|
|||||
|
2001 - אודיסיאה ישראלית בחלל
שלדון טיטלבאום עברית יעל סלע - שפירו |
|||||
|
|
|||||
| כך זה נראה לפני שנתיים. אנו מביאים לכם את כתבתו מלאת התקווה של שלדון טיטלבאום כפי שהופיעה בעיתון ג'רוזלם רפורט לפני שנתיים בדיוק ומובאת לכם לראשונה בעברית. | |||||
| _________________________________________________________האסטרונאוט הצבר הראשון, המתאמן לשיגור בשנה הבאה, מעלה את רף הציפיות של האומה שלו. בעיני הישראלים המציאותיים וקשי העורף או המעשיים והענייניִים, הכינוי "אסטרונאוט" משמעו שאתה מנותק מהמציאות. זהו כינוי השני בחריפותו רק ל"פראייר", שהוא כינוי הגנאי המוחלט. אלא אם כן אתה אסטרונאוט במלוא מובנה של המילה. במקרה כזה, כפי שגילה על בשרו אילן רמון, תזכה בטפיחות ברכה על השכם, ו"יא אסטרונאוט" יהפוך להיות ביטוי של הערצה גרידא. רמון, אלוף משנה בן ארבעים ושש העוסק בסקי ובסקוואש, עוד לא יודע מתי יהיה הישראלי הראשון בחלל. למרות שנבחר עוד בשנת 1997 והחל את אימוניו במתקני נאס"א ביוסטון טקסס ביולי 1998, טרם נקבע תאריך לטיסתו של רמון במעבורת קולומביה כמומחה מטען שמוטלת עליו המשימה למדוד סערות אבק ים-תיכוניות. הטיסה אמורה להמריא במהלך 2001. מומחי מטען הם אותם אסטרונאוטים, לרוב זרים ולא טייסים, המופקדים על ביצוע משימה אחת - פיקוח על ניסוי כלשהו , הוא "המטען". בדרך כלל הם נקראים להגיע ליוסטון להכשרה של שנה רק אחרי שמועד הטיסה נקבע והצוות נבחר. הם מקבלים הכשרה חלקית בלבד משום שמערכת היחסים שלהם עם נאס"א מסתיימת עם תום טיסתם. "בנאס"א," אומר רמון בראיון רחב יריעה עם העיתון "The Report", "האסטרונאוטים הטייסים הם תמיד אמריקאיים. ההכשרה שעוברים מומחי המטען היא מאד בסיסית: איך להתנועע בחללית בבטחה, איך לערוך את הניסוי שלך על סיפון החללית." כלומר שהוא בעל כישורים גבוהים מדי לתפקיד? "כולם כאן בעלי כישורים גבוהים מדי לתפקיד הזה," הוא מחייך. "למומחה-משימה אמריקאי טיפוסי יש תואר דוקטור. אם תשאל אותי אם כדי לטוס לחלל ולבצע ניסויים אתה צריך אנשים כאלה, התשובה היא לא. אנשים מוכשרים פחות יכולים לעשות את אותם הדברים. אבל זה היתרון של נאס"א. יש להם מוצר שכולם רוצים להיות מקושרים אליו, ולכן הם יכולים לבחור את הטובים ביותר." מדוע, אם כן, הגיעו רמון בעל המראה הנערי ומחליפו המיועד, סא"ל יצחק מאיו ומשפחותיהם כל כך מוקדם למרכז החלל ביוסטון? על פי רמון, ראש נאס"א דניאל גולדין, מתייחס לנוכחותו של אסטרונאוט ישראלי במשימת המעבורת כקרש קפיצה לקידום המעורבות הישראלית בתחנת החלל הבינלאומית, המורכבת בימים אלה ואמורה להתחיל לפעול בעוד כשנה. רמון מסביר שתחנת החלל הייתה חלק ממשטר האימונים שלו כחבר בלתי רשמי בתוכנית ההכשרה המלאה לאסטרונאוטים. לכשמשימתו של רמון תיקבע בלוח הזמנים של נאס"א, הוא ומאיו יתחילו שנת אימונים עם הצוות שלהם. בינתיים, הצמד הישראלי לומד על המעבורת וכיצד להטיס אותה בסימולציה. רמון טוען שהלימוד מרתק משתי סיבות. הראשונה היא שהמעבורת מתנהגת כמו טיל בעת ההמראה, כמו רכב חלל במסלול וכמו מטוס חסר מנוע במהלך הנחיתה. בנוסף על כך, המעבורת היא בעצם יציר של שנות השבעים שעבר שדרוג מוגבל במהלך שני עשורי הפעילות האחרונים. "הכל עובד, ועובד היטב," רמון אומר. "אבל אם אתה בוחן למשל את המחשוב על המעבורת, אז כל מחשב נישא בן זמננו חזק יותר ממה שיש לנו שם." מומחי המטען לוקחים את המחשבים הנישאים שלהם לסיפון כדי לבצע את ניסוייהם. רוב הישראלים עוד צובטים את עצמם לנוכח הרעיון של איש חלל צבר. האבות המייסדים חלמו על קהילייה יהודית המתגאה בשוטרים וגנבים משלה. אבל אף אחד, רמון טוען - אפילו לא אלופי המשנקים בכוח העלית של טייסי הקרב הישראלים - לא דמיין שהם או מולדתם יזכו להגיע אל "הסְפר בשחקים". המסע החל בשנת 1983, עם ייסוד סוכנות החלל הישראלית. הסוכנות, שהייתה אז נצר זעיר למשרד המדע, החלה להפעיל משרד יחיד בקמפוס של אוניברסיטת תל אביב עם גרעין מועסקים וקבלנים קטן, בתקציב שנתי של 2 מיליון דולר. באמצעות הסכום הצנוע הזה, הסוכנות הציבה לעצמה יעד לפתח את מדיניות החלל הישראלית, לתאם תוכניות, לטפח שיתוף פעולה בינלאומי, לקדם מחקר מעשי ותיאורטי ולדרבן את התעשייה הישראלית לפעילות קשורת חלל כמו ייצור חומרים, טכנולוגיות טלקום, לוויינים וטילים. תוך שנתיים החל הארגון הצעיר לסגור עסקאות עם נאס"א. הראשונה הייתה חוזה שעל פיו המכון למחקרי נפט וגיאופיסיקה בישראלי יפעיל תחנת טיווח-לייזר ניידת של נאס"א במדבר יהודה. למרות שהפרויקט נקטע בשנת 1994 מסיבות תקציביות, פרויקט המעקב אחר לוויינים נחשב להצלחה, וכמוהו חילופים שונים של מידע טכני שנערכו החל מ-1986. בשנת 1992, נאס"א והמכון לחקר המדבר באוניברסיטת בן-גוריון החלו לשתף פעולה עם תוכנית AERONET, מחקר בינלאומי רחב היקף בנושא השפעות המִדבּור על האקלים העולמי. המדינות המשתתפות חולקות בסיס נתונים עולמי למדידת השפעות האירוסולים, חלקיקים מזהמים באטמוספרה שכנראה תורמים להתחממות הגלובאלית. השתתפותה של ישראל בפרויקט AERONET היא שהיוותה לבסוף את הבסיס לניסוי של רמון במעבורת. ההחלטה לכלול ישראלי בטיסת מעבורת נובעת מהסכם שנחתם בשנת 1995 בין הנשיא ביל קלינטון לבין ראש הממשלה דאז, שמעון פרס, בעניין ניסויים בחלל הנוגעים לשימוש במים ולהגנה על הסביבה. באותו הסכם, ארה"ב התחייבה להכשיר אסטרונאוטים ישראלים כדי לערוך את הניסויים הללו. "במשך שנתיים," נזכר רמון, "לא קרה הרבה. ואז מפקד חיל האוויר היוצא, הרצל בודינגר, החליט לקדם את העניינים. הוא ביקש מחיל האוויר לאתר מועמדים עם השכלה אוניברסיטאית בתחום מדעי או טכני וניסיון בעריכת ניסויים בתוך חיל האוויר. באותו הזמן אני הייתי ראש מחלקת אמצעי לחימה בחיל האוויר, ואני חושד שהיה לזה קשר לעובדה שבחרו אותי." אילן רמון, שאמו וסבתו ניצולות אוושויץ, נולד ברמת-גן בשנת 1954 להורים ממוצא רוסי ופולני, וגדל בבאר שבע. הוא התגייס לחיל האוויר בשנת 1972 וקיבל את כנפי הטיס שלו שנתיים לאחר מכן. אילן שירת בחיל האוויר במשך 11 שנה, במהלכן הטיס מטוסי אף-16 וכלי טיס אחרים, ובשנת 1983 החל ללמוד הנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב ולעבוד במקביל בחברות אוויוניקה שונות. הוא שב לחיִל בשנת 1988, לתפקיד סגן מפקד טייסת, שאחריו קודם לתפקיד מפקד טייסת. "חזרתי לחיל האוויר," הוא מסביר, "כי כיף שם. קשה למצוא אנשים ברמה דומה - מבחינת הנאמנות והמסירות לעבודה - מחוץ לחייל." כיף או לא, בשנת 1997, רמון החל לשקול פרישה. אז הגיע שיחה מגבוה. "דן חלוץ, אז סגן מפקד חיל האוויר והיום מפקדו, צלצל אלי והמילים הראשונות שלו היו 'יא אסטרונאוט!' " ישראל אמנם בחרה את האסטרונאוט הראשון שלה, אך עוד לא 'מכרה' לנאס"א את הניסוי. ומתברר שלא קל היה לעשות זאת. "ההצעות הראשונות לא מצאו חן בעיני אנשי נאס"א," אמר רמון, "והם ביקשו שינויים." למרבה המזל, הוא מספר, המדען הבכיר של נאס"א לענייני מחקרי כדור הארץ הוא יורם קאופמן, יליד ישראל. קאופמן הוא סטודנט לשעבר של הפרופסורים זאב לוין, יהויכין יוסף ויורי מקלר, חוקרי המעבדה המטאורולוגית על שם רות' באוניברסיטת תל אביב, שתכננו את ניסוי מדידת האבק. "בסופו של דבר," אומר רמון, "הם פיתחו ביחד ניסוי שהשביע את רצונם של כל המעורבים." ניסוי האבק הים-תיכוני הישראלי, או MEIDEX, ינסה לכייל ולשפר את המערכת הנוכחית למדידת חלקיקי אירוסול המוטלים לתוך האטמוספרה על ידי סופות אבק. הוא יכלול מדידות במצלמה מיוחדת שרמון יפעיל בחלל בו זמנית עם מדידות שיתבצעו על הקרקע בכל רחבי המזרח התיכון ובמטוס הטס דרך ענני האבק. מטרת המבצע היא לנסות להגיע לכיול מוחלט לצורך מדידות עתידיות של סופות אבק, המבוצעות על ידי שתי מערכות של נאס"א לאיתור אירוסולים, כמו גם להבין טוב יותר את התכונות האופטיות, הפיזיות והכימיות של המזהמים הללו. המדענים מאמינים שחלקם מגבירים את הגשמים ואילו חלקם מפחיתים את יצירת ענני הגשם. רמון מקווה שהחשיפה שלו ושל מאיו לדרך פעולתה של תוכנית החלל האמריקאית תכשיר אותם להיות תומכים יעילים יותר לקידום המעורבות הישראלית בפעולותיה של נאס"א. למרות שחשיבותה של ישראל בתחום המחקר המתקדם מתבהרת מדי יום, עריכת מחקרים משלה בחלל עדיין נראית מוגזמת בעיני רבים. רמון חולק על דעה זאת. "המעורבות הישראלית בחלל אינה דורשת השקעה מופרזת מפני שזה לא הדבר החשוב ביותר שאנחנו תורמים," הוא אמר. "החלל נפתח באופן מעריכי. מי שלא יהיה מעורב היום ימצא את עצמו מאחור בעוד עשר שנים. יש לנו הרבה לתרום, וגם הרבה להרוויח. תמיד יש אנשים שיטענו שאנחנו מדינה קטנה מדי הנושאת על כתפיה אתגרים ובעיות רבים מדי, ושלפיכך החלל לא צריך לעניין אותנו. אבל אני כאן כדי לומר שיש לנו המון סיבות להיות בחלל. חקר החלל יכול לתרום לישראל דברים טובים וכבוד, שלא לדבר על מקומות עבודה וחברות סטארט-אפ." ומי שדעתם שונה, רמון אומר לאוזנינו בלבד, הם האסטרונאוטים האמיתיים. _________________________________________________________ יהי זכרו ברוך _________________________________________________________ תודה מיוחדת ליעל סלע - שפירו על התרגום המהיר של הכתבה. | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |