שלום לנוסטאלגיה – אלי הרשטיין (עורך ראשי)

בראשית שנות השמונים שודרה על מסכי הטלוויזיה בישראל, בערוץ הראשון והיחיד באותה עת, סדרת המדע הבדיוני "סטיב אוסטין – האיש השווה מיליונים". מדי יום שישי הייתי ממתין בקוצר רוח לשעת ההקרנה או אז הייתי עובר למצב אוטיסטי בו לא יכולתי (או רציתי) לתקשר עם הסביבה. יום בהיר אחד, גיליתי בתדהמה מהולה בחרדה קיומית כי השבוע ישודר הפרק האחרון של "סטיב אוסטין" – ומהשבוע הבא, תחליף את הגיבור האלמותי סדרה מטופשת ובעלת פרמיס מחריד – צוות של חוקרים יוצא לחקור עולמות רחוקים על ספינת חלל – ממש שיעור בגיאוגרפיה. זעמי הגיע עד למנכ"ל ראשות השידור ממש כאשר העליתי אותו על דף נייר לבן ושלחתי אותו במכתב מחאה חריף לראשות השידור.

מעולם לא קיבלתי תשובה.

במקום זאת, בשבוע שלאחר מכן, מתוך ייאוש עמוק וחוסר משמעות קיומי, הדלקתי את הטלוויזיה בשעה היעודה, מתוך אינרציה יותר מכל דבר אחר, ועל המסך עלו כותרות הפתיחה של "תרגיל הקורבומייט" הפרק הראשון בסדרה הראשונה שנשאה בגאווה את השם "מסע בין כוכבים". במהלך השנים שחלפו הייתי שם כמו כולם, כדי לשנוא את פיקארד ואז ליפול שבי בחבלי קסמו, לשנוא את סיסקו ולהתחרט גם על כך, לשנוא את ג'יינווי אך לאהוב את וויאג'ר, ולבסוף לאהוב עד בלי כלות את ד"ר סמואל בקט ולבכות לעד את "אנטרפרייז" שתחילתה סימנה את הסוף.
יותר מכל סדרה אחרת בה צפיתי, ומתוך הסיכון של להישמע פתטי ולאבד את רוב קוראיי, עיצבה "מסע בין כוכבים" את תפישת עולמי כנער ומאוחר יותר כאדם בוגר. תפיסת העולם הנאיבית, המחשבה כי הכל יכול להיות, השאיפה לעולם טוב יותר, נקי יותר, ערמומי פחות, ההבנה כי הקיום האנושי יכול וצריך להוביל למקום טוב יותר; ייקום האפשרויות הבלתי מוגבלות. כל אלו הותירו בי את רישומם מאז ועד היום, עת בה נגוזה התפיסה הזו אפילו מהיקום אותו הוריש לנו רודנברי האיש.
בעיקר כיום, כאשר מסך הטלוויזיה מלא בעשרות ערוצים ומאות סדרות המביאים לצופה חזון קודר ובוטה של תרבות אלימה הפורקת את יצריה האפלים ביותר על מסך הטלוויזיה - בעיקר בימים אלו חסרה על המסך סדרה שתביא לקהל את התפיסה הנאיבית של הסדרה ההיא. בעיקר בשעות בהן אני צופה בדרמות טלוויזיוניות משובחות כ"חוק וסדר" או "הפרקליטים", "אבודים" או "באטלסטאר גלקטיקה" (מהדורת 2005 כמובן), על האלימות הערכית, הויזואלית והמוסרית שלהן - בעיקר בעת זו חסרה ליוצרי הסדרות הללו מעט מהאופטימיות והאסקפיזם שאפיינו את "מסע בין כוכבים" של תחילת הדרך.
יותר מכל סדרה אחרת בה צפיתי, אני מתגעגע כיום לקירק וספוק על ויכוחיהם המגוחכים, לבונס שלא ישוב עוד, על משחקו הגמלוני, לאוהורה על המבט המאזין המוצמד לפניה, ולסולו וצ'כוב שלעולם יהוו עבורי את הצוות האולטימטיבי של כל סדרה, והמחזירים אותי לרגע קט אל אותה עת של תמימות. אל אותה תפישה נאיבית של עולם בו עוד הכל יכול להתגשם, מציאות המסוגלת לקפל בתוכה את הטוב שבכל העולמות.

זה עשר שנים ויותר נמנעתי בעקביות מלצפות מחדש בפרקי הסדרה המקורית. רכשתי אותם בקלטות וידאו ולאחר מכן ב-DVD, אך מתוך חשש לקלקל את החוויה התמימה ההיא, המורכבת ברובה מאבני הבניין של נוסטאלגיה טהורה, נמנעתי באדיקות מלצפות בהם לאחר זמן רב כל כך. במקום זאת צפיתי בחרדה בעוד פרק כושל של "אנטרפרייז" המתרסקת לה מעדנות או פעם נוספת ב"טירבלס וטריביוליישנס" מ"חלל עמוק 9", אותו אני מלמד בקורס העריכה שלי.
אולי היום, לאחר ש"אנטרפרייז" השכילה לכלות בכישרון כה רב את הדלק הרזרבי המצוי במיכלי החירום של "מסע בין כוכבים", אחזור לעת אתה לצפות שוב בסדרה אותה אהבתי יותר מכל. אולי אגלה מחדש את אותו הקסם, את אותה האהבה, ואולי פשוט אשחט עוד פרה קדושה אחת מני רבות, על מזבח הקדמה השועטת, המביאה עמה עתיד ללא אותה סדרה.

'מסע בין כוכבים' בילדותי - חיליק חימוביץ (עורך משנה ועורך מדור הקומיקס)

אני יליד שנת 1972, שנה בה עדיין היה רק ערוץ אחד ששידר בשחור-לבן ובדרך כלל תכנים די משעממים. המוזר הוא שאחד הזיכרונות הנעימים והמוקדמים ביותר של ילדותי בכל הנוגע לערוץ הראשון בשחור לבן שייך דווקא ל'מסע בין כוכבים'.
כשהייתי בן 5 וחצי נסענו, הורי ואני, לבקר חברי ילדות שלהם באילת. בנם הבכור של אותו זוג חברים היה בן 13 לערך והזמין אותי לצפות בסלון המשפחה בסדרה חדשה שמעולם לא שמעתי עליה בשם 'מסע בין כוכבים' ששודרה בשעות הצהריים. כמובן שלא ידיעתי מה זה בכלל מדע בדיוני ומעולם גם לא ראיתי ספינת חלל בטלוויזיה אז אתם ודאי מבינים את החידוש עבורי.
הסצנה שנחרתה במוחי מאותו פרק ב'מסע בין כוכבים' הייתה סצנה בה מיסטר סולו הצעיר (בגילומו של ג'ורג' טקאי) עומד ללא חולצה במסדרונות ספינת החלל כשחרב סיף שלופה בידו והוא מוכן לתקוף כל אדם באשר הוא. האמת – עד עצם היום הזה אינני יודע מהו שם הפרק או באיזו עונה הוא שודר במסדרת הסדרה המקורית כך שקצת עזרה לא תזיק...

ישן טוב בלילה - אלון רוזנבלום (עורך מדור הסרטים)

725 פרקים (כולל 22 פרקים של הסדרה המצוירת) ועשרה סרטי קולנוע. זה מה שמונה סאגת 'מסע בין כוכבים' על דורותיה. 725 פרקים ואף לא רושם אחד, לפחות לא עלי. כמעט 40 שנה שהסדרה מצליחה למשוך אליה מיליוני בני אדם שעוסקים בשחקנים, הכוכבים והדמויות הרבות שאכלסו אותה במהלך השנים. זה כמעט לא מקובל לחשוב שמישהו, שמגדיר את עצמו כחובב מדע בדיוני, לא יתחבר לעולם של 'מסע בין כוכבים'.
ולא שלא ניסיתי. אומנם, פרקים בטלוויזיה לא ממש ראיתי ואני לא חושב שבסך הכל ראיתי 10 אחוז מסך הפרקים ששודרו (בכל הסדרות). ניסיתי לקרוא את הספרים (צלחתי אחד) ומסדרת הסרטים לא ממש התלהבתי (להוציא פרק 4 'השיבה הביתה' שלטעמי היה מצויין והסרט השמיני 'מסע בין כוכבים: המפגש').
הסדרה המועדפת עלי, מהמעט שראיתי, היא 'חלל עמוק 9' שבה הצליחו ליצור דמויות שממש היה לי איכפת מהן והתרגשתי לראות אותן. אבל גם סדרה זו הייתה, הלכה ואני ישן טוב בלילה. 'אין יותר מסע בין כוכבים' זועקות הכותרות והאתרים, ואני ישן טוב בלילה. עצומות, הפגנות וגיוסי כספים כדי להציל את הסדרה, ואני ישן טוב בלילה.
ב- 20 במאי יוקרן הפרק האחרון בעולם 'מסע בין כוכבים' ואני די בטוח, שגם אז אני אישן טוב בלילה. כמעט כמו כל אוהד, לא הכרתי את הסדרה והעולם עד שחבר קרוב, שדי מכור, הציג לי אותה. היה לי קשה להבין מה ההתלהבות מחבורה ביזארית של אנשים שמסתובבים בחלל ומגיעים לכל מיני כוכבים בייחוד כשהפרקים, לפחות בסדרה הישנה, היו ברובם די משעממים והאפקט המוצלח ביותר היה מצלמה רועדת ואנשים שיודעים לשחק כאילו הם מועדים. תחשבו על זה, סדרת מדע בדיוני, עם חלליות וקטעי מלחמה כשהכול מתרחש בגשר הפיקוד והאפקט העיקרי הוא חתיכות קלקר שאנשי הארט זורקים מלמעלה על השחקנים המסכנים.
1986, הגיעה הסדרה 'מסע בין כוכבים' הדור הבא. ובעוד שאת פרק הפיילוט לא הצלחתי להבין (אני עדיין מנסה) היא תקשרה איתי ברמות גבוהות יותר ובעונה הראשונה אפילו טרחתי לעקוב אחריה. כשטאשה יאר מתה, היה לי קצת עצוב, אבל ישנתי טוב בלילה.
כשהחלו לשדר את "חלל עמוק 9'' אמרתי לעצמי: 'סוף סוף הגיעה סדרת "מסע בין כוכבים" שאני אוהב ורוצה לראות, ולהתעמק, ולהרגיש כאוהד מדע בדיוני אמיתי'. אולם תחושה זו חלפה די מהר, הפרקים לא הצליחו להשאיר אותי ער שבוע אחר שבוע, ואפילו לא לגרום לי לבקש מחברים שיקליטו לי או לרכוש את מארזי הדי וי די שיצאו. בייג'ור נכבשה, אודו סולק מקהילתו, ליבו של קפטן סיסקו נשבר, ואני ישן טוב בלילה.
אולי עכשיו, כשאני בוגר יותר, סבלני יותר ומבין קצת יותר, ובייחוד לאור העובדה שאפשר לקחת את כל הפרקים בדי וי די ולראות בבת אחת בלי לחכות שבע שנים. אתן לסאגה, שבכל זאת השאירה את חותמה על העולם (ואת זה אי אפשר לקחת ממנה) הזדמנות שנייה.
מי יודע, אולי בעוד חודש גם אני אפצח בהפגנות סוערות ואפסיק לישון טוב כל כך בלילה.

אני אשמה - ורד טוכטרמן (עורכת כתב העת 'חלומות באספמייה')

אני אחת האנשים שאחראים לרייטינג הדועך של "אנטרפרייז".
כן, כן, אפשר להפנות אלי אצבע מאשימה. לא צפיתי ב"אנטרפרייז".
זה לא שלא רציתי. גדלתי על "מסע בין כוכבים", עוד בתקופה שראשי התיבות TOS לא היו נחוצים בכלל, כי זה מה שהיה, בערוץ היחיד שהיה אז בארץ. קירק והחייזריות הירוקות שלו, ואותה תמונה של קלסתרו המפחיד של חייזר בקרדיטים, שהיא הדבר שנחרט באופן העמוק ביותר בזיכרונותיי מהסדרה.
הייתי בין אלה שצפו בפרקים הראשונים של TNG וחשבו "זה בחיים לא יגיע לרמה של *הסדרה*". כי אז TNG עוד לא באמת הייתה "מסע בין כוכבים". הייתי בין אלה שהתבדו. והתמכרו. וסבלו מתסמיני גמילה נוראיים כשירד ערוץ סקיי 1 שעד אז סיפק לי את המנה היומית הנחוצה. הייתי בין מעריציו של קיו האלמותי, וכל הופעה שלו להציק לקפטן פיקארד הנפוח הייתה חגיגה בשבילי.
הייתי בין אלה שצפו ב-DS9 וב-VGR על קלטות שנקנו בכסף רב (האחראי על זה היה אחי, הטרקי האמיתי במשפחה), כי הסדרות לא שודרו בארץ באופן אמין. התעצבנתי על סיסקו המיוסר, התאהבתי בוואיון הנתעב באופן כה חביב, קינאתי בעוז בעלמת החן שבע-מתשע עם חליפות הרסס שלה, ועברתי את כל התהליך שבין סלידה מקפטן ג'יינוויי ועד להעברתה לתפקיד "הקפטן החביב עלי ביותר ב"מסע בין כוכבים", אי פעם".
הייתי בין אלה שהתאהבו ב"בבילון 5", והתחילו לזלזל קצת ב-DS9, אחרי שראו איך *באמת* יכולה להיראות סדרה על תחנת חלל. ובכל זאת, המשיכו לאהוב והמשיכו לעקוב. ו-DS9, כך נראה, הבחינה שמישהו נושף בעורפה והחלה להידמות, גם אם קצת, גם אם באופן לא מושלם, ליצירת המופת הסטרז'ינסקית. ו"מסע בין כוכבים" הייתה, ונשארה, באיזשהו אופן, חלק מזהות החובבים שלי, חלק ממה שמחבר אותי אל הקהילה. "טרקיז", גם אם בהקצנה, תמיד היה גם עלי.
אבל כשהגיעה "אנטרפרייז" זה כבר לא קרה. ולא באשמתה. דווקא ראיתי את הפיילוט בכנס ורציתי לצפות בסדרה, אבל... החיים, העומס, העדר הזמן, והעובדה שהפסקתי כליל לצפות בטלוויזיה (כולל בערוץ eMule הפופולרי) עמדו בדרכי. וכל הזמן תכננתי, שעוד מעט, או-טו-טו, אני מוצאת את הזמן ומשלימה את החסר. כי בכל זאת. "מסע בין כוכבים". זו לא סתם סדרה. זאת *ה*סדרה. והיא הולכת איתי כבר שנים רבות.
ובסוף, כפי שצפוי בחיים שגוררים אותנו עמם, זה לא קרה. לפני שהספקתי להפוך לאחת ממעריציה או קוטליה של הסדרה, היא בוטלה, ואני מרגישה כאילו החמצתי שלב כלשהו בהיסטוריה. כן, מן הסתם עוד אראה אותה על דיוידי אי פעם, אבל זה כבר לא יהיה אותו דבר.

מסע בין כוכבים, יומן אישי – זיו קיטרו (עורך מדור משחקי תפקידים)

"מסע בין כוכבים" התפוצצה אל תוך חיי אי שם בשלהי שנות השמונים בטלוויזיה הישראלית. כילד סקרן שעולמו היה מורכב בעיקר מתהיות במסדרונות דמיוניים ושיחות עם בריות שלא היו שם, נכנסה הסדרה בדיוק בזמן כדי להשלים תפיסת מציאות מעוותת שעודדה אותי להמשיך הלאה ולא לנסות להתיידד עם אחיי בני האדם שלא הבינו את הגאונות של אותה סדרה - או גרוע מכך, שלא הבינו את כל עניין המדע הבדיוני והפנטזיה.
לשמחתי כי רבה, הוריי ודודי (שהיה מבוגר ממני בארבע שנים) היו שם כדי להמשיך ולהזין את הפנטזיות שלי בספרים ובסרטים שונים בתחום.
המתבונן מהצד יכול היה לטעות ולחשוב שכולם עושים זאת כדי לנתק אותי מהחברה בה אני חי בשל חשש הולך וגובר לכך שאני עלול לגרום לנזק בלתי הפיך לקיום - וכל זאת בגלל הדרך בה הגעתי לעולם, אך זו שטות - הורי הביולוגים מגלקסיית קרטוקוס לא הביאו אותי לכאן כדי שאכין את הדרך להשתלטות על המין האנושי והיופי הטבעי שלי אינו מניפולציה גנטית שנועדה להקל על הפריית נשים רבות ככל האפשר בזרע מכוכב הלכת שלנו...
נסחפתי.
וכך גם אנשי "מסע בין כוכבים".
הסדרה הייתה נפלאה, אלו היו דקות נפלאות ומהנות שמילאו את חיי בקסם ועודדו אותי לחלום.
כאשר סדרת "הדור הבא" הגיחה אל המסך התמוגגתי עוד יותר – סיפורים בוגרים יותר ומעניינים יותר, דרמה איכותית ולא זולה, משחק טוב יותר.
תענוג צרוף.
אלא שאז גיליתי את כל תת-התרבות המטורפת סביב הסדרה ורחמי נכמרו על האנשים המשונים האלו שאיבדו לחלוטין כל קשר עם המציאות והחליטו לתקשר בשפה שנשמעת כמו זוג כלבי האמסטאפ הרוצחים תינוק.
ההמשכים שיצאו מאוחר יותר היוו איום גדול יותר עבורי שכן הבנתי שכעת לא אוכל להציג את הסדרה לדור צעיר יותר שיוכיח אותי מייד על האיכות הגרועה של העלילות והדמויות המעצבנות של "חלל עמוק 9" (לא יכלו למצוא שם שלא יגרום לבני נוער לשחק עם עצמם?) או גרוע מכך – "וויאג'ר".
טענתם של אותו דור חדש יהיו מוצדקות, הסדרות שהגיעו אחרי "הדור הבא" היו בלתי נסבלות ופגעו בכל האגדה המופלאה הזו ששמה "מסע בין כוכבים".
הגעתה של "אנטרפרייז" עוררה אצלי סקרנות וכמו רבים התיישבתי מול מסך הטלוויזיה ביום בו עלה הפרק הראשון ודמעות של צער וייאוש עלו בעיני.
מודה ומתוודה שלא המשכתי לצפות בסדרה אחרי הפרק השלישי או הרביעי, היו לי דרכים טובות יותר לנצל את הזמן ולפחות מהמקום בו אני עומד אני יכול להבין את הביטול ואת הרצון לתת לסדרה לנוח.
מתוך היכרות עם שורשי הסדרה ברור לי שניתן לרקוח מטעמים מהיקום המפותח שנברא לאורך השנים אך צריכים לעשות את זה אנשים עם חזון אמיתי. מעבר לכך, סדרה שממשיכה הלאה והלאה בלי סיפור מסגרת קבוע וטוב (עיין ערך "וויאג'ר" כדוגמה רעה) סופה שתגמר בצורה רעה.
אני מכיר בהשפעה של "מסע בין כוכבים" ואני מכיר בכבוד שצריך לתת ליצירה, אני מקבל את אלו שלוקחים את הסדרה ברצינות תהומית - כל עוד הם לא מגיעים אלי הביתה או יושבים בחצר שלי בתקופות של כנסים, שותים, מקיאים, משתינים ומקיימים יחסי מין מתועבים בינם לבין עצמם.
בגלל הכבוד שיש לי לסדרה אני יוצא בקריאה נרגשת למעריציה ברחבי העולם ומבקש – תנו לה לנוח, אלא אם כן אתם חפצים לראותה מתה.
בסופו של דבר הכסף יגרום לאולפנים לשוב אל הרעיון ויוצר טוב ייקח לידיו את המושכות.
כאשר הדבר הזה יקרה אני מאמין שנראה "מסע בין כוכבים" שכמותה טרם הכרנו ועל כך אני אברך.

כל ההתחלות... – אליהו לוינשטיין (כותב באתר)

כן כן כמו כל ממושקף –9.5 וצילינדר 2.5 גם אני חובב "מסע בין כוכבים" - טרקי או טרקר? אין לי מושג.
הכל התחיל אצלי כשהייתי בן 5 בערך, הדרדסים כבר מיצו את עצמם והרובוטריקים התבשלו על אש קטנה בין שביתה לשביתה בערוץ 1 הידוע לשמצה.
הדוד שלי ( אז חייל, היום ד"ר, פיזיקאי ואני חייב להשלים דחוף את תרגיל 5 בפיזיקה אם אתה קורא את זה)
הרגיש במועקה והחל לספר לי סיפורים, מוזרים קמעה יש לציין, על חייזרים וחלליות (יותר מאוחר בכיתה י' במסגרת חיסול הספריה הבית ספרית בתיכון ארכוש את הספר שממנו הוקראו הסיפורים- "מסע בין כוכבים 2: המחר הוא האתמול") סיפורים אלה ריתקו אותי למושבי פשוטו כמשמעו. חלפו להן שנתיים הדוד האהוב כבר לא כל כך נשאר בבית אצל סבא וסבתא ואני הייתי צריך למלא את החסר , לבד!!!
איזה כיף איזה אושר! בערוץ "לבנון" החלו שידורים של הסדרה שלעניות דעתי הנה הטובה מכולן ב"מסע בין כוכבים" "הדור הבא" שנת 89 ימים ג' ו ה', אם זכרוני איננו מטעני, בשעה 19:30, מה שאיפשר לי לחרוג ממסגרת השינה ולישון ב 20:30 במקום ב 20:00 התירוץ הקבוע היה; הסדרה באנגלית ללא תרגום ואני צריך ללמוד אנגלית אז איזו דרך יותר טובה מזו?
וכך במשך עוד כשלוש שנים עד שהסדרה הגיעה שוב לערוץ 1 הפעם דרך החינוכית.
מה תרמה "מסע בין כוכבים" לעולם?
איזו שאלה?
ראשית את החזון הטכנולוגי כמובן (והפלאפון הוא הדבר הפחות מרשים בחזון הזה - לפני כשנה הצליחו בפעם הראשונה ל"שגר" פוטונים ממקום למקום).
שנית את החזון האוטופי שלצערנו אינו תופש תאוצה וכנראה לא גם לא יתפוש בעתיד הקרוב (אפריקה יוגוסלביה הן רק דוגמאות קטנות).
וכמובן את ההשתייכות. אפילו אנו הממושקפים (9.5) מצאנו לנו תחביב ראוי וסטריאוטיפי לעסוק בו.
"אנטרפרייז" רכבה על הגל הלא נכון ובקונספט השגוי אין לנו המעריצים להלין על ביטולה אלא לקוות שהמכירה בסינדיקציה רק תוביל להתעניינות מחודשת בסדרה. מבחינת החזון של "מסע בין כוכבים" סטתה "אנטרפרייז" בעונותיה הראשונות מקו זה כולל כמה דברים שאוהדים אדוקים לא יסלחו להם (מלחמת זמן קרה, קלינגון בכדור הארץ וכיו"ב)
בעונות השלישית והרביעית הלך המצב והשתפר אך היה בבחינת מעט מידי ומאוחר מידי. למעשה אני משער שכבר בסוף העונה השלישית, הסכימו בUPN לאפשר הפקתה של עוד עונה אחת וגם זה רק בתור טובה.
עבורי "מסע בין כוכבים" היא ילדות ובגרות השלובים להם יחדיו (וגם זקן ושפם קלינגוניים)
Live Long and Prosper

All Good Things… - שחף בן-צור (עורך מדור "מסע בין כוכבים")

הזיכרון הראשון שלי מ-"מסע בין כוכבים" הוא לא פחות מאשר אימה מוחלטת.
יום שישי בצהריים בשנת 1978, בית פרטי של סבא בבית יצחק, בערוץ הראשון (והיחיד) משודר הפרק "What Are Little Girls Made Of?" ובו שמים את קפטן קירק על מכונה שמסתובבת במהירות ויוצרת שיבוט (כמה מהפכני!) לנגד עיניה של האחות צ'אפל (ראו תמונות).
אינני יודע למה אבל החלק הזה כל כך הפחיד אותי עד שאת שאר הפרק ראיתי מהחצר, דרך אחד החלונות.
"מסע בין כוכבים" נעלמה מחיי לכמה שנים (מה אני מטורף לראות את הסדרה המפחידה הזאת...?) עד שהועלתה שוב לבחירה בתוכנית "רואים 6-6". לקח לצופים כארבעה שבועות עד שהסדרה נבחרה לשידור, ואז זה קרה... נדלקתי! בגיל 15 הסדרה נראתה הרבה פחות מפחידה והרבה יותר מעניינת. סדרת מדע בדיוני שבה האפקטים הם שחקן משנה לעלילה מתוחכמת שבה מגלים חברי הצוות רק לקראת הסוף מה באמת קורה ואת הפתרון היצירתי הנדרש לעוד סיום מוצלח.
בערך באותה תקופה הועלתה לשידור העונה הראשונה של "מסע בין כוכבים: הדור הבא" לשידור בתחנת METV (לבנון... למי שזוכר...) והגרסה העדכנית של ה-"אנטרפרייז" וציוותה רק הוסיפו לקסם של "מסע בין כוכבים" והעצימו את התלות וההתמכרות באותו יקום.
אי אפשר להתעלם מהעובדה כי מדע בדיוני (על אחת כמה וכמה – מדע בדיוני טוב!) היה מאוד נדיר בטלוויזיה באותו זמן. בתחילת שנות ה-80 שודרו בארץ סדרות כמו "מנהרת הזמן" ו-"מסע בין כוכבים" ששודרו בארה"ב בסוף שנות השישים – וכמו שם גם כאן – זה היה המדע הבדיוני היחיד שניתן היה לראות (תסכימו איתי ש-"Arc1", "Space 1999" ו-"אואזיס" לא נחשבים כמדע בדיוני טוב...) ואני חושב שהצימאון הזה, גם כאן כמו שם גרם ל-"מסע בין כוכבים" לבלוט ולמצוא מעריצים.
כמעריץ "מסע בין כוכבים" עקבתי אחרי כל הפרקים, קניתי פרקים בוידאו ב-Tower Records כשיכולתי (ככל שהמינוס בבנק איפשר...) ושמחתי על כל סדרה חדשה. אבל כמעריץ גם הרגשתי מחוייב להיות ביקורתי ושיפוטי כשצריך – לא בחנתי האם "מסע בין כוכבים" נאמן לחזון של ג'ין רודנברי (תמיד הייתי חסיד גדול של שינויים ועלילות דראסטיות) הסתכלתי האם "מסע בין כוכבים" שומר על רמה גבוהה של עלילה, מקוריות ואמינות בו זמנית.
אולי בגלל זה לקח לי זמן לאהוב את "חלל עמוק 9" – היא התחילה בצליעה אבל הרעיון של הגזע התלת-שלבי של הדומיניון הוא גאוני, לשלב את וורף היה מצויין, הדמויות היו מדהימות והסיפור של מלחמה כלל גלקטית היה פשוט מושלם (ולכל מעריצי "בבילון 5" – זה נכון שרעיון העלילה המתמשכת היה שלכם. אבל כאן נגמר הדמיון – אין מלחמת אור בחושך אלא מלחמה בשר ודם...).
אז הגיעה וויאג'ר עם הרעיון של "חזרה למקורות"... רעיון לא מקורי ולא אמין, כמו גם העלילות שהיו לקויות וחסרות מעוף (בלשון המעטה). דירגתי את "וויאג'ר" כסדרה הפחות מוצלחת של "מסע בין כוכבים" אבל עדיין אימצתי אותה - אולי בצורה אוטומטית מדי. עדיין צפיתי בה והיו גם חלקים מהנים שהמתיקו את הגלולה המרה וחיפו (ולו רק חלקית) על העדר הצוות של הדור הבא (ולא לשכוח שקיבלנו אותו על המסך הגדול...).
אבל... אז עלתה לאוויר "אנטרפרייז", שלושת העונות הראשונות שלה היו פשוט זלזול מתמשך באינטליגנציה של הצופים. כמי שמעדיף שלא לראות מישהו קרוב אליו גוסס אלא להתרפק על הזמנים הטובים שלו – הרי שכמו מעריצים רבים, גם אני הפניתי עורף ליקום. אז נכון שהעונה הרביעית נכתבה ושודרה במיוחד על מנת למשוך אותנו, מעריצי היקום המקורי, בחזרה לתחומי הזיכיון – אבל בצדק עשתה פאראמאונט כשאמרה "עד כאן! אין טעם לעשות מתיחת פנים רק בשביל להסתיר את הקמטים..." – וסיימה את הסדרה. מעריצים רבים אמרו "דווקא עכשיו? כשהסדרה מתחילה לתפוס תאוצה?" ולהם יש לי להגיד: "גם בעונה הרביעית היו יותר פרקים חלשים מפרקים טובים – אולי יחסית לעונות הראשונות כולם נראו טובים... אבל יחסית ליקום 'מסע בין כוכבים' לדורותיו? הם פשוט היו לא טובים (עלילה זוכרים?, מקוריות ואמינות...זה מה שאנחנו מחפשים)".
וכעת, כמו כולם, אני כואב את האובדן, מתרפק על פרקי העבר שוב ושוב וממתין בתקווה מהולה בחשש – האם הצעד הבא יהיה שגוי (סרט לא מוצלח, מיני סדרה חלשה וכדומה) - והסוף של "מסע בין כוכבים" יהיה וודאי? או אולי הצעד הבא יהיה מוצלח ויגרור קהל צעיר חדש – ואזי נכונות לנו עוד 40 שנה של "מסע בין כוכבים"...?