|
|||||
|
אולטימייט באטמן - ביקורת סרט
אלון רוזנבלום |
|||||
|
|
|||||
| 'מי אתה?' שואל הנבל קרמיין פלקונה שנייה אחרי שהאיש בחליפה השחורה מרים אותו דרך גג הלימוזינה היוקרתית שלו. 'אני באטמן' מסנן באטמן/ברוס ויין/כריסטיאן בייל. | |||||
| 'באטמן - ההתחלה' Batman Begins בימוי: כריסטופר נולן תסריט: כריסטופר נולן, דיויד ס. גוייר משחק: כריסטיאן בייל, קייטי הולמס, מייקל קיין, גארי אולדמן, מורגן פרימן, ליאם ניסן. אז מי הוא באמת באטמן? זו השאלה הגדולה המעסיקה את כריסטופר נולן, האיש שביים את 'באטמן מתחיל'. האם הוא הבאטמן הטוב ביותר שהיה עד היום או שהוא חוטא לסרטיו של טים ברטון משנות התשעים? מבחינת כותב שורות אילו אין ויכוח לגבי נושא אחר - כריסטיאן בייל, הוא, ללא ספק, הברוס ויין הטוב ביותר שהיה עד היום. לפני מספר שנים החליטה חברת הקומיקס 'מארוול' לייצר את העולם שלה מחדש והמציאה את ליין האולטימייט. הכוכב הראשון היה 'ספיידרמן' שזכה לחיים חדשים שבעיני רבים הינם טובים יותר מארבעים השנים שקדמו לליין החדש. אחר כך הגיע תורם של האקס-מן, האוונג'רס ובימים אלו מתרוצץ לו בחנויות אולטימייט איירון-מן שכותב אורסון סקוט קארד. בחוברות הקומיקס ניסו לספר את סיפור הגיבורים מההתחלה. להסביר את הפסיכולוגיה שמאחורי הגיבור בשפה המובנת לילדים היום. להתבסס על מה שהיה אבל לתת לו ספין חדשני. כך, למשל, מייד לאחר שפיטר פארקר נעקץ במעבדה הוא מרגיש לא טוב ומתחיל להתנהג באופן משונה. הדודה מאי והדוד בן חוששים שהוא נפל לסמים ובסצינה הזויה, שסטן לי בחיים לא היה מציע בחוברת מספר 2, מנסים הדודים האוהבים לשכנע את פארקר החולה לדבר איתם על 'הבעיה' החדשה שלו. בסדרת האולטימייט נראה כאילו האלטר אגו של הגיבורים ודמותם האנושית משנות מקום ומעמד. בעוד בחוברות הרגילות פיטר פארקר הוא ספיידרמן ואנחנו כל הזמן רוצים לראות אותו נלחם בכל מיני יצורים, בסדרת האולטימייט, ספיידרמן הוא פיטר פארקר, ובין קרב אחד לשני מעניין יותר לקרוא כיצד הוא מסתדר בבית הספר ומה קורה עם הרומן שלו עם מארי ג'יין או גוון. אחת החוברות המוצלחות בסדרה, למשל, היא החוברת בה פיטר פארקר מספר למרי ג'יין שהוא ספיידרמן (עוד משהו שסטן לי לא היה מעלה על דעתו להכניס בשנה הראשונה של הרצת חוברת חדשה). בחוברת הזו פיטר ומרי יושבים בחדר על המיטה ומדברים. אין אקשן, אין גובלינים ירוקים ודוקטורים עם זרועות פלדה והתוצאה היא אחת החוברות המרגשות והמשעשעות שהיו בסדרה. חברת 'די.סי.' ראתה כי סדרת האולטימייט מצליחה ל'מארוול' ורצתה לנסות בעצמה, אולם, כדי לא להעתיק את הליין בחוברות קומיקס, החליטה החברה לנסות את מזלה במדיום שונה, המדיום הטלוויזיוני והקולנועי. כך קרה שלפני כמה שנים החלה את שידורה אחת מסדרות הפנטסיה הטובות שיש, 'סמולוויל' שהיא בעצם 'אולטימייט סופרמן' ומספרת את עלילותיו הראשונות של קלארק קנט כסופרמן. גם בסדרה הזו, סופרמן בעל כוחות העל מפנה את מקומו לקלארק קנט והסדרה מתרכזת בעיקר במצבים הפסיכולוגיים אליהם נקלעים הגיבורים. מה שהחברה ב'מארוול' הבינו, ומאוחר יותר גם החברה ב'די.סי.' החליטו לאמץ, זה שכדי שלקהל יהיה איכפת מבאטמן, חייב להיות לו איכפת מברוס ויין. זו הסיבה שהסדרה 'סמולוויל' מתרכזת בקלארק קנט וזו הסיבה שהסרט 'באטמן מתחיל' מתרכז בדמותו של ברוס ויין. מי שבא לראות סרט באטמן ומצפה לאקשן סתמי כפי שראינו בסרטים 3 ו- 4 (כולם לרקוע ברגלים, להפעיל את הרעשנים ולשרוק בקולי קולות למשמע שמו של ג'ואל שומאכר) יתאכזב. 'באטמן מתחיל' הוא סרט קומיקס שונה. סליחה, הוא בכלל לא סרט קומיקס, הוא סרט המבוסס על רעיון שהופיע לראשונה בחוברות קומיקס. ראשית הוא נראה מציאותי. גותהם נראית כמו ניו יורק. אנחנו רואים אותה ביום, אנחנו רואים אותה בלילה ויכולים כמעט לזהות את המקומות שיש בה. אין כאן כמעט אלמנטים על טבעיים. אין מפלצות מרחפות ואין בעצם שום דבר בלתי הגיוני שניתן למצוא אך ורק בעולם של קומיקס. מה שכן יש לנו זה את המדריך השלם ליצירת סופר גיבור, אפילו אחד כזה שאין לו כוחות על. אז נכון, לסרט יש נפילות אל תהומות הקיטש ונכון שהוא לא לגמרי מושלם. אבל... והאבל הזה חשוב כי כריסטופר נולן החליט להתייחס לברוס ויין ברצינות, הדמות שהזניחו בכל ארבעת הסרטים הקודמים (כן כן, גם מר ברטון היקר) מקבלת כאן נפח ועומק. סוף סוף אנו מצליחים להבין מדוע ברוס ויין עושה את מה שהוא עושה ולהכל יש סיבה הגיונית. כמעט כמו שג'ורג' לוקאס ישב כנראה, בזמן שכתב את התסריט של 'פרק 3' ושאל עצמו כיצד סוגרים את כל החורים שבתסריט ומקשרים אותו באופן המוצלח ביותר לחלק הרביעי. כך ישב גם כריסטופר נולן עם התסריטאי דייויד גוייר (סדרת סרטי בלייד) וניסו לתת מענה הגיוני, רצוי עם איזה דילמה מוסרית ופילוספית, לכל אחד ממרכיביו של 'באטמן'. מדוע החליפה היא כזו? מדוע הגלימה היא כזו ומי בכלל צריך גלימה? הבאטמוביל? הגאדג'טים שיש לו, המערה המפורסמת ועוד. באספקט הזה הסרט דומה יותר לסרט מקדים של ג'יימס בונד. יש לנו את הסיידקיק המנדב גאדג'טים מופלאים לפי דרישה ואת איש החוק השולח את הסוכן החשאי למשימות שרק אותו אדם יכול לבצע. אנשים צריכים סמל כדי להזדהות איתו והסמל הזה חייב להיות אנושי. בגלל זה, באטמן של נולן הוא גבר נאה היכול לבכות (בניגוד לשאר הבאטמנים שהראו מעט מאוד רגשות), להתאהב ולהתאכזב מהאהבה. אפשר לומר שבאטמן לא ממש מעניין את נולן. הוא באמת סמל, משהו ממנו בעיקר מפחדים וזהו. אבל מי זה האיש שבחליפה? אפילו כשקייטי הולמס שואלת אותו מי הוא התשובה שהיא מקבלת: 'לא משנה מה אני לובש, אלא מה אני עושה'. נכון שמבחינת הסיפור אין לנו משהו חדש וכמעט כל התסריט הוא מחזור של גיבורים אחרים. אבל כריסטופר נולן מצליח לתבל את התסריט עם כמה רגעים משעשעים באדיבותם של מורגן פרימן ומייקל קיין ובכמה קטעי אקשן באמת מרהיבים. בסך הכל הסרט, להוציא העובדה שהוא מהנה ומרהיב לעין, נותן לנו הצצה פסיכולוגית מעמיקה (ויש כאלו שיגידו מעמיקה מידי) לתוך חייו ומחשבותיו של ברוס ויין. חוסר המקוריות או הקישט, אם תרצו, הוא בהחלט תוצר של חוברות הקומיקס עליהן מתבסס הסרט. מה לעשות שבשנות הארבעים, אז צץ באטמן לראשונה, הספיקה טראומה אחת, במקררה הזה רצח של הורים, כדי להסביר לקהל הרחב את המניע של הפלייבוי להפוך לבאטמן - בדיוק כמו בספיידרמן, דרדוויל וכו'. חלק מהגיבורים אפילו לא היו צריכים תמריצים פסיכולוגיים. הבעיות הפסיכולוגיות של ברוס ויין ב'באטמן מתחיל' הן אולי לא מאוד מקוריות, כי הן קיימות אצל כל כך הרבה גיבורי קומיקס אחרים, אבל הן עובדות בסרט. נולן ובייל לא מתנצלים עליהם אלא מחבקים אותן ומנסים להתמודד איתן באופן הרציני והבוגר ביותר והסרט, כסרט, עובד ועובד מצוין. 'באטמן מתחיל' הוא אולי לא סרט הקומיקס האולטימטיבי אבל הוא בהחלט אחד הסרטים המוצלחים שראינו בשנים האחרונות. כותב שורות אלו כבר לא יכול לחכות לחלק השני. ניחושים פראיים מי יגלם את הג'וקר יתקבלו בברכה. | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |