________________________על הספר_______________________ כאשר עומדת בפני ולאד טאלטוס האפשרות להפוך למתנקש בבית ג`הרג, ארגון הפשע שזרועותיו הארוכות מגיעות לכל מקום באימפריה הדרגאירנית, הוא אינו מהסס. הוא יודע שרק כך יוכל לשרוד כבן אנוש קצר ימים אימפריה העתיקה שתושביה חיים אלפי שנים. כשאחד מראשי בית ג`הרג מציע לו שכר אסטרונומי תמורת התנקשות, ולאד יודע שהמשימה תהיה קשה ומסוכנת. כדי לעמוד בה ולשרוד הוא צריך לגייס כל מקור עזרה העומד לרשותו - את תושייתו, יכולתו כמכשף, חבריו, חוש האירוניה שלו ובעיקר את לויוש, בן לווייתו המעופף בעל הכוחות הטלפתיים, שעזרתו מלווה תמיד בהערות סרקסטיות. ג`הרג הוא הראשון בסדרת ספרי ולאד טאלטוס, אחת הסדרות המצליחות ביותר בתחום הפנטסיה בעשרים השנים האחרונות.- הסדרה מלווה את ולאד מימי ההכשרה שלו כמכשף ומתנקש ועוקבת אחר התמודדותו עם כל מה שמזמנים לו החיים באימפריה.
________________________פרק ראשון_______________________ 'הצלחה מובילה לקיפאון, קיפאון מוביל לכישלון'.החלקתי את החץ המורעל לחריץ שלו מתחת לדש הימני של גלימתי, לצד מפתח הגנבים. אסור היה להכניס אותו ישר מדי, אחרת יהיה קשה להגיע אליו מהר. אסור היה להכניס אותו בזווית חדה מדי, אחרת לא יישאר לי מקום לחוט החניקה. צריך להכניס אותו בדיוק... כך. כל יומיים או שלושה החלפתי כלי נשק. למקרה שאאלץ להותיר משהו נעוץ בגופה, או כרוך סביבה. לא רציתי שהפריט יהיה על גופי די זמן שיאפשר למכשף לאתר אותי כבעליו. ניתן, אני מניח, להגדיר זאת כפרנויה. מכשפים מעטים מאוד עומדים לשירות האימפריה הדְרַגַאירָנִית, וכישוף אינו זוכה להערכה גבוהה במיוחד. לא סביר שמכשף יזומן לחקור כלי רצח במטרה לנסות לאתר באמצעותו את הרוצח - למעשה, למיטב ידיעתי, הדבר לא נעשה אפילו פעם אחת ב-243 השנים מאז סוף ימי אין-קיסר. אבל אני מאמין בזהירות ובתשומת לב לפרטים. זו אחת הסיבות שאני עדיין בסביבה ומסוגל להתנהג כפרנואיד. שלחתי יד לקחת חוט חניקה חדש, שמטתי את הישן לתוך קופסה על הרצפה, והתחלתי לכרוך את החוט לסליל הדוק. 'ולאד', אמר קול, 'אתה קולט שעברה יותר משנה מהפעם האחרונה שמישהו ניסה להרוג אותך?' הרמתי מבט. 'קְרֵייגַאר', אמרתי, 'אתה קולט שאם תמשיך להיכנס לכאן מבלי שאראה אותך, סביר להניח שאני אמות יום אחד מהתקף לב ואחסוך להם את הטרחה?' הוא צחקק קלות. 'אני מתכוון לזה', המשיך. 'יותר משנה. לא היו לנו צרות מאז הפרחח ההוא - מה היה שמו?' 'ג'ראנת'אר'. 'נכון, ג'ראנת'אר. מאז שהוא ניסה להקים עסק בסמטת נחושת. ואתה דיכאת את הניסיון'. 'בסדר', אמרתי, 'אז המצב היה שקט. אז מה?' 'כלום, בעצם', אמר. 'אני פשוט לא מצליח להבין אם זה סימן טוב או רע'.בחנתי את שני המטר ועשרה של גופו, שישב מולי בנינוחות ונשען על הקיר האחורי של המשרד שלי. קְרֵייגַאר היה חידה. הוא היה איתי מאז שהצטרפתי לאגף העסקי של בית גְ'הֵרֶג ומעולם לא הראה ולו ברמז שאינו שש לקבל פקודות מ'בן המזרח'. עבדנו ביחד כבר כמה שנים, והצלנו זה את חייו של זה מספיק פעמים כדי לפתח מידה מסוימת של אמון. 'אני לא מבין איך זה יכול להיות סימן רע', אמרתי לו, בעודי מחליק את חוט החניקה למקומו. 'הוכחתי את ערכי. ניהלתי את השטח שלי ללא בעיות, שיחדתי את האנשים הנכונים, ורק פעם אחת היו לי בעיות כלשהן עם האימפריה. מקבלים אותי כעת, בין אם אני אנושי ובין אם לאו'. נהניתי מהדו-משמעות של הביטוי. 'ותזכור שאני מפורסם בעיקר כמתנקש, אז למה שמישהו יתאמץ לעשות לי צרות?'הוא בחן אותי לרגע. 'זאת הסיבה שאתה ממשיך לעשות 'עבודה', לא?' אמר בהרהור. 'כדי שאף אחד לא ישכח מה אתה מסוגל לעשות'. משכתי בכתפי. קְרֵייגַאר היה ישיר יותר מכפי שמצא חן בעיני, וזה גרם לי אי נוחות. הוא כנראה חש בכך, מכיוון שחזר במהירות לנושא הקודם. 'אני פשוט חושב שכל השלווה והשקט האלה משמעותם שאתה לא מתקדם מהר כפי שיכולת, זה הכל. כלומר, תחשוב', המשיך, 'בנית, מאפס, את אחת מרשתות הריגול הטובות ביותר בגְ'הֵרֶג - ' 'לא נכון', קטעתי אותו. 'למעשה, אין לי בכלל רשת מרגלים. יש הרבה אנשים שמוכנים לתת לי מידע מעת לעת, וזה הכל. זה לא אותו דבר'. הוא ביטל את הכחשתי. 'זה אותו דבר כשמדברים על מקורות מידע. ויש לך גישה לרשת של מוֹרוֹלַאן, שהיא רשת ריגול בכל מובן של המילה'. ' מוֹרוֹלַאן', ציינתי. 'אינו בגְ'הֵרֶג'. 'זה בונוס', אמר. 'זה אומר שאתה יכול להשיג מידע מאנשים שלא היו מוכנים לדבר איתך ישירות'. ''נו - בסדר. תמשיך'. 'בסדר, אז יש לנו פעילים עצמאיים מצוינים. והאנשים שלנו טובים מספיק בשביל להדאיג כל אחד. אני חושב שאנחנו צריכים להשתמש במה שיש לנו, זה הכל'.'קְרֵייגַאר', אמרתי, בעודי דולה פגיון הטלה דק ושם אותו בבטנת הגלימה שלי, 'אתה מוכן לומר לי בבקשה למה לי לרצות שמישהו ינסה לחסל אותי?' 'אני לא אומר את זה', אמר קְרֵייגַאר. 'אני פשוט תוהה אם העובדה שאף אחד לא עושה את זה פירושה שאנחנו מידרדרים'. החלקתי פגיון לנדן בצידה החיצוני של הירך הימנית שלי. היה זה סכין הטלה דק כנייר וקצר, קטן מספיק על מנת שלא יבחינו בו גם כשהתיישבתי. באותה מידה היה קשה להבחין בחתך במכנסיי. חשתי שזאת פשרה טובה בין חשאיות לנגישות. 'מה שאתה אומר הוא שאתה משתעמם'. 'אולי קצת. אבל זה לא הופך את מה שאמרתי לנכון פחות'.נדתי בראשי. 'לויוש, אתה קולט את הטיפוס הזה? הוא משתעמם, אז הוא רוצה להביא למותי'. המקורב שלי זינק מאדן החלון שלו ונחת על כתפי. הוא החל ללקק את אוזני. 'אתה ממש עוזר', אמרתי לו. פניתי בחזרה לקְרֵייגַאר. 'לא. אם וכאשר משהו יצוץ נתמודד איתו. בינתיים, אין לי שום כוונה לצאת לצוד דרקונים. עכשיו, אם זה הכל - ' עצרתי. מוחי החל סוף סוף לפעול. קְרֵייגַאר נכנס למשרד שלי, ודבר לא מטריד אותו חוץ מההכרה הפתאומית בכך שאנחנו צריכים לצאת ולעורר צרות? לא, לא. טעות. אני מכיר אותו טוב מכדי שאאמין בזה. 'בסדר', אמרתי. 'שפוך. מה קרה עכשיו?' 'קרה?' שאל בהיתממות. 'למה אתה חושב שמשהו קרה?' 'אני בן המזרח, זוכר?' אמרתי בסרקסטיות. 'יש לנו תחושות בנוגע לדברים כאלה'. חיוך קל הופיע על שפתיו. 'לא הרבה', אמר. 'רק הודעה מהמזכיר האישי של השד'. אוּפס. 'השד', כפי שכונה, היה אחד מחמשת חברי ה'מועצה' ששלטה במידת מה בפעילויות העסקיות של בית גְ'הֵרֶג. המועצה, אוסף של האנשים רבי העוצמה ביותר בגְ'הֵרֶג, הֵחלה להתקיים באופן רשמי רק בימי אין-קיסר, אבל הם פעלו זמן רב קודם לכן. הם ניהלו את העניינים בכך שיישבו סכסוכים פנימיים בארגון, ווידאו שהמצב לא יתדרדר במידה כזאת שהאימפריה תאלץ להתערב. מאז ימי אין-קיסר, הם היו קצת יותר מזה - הם היו הקבוצה שהקימה את הבית מחדש לאחר שהאימפריה החלה שוב לתפקד. עכשיו הם התקיימו עם חובות ותחומי אחריות מוגדרים וברורים, וכל מי שעשה משהו בכלל במסגרת הארגון נתן להם נתח מהרווחים שלו. השד נחשב בעיני כל למספר שתיים בארגון. הפעם האחרונה בה נפגשתי עם מישהו כה בכיר היתה באמצע מלחמה עם בן גְ'הֵרֶג אחר, וחבר המועצה עימו דיברתי הבהיר לי שכדאי שאמצא דרך לישב את המצב, או שהוא יעשה זאת. אין לי זיכרונות נעימים מהפגישה ההיא. 'מה הוא רוצה?' שאלתי. 'הוא רוצה להיפגש איתך'. 'אוו, חרא. חרא כפול. חרא של דרקונים. יש לך מושג למה?' 'לא. הוא בחר מקום פגישה בשטח שלנו, אם זה עוזר לך'. 'זה לא עוזר לי הרבה', אמרתי. 'איפה?' 'מסעדת הלהבה הכחולה', אמר קְרֵייגַאר. 'הלהבה הכחולה, אה? מה זה מזכיר לנו?' 'למיטב זכרוני, אתה 'עשית שם עבודה' פעמיים'. 'נכון מאוד. זה מקום מצוין להרוג מישהו. תאים עם קירות גבוהים, מעברים רחבים, תאורה חלשה, ובאזור בו אנשים נוהגים להתעסק בענייניהם'. 'זה המקום. הוא קבע את הפגישה לשתיים אחרי הצהריים, מחר'. 'אחרי הצהריים?' קְרֵייגַאר נראה תמה. 'נכון. אחרי הצהריים. זה הזמן לאחר שרוב האנשים אכלו כבר ארוחת צהריים, אבל עוד לא אכלו ארוחת ערב. ודאי נתקלת כבר במושג'. התעלמתי מהסרקזם שלו. 'אתה מחמיץ את העניין', אמרתי, והשלכתי שוריקן לקיר ליד אוזנו. 'מוזר, ולאד - ' 'שקט. איך היית הורג מתנקש? במיוחד מישהו שנזהר שלא יהיה דפוס קבוע לתנועותיו?' 'אה? אתה קובע פגישה, בדיוק כפי שהשד עשה'. 'נכון. וכמובן, אתה עושה כל מה שאתה יכול על מנת לגרום לו לחשוד, נכון?' 'אה, אולי זה מה שאתה עושה. אני לא'. 'נכון מאוד! אתה גורם לזה להיראות כמו פגישה עסקית רגילה. ומשמעות הדבר שאתה מארגן לאיש הזמנה לארוחה. ומשמעות הדבר שאתה לא קובע את הפגישה לשעה כמו שתיים אחר הצהריים'. הוא היה שקט לזמן מה, בעודו מנסה לעקוב אחר ההיגיון המפותל מעט שלי. 'בסדר', אמר לבסוף, 'אני מסכים שזה קצת לא רגיל. השאלה היא למה?' 'אני לא בטוח. אני אומר לך מה. אתה תגלה כל מה שאתה יכול עליו, תביא לי את המידע, וננסה לפענח את זה. אולי זה כלום, אבל...' קְרֵייגַאר חייך ושלף מגלימתו פנקס קטן. הוא החל לקרוא. 'השד', אמר. 'שם אמיתי לא ידוע. צעיר, כנראה בן פחות משמונה מאות. אף אחד לא שמע עליו לפני ימי אין-קיסר. הוא צץ מיד בסופם, כשהרג במו ידיו שניים משלושת חברי המועצה הישנה, ששרדו את השמדת העיר דְרַגַאירָה, מגיפות ופלישות. הוא בנה ארגון ממה שנותר, ועזר להפוך את הבית לרווחי שוב. למעשה, ולאד', אמר, והרים את מבטו, 'נראה שהיה זה הרעיון שלו לאפשר לבני המזרח לקנות תארים בבית גְ'הֵרֶג'.'זה מעניין', אמרתי. 'אז הוא האיש לו אני חייב תודה על כך שאבי יכול היה לבזבז רווחי ארבעים שנות עבודה כדי שיירקו עליו כבן לבית גְ'הֵרֶג, בנוסף לכך שירקו עליו כבן המזרח. אני צריך למצוא דרך כלשהי להודות לו על כך'. 'ניתן לציין', אמר קְרֵייגַאר, 'שאם אביך לא היה קונה את התואר הזה, לא היתה לך הזדמנות להצטרף לאגף העסקי של הבית'. 'אולי. אבל תמשיך'. 'אין עוד הרבה. הוא לא בדיוק הגיע לפסגה. יהיה מדויק יותר לומר שהוא הגיע למקום כלשהו, והכריז שזאת הפסגה. צריך לזכור שהכל היה פחות או יותר תוהו אז. 'וכמובן, הוא היה קשוח די הצורך, וטוב די הצורך, כדי שזה יעבוד. למיטב ידיעתי, לא היו איומים ממשיים על כוחו מאז שהוא הגיע לשם. הוא נוהג לאתר יריבים פוטנציאלים כשהם עדיין חלשים, ולהיפטר מהם. למעשה - אתה זוכר את הטיפוס ההוא, לאוניאר, שחיסלנו בשנה שעברה?'הנהנתי. 'ובכן, אני חושב שיכול להיות שהעבודה הגיעה בעקיפין מהשד. לעולם לא נדע לבטח, כמובן, אבל כפי שאמרתי, הוא נוהג להיפטר מבעיות פוטנציאליות בשלב מוקדם'. 'כן. אתה חושב שיכול להיות שהוא רואה אותי כ'בעיה פוטנציאלית?'' קְרֵייגַאר חשב על זה. 'אני מניח שזה אפשרי, אבל אני לא ממש מבין למה. התרחקת מצרות, וכמו שאמרתי קודם, לא ממש התקדמת מהר מאז השנתיים הראשונות. הפעם היחידה שהיו צרות כלשהן היתה עם לאריס בשנה שעברה, ואני חושב שכולם יודעים שהוא כפה את הסכסוך עליך'. 'אני מקווה. השד עושה 'עבודה'?' קְרֵייגַאר משך בכתפיו. 'אנחנו לא יכולים להיות בטוחים, אבל נראה שכן. אנחנו יודעים שהוא עשה זאת בעבר. כפי שאמרתי, הוא חיסל את שני חברי המועצה ההם באופן אישי, כשרק התחיל להתקדם'. 'יופי. אז בנוסף לכל דבר אחר שיכול היה לארגן, יכול להיות שהוא מתכנן לעשות את העבודה בעצמו'. 'אני מניח שזה אפשרי'. 'אבל אני עדיין לא מבין - תראה, קְרֵייגַאר, כשמדובר במישהו כמו השד, דבר כזה לא יכול להיות טעות, נכון?' 'דבר כמו - ?' 'כמו ארגון הפגישה בדיוק באופן שיעורר את החשד שלי'. 'לא, אני לא חושב שהוא - מה העניין?' הוא כנראה הבחין בהבעה על פני, שוודאי היתה ממש חמודה. נדתי בראשי. 'זה העניין, כמובן'. 'מה', שאל, 'זה העניין?' 'קְרֵייגַאר, תארגן לי שלושה שומרי ראש, בסדר?' 'שומרי ראש? אבל - ' 'תציב אותם לנקות שולחנות או משהו. לא תהיה לך בעיה בכך, יש לי אחוזים במקום. ואגב, אני בטוח שהשד יודע את זה'.'אתה לא חושב שהוא יקלוט?' 'כמובן שהוא יקלוט. זה העניין. הוא יודע שאני אחשוש לפגוש אותו, אז הוא קבע את הפגישה בכוונה בזמן לא רגיל, על מנת שאחשוד, כדי שיהיה לי תירוץ לדאוג להגנה שם. הוא יוצא מגדרו לומר לי, 'תעשה מה שאתה צריך על מנת לחוש בטוח, אני לא איעלב''. נדתי שוב בראשי. התחלתי לחוש סחרחורת. 'אני מקווה שלעולם לא אאלץ להתמודד כנגד הבנזונה. הוא ערמומי'. 'אתה ערמומי, בוס', אמר קְרֵייגַאר. 'לפעמים אני חושב שאתה מבין דרגאירנים טוב יותר מדרגאירנים אחרים'. 'זה נכון', אמרתי בפסקנות. 'וזה בגלל שאני לא דרגאירני'. הוא הנהן. 'בסדר, שלושה שומרי ראש. אנשים שלנו, או עצמאיים?' 'אחד מהם יכול להיות משלנו, אבל תשכור את השניים האחרים. אין צורך לנופף בכך בפניו, למקרה שהוא מזהה את האנשים שלנו'. 'בסדר'. 'אתה יודע, קְרֵייגַאר', אמרתי בהרהור, 'אני לא ממש מאושר מזה. הוא ודאי מכיר אותי מספיק טוב על מנת לדעת שאבין מה הוא עושה, וזה אומר שזאת יכולה להיות מלכודת אחרי הכל'. הרמתי את ידי כשהוא התחיל לדבר. 'לא, אני לא אומר שזה מה שאני חושב שזה, רק שזה אפשרי'.'טוב, אתה תמיד יכול לומר לו שאתה לא יכול להגיע'. 'בטח. ואם הוא לא מתכנן להרוג אותי עכשיו, אז הוא בטוח יתכנן לעשות את זה'. 'סביר להניח', הודה קְרֵייגַאר. 'אבל מה עוד אתה יכול לעשות?' 'אני יכול לקטר הרבה וללכת לפגוש אותו. טוב, זה מחר. יש עוד משהו?' 'כן', אמר. 'טֵקְלַה כלשהו הותקף ונשדד שלשום בלילה, במרחק שני גושי בניינים מכאן'. קיללתי. 'נפגע קשה?' קרייגאר נד בראשו. 'לסת סדוקה וכמה חבלות. שום דבר רציני, אבל חשבתי שתרצה לדעת'. 'כן. תודה. אני מבין שלא מצאת את מי שעשה את זה?' 'עוד לא'. 'אז תמצא אותו'. 'זה לא יהיה זול'. 'העלות על הזין שלי. יעלה יותר אם כל הלקוחות ייבהלו וישמרו מרחק. תמצא את האיש ותדאג שיראו וייראו'. קְרֵייגַאר הרים גבה. 'לא', אמרתי. 'לא ייראו במידה כזאת... ותמצא מרפא לטֵקְלַה - על חשבוננו. אני מניח שהוא היה לקוח?' 'כולם כאן בסביבה לקוחות, בדרך זו או אחרת'. 'כן. אז שלם למרפא ותפצה את האיש. כמה שדדו ממנו, אגב?' 'כמעט שני אימפריאלים. מה ששקול לאוצר בית הדרקון על פי איך שהוא מדבר'. 'אני מניח. תשמע, למה שלא תביא את הקורבן לפגוש אותי, ואני אחזיר לו את הכסף בעצמי, ואתן לו נאום על הפשע ברחובות ועל כמה רע אני מרגיש, כאזרח כמובן, בקשר למה שקרה לו. אז הוא יוכל ללכת הביתה ולספר לחבריו איזה איש נחמד הוא דוד ולאד בן המזרח, ואולי אפילו נרוויח עוד קצת עסקים מהעניין'.'גאונות טהורה, בוס', אמר קְרֵייגַאר. נחרתי. 'עוד משהו?' 'שום דבר חשוב, אני מניח. אני אלך לארגן את ההגנה שלך למחר'. 'בסדר. ותדאג שאלה יהיו אנשים טובים. כפי שאמרתי, זה מדאיג אותי'. 'פרנויה, וס'. 'כן. פרנואיד וגאה בזה'. הוא הנהן והלך. כרכתי את מבטלת-לחש סביב פרק ידי הימני. שרשרת הזהב שאורכה שישים סנטימטרים היתה הנשק האחד שלא נהגתי להחליף, מכיוון שלא התכוונתי להותיר אותה מאחור אף פעם. כפי ששמה רימז, היא ביטלה לחשים. אם אותקף באופן קסום (לא סביר, גם אם זאת באמת מלכודת), ארצה שהיא תהיה מוכנה לשימוש. מתחתי את זרועי ובחנתי את המשקל. טוב. פניתי ללויוש, שעדיין נח לו על כתפי הימנית. הוא היה שקט במידה מוזרה בזמן השיחה. 'מה העניין?' שאלתי אותו במוחי. 'תחושות רעות בנוגע לפגישה מחר?' 'לא. תחושות רעות בקשר לזה שיהיה טֵקְלַה במשרד. אני יכול לאכול אותו, בוס? אני יכול? הא? הא?' צחקתי וחזרתי להחלפת כלי הנשק שלי בהתלהבות מחודשת.
|
