|
|||||
|
המקום אליו מגיעות בסופו של דבר כל סדרות הטלוויזיה
מתן בלומנבלט |
|||||
|
|
|||||
| "אני מתגעגע לימים בהם יכולתי לומר 'דקס', ואנשים מיד היו מבינים שכוונתי היא לג'דזיה דקס." אלברט אינשטיין, 'תורת היחסות המורחבת, ושאר הגיגים' | |||||
בואו נגיד, לצורך העניין, שיש מקום. המקום נמצא קצת מערבה, טיפה מזרחה, כמה מטרים צפונה, מרחק צעידה קלה דרומה, ועם זאת קרוב לגן עדן (אם הוא שם בכלל - וכנראה שהוא לא). בכניסה, מתקוטטות משפחת בנדי וחבורת בריידי, ואתם כנראה תופתעו מזהות המנצחים. על גבעה קטנה, יושבים ג'ורג', ג'רי, קריימר ואיליין. "יש דיבורים על תוכנית איחוד, אתם יודעים", אומר אחד מהם, אך השאר מתעלמים. לידם, נסיכה לוחמת וקוטלת ערפדים מחליפות רשמים. קווין ופרופסור ארתורו עדיין מחפשים את התקלה בטיימר, שהם משוכנעים כי היא אחראית לכל העניין. אל המקום הזה באות סדרות טלוויזיה למות. או לפחות, לחכות לחידוש הזיכיון. בתוך אולם האירועים המקומי, נערכת ישיבה, בעלת דחיפות עליונה. מעל שולחן עץ ישן וארוך, שניצב על במה, עומד איש קירח ונואם לחבריו. הם אינם מעוניינים בהפרעות, שכן חשיבות העניין שבנידון גבוהה מאין כמוה - על כן, מעל הכניסה נתלה שלט, "ועידת מסע בין כוכבים". "השעה היא שעה נואשת, ידידיי", אומר הקפטן הקירח. בשולחן יושבים עוד שלושה גברים, ואדמירלית חמוצת פנים. על הקיר מאחוריו תלוי דיוקן ענק של ג'ין רודנברי. "נראה כי צעדנו קוממיות אל המקום אליו מגיעות בסופו של דבר כל סדרות הטלוויזיה", הוא הרהר לרגע, "ימים אפלים מתקרבים, וקיומנו עצמו, תלוי כעל חוט השערה". "מספיק עם הדיבורים האלה פיקארד, אתה לא דמות בבבילון 5", נשמעה לעברו צעקה מהקהל. "כן, טוב…", מלמל פיקארד, "בכל מקרה, המצב שלנו על הפנים. אנטרפרייז בוטלה, ואם לא נעשה משהו בשביל לשמור את יקום מסע בין כוכבים בחיים, כולנו נישאר פה לתמיד". לחשושים עצבניים, והערות מבוהלות של הסכמה נשמעו מרחבי האולם. סדרה ארוכה של שיהוקים קולניים, שאחריהם צחוק מתגלגל נשמעו מהשולחן בקצה האולם, בו ישבו ג'ורדי וקירה, על קנקן בירה. דוקטור באשיר רכן מול פניו של ג'ורדי, עושה פרצופים מצחיקים. "אני יכול לראות אותך, אתה יודע…", נשמע קולו של ג'ורדי, ואז קולו של בקבוק בירה מנופץ על ראש מושבח גנטית. באשיר התמוטט על הרצפה, לא מספיק לעשות יותר מאשר להעלות הבעה מופתעת על פניו. "בונס", אמר קירק, "תראה אם אתה יכול לעזור לו… הוא אמר שהוא פגש אישה ירוקה פה בסביבה, ושהוא יכיר בינינו". "לעזאזל ג'ים, אני לוליין בקרקס, לא רופא!", השיב לו בונס, שהיה מאופר מסביב לעיניו, וניסה ללהטט ארבע כוסות יין ומיכל סבון שגנב מהשירותים. איכשהו, נראה שהצוות של הסדרה המקורית היה במצב הכי גרוע מכולם, אבל פיקארד לא יכול היה להאשים אותם. זאת אומרת, הוא ניסה להאשים אותם, אבל זה לא עבד. זכות הדיבור ניתנה לשבע מתשע. "כמו שכבר אמרתי, אני מאמינה שסדרה חדשה בכיכובי תוכל להביא קהל אוהדים חדש ליקום מסע בין כוכבים, ו…" "אוי למען השם", התפרצה ג'יינווי, "את צוחקת עליי נכון?" "תני לבחורה לדבר", פנה אליה קפטן סיסקו, שניגב קצת ריר מזווית פיו. "אל תשכח שאני בדרגה יותר בכירה ממך", השיבה לו ג'יינווי בזעף. הויכוח ביניהם התלהט. ג'יינווי הפכה את השולחן, והשניים החלו להניף אגרופים אחד כלפי השני. "אתה מכה כמו פרנגי", התגרתה ג'יינווי, וירקה דם. בשלב מסוים קמו וורף, וטאקר להפריד בין השניים, אך לפני שהגיעו לבמה, עצרו והחליטו לראות איך כל העניין מסתיים. "אז, מה השם הפרטי שלך בכלל?", שאל וורף את טאקר. "אה… קומנדר?". "אנשים, אנשים, קצת סדר!", צעק פיקארד לאולם. הרוחות נרגעו. סיסקו היה במהלך ביצוען של עשרים שכיבות שמיכה (בכל זאת, ג'יינווי הייתה בכירה ממנו בדרגה), וחשב שאף אחד לא שם לב שהוא מרמה בספירה. סקוטי ניסה לצעוק משהו בנושא לכיוון הבמה, אבל נרדם באמצע המשפט. ג'יינווי ניגבה מעט דם מזווית הפה. "בונס", צעק קירק, "תבדוק אם היא בסדר… ותשיג מספר טלפון". "לעזאזל ג'ים", צעק בונס בחזרה, "אני כבאי, לא רופא!", והפעיל את האזעקה על המשאית האדומה הקטנה שלו. "כעת, אני בטוחה שסדרה על חיי כאדמירלית רווקה במטה הצי תעבוד מצוין", חזרה ג'יינווי לדבר. מבטים ספקניים ננעצו בה מרחבי האולם. "אני אומרת לכם, זה יעבוד! אפשר להביא את הבלונדינית מסקס והעיר הגדולה שתככב לצידי, ו…". "למה את בכלל מדברת?", קטע אותה קירק והצביע לכיוונה של ט'פול, "אני אומר שהיא תתפשט!". ט'פול הביטה לכיוונו של ספוק, מחפשת סולידאריות וולקנית. "אני חושב…", דיבר ספוק, "שהתפשטות תהיה הגיונית". "נהדר", אמר קירק, "עכשיו, תהדק לי את המחוך". עם מחשבותיהם אכולות האלכוהול ותקווה לעירום וולקני, החלו הגברים באולם (וג'דזיה דקס) לחפש שטרות של דולרים זרוקים, או מטילי לטינום מיותרים. קציני סטארפליט מדוכדכים, הביעו את מורת רוחם על כך שהפדרציה ויתרה על שימוש בכספים. "זה מגוחך…", נשמע לראשונה קולו של קפטן ארצ'ר, "זה לא החזון של רודנברי", הוא החווה בידו ל קהל. "אנחנו חייבים להיות מאוחדים". ארצ'ר זכה לנהמת התלהבות בודדה, מווקי שישב באחד מהשולחנות האחוריים. "מה לעזאזל זה אמור להיות?", לחש סיסקו לפיקארד. "טוב, צפוי שטעויות כאלה יקרו", הוא לגם מהכוס שמולו, "באמת חייבים לשים את המילה 'סטאר' בשם של כל דבר שהוא מדע בדיוני?" "אתה כל כך צודק", הסכים קולונל אוניל, שעמד מאחוריו. "אחדות זה מה שהוא היה רוצה", המשיך ארצ'ר והסתובב אחורה, מצביע לעבר הדיוקן. "השלט ארצ'ר. תקרא את השלט", אמר לו סיסקו, והצביע לעבר שלט שהיה תלוי על אחד מקירותיו של האולם ועליו כתוב "להוציא את קירק, הדיבור אסור לקפטנים שלא מלאו להם שבע עונות שידור לפחות". ארצ'ר החמיץ פנים, והשתתק. "אני אשגר את כולנו החוצה מפה!", צעק סקוטי לבמה, ונרדם. "זה אפשרי?", תמה סיסקו. "תתעלם ממנו", השיב פיקארד, "אתה יודע איך האירים כשהם שיכורים…" "אני לא אירי, אני סקוטי!", התעורר סקוטי בזעם, וחזר מיד לישון. אובראיין עמד בינתיים ברחבה מול השולחן, ועשה חיקוי לא רע בכלל של ג'יינווי. "את יודעת איך הסקוטים כשהם שיכורים", ניסה פיקארד להרגיע אותה. "אני לא סקוטי, אני אירי!", זעם אובראיין, שהיה עכשיו בלי חולצה. האחווה שקיימת בין מפעיל משגרים אחד לרעהו, חזקה אף מזו של חיילים בשדה הקרב. על כן, ניסה סקוטי להזהיר את אובראיין, שלא שם לב לג'יינוווי, רצה לכיוונו, מחזיקה בקווארק כמגן אנושי (מגן פרנגי, בכל אופן) אך הוא נרדם לפני שהספיק. אובראיין התמוטט לרצפה ביללות. "פיקארד אף פעם אל היכה אותי", הוא ייבב, "במיוחד לא שם…". "בונס", קפץ קירק ממקומו, "לך תעזור לו… הוא חייב לי כסף". "לעזאזל ג'ים, אני מלכת אנגליה, לא רופא!", זעם בונס, ויישר את הכתר שלו. פיקארד היה על סף ייאוש. ג'יינווי הייתה כעת כפותה לכיסא, פיה חסום. אובראיין ישב עם שקית קרח מונחת, על המקום האחרון בגוף בו מישהו ירצה שקית קרח. הרוחות נרגעו בסך הכל, אך מעט התקדמות הושגה. לפני מספר שעות הושמע באולם דיסק של יהודה פוליקר (יום לפני כן, נערכה באולם פגישת מחזור של סידרה ישראלית ישנה. פיקארד הסכים להשמעת הדיסק שהביא מישהו מהסדרה, במחשבה המוטעית ש'עניין של זמן' ודאי עוסקת במדע בדיוני ). מששמעו את הדיסק, ולאחר דיונים מאומצים, הסכימו כל הנוכחים על כך שאין כמו יפו בלילות. אבל שום דבר מעבר לזה. פיקארד ישב שפוף, ראשו טמון בידיו. "אני יכול לנסות לקבל תפקיד אורח בסטארגייט", אמר בייאוש, "אולי זה יוציא אותי מפה…". "זה לא עובד ככה", השיבה לו ט'פול, שכבר חשבה פעם על הרעיון, וחזרה לספירת מטילי הלטינום שהרוויחה. פיקארד נאנח, וכל יושבי האולם מלבדו הפסיקו לזוז. הוא הניח, בתחילה, שזו פשוט השפעת האלכוהול הזול, אבל לא. כל הנוכחים באולם, מלבדו, קפאו. בהעדר עדים, הוא מצא עט, והחל לצייר שפם על הדיוקן של רודנברי. "זה לא מאוד נחמד, מוין קפיטן". פיקארד בדיוק סיים להשחיר את אחת מהשינים בדיוקן, והוא הסתובב. "אתה…", הוא אמר, עיניו מתרחבות, "הייתי צריך לדעת!", והוא ירד מהבמה, ברגליים רועדות מזעם. "אתה אחראי לכל זה!" "לא", אמר קיו, "הפעם, פיקארד, באתי להציל אותך. אתה מבין, בעוד שגורמים טלוויזיוניים כאלה ואחרים, אולי לא מעוניינים בהמשך יקום מסע בין כוכבים, אני דווקא כן". פיקארד היבט בו בחשדנות. "ואתה מתכוון פשוט להקיש באצבעות שלך, ולגרום למנהלי הרשת לחזור בהם, מהביטול של אנטרפרייז?", תקווה הופיעה לפתע בעיניו, "או להחזיר סידרה אחרת?". קיו צחק. "לא בדיוק". כשחזרו השאר למצבם הנורמאלי, מיהר פיקארד והאשים בהשחתת דיוקנו של רודנברי את גארק, שהדף את ההאשמות, באומרו, "אינני אלא חייט פשוט". לאחר מכן, הסביר פיקארד לאחרים את התוכנית של קיו להצלת יקום מסע בין כוכבים. דלת עץ עם ציור פשטני למדי של גבר, נפתחה בחריקה, אל תוך האולם הריק. רייקר צעד החוצה, מיישר את חולצתו. "פספסתי משהו? הייתי חייב להשתין, וכמעט בלתי אפשרי לצאת מהמדים האל…", הוא הרים את הראש והביט סביבו, "חבר'ה?". על הדשא שמסביב לאולם, התפרסו שלל דמויות מסע בין כוכבים לדורותיה, שמאסו באולם החנוק, ובדיסקים של יהודה פוליקר. "אז איפה היית כל הזמן הזה?" שאל וורף. "ניסיתי ללמוד את המצב, שאנושיים מכנים… שיכרות", השיב דאטה, אוחז בבקבוק טקילה. "יש לי עוד עבודה רבה לפניי", הוא אמר ולגם לגימה ארוכה מהבקבוק. באותו הזמן, הלך פיקארד והתרחק מהם, משוחח עם קיו, ומתכנן. התקווה שכמעט ונגוזה מליבו שבה אליו, וכעת, בעזרתו של קיו, הוא חש בטוח שעתידה של מסע בין כוכבים מובטח. לפחות לשבע העונות הבאות. קפטן סיסקו הגיח מאחורי וורף ודאטה. "אז, פיקארד אמר שמה שיוציא אותנו מפה, זאת סידרה חדשה על קיו?". "זה מה שהוא אמר", ענה לו וורף. "זה יכול להיות רעיון לא רע, אבל אני לא מבין משהו", המשיך סיסקו, "חשבתי שרק הצוות הקבוע של סדרות מסיים פה… ושדמויות אורח לא יכולות להגיע לכאן". "הן לא יכולות", אמר דאטה, והשלושה הביטו בפיקארד, הולך לבדו במרחק, מדבר אל עצמו, "אתה רוצה להיות זה שיספר לו?". סיסקו חשב לרגע. "אולי בעצם לא כל כך נורא פה", הוא אמר, והשלושה פנו לאחור, והתרחקו. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |