|
|||||
|
הבלרינה – סיפור מקורי חדש
לביא תדהר עברית יעל סלע - שפירו |
|||||
|
|
|||||
סיפור מקורי חדש מאת הסופר הישראלי, שליחינו המיוחד בלונדון הרחוקה - לביא תדהר. | |||||
| בלב ליבה של פאריז שכן מוזיאון שהקסם והמדע דרו בו בכפיפה אחת, ובידרו והדהימו את הקהל במידה שווה. בתוך המוזיאון הזה, הוא מוזיאון רוברט-הודין, בינות מוצגים מסקרנים רבים אחרים שפעם היו זרועים בו בחופשיות כה רבה, הייתה דמות אחת נסתרת מעין, ילדה אנושית קטנה ושברירית למראֶה, שהייתה עם זאת קרה וקפואה כאבן. הייתה זאת דמות שג'ון ראסקין – שרחש חיבה יתרה אולי למראן של ילדות קטנות – העיר עליה בזאת הלשון "זוהי התמימות המופלאה ביותר בכל הבריאה", ושאותה ביקש מקייט גרינוויי לצייר למענו "ללא תחתוניות, ללא שרוולים, ללא שמלה" – בקשה שהאמנית הנתונה להשפעתו נענתה לה באי רצון. הילדה הקטנה – שכן דמיונה לילדה קטנה היה מעורר השתאות – עמדה ללא תנועה בלב ליבו של המוזיאון שנים רבות מכפי שזכר אדם חי כלשהו. אמרו שז'ק דֶה ווֹקַנְסוֹן בכבודו ובעצמו הוא שבנה אותה, את האוטומטון הפּרומתֵאי המודרני הזה, שהקדיש לפרויקט שנים רבות וחשאיות לבקשתו של לואי החמישה עשר, הוא ולא אחר. יתר על כך, אמרו שלא רק ווקנסון כי אם המלך עצמו התאהבו ביצור המופלא הזה כשעשתה את צעדיה הראשונים, כל צעד אלגנטי כצעדיה של המעודנת שבבלרינות, וכאשר פצתה את פיה, פצחה בשיר כה מתוק וכה טהור עד שכל שומעיו נפלו שבי בקסמיה. "האוטומטון גלטיאה," כינו אותה, ו"חווה המכנית", אולם בשכבות החברה המרוחקות ביותר מכסף ומעוצמה היא נודעה פשוט כ"הבלרינה", ועוררה פחד וכבוד במידה שווה. לא תמיד שכנה הבלרינה במוזיאון. אומרים שהמלך לואי החולני רכש אותה במיטב כספו מווקנסון ושמר אותה בביבר פלאיו המדעיים, כמו הייתה שונמית מודרנית למלכו דוד – השוואה שהאצולה הפריסאית הרבתה בה בלוויית תנועות ידיים גסות. אולם עד מהרה הושתקו ללא רחמים הלשונות הרעות של האצולה, ולא נשמעה אף מילה על הבלרינה, למעט לחישות ברובע לה מארֶה ובסלונים. אז נאמר בקול מהוסה ומהורהר, שהבובה כבשה את נשמתו של המלך, כאילו המכונה הייתה לאדונית והמלך היה לאוטומטון. הזמן חלף. פעם אחת גרסו השמועות, בבתי המרזח הנחותים ובבתי הבושת שאזרחיה-זה-מקרוב של הרפובליקה המשיכו להתאסף בהם כדי לרכל ולשתות, שהיא הגיעה לרשותו של רובְּספִּייר, המחזיק אותה במשרדו הקודר, וששירתה ממתיקה את חתימת צווי ההוצאה-להורג ההכרחיים. אנשים היו מצחקקים באי נוחות למשמע הסיפור, ושואלים מי ברשותו של מי, והנשים היו משתיקות אותם בקולות חרדים. איננו יודעים כיצד התגלגלה הבלרינה לקרקסו של פיניאס טיילור בארנום בתערוכה בפאריז ב-1844, אולם אנשים שביקרו ביריד ההולל אישרו שהייתה דוממת וקפואה, ועמדה כפסל של נועם ויופי בלתי נסבלים, ומשכה אליה מעגל של קולות מהוסים ומבטי הערצה חרדים. מארמון לקרקס: אין זה שינוי גדול עבור יצור שמטבעו נותר ללא שינוי. אולם שנה יחידה לאחר מכן ויתר בארנום על הבובה כאשר רוברט-הודין, הנכבד מכל בין הקוסמים המודרניים, הציץ בה ונפגע. וכך הגיעה לבסוף כמו מלכה מנוחה למוזיאון רוברט הודין, משרה סביבה שקט צונן, והטילה על הקוסם ועל עוזריו כישוף שלא יכלו ולא חפצו להימלט ממנו. מבין כל הקוסמים בתיאטרון, היה אחד שנפל בקסמיה יותר מכל. אהבתו, מסירותו ומבוכתו כולן גרמו לז'ורז' מיילה הקולנוען, הקוסם והדייר האחרון של המוזיאון-בתיאטרון, להעריץ אותה בדרך היחידה שידע. תלמידים של סרטים ישנים מוקסמים לעיתים תכופות מאשליותיו הקסומות של מילייה: "קופליה והבובה החיה", "פיגמליון וגלטיאה", גוגס והאוטומטון". בסרטים המוקדמים הללו, שאורך כל אחד מהם דקה בקושי, ההתרחשויות על המסך משטות ללא הרף במחשבה, אולם היא נמשכת תמיד לדמות הבודדת, שאינה משתנה מסליל סרט לסליל סרט, מִשָנה לשנה: תנועה שאינה תנועה, חן שהינו ועם זאת איננו תעלול של המצלמה. הבלרינה מחייכת למצלמה את חיוכה הכובש והנצחי, שנועד להיעלם ולהופיע מחדש, מבלבלת את הקולנוען ואת הקהל במידה שווה. הבלרינה, בגלגוליה כזונת צמרת למהפכנית לכוכבת סרטים אילמים, כבשה את דעתם של גברים, באחיזת חנק של אובססיה גשמית ורכושנות בלתי טבעית. הצליל היחיד שנשמע כעת בחדר המוחשך הוא צלילו של המקרן המזמזם לו בשקט ברקע. הנערה על המסך מרצדת, נעה, רוקדת, אשליית נצח בשמונה תמונות לדקה. רוקדת לנצח. צעירה לנצח. אחרית דבר הבלרינה עצמה אמנם בדויה, אולם לא כך כל האנשים הנזכרים כאן – והאוטומטונים לא היו נדירים במאות ה-18 וה-19. האנציקלופדיה המפורסמת משנת 1772 מכילה ערך העוסק באנדרואידים (Androïde), ווקנסון אכן לקח על עצמו פרויקט סודי לבנות "מכונה אנושית" – למענו של המלך לואי החמישה עשר. בארנום כן היה בפאריז ב-1884, ואכן נפגש עם רוברט הודין שנחשב בעיני רבים לאבי הקסם המודרני, והיה כפי הנראה יצרן האוטומטונים המוכשר ביותר במאה ה-19. מילייה, אביה של האשלייה הקולנועית (trick photography), נודע היום בעיקר בזכות "המסע אל הירח" - סרט המדע הבדיוני הראשון - ונחשב בעיני רבים לראשון שראה בקולנוע מדיום סיפורי. הסרטים הנזכרים הם אמיתיים והם קיימים עד עצם היום הזה. ולבסוף, ג'ון ראסקין אמנם רכש חיבה יתרה למראן של ילדות קטנות, ואכן ביקש מהמאיירת קייט גרינוויי – הנודעת בזכות תמונות האידיליה הכפרית שלה, המציגות ילדים "מקסימים, מצוחצחים, מסודרים למשעי ותמיד מלאכיים" – לצייר את "הילדונות" שלה, כפי שכינה אותה, בביגוד מועט יותר ויותר. | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |