|
|
|
|
|
|
|
אשת חיל מי ימצא
אלי אשד |
|||||
|
|
|||||
| לצידם של סופרמן, החייזר מכוכב קריפטון, ובאטמן, איש העטלף המיליונר הלוחם בפשע - הצלע השלישית ברשימת גיבורי העל הידועים ביותר של חברת הקומיקס האמריקנית די.סי. היא Wonder Woman - אֵשֶׁת חַיִל. | |||||
| אשת חיל מפורסמת הרבה פחות מעמיתיה הגבריים, אבל היבטים שונים בקריירה של הדמות הופכים אותה למעניינת לא פחות מהם. האמזונה אשת חיל היא לוחמת צדק בעלת כוחות-על שמוצאה עמוק במיתולוגיה היוונית, שנים רבות לפני זינה (שדמותה הושפעה ממנה לא במעט). שמה הוא דיאנה והיא בת לעם האמזונות הקדום, עם לוחמות אדירות כוח, שעל פי האגדה נוצר בידי אלת האהבה אפרודיטה, על מנת להראות שכל מה שהגברים הבהמיים יכולים לעשות, נשים יכולות לעשות טוב יותר. אפרודיטה נתנה לאמזונות חגורות קסמים שבאמצעותן יהיו בלתי מנוצחות בידי גברים פשוטים, והן בנו עיר מופלאה ביוון הקדומה בשם אמזוניה, שם חיו בשלווה דורות רבים. השלווה הייתה עתידה להמשך אלמלא יצא הגיבור הקדום, החזיר השוביניסט האולטימטיבי, הרקולס (כן, אותו אחד מהסדרה-אחות של זינה) להילחם בהן ופגש את מלכת האמזונות היפוליטה. היפוליטה היפה גברה על הרקולס בכוחה הגופני (!) ובאמצעות חגורת הקסמים שלה, ששום לוחם גבר אינו יכול לעמוד בפניה. הרקולס נאלץ להכנע אך היה נחוש בדעתו לשעבד את היפוליטה והאמזונות שלה ויהי מה - ואם יהיה צורך - בבוגדנות במקום בכוח. הרקולס הזמין את האמזונות למשתה כשהוא מחניף להיפוליטה וליופיה. הבחורה התמימה נפלה ברשתו של הלוחם האכזר בשלב מסוים, וכאשר שניהם היו בשלבים מתקדמים של "מעשה האהבה" גנב הרקולס את חגורת הקסמים של היפוליטה. כעת האמזונות היו כבולות בידיו, לעשות בהן ככל שיחפוץ (ונדונות לגורל "מר ממוות" מן הסתם). בייאושה התפללה היפוליטה לאפרודיטה וביקשה ממנה את הכוח לשבור את הכבלים. האלה הסכימה, אך הזהירה כי מעתה ואילך האמזונות יהיו שפחות של אפרודיטה, וכי חובה עליהן לזכור שפעם היו שפחותיו של גבר. בעזרתה של אפרודיטה הן השתחררו מהשלשלאות, היפוליטה הכתה את הרקולס וחטפה ממנו את חגורתה. האמזונות היו כעת שוב חופשיות משליטה גברית, אולם כעת הן ידעו ששוב אין להן מקום ביוון, או בעולם הגברים בכלל. הן שטו לאי מסתורי באוקיינוס, "אי גן העדן", והקימו שם ממלכה ייחודית לנשים, שאף גבר לא חדר אליה במשך אלפי שנים. או לפחות עד שנת 1941, זמן מלחמת העולם השניה, כאשר התרסק על האי מטוס של קצין בִּיּוּן אמריקני בשם סטיב הרבור. מלכת האמזונות היפוליטה (בנוסף לשאר תכונותיהן המופלאות, האמזונות הן גם בנות אלמוות) החליטה לאפשר לו לחזור לעולם המודרני שלנו, ולא זאת בלבד, אלא גם לשלוח איתו את בתה דִיאָנָה, שהתאהבה בו, על מנת שתעזור לו להלחם בנאצים, ובכוחות הרשע והשיעבוד כולם. דיאנה מחזירה את סטיב לוושינגטון די.סי. במטוס הבלתי נראה שלה (שנים רבות לפני ה"חמקן" של ימינו) ומכאן ואילך לא נפרדת ממנו. דִיאָנָה דיאנה היא יפה כמו אפרודיטה, חכמה כמו אתנה, זריזה כמו אל הגנבים מרקורי וחזקה כמו הרקולס, אך בארה"ב היא מעדיפה ללבוש את זהותה של דיאנה פרינס, אחות ממושקפת וחסרת צורה שפגשה בעת שהגיעה לארה"ב ורכשה ממנה את מסמכיה. כאשר דיאנה לובשת את דמותה האמיתית של אשת חיל היא עטויה בשריון מוזהב חסין כדורים, לבושה בתחילה בחצאית קצרצרה שעליה כוכבי דגל ארה"ב, ולאחר מכן במכנסונים קצרים עטורי כוכבים. דיאנה הופכת לאוייבת הגדולה של פושעי ארה"ב, כמו גם של פושעים נאציים ומחבלים לסוגיהם ולמיניהם, הודות לכוחות העל שלה, צמידיה העמידים לכדורים וה"פוליגרף" המיוחד שלה, מעין לאסו קסום שכל הנלכד בו חייב לדבר אך ורק אמת ולחשוף בפניה את הידוע לו. היוצר של "אשת חיל" היה אדם שונה מאוד משאר היוצרים של סדרות קומיקס, שהיו ידועים רק בתחום הקומיקס ולא מחוצה לו. יוצרה היה פסיכולוג מפורסם בשם ויליאם מולטון מרסטון, שבין השאר המציא את בדיקת לחץ הדם הסיסטולי, שהיוותה בסיס למכשיר הפוליגרף. הוא היה בעל עניין רב בתרבויות יוון ורומא ואף כתב רומן היסטורי על קליאופטרה וקיסר. בראשית שנות ה-40 כתב מרסטון מאמר בו התקיף את תכניהם של סיפורי הקומיקס באותה תקופה. כאתגר הציע לו מקס גיינס, ראש חברת 'די. סי. קומיקס', לכתוב סדרת קומיקס פמיניסטית. למרבה ההפתעה מרסטון קיבל על עצמו את האתגר - ליצור סדרת קומיקס בעלת תכנים שכמותם לא היו בעבר - ועשה זאת בהצלחה רבה. מרסטון, שהיה פמיניסט שנים רבות לפני שהמושג נוצר, השתמש בסיפורים כדי לבטא את "התיאוריות הפסיכולוגיות החדשות ביותר על יחסי גברים-נשים", לדבריו. הוא החליט ליצור סיפור קומיקס על המאבק בין הטוב והרע, לא בדיוק נושא חדשני בספרות הקומיקס, אבל החידוש היה שהמאבק עצמו הוצג במונחים מיניים, כאשר כוחות הטוב מיוצגים בידי הנשים וכוחות הרוע בידי נציגי האכזריות והברוטליות, הגברים. המאבק בסיפורים קיים גם בעולם האלים, בין אפרודיטה אלת האהבה, המייצגת את כוחות האור, לבין מַרְס אל המלחמה, המייצג את כוחות הרשע בעולם, והוא אוייבן הגדול של האמזונות. אין זה אומר שכל אישה ואישה בסיפורים היא לוחמת צדק, וכל גבר וגבר הוא נבל השואף להשתלט על העולם, יש גם פושעות-על רבות ושונות בסיפורים. הנקודה היא שאהבה והבנה מתוארים במפורש כמאפיינים נשיים, בעוד אלימות ורשע כמאפיינים גבריים. אשת הסאדו-מאזו למרסטון, הפסיכולוג המכובד, היו תחומי עניין מוזרים ביותר אותם החדיר בכמויות לסיפורי אשת חיל שלו. נושא שהעסיק אותו מאוד היה שליטה ושיעבוד. בסיפוריו אפשר למצוא בכל פינה מגוון סמלים של סאדו ומאזו - כבלים, שלשלאות ואזיקים. הסמל המרכזי של הסדרה היה אישה כבולה בשלשלאות וחבלים ולדמויות בסדרה היתה אובססיה בנוגע לשיעבוד ודיכוי שכמותה אין למצוא כאף סדרת קומיקס אחרת. יריביו של באטמן, למשל, רוצים להרוג אותו, אך יריביה של אשת חיל היו סדיסטיים שלא הסתפקו רק בהשמדתה, אלא גם חפצו לראותה סובלת בדרכים שיש בהן אלמנטים אירוטיים ברורים. כך למשל ריקוד, לרוב עם אמצעים גורמי כאב, היה דרך שכיחה בה סבלה אשת חיל עינויים מידי אויביה. את אשת חיל עצמה אפשר לשעבד רק אם "צמידי השעבוד" שלה יחוברו יחדיו בידי גבר (אך לא בידי אשה). לעומת זאת, בסיפוריו של מרסטון נקבע פעם אחר פעם שבעולם האוטופי של העתיד, הנשים יהיו דומיננטיות, כמו שהן דומיננטיות, ולמעשה יחידות, בהווה באי גן העדן, ועם כי ישרור שיוויון הנשים יהיו אלו שינהלו את העניינים מאחר ש"נשים מוכנות, יותר מגברים, לשרת אחרים למען טובת הכלל". כאשר אשת חיל מבקרת בחברות אוטופיות שונות בהווה, הרי אלה חברות בהן הנשים נפטרו מהגברים, או שבהן הגברים הם במעמד נחות לזה של הנשים, למשל בכוכב הלכת נֹגַהּ. לעומת זאת, החברות המרושעות והמפחידות ביותר בהן מבקרת אשת חיל במהלך סיפורים שונים הן בדרך כלל אלו שאין בהן נשים, שהן משועבדות לגברים, למשל בעולמו של האל מַרְס, כוכב הלכת מַאְדִּים. כאשר גילתה אשת חיל נערות-שפחות מדוכאות בכוכב הלכת אוּרָנוּס הטיפה להן מוסר "הו נערות טיפשות! כאשר אתן מתירות לגברים לקשור אתכן אתן גם נכבלות בידי המלחמה, השנאה ותאוות הכוח! חשבו! שחררו את עצמכן! תשלטו באלה שמדכאים אחרים!! אתן יכולות לעשות זאת!!!" אשת חיל מניפה תמיד את הדגל למען שחרור האישה. בכוכב הלכת נֶפְּטוּן פגשה אשת חיל חֶבְרָה שנשלטה בידי רודן אכזר, ששלט ביבשת שאין בה נשים. "אבל אם אין נשים," התפלאה אשת חיל "כי אז אתם הגברים נלחמים זה בזה ללא הרף." תשובתו של הרודן הנפטוני האכזר היתה ש"נשים הם יצורים נוראיים, אכזריים ונקמניים, תודה לנפטון שאין לנו נשים בנפטוניה!" "אתם תמיד תהיו עסוקים במלחמות וחסרי אושר עד שנשים ישלטו בכם." מזהירה אשת חיל, מפילה את השלטון הרודני בנפטון ומקימה שם ממשלה של נשים כדי לוודא שמעתה ואילך ישררו שם שלום ושלווה. בכל מקום אקזוטי אליו הגיעה אשת חיל במהלך הרפתקאותיה, יהיה זה אטלנטיס שמתחת לים או כוכבי הלכת מאדים, נגה, שַׁבְּתַאי, אורנוס ופְּלוּטוֹ, תמיד היא מוצאת חברות מחזיקות עבדים שם הדבר נחשב לחלק טבעי מהחיים. כך למשל בכוכב הלכת נגה גברים ונשים חיו זה לצד זה בהרמוניה ואושר. הנשים הן יפות, עדינות, אמיצות, עצמאיות דומיננטיות ובעלות כנפיים איתן הן יכולות לעוף באויר. הגברים, לעומת זאת, הם חסרי כנפיים, צייתנים לגבירותיהם ופחדניים. כפי שאומרת המלכה בסיפור "הגברים שלנו אוהבים אותנו מאוד ומצייתים לנו, משום שאם לא יעשו זאת נעוף מהם ואין להם כנפיים כדי לעקוב אחרינו." "זאת דרך נפלאה לשמור את הגברים במקומם!" עונה אשת חיל. אם לסמוך על הסיפורים של אשת חיל, כדור הארץ הוא המקום היחיד ביקום שבו החזקת עבדים ושפחות אינה נחשבת לחלק טבעי ומובן מאליו של החיים, במעין סוג של סטייה קוסמית. החוברות הפכו להיות עמוסות בסמל אחד ויחיד של נשים (ומדי פעם גברים) כבולות בחבלים ובאזיקים. כל הנבלים החשובים בסדרה, ללא יוצא מן הכלל, החזיקו בעבדים ובשפחות. יריבותיה הן תמיד "גבירות" שמחזיקות בשפחות שמאולצות ללבוש אזיקים כבדים, סופגות מלקות על העבירה הקטנה ביותר ונאלצות לסבול שורה של השפלות, שהן מיניות במרומז. בסיפורים אלה השפחות והעבדים קיבלו את שיעבודם ללא תלונה, לרוב אף אהבו את השיעבוד ונהנו מהעינויים ומההשפלות שהיו מנת חלקם באופן קבוע. לאמתו של דבר השיעבוד ככזה לעולם אינו מותקף בסיפורים של מרסטון, וגישתה של אשת חיל בנושא היתה ש"אם נשים רוצות להיות שפחות אין כל רע בכך, הדבר הגרוע עבורן הוא להיות שפחה של גבירה מרושעת כמו פאולה וון גונטר (ברונית נאצית מרושעת). גבירה טובה תוכל לעשות עימן נפלאות!" המסר בסיפורים הוא ששיעבוד יכול להיות רצוי כל עוד שהוא נעשה "בידים טובות" וכליאה יכולה להיות דבר משגע כל זמן שלסוהרים יש רק את מיטב האינטרסים של האסירים לפניהם, וכל מה שנותר לאסירים ולאסירות זה רק ליהנות. בפילוסופיה של האמזונות קיים כנושא מרכזי עניין "השעבוד האוהב", כמו זה של האלה אפרודיטה, שיעבוד בו הגבר והאישה נכנעים לחלוטין לגבירה דומיננטית שעושה בהם ככל העולה על רוחה. בין אויביה המוזרים יותר של אשת חיל היה דר' פסיכו, מטורף שהיפנט את אישתו כדי להפוך אותה לסוכנת של מזימתו השטנית להשתלט... לא, לא על כל העולם כמו הנבלים הרגילים בסיפורי סופרמן ובטמן, אלא על כל נשות העולם! הוא "מפלצת ששונאת נשים! עם עורמה שטנית והבנה עמוקה של הכישוף דוקטור פסיכו עָמֵל כדי לבטל את עצמאותן של הנשים המודרניות של אמריקה ושואף להחזירן לימים של ארמונות השולטנים ושווקי השפחות, בחזרה לשרשראות ולאזיקים ולעבדות!" אבל בל נטעה, הרוב הגדול של יריביה של אשת חיל היו דווקא נשים, שהרי לפי הסיפורים נשים הן חזקות וחכמות יותר מכל גבר. כמה מאויבותיה כללו את: "הצ'יטה" - אשת חברה עשירה בעלת אישיות מפוצלת שהקימה לעצמה צבא שלם של נערות משועבדות שלבשו מדים של זברה, כלאה אותן בכלובים והלקתה אותן אם שגו את השגיאה הקטנה ביותר בפרוקטוקול הציות והפניה לגבירתן. הִיפְּנוֹטָה - אישה שהתחזתה לגבר ושלטה באופן מנטלי תוך כדי כך באחותה התאומה היפה סֶרְבָה. האויבת הגדולה ביותר בשנים הראשונות היתה סוכנת הגסטפו פאולה ווֹן גוּנטֶר, שהחזיקה צבא שלם של שפחות. היא הוצאה להורג בכמה סיפורים ותמיד חזרה לחיים לביצוע מזימות נוספות נגד שלומה של ארה"ב, עד שלבסוף, לאחר שעברה טיפול מתאים באי גן העדן, נוכחה ברוע דרכיה. וון גונטר דחתה לבסוף את "העיקרון של היטלר, שכל הנשים חייבות להיות השפחות של הגברים" והפכה לידידתה ועוזרתה של אשת חיל. בינתיים שהתה אשת חיל בחברתו של אהובה וארוסה סטיב טרבור, לוחם אמיץ ויפה תואר אך (בלשון המעטה) לא חכם גדול, שמעולם לא זיהה אותה כדיאנה פרינס, עמה עבד באופן הדוק. בכל פעם שהיה מציע לה נישואין היה מקבל את התשובה שהם יכולו להתחתן רק כאשר "הפשע והרשע יעלמו מפני כוכב הלכת הזה". אשת חיל בברור זיהתה את מוסד הנישואין כעוד מוסד "שיעבוד" בו העדיפה לא לקחת חלק. למרות שסירבה להתחתן איתו ורק לאחר שנים רבות של קשר הואילה לאפשר לו את הכבוד הגדול של נשיקה על פיה, אשת חיל הקפידה תמיד "לשים עין" על חייו של סטיב. בכל פעם שהיתה סכנה שיתייאש מסירוביה הבלתי-פוסקים וינטוש אותה למען אישה יפה אחרת, תמיד ניתן היה לסמוך על אשת חיל שתופיע ותוכיח לסטיב שהאישה היפה הנ"ל היא סוכנת אויב או פושעת-על אחרת, ותביא לכליאתה בבית הסוהר. סטיב תמיד נאלץ לחזור אליה בראש מושפל. את מערכת היחסים בינהם תיאר סטיב באחד הפרקים "אתה יכול להיות בטוח שאני העבד הנכנע של הנסיכה (אשת חיל)." עם אלמנטים סאדו-מזוכיסטיים כאלה, אין זה פלא שפסיכולוג אחר, דוקטור פרדריק ורטהיים, שבמסגרת התקפה רבתי על תעשיית הקומיקס בספר שנקרא "פיתוי החפים מפשע", קרא לקומיקס של עמיתו למקצוע "אחד המזיקים ביותר לבריאותו הנפשית של הנוער האמריקני". הוא העיר על האלמנטים הלסביים הברורים שבסיפורים ותיאר את אשת חיל כמקבילה הלסבית של באטמן ורובין שהיו בבירור, לדעתו, זוג הומואים. עורכיו של מרסטון בחברת הקומיקס לא הבינו את האובססיה של הפסיכולוג הנכבד עם דומיננטיוּת וגבירות, שוטים ואזיקים ולא הרגישו בנוח עם הסיפורים, שאותם, הם ידעו, קוראים בעיקר ילדים ונערים בני עשרה. אך בגלל מעמדו הנכבד של מרסטון ויותר מכך, בגלל שהקומיקס היה כה מצליח, לא אמרו דבר. מרסטון עצמו הסביר לעורכים שאין סיבה לחשוש שחלילה קהל הגברים קוראי הקומיקס ירגיש ניכור בגלל דמות נשית חזקה כל כך. "תנו להם אישה יפה, שחזקה מהם בהרבה, להכנע בפניה והם יהיו גאים להפוך לעבדיה מרצון!" כך אמר. מרסטון נפטר ב-1947. אחרי מותו נכתבה הסדרה בידי סופרי קומיקס רגילים, שתפיסותיהם לגבי נשים היו שונות מאוד מאלה של מרסטון. כתוצאה מכך איבדה הסדרה את כל האלמנטים המוזרים והמעניינים שלה ואשת חיל הפכה לעוד גיבורת-על קונבנציונלית וחסרת ייחוד. בסוף שנות ה-60 ניסתה חברת די.סי. לשנות את דמותה של אשת חיל בגלל המכירות הנמוכות. האמזונות עזבו את עולמנו ולקחו מאשת חיל את כוחות העל שלה ואת חליפתה המסורתית. היא הפכה למומחית לקרב מגע הפועלת ביחד עם מאסטר אוריינטלי עיוור, בשם "אי צ'ינג", כנגד כוחות הרשע. המטרה היתה להציגה כאישה מודרנית ועצמאית, לכן גם סטיב ארוסה הנצחי נהרג בידי פושע אחוז-דיבוק לאשת חיל. אך השינויים לא ארכו ימים. הפמיניסטיות, שהחלו לבלוט יותר ויותר בחברה, התלוננו שאשת חיל איבדה את כוחה. לא שהרבה פמיניסטיות אכן קנו את החוברות, אבל גם הגרסה החדשה של אשת חיל לא משכה חובבי קומיקס רבים. אשת חיל קיבלה בחזרה את כוחות העל שלה בשנות ה-70, ואפילו סטיב טרבור הוקם לתחייה בידי אפרודיטה. למרות מאמציהם אלה, הירידה בעניין בדמות נמשכה עד שהסדרה בוטלה לבסוף ב-1986. אשת חיל בטלויזיה בינתיים אשת חיל הפכה גם לגיבורת טלויזיה. ב-1974 הופיע סרט טלויזיה על דמותה עם קת'י לי קרוסבי. "אשת חיל" היתה שונה מאוד מדמותה בקומיקס והוצגה כמסוכנת, ללא כוחות-על מיוחדים. לא במפתיע, הסרט לא זכה להצלחה. להצלחה גדולה יותר זכתה הדוגמנית לינדה קרטר בפיילוט בעל השם המוזר "אשת חיל החדשה והמקורית" מ-1975, ובעקבותיו נוצרה סדרה שלמה. בסדרה זו עסקו הסיפורים בתחילה בהרפתקאותיה של אשת חיל במלחמת העולם השניה במאבקה בנאצים, כמו הסוכנת פאולה וון גונטר - בפרק בו יש קטעים שכמו לקוחים מהקומיקס המקורי של אשת חיל בכבלים לרגליה של הנאצית הלועגת, באשת-על נאצית, בכיבוש נאצי של "אי גן העדן" וכדומה - כל זאת בשיתוף פעולה עם איש המודיעין סטיב טרבור. בעונות הבאות הסיפורים התרחשו בזמננו, ובהם אשת חיל נאבקה ביריבים עדכניים - מדען מטורף שמסוגל לגרום להתפרצויות הרי געש בכל העולם, חייזרים טלפטיים, נוסע בזמן מהמאה ה-22 במזימה נאצית ליצור שיבוט של היטלר, בערפד ובמוח חסר גוף - בשיתוף פעולה עם הסוכן סטיב טרבור שאותו גילם ליל ואגונר, בנו של סטיב טרבור המקורי, ועם אחותה, נערת החיל שאותה גילמה השחקנית הצעירה דבורה וינגר. יש מי שזוכרים את הסדרה הזו לטובה. אשת חיל חדרה אפילו לקולנוע הישראלי: ב-1995 הופק בבית הספר לקולנוע "סם שפיגל" סרט של 8 וחצי דקות בשם "אשת חיל" שאותו ביים גיא שגיא וכתבה רמה דרימר. בסרט, בכיכובה של שרון קנטור, תואר סיפורה של אחות מופנמת ופשוטת מראה, אך בזמן שהיא עוברת בגן עם חבר וחוזה באי-צדק נעשה היא משנה את צורתה לאשת חיל - לוחמת הצדק. אשת חיל חוזרת ב-1987 אשת חיל נוצרה מחדש בידי אמן הקומיקס ג'ורג' פרז, שיצר את הגרסה המעניינת ביותר מאז מרסטון, גרסה ששמה דגש רב על הפמיניזם של הדמויות ועל הקשר ההדוק שלהן עם המיתולוגיה היוונית, שהוצגה כעת באופן יותר אמין מאשר בעבר. הגרסה הזו גם לא הסתירה את העובדה שלכל הפחות חלק מהאמזונות הן לסביות. דיאנה פרינס, ששוב לא הסתירה את זהותה בעולם שלנו, הוצגה כדמות תמימה שלומדת את דרכי העולם הגברי והמערבי המושחת תוך כדי מאבק בלתי פוסק בפשע וברשע. מאז שפרז עזב את הסדרה היא חזרה להיות בינונית ומטה. אשת חיל הפכה לאיקון פמיניסטי, דמות של אישה שיכולה לעשות כל מה שגבר יכול לעשות. אותה כוהנת גדולה של התנועה הפמיניסטית האמריקנית, גלוריה סטנהיים, הכריזה במהדורה פמיניסטית של סיפורי אשת חיל "אשת חיל רומזת על תשובה לדילמה הסקסואלית שלה כאשר היא נעה בין הערצתה לכוחו הגברי של סטיב להכרזותיה שלא תתן לעולם לגבר לשלוט בה. היא יכולה לאהוב רק בן זוג שווה לה." סטיב כידוע אינו שווה לאשת חיל ולכן היא אינה מסוגלת לאהוב אותו באמת. הפמיניסטיות של היום טוענות שמרסטון היה פמיניסט שהקדים את זמנו. אחרים פחות פמיניסטיים מצאו, באותם סיפורים, אלמנטים ברורים ולא נעימים של סאדו-מאזו קיצוני. בכל אופן, ניתן לראות באשת חיל את האם הגדולה של ז'אנר הסיפורים הפופולרי בימינו - ז'אנר שהוא דומיננטי בפני עצמו, כפי שמראה ההצלחה הגדולה של זינה ושל גיבורת משחקי המחשב לארה קרופט - של אישה שיכולה לגבור על כל גבר. עריכה לשונית: לולה בראון מאמר זה התפרסם לראשונה באתר "www.televizia.net" | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |