|
|||||
|
הנסיך האמיץ : 67 שנים לנסיך וָאלִיאַנט
אלי אשד |
|||||
|
|
|||||
"אתה תהיה אביר של המלך ארתור ושל המלכה גויניבר, אתה תתמודד עם החדקרן, הדרקון והגריפון, עם אנשים שחורי עור ועם צהובי עור, ויהיו לך הרפתקאות מרובות מספור. אבל איני רואה בשום מקום שיהיו לך אושר ושלווה." המכשפה הוֹרִיד מנבאת לנער הצעיר ואליאנט את הצפוי לו בעתידו. | |||||
ב-13 לפברואר 2004 מלאו לדמות הקומיקס האמריקנית הנסיך ואליאנט 67 שנים בדיוק. אל יקל ליבכם בכך, מאחר שהנסיך ואליאנט הוא אחד מגיבורי ההרפתקאות הותיקים ביותר של עולם הקומיקס, ואחת מהדמויות הבודדות משנות השלושים של המאה הקודמת שסיפורים עליהן ממשיכים להתפרסם ברציפות עד היום. ניתן לספור על אצבעות שתי ידיים את הדמויות הוותיקות יותר מסיפורי ההרפתקאות שעדיין מתקיימות עד עצם היום הזה כסדרות קומיקס רציפות המופיעות בהמשכים מדי שבוע (ובחלק מהמקרים גם כל יום!) בעיתונים האמריקניים. אלו הם: היתומה האומללה אנני, שהחלה את הקריירה ב-1924 והתבגרה בשנתיים-שלוש בשמונים השנה שחלפו מאז), טרזן איש הגו'נגל ופופאי המלח (שניהם החלו את קריירת הקומיקס שלהם ב-1929, אם כי טרזן כדמות ספרותית נוצר עוד ב-1912 ופופאי הופיע בסדרה שנוצרה עוד ב-1919), השוטר משיקאגו דיק טרייסי (שהחל ב1931), איש המערות הנוסע בזמן אלי הופ (שהחל ב- 1933), איש החלל פלאש גורדון (שהחל ב-1934), מנדריק הקוסם (שהחל ב- 1935) והפאנטום שומר הג'ונגל חבוש המסיכה (שהחל ב- 1936) וזהו, אין נוספים בז'אנר ההרפתקאות, ולא ברור כמה זמן נוסף סדרות אלו עוד תחזקנה מעמד, מאחר שקהל הקוראים שלהם בעיתונים מצטמצם והולך. מן הסתם הן תתחסלנה כבר בשנים הקרובות, לאחר עשרות רבות של שנות קיום רצופות. אבל תמיד אפשר לקוות שהן תחזקנה מעמד גם מעבר לכך. פוסטר, טרזן והנסיך ואליאנט הנסיך ואליאנט הוא גם אחת הדמויות יוצאות הדופן ביותר של עולם הקומיקס האמריקני; זהו אינו גיבור על כמו סופרמן (שנוצר שנה אחריו) לוחם בפשע , איש חלל או מלך גו'נגל, הנסיך ואליאנט הוא גיבור של סיפור היסטורי, ז'אנר נדיר מאין כמוהו בקומיקס האמריקני. הוא אביר בשירותו של המלך ארתור במאה החמישית לספירה. סדרה זאת, שנוצרה בידי אמן הקומיקס הגאוני הרולד פוסטר, נחשבת לאחת מסדרות הקומיקס הטובות ביותר של כל הזמנים ויש רבים שחושבים שמבחינת יכולת הציור והסיפור שבה היא הטובה שבכולן. הרעיון המקורי והמדהים של יוצר הסדרה פוסטר היה לתאר בסדרה מתמשכת את חייו של אביר בימי המלך ארתור, במאה החמישית לספירה. תולדות חייו של האיש יתוארו בזמן "אמיתי", דהיינו הגיבור יתבגר ויזדקן מדי שבוע בשבוע בקצב זהה לזה של קוראי הסדרה. בחלומותיו הפרועים יותר פוסטר העז להעלות על דעתו באותם ימים ראשונים שאולי הסדרה תהיה כה מצליחה שהיא תחזיק מעמד עשר שנים, ואולי, מי יודע, אף עשרים או שלושים שנה! אותו פרק זמן שבו התקיימה, כמשוער, ממלכת ארתור ה"אמיתית" וכך הוא יוכל לתאר בזמן "אמיתי" לקוראים האמריקניים את כל אירועי אותה התקופה. כאשר תגיע הסדרה לבסוף לסיומה לאחר עשרים או שלושים השנה האלה היא תסתיים בגדול, בקרב המסיים של ימי המלך ארתור, שבו יהרגו כל הדמויות של הסדרה בסיום שלא היה כמוהו בשום סדרת קומיקס אחרת. או זאת לפחות הייתה התוכנית... פוסטר הציע את הרעיון לראשונה לרשת העיתונים האמריקניים שבה עבד כצייר הקומיקס המעולה של טרזן איש הג'ונגל, אך חברה זאת העדיפה שהוא ישאר עם טרזן, שאת סדרת הקומיקס שלו פוסטר הפך לקלאסיקה. החלטה זאת נחשבת כיום בדיעבד להחלטה העסקית השגויה ביותר שנעשתה אי פעם בידי חברה זו. פוסטר פנה לחברה המתחרה וזו הסכימה מיידית וזכתה. הם הכניסו רק שינוי אחד הגיבור שתחילה נקרא בידי פוסטר "דרק " ולאחר מכן "ארן" קיבל מידיהם את השם "ואליאנט " או "ואל" לשם קיצור .טרזן, בכל אופן, עבר לידיו של בורן הוגארט שנחשב לאמן שלכל הפחות הוא שווה ערך וככל הנראה אף עולה על פוסטר עצמו בתיאורו את איש הקופים, כך שניתן לאמר ששני הצדדים הרוויחו בדרך זו או אחרת. הנסיך ואליאנט החל להופיע בעיתונים האמריקניים ב13 בפברואר 1937. בניגוד למקובל עד אז ברוב סדרות הקומיקס, הסיפורים של הנסיך ואליאנט לא הופיעו עם דיאלוגים בתוך "בלונים" אלא עם טקסטים ארוכים מתחת לציורים מה שנתן להם אופי "מיושן" אשר התאים לסיפורים. כך זה נשאר עד עצם היום הזה, הנסיך ואליאנט סיפור מצויר יחיד במינו, פשוטו כמשמעו. בניגוד לכל שאר סדרות הקומיקס של אז (ושל היום), ובמיוחד סדרות ההרפתקאות שצויינו למעלה, סיפור העלילה לא היה סדרת סיפורים לא קשורים שמרוכזים סביב דמות אחת, אלא הסיפור של הנסיך ואליאנט הוא סיפור היסטורי מתמשך באופן אורגני, שמשקף הן את חייו של הגיבור, הנסיך ואליאנט, ושל בני משפחתו והן את הזמנים שבהם הגיבורים חיים, המאה החמישית והשישית. אלו הם ימים אפלים של הידרדרות ושקיעה בכל מקום. באיטליה, מקומה של הקיסרות האדירה מהעבר, עדיין קיימת קיסרות אולם היא רקובה עד היסוד, ועומדת בפני פלישות בלתי פוסקות של שבטים ברברים כמו ההונים והונדאלים, שחשים את ההתדרדרות וחודרים אליה ללא הפסק. באחד הסיפורים המוקדמים, שפורסם בשנים 1939-1940 (ימי מלחמת העולם השניה) ואליאנט אירגן צבא שעצר את פלישת ההונים לאיטליה. על פי השמועה הנאצים היו כה נרגזים מסיפור זה, מתוך הנחה שהמדובר בסיפור עליהם, כך שבכל מקום עליו הם השתלטו באירופה, הם אסרו את הפצת "הנסיך ואליאנט". לבסוף הקיסרות נופלת סופית בימי חייו של ואליאנט ואירופה שוקעת ב"תקופת חושך" ברבארית. רק במזרח שורדת האימפריה הרומאית המזרחית של הביזנטים שרואה את עצמה כיורשת החוקית של הרומאים ושואפת להשתלט על אירופה. גם אנגליה, ארצו המאומצת של הנסיך, סובלת מפלישות ברבריות בלתי פוסקות אם כי אלה נעצרות (לזמן מה לפחות) בידי המלך הגדול ארתור, עצירה שהקוראים יודעים שהיא זמנית בלבד. החושך הברברי עומד לשקוע על הממלכה המופלאה של המלך ארתור וכל מה שהיא מסמלת כפי שהוא שוקע על האימפריה הרומאית שנטשה את בריטניה זה מקרוב. הנסיך הוא בנו הגולה של מלך ממלכת טול אשר בסקנדינביה, אשר גורש לבריטניה, ממלכתו של המלך ארתור, בידי אויב של אביו שתפש את השלטון. בבריטניה הנסיך פוגש תחילה מכשפה שמנבאת לו חיים מלאי הרפתקאות וקרבות אך ללא אושר ושלווה, נבואה שאם כי היא מלווה את ואל לאורך כל חייו, התפתחות הקומיקס הראתה שהייתה שגוייה לחלוטין. תחילה הוא משרת את האביר גאוין ומציל את חייו, ובהמשך הופך לאחד מעוזריו הנאמנים ביותר של המלך עצמו, בעיר הבירה קמלוט, ולאביר של השולחן העגול המפורסם. מהמכשף שיצר את חרבו המפורסמת של ארתור אקסקליבר הוא מקבל חרב אדירת כוח משלו "פלאמבארג - החרב השרה". תוך כדי כך הוא הופך לאויבו הנצחי של מורדרֵד המרושע, בנו של המלך והאיש ששואף לכבוש את הממלכה לעצמו. בינתיים ואליאנט נלחם ללא הרף בסקסונים שמאיימים שוב ושוב לפלוש לבריטניה, כמו גם במכשפה מורגנה לה פיי, מחזיר את אביו לכס המלוכה בטול לאחר שהביס את חומס הכתר סליגון שנאלץ בעצמו לגלות כעת לבריטניה. הוא עצמו מעדיף את ארצו המאומצת בריטניה על פני טול, למרות ששם הוא יכול לשהות כמלך. כמו כל שאר אבירי המלך ארתור גם הוא יוצא לחיפושים אחרי ה"הגביע הקדוש", ומלבד זאת מוצא זמן לנדוד ברחבי העולם בארבעה יבשות שונות. הוא מבקר ברומא הנתונה תחת איומי פלישה מההונים של אטילא והוונדלים של גיזריך ומגיע גם לארץ ישראל כצליין. לארץ ישראל שהייתה נתונה אז לשליטת האימפריה הביזאנטית הייתה לו חיבה מיוחדת, כיוון שהוא ביקר בה לפחות שלוש פעמים כצליין וכסוחר, יותר מכל גיבור קומיקס אחר (להוציא, כמו תמיד, את טרזן). הוא מבקר גם מקומות אחרים כמו אפריקה, הודו, סין, גרינלנד ואפילו מגיע ליבשת אמריקה 1000 שנה לפני קולומבוס וכמה מאות שנים לפני הויקינגים של איסלנד. בינתיים חלים גם שינויים בחייו הפרטיים - לאחר סיפור אהבה טראגי שבמסגרתו נהרגה אהובתו, שעל ליבה התחרה אדם נוסף, אביר בשם ארן, הוא התחתן לבסוף ב-1946 עם הנסיכה היפה תיאה, מלכת "האיים הערפיליים", ככל הנראה אי שם בים התיכון (נישואין, באותה תקופה, היו בגדר דבר בל ישמע לגיבור הרפתקאות, אלא אם כן כבר היה נשוי בספרים, כמו טרזן). מתיאה נולדו לואליאנט חמישה ילדים, ואלה הם: בנו הבכור ארן (השם המקורי שאותו נתן פוסטר לגיבורו ואליאנט) שנולד ביבשת אמריקה שאליה נחטפה אימו והלך ותפס מקום מרכזי יותר ויותר בסיפורים, ככל שואליאנט עצמו הזדקן. התאומות קארן וואלטה, שאחת מהן התחתנה בינתיים עם בנו של המלך האגדי פרסטר ג'ון ולשניה יש מערכת יחסים עם כוהן דרואידי פגאני, ושני בנים צעירים יותר - גלן, שהופך להיות לוחם חם מזג כפי שהיה אביו בצעירותו וילד בן עשר בשם נתן, שמראה סימנים שהוא יהפך למלומד של המשפחה. בהמשך ארן נושא לאישה את בתו של האויב הגדול של אביו ושל המלך ארתור - מורדרד ונולדת להם בת, אינגריד, נכדה לואליאנט ולתיאה. יש לציין שהמשפחתיות של הסדרה גרמה לביקורת בקרב חובבים רבים שחשו שהנסיך ואלינט עוסק יותר מדי בחובות הבית והמשפחה ופחות מדי בהרפתקאות כ"בעל החרב המהירה ביותר של ימי הביניים" כפי שהיה בצעירותו. פוסטר נודע בדייקנותו האמנותית ובציוריו של כלי נשק ונופים. אבל אירופה של ימי ואליאנט אינה אירופה האמיתית ההיסטורית. היא אירופה של האגדות של ימי הביניים, וכך מופיעים בסיפורים טורנירים ואבירים בשריון, דברים שלא היו קיימים כלל במאות החמישית והשישית לספירה, תקופת התרחשות הסיפורים. לאמיתו של דבר, סדרת הקומיקס הכניסה לתקופת חייו הקצרה של ואליאנט אלמנטים, עמים ואירועים שהתרחשו לאורך שש מאות שנים לפחות של היסטוריה אירופית. בשנות ה-70, כאשר היה ברור שסדרת הנסיך ואליאנט תמשיך להתקיים עוד שנים רבות הוחלט ל"האט" את קצב ההזדקנות של הדמויות שהיה ריאליסטי מאוד בשנים הראשונות, כך שכיום נראה שבמשך 44 השנים בהם יצר פוסטר את הסדרה חלפו על הנסיך ואליאנט "רק" 25 שנים. הזמן בעולם של ימי המלך ארתור עובר לאט יותר, על מנת שהקוראים לא יאלצו לצפות בהפיכתו של הנסיך האמיץ לאדם זקן וסנילי. כיום, לאחר שישים ושבע שנות קיום, הנסיך ואל הוא עדיין בשנות הארבעים או החמישים של חייו וילדיו הם בגילאי העשרים והעשרה (כמובן שבאותה התקופה אנשים נחשבו לזקנים כבר בגיל 40 ומעטים ונדירים האריכו ימים מעבר לכך, אבל נתעלם מפרט שולי זה). ההצלחה הייתה ענקית ונמשכת, והנסיך הבריטי אדוארד, נסיך וינדזור, אף כינה אותה "התרומה הגדולה ביותר לספרות האנגלית במאה השנים האחרונות". במקביל פוסטר יצר בשנים 1944-1945 סידרה בשם "טירה של ימי הביניים" שעסקה גם היא בימי הביניים ובאופן ספציפי בהרפתקאותיהם של אצילים אנגליים בתקופה של מסע הצלב הראשון לארץ ישראל, אך היא זכתה להצלחה פחותה בהרבה ונפסקה בתוך זמן קצר. הוא גם צייר סיפור לחג המולד על ילדותו של ישו ועיבד לקומיקס את ספרו של הסופר היהודי פרנץ ורפל "שירת ברנדט" ובכך הסתכמה יצירתו מחוץ לנסיך ואליאנט. מעניין שרוב היצירות האלה היו קשורות בדרך זאת או אחרת לארץ ישראל, דבר שהיה נדיר אצל אמני קומיקס אחרים. פוסטר צייר וכתב את הסיפורים שנחשבים ליצירת מופת של קומיקס עד ל-1971 , ואז פרש באופן חלקי (לאחר שצייר וכתב 1788 עמודים של הנסיך ואליאנט). יורשו של הרולד פוסטר במקור פוסטר תיכנן לסיים את הסדרה עם פרישתו בקרב סופי אחד וגדול של המלך ארתור נגד מורדרד שבו יהרגו כל אבירי המלך, כולל הנסיך ואליאנט עצמו (כפי שמתואר באגדות המקוריות). ככל הנראה הוא לא העלה על דעתו בשנים הראשונות שסדרה זאת, שהיה לה קו עלילה ברור עם התחלה, אמצע וגם סיום בלתי נמנע, תתמשך שנים כה רבות ללא סוף נראה לעין, כמו אופרת סבון מודרנית בטלויזיה האמריקנית. בסופו של דבר החליט פוסטר לתת לסדרה המצליחה להימשך בידי אדם אחר. הוא העביר את הקומיקס לידיו של אמן ידוע הרבה פחות בשם ג'ון קולן מורפי שהתפרסם עד אז כצייר סדרת קומיקס על עלילותיו של מתאגרף. מתחרים עם קולן מורפי למשרה היו שני ציירים מפורסמים הרבה יותר - גרי מורו, צייר עטיפות ספרי סדרת המדע הבדיוני "פרי רודן", וואלי ווד, אחד מאמני הקומיקס המפורסמים ביותר. פוסטר המשיך לכתוב את הסדרה ולהיות מעורב ביצירתה עד 1980, תקופה של 43 שנים ו-2241 עמודים. הוא נפטר ב-1982 והוא בן 90, מוכר בידי כל כאחד מאמני הקומיקס הגדולים ביותר, הן הודות לסיפורי טרזן שלו והן הודות לסיפורי הנסיך ואליאנט. קולן מורפי ממשיך את הסדרה עד עצם היום הזה, ובשנת 2005 אמור לשבור את השיא של פוסטר במספר הציורים שצייר לסדרה, בהנחה שהיא תימשך עד אז. כיום הסדרה נכתבת בידי בנו של קולן מורפי, מומחה להיסטוריה של ימי הביניים. בזמן סיום עבודתו של פוסטר הסדרה התרחשה בסביבות 475 לספירה. אצל קולן מורפי הסדרה הועברה מאמצע המאה החמישית אל המאה השישית לספירה, לימי הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס שהפך ל"איש הרע" הראשי בסדרה, בנסיונותיו להקים אימפריה שתשתרע מהמזרח עד בריטניה. זאת, כמובן, עשרות רבות של שנים לאחר פלישת אטילה ההוני לרומא, שתוארה בשנים הראשונות של הסדרה, אבל כרונולוגית זה מתאים בדיוק לזמן שעברו מאז ראשית הסדרה, אם כי לא נראה שוואל, המלך ארתור וכל השאר באמת הזדקנו ביותר משישים שנה. (בכל אופן, שתי התקופות - אמצע המאה החמישית ואמצע המאה השישית הוצעו בידי חוקרים שונים כזמן "האמיתי" שבו חי המלך ארתור, כך שיוצרי הסדרה הלכו כאן על כל האופציות). למרות החשיבות הרבה של סיפורי הנסיך ואליאנט בעולם הקומיקס, היו אלה תמיד רק עמודי קומיקס בעיתונים של יום ראשון, ונעשו על פיהם מעט מאוד חוברות קומיקס, אבל הנסיך ואליאנט כבש גם תחומי מדיה אחרים. ב-1953 נעשה על פי הסדרה סרט עם רוברט וגנר בתפקיד הנסיך ואליאנט. בשנות השמונים והתשעים, כאשר בארה"ב התחדש והתחזק מאוד העניין בסדרות פנטסיה מימי-הביניים בכלל ובימי המלך ארתור בפרט חזרו להתעניין גם בסדרת "הנסיך ואליאנט" הוותיקה. ב-1989 נוצר על פי הסדרה משחק תפקידים וב-1991 נוצרה סדרה מצויירת על הרפתקאותיו של הנסיך שזכתה להצלחה גדולה . בשנים 1994-1995 חברת הקומיקס מארוול פירסמה סדרת קומיקס של 4 חוברות שתיארה את הרפתקאותיו של ואליאנט, לאחר מותו של המלך ארתור בקרב עם מורדרד (שבתיכנון המקורי של פוסטר גם ואליאנט אמור היה להיהרג בו), כאשר הוא נאבק במזימה של אימו של מורדרד, המכשפה מורגוז, להשתלט על בריטניה על ידי גניבת אקסקליבר וחטיפתה של נינתה אינגריד, נכדתם של ואליאנט ושל מורדרד. ואליאנט נאלץ לרדוף אחריה עד לאיי אורקני במאבק הסופי על גורל בריטניה. זהו שלב שאליו הסדרה הרגילה עדיין לא הגיעה במהלך 67 שנותיה, וגם לא ברור אם אי פעם תגיע אליו. זהו, מן הסתם, סיום הקריירה של ואל. ב-1997 נעשה סרט קולנוע נוסף על הנסיך ואליאנט, אך הוא לא זכה לכל הצלחה ורק לביקורת קשות ביותר, אבל הוא הראה שבקומיקס הוותיק עדיין נותרו חיים. הנסיך ואליאנט בישראל הנסיך ואליאנט הופיע גם בשפה העברית. הוא הופיע בתחילה ב-1956, במגזין קומיקס בשם "עולם הפלא" שנהג להציג סיפורים על גיבורים אמריקניים כמו פלאש גורדון וה"פאנטום" (ממנו יצאו לאור רק 11 גליונות). שם הופיע גם הנסיך ואליאנט, תחת השם "הנסיך אמיץ" בשני סיפורים אשר עסקו, שלא במפתיע , במסעות הנסיך לארץ ישראל. הוא חזר לשפה העברית בסוף שנות השישים בשני סיפורים נוספים בגילונות 12 ו-18 של המגזין "בוקי". עורך בוקי כתב: "הנסיך ואליאנט חוזר אלינו שוב מימיו הרחוקים של המלך ארתור בעלילת גבורה מסעירה, הטבולה ברקע היסטורי אותנטי. סיפוריו של הנסיך ואליאנט הם מן הטובים והיפים שבסיפורים המצויירים ומעידים כי אפשר לספר היסטוריה בציורים ולעשותה מרתקת ומלהיבה את הדמיון". סיפור אחד עסק בפרידתו של ואליאנט מאישתו כתוצאה מאי הבנה והשני, שהוא אחד החשובים ביותר בסדרה, עסק בחטיפתה של אישתו של ואליאנט, תיאה, בידי אולפרן המאוהב בה והמרדף של ואלינט אחריו עד ליבשת שאנו מכירים אותה כאמריקה, שם נולד בנו של ואליאנט - ארן. למרבית הצער בכך הסתיימו הופעותיו של הנסיך בעברית. אמנם ספרים נוספים על ימי המלך ארתור הופיעו בעתיד כמו "הערפילים של אבאלון" של סופרת הפנטסיה מריון צימר ברדלי ואף מחזמר לילדים של ירון כפכפי שבו השתמשו בהולוגרמות של דודו טופז בתפקיד מרלין, אבל כל אלה אינם הנסיך ואליאנט, סדרה שהיא ככל הנראה התוצר המדהים ביותר של התקופה המודרנית מסיפורי המלך ארתור. הנסיך ואליאנט חי אם כך כבר 67 שנים, מן הסתם זמן הארוך הרבה יותר מאשר קיומה האמיתי של ממלכתו של ארתור במאה החמישית או השישית לספירה, שבמקרה הטוב ביותר לא התקיימה יותר מ-30 שנה וככל הנראה הרבה פחות מכך. יש אמריקנים רבים כיום ששנות ילדותם, בגרותם וזקנתם עברו תוך שהם קוראים שבוע בשבוע את הרפתקאותיו ותיאור חייו של הנסיך שהתבגר אך לא הזדקן ביחד עימם בימי המלך ארתור. לאחרונה, כאשר החליט עיתון אמריקני לבטל את פירסום הסדרה על דפיו הדבר גרר מחאות נזעמות. העיתון הסביר שעדיף שהקוראים יקראו על מלחמת השחרור האמריקנית מאשר על ימי המלך ארתור הרחוקים אך הקוראים לא השתכנעו. סביר להניח שהסדרה תגיע לבסוף לסיומה כאשר קולן מרפי יצא לפנסיה בעוד מספר מועט של שנים, אבל מצד שני יתכן שהיא תמשיך גם מעבר לכך. זאת אחת מסדרות ההרפתקאות הבודדות האחרונות שעדיין נמשכות בעיתונים האמריקניים, ויתכן מאוד שכאשר תסתיים לבסוף הדבר יוריד את המסך על ז'אנר ההרפתקאות כולו בקומיקסים ובעיתונים האמריקניים, שהנסיך ואליאנט היה תמיד נציגו הבכיר. המלך ארתור עצמו, אם היה אי פעם, מת לפני שנים רבות בשדה הקרב, אבל בקומיקס הוא עדיין חי וקיים. עריכה לשונית: לולה בראון | |||||
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |