אמרה מָאלִיס. היא פנתה אל בַּאינְר. "מתי יתבצע העונש?" "הוא כבר התבצע," ענתה הזקנה. "סִינְאָפֵי חיה!" קראה מָאלִיס. "לא," תיקנה אותה הגבירה האם הכמושה. "זו שהייתה פעם סִינְאָפֵי הָאנֶט חיה." עתה החלה מָאלִיס להבין. בית בַּאינְר ידע מאז ומתמיד לנצל כל הזדמנות לטובתו הוא. האם מנסה הגבירה בַּאינְר לצרף את הכוהנות הגדולות של בית הָאנֶט לביתה שלה? "את תעניקי לה מחסה?" העזה מָאלִיס לשאול. "לא," ענתה הגבירה בַּאינְר ביובש. "משימה זו תיפול על כתפייך." עיניה של מָאלִיס התרחבו מתדהמה. מכל החובות שהוטלו עליה מאז שהפכה לכוהנת לְיוֹת', הייתה משימה זו הפחות אהודה עליה. "היא האויב שלי! את מבקשת ממני להעניק לה מקלט?" "היא בתך," התיזה בַּאינְר. קולה התרכך וחיוך ערמומי עלה על שפתיה הדקות. "בתך הבכורה שחזרה ממסעותיה לצַ'ד נֵאסֶאד, או כל עיר אחרת של בני עמנו." "למה את עושה זאת?" שאלה מָאלִיס. "אין לכך תקדים!" "לא לגמרי מדויק," אמרה הגבירה בַּאינְר. עיניה הצטעפו והיא שקעה בזיכרונות. הזקנה ראתה אלף שנות קרבות במֶנְזוֹבֵּרַנְזֶן. "על פני השטח, דברייך נכונים," ניתקה הזקנה ממחשבותיה. "אך את נבונה דייך כדי לדעת שדברים רבים מתרחשים בעיר מתחת לפני השטח. בית הָאנֶט חייב למות – דבר זה אינו ניתן לשינוי – וכל האצילים של המשפחה חייבים למות. זוהי, אחרי הכל, הדרך המתורבתת לפתור את העניין." היא השתתקה לרגע, מוודאת שמָאלִיס מבינה אותה היטב. "לכל הפחות, עליהם להיראות כאילו מתו." "ואת תארגני את כל זה?" שאלה מָאלִיס. "כבר עשיתי זאת," אמרה הגבירה בַּאינְר. "אך לאיזו מטרה?" "כשיזם בית הָאנֶט את ההתקפה נגדך, האם פנית ללְיוֹת' בבקשת עזרה?" שאלה בַּאינְר גלויות. השאלה הפתיעה את מָאלִיס, והתשובה המתבקשת ציערה אותה. "וכאשר בית הָאנֶט נהדף," המשיכה הגבירה בַּאינְר בקור, "האם היללת את מלכת העכביש? האם שיתפת אחת ממשרתותיה בשעת ניצחונך, מָאלִיס דּוֹ'אוּרְדֶן?" "האם אני עומדת למשפט?" קראה מָאלִיס. "את יודעת מהי התשובה, הגבירה בַּאינְר." היא הביטה בסִינְאָפֵי באי-נוחות בעודה מדברת, חוששת להסגיר מידע בעל ערך. "את מודעת למצבי ביחס למלכת העכביש. איני מעיזה לזמן יוּקְלוֹל לפני שאראה סימן כלשהו לכך שזכיתי שוב בחסדיה של לְיוֹת'. "ולא ראית כל סימן?" העירה סִינְאָפֵי. "רק את תבוסתם של יריביי," נהמה מָאלִיס. "זה לא היה סימן," אמרה הגבירה בַּאינְר. "לְיוֹת' לא התערבה במאבקים ביניכן. היא רק דרשה שהם יגיעו לקצם." "האם היא מרוצה מהתוצאה?" שאלה מָאלִיס גלויות. "זה טרם הוחלט," ענתה הגבירה בַּאינְר. "לפני שנים רבות, הבהירה לְיוֹת' שהיא רוצה שמָאלִיס דּוֹ'אוּרְדֶן תשב במועצה השלטת. וכך יהיה, ברגע שיעלה אורו של נַארְבּוֹנְדֶל." מָאלִיס זקרה את סנטרה בגאווה. "אך עלייך להבין את הבעייתיות בה את נתונה," נזפה בה הגבירה בַּאינְר, מתרוממת על רגליה. מָאלִיס שקעה מיד בכיסאה. "את איבדת למעלה ממחצית חיילייך," הסבירה בַּאינְר. "אין לך משפחה גדולה התומכת בך. את מושלת בבית השמיני של העיר, אך כולם יודעים שאינך נהנית מחסדיה של מלכת העכביש. כמה זמן, לדעתך, יוכל בית דּוֹ'אוּרְדֶן לשמור על מעמדו? מושבך במועצה השלטת נמצא בסכנה עוד לפני שהתיישבת עליו!" מָאלִיס לא יכלה לטעון כנגד דבריה של הגבירה הקשישה. שתיהן הכירו היטב את מנהגי מֶנְזוֹבֵּרַנְזֶן. עתה, כשבית דּוֹ'אוּרְדֶן מוחלש ופגוע, יהיו בתים רבים שישמחו לנצל את ההזדמנות כדי לשפר את מעמדם. המלחמה עם בית הָאנֶט היא לא הקרב האחרון. "ולכן, אני נותנת לך את סִינְאָפֵי הָאנֶט... שִינְאִין דּוֹ'אוּרְדֶן... בת חדשה, כוהנת רמה חדשה," אמרה הגבירה בַּאינְר. היא פנתה אל סִינְאָפֵי והמשיכה לדבר, אך מָאלִיס לא שמעה אותה. היא שמעה לפתע הודעה אילמת ששוגרה היישר אל תוך מוחה. החזיקי בה רק כל עוד את זקוקה לה, מָאלִיס דּוֹ'אוּרְדֶן, היה דבר ההודעה. מָאלִיס הביטה סביבה, מנסה לאתר את שולח ההודעה. היא חשבה שהיא יודעת מיהו. בביקורה הקודם בבית בַּאינְר, פגשה את האִילִיתִיד של הגבירה בַּאינְר, יצור המסוגל לקרוא ולשגר מחשבות. היא לא ראתה את החיה, אך הייתה בטוחה שהיא נמצאת בכנסייה. ההודעה השנייה סילקה את כל הספקות מלבה. את תדעי מתי יגיע הזמן המתאים. "...ואת שאר חמישים החיילים של בית הָאנֶט," אמרה הגבירה בַּאינְר. "את מסכימה לכך, הגבירה מָאלִיס?" מָאלִיס הביטה בסִינְאָפֵי. הבעת פניה יכלה לרמז על הסכמה או על שעשוע אכזרי. "אני מסכימה," ענתה. "לכי אם כך, שִינְאִין דּוֹ'אוּרְדֶן," הורתה הגבירה בַּאינְר. "הצטרפי לחיילייך הנותרים בחצר. הקוסמים שלי יעבירו אתכם לבית דּוֹ'אוּרְדֶן." סִינְאָפֵי שלחה מבט חשדני אל מָאלִיס ויצאה מהכנסייה הגדולה. "אני מבינה," אמרה מָאלִיס למארחת שלה ברגע שיצאה סִינְאָפֵי מהחדר. "את אינך מבינה דבר," צרחה הגבירה בַּאינְר בפרץ זעם פתאומי. "עשיתי את כל שיכולתי עבורך, מָאלִיס דּוֹ'אוּרְדֶן! הייתה זו בקשתה של לְיוֹת' שתשבי במועצה השלטת, ואני דאגתי לכך, במחיר אישי כבד מאוד!" מָאלִיס הבינה עתה שבית בַּאינְר היה זה שדחף את בית הָאנֶט לתקוף אותה. עד היכן הגיעה השפעתה של הגבירה בַּאינְר? תהתה מָאלִיס, אולי הייתה הגבירה הכמושה אחראית גם לפעולותיו של גֵ'ארְלַקְסַל, שחייליו היו הגורם שהכריע את הקרב? עליה לברר זאת, הבטיחה מָאלִיס לעצמה. אצבעותיו החמדניות של גֵ'ארְלַקְסַל היו שקועות עמוק מדי באוצרותיה. "לא עוד," המשיכה הגבירה בַּאינְר. "עכשיו יהיה עלייך להסתדר לבד. לא זכית עדיין בחסדיה של לְיוֹת', וזו תהיה הדרך היחידה בה יוכל בית דּוֹ'אוּרְדֶן לשרוד..." ידה של מָאלִיס אחזה במסעד האבן של הכיסא בכוח כה רב, עד שכמעט שמעה את האבן נסדקת בין אצבעותיה. היא קיוותה שניצחונה על בית הָאנֶט יכפר על מעשי הכפירה הנוראים של בנה הצעיר. "את יודעת מה עלייך לעשות," אמרה הגבירה בַּאינְר. "תקני את המעוות, מָאלִיס. אני השתדלתי למענך. לא אסבול כישלון נוסף!" "הסידורים הוסברו לנו, הגבירה האם," אמר דֵּינִין למָאלִיס כאשר חזרה לשער בית דּוֹ'אוּרְדֶן. הוא ליווה אותה דרך החצר וריחף לצדה אל המרפסת המובילה למגורי המשפחה. "כל המשפחה מחכה לך בחדר הקדמי," המשיך דֵּינִין. "אפילו הבת החדשה," הוסיף בקריצה. מָאלִיס לא הגיבה לניסיון ההתלוצצות. היא דחפה את בנה בגסות הצידה ופרצה בסערה לחדר. המשפחה מיהרה לסגת מדרכה כשפסעה בזעם לעבר כיסאה, בצדו המרוחק של השולחן המעוצב כעכביש גדול. המשפחה ציפתה לפגישה ארוכה, בה ידונו על מעמדם החדש, על הסכנות העומדות בפניהם. אך תחת זאת, זכו לצפות רק בזעמה הנורא של הגבירה האם. מָאלִיס נעצה בבני ביתה מבט מאיים. היא נהמה בקול חורק ומתוח: "מִצאו את דְרִיזְט והביאו אותו אלי!" בְּרִיזָה החלה למחות, אך מָאלִיס נעצה בה מבט כה קר ומאיים עד שהבת הבכורה השתתקה בפחד והשפילה את עיניה. האחרים, אף שכולם היו שותפים לספקותיה של בְּרִיזָה, לא העזו לומר דבר. מָאלִיס הניחה להם לתכנן את פרטי המשימה בעצמם. הפרטים לא היו חשובים למָאלִיס. התפקיד היחיד אותו התכוונה למלא בכל העסק היה תפקיד נעיצת הפגיון הטקסי בחזהו של בנה הצעיר. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |