|
|||||
|
הרקולס - סיפור קצר
מיכאל גולדברגר |
|||||
|
|
|||||
| האם הרקולס באמת שייך למשפחת האלים? האומנם הוא נוצר מזרעו של זאוס או שמקורותיו הינם שונים לגמרי? סיפור קצר חדש מאת מיכאל גולדברגר. | |||||
| נפניתי אליו לאיטי. האם להתחיל במשימה? התמהמהתי והוא חיכה, חיכה בסבלנות לתשובה. לא עניתי, היו רבים לפניו רבים ניסו וכשלו. תהיתי - האם הוא יהיה האחד, הגיבור שלי? לא אמרתי מילה. רק נגעתי קלות בקצות אצבעותיי, מגע קל והוא הבין. שילחתי אותו למשימה למרות שלא הייתי בטוחה כלל שיעמוד בה. נכון ... נכון שהכרתי אותו והכרתי את תכונותיו. מי לא הכיר אותו? הוא היה אגדה, מיתוס אבל האם יוכל הוא להצליח במסע הזה? הוא כבר יצא לדרך ... הרקולס ואני? אני עוד חשתי את המגע בקצות האצבעות, את הלחיצה המרפרפת ששילחה אותו לדרכו. שוב התווך, האפלה הנקטעת מדי פעם בהבזקי או.ר שום דבר - חדש הוא היה במצב הזה כבר פעמים רבות. התרגולת הרגילה: למצוא מיקום ולהמתין להם. הם תמיד השאירו סימנים והוא למד את הסימנים הללו טוב מאוד. צפייה, הטעיה ומכה והוא תפס את הראשון שלו. "הרמס ... ההההררררממממממממססססססס איפה אתה לעזאזל? ... ההרררררממממממססססס." "מה קרה הרקולס?" "הרגתי את הראשון." "מאיפה הוא הגיע?" "לא ברור לי בכלל. אף פעם לא ראיתי כזה." "ובכל זאת הרגת אותו?" "הרגתי אותו הרמס. אבל אני לא יודע מי שלח אותו, מהיכן הוא הגיע ... זה רע, רע מאוד." "בכל אופן אני חייב להודיע לה." "לך אם כן, לך בשם האולימפוס. אני אקרא לך שוב כשאצטרך." שוב הבזקים, אלפי הבזקים וחשש התגנב ללבו - האם אלו הם או אולי רק תעבורה רגילה? הוא ניסה להתאים את מה שראה למידע אותו קרא קודם, אך ההתאמה לא הייתה ברורה מאליה - שביבי תצורות בלבד. בכל זאת היא שלחה אותו למשימה והרקולס תמיד סיים את משימותיו, על הברכיים עם הלשון בחוץ מוטלא מכף רגל ועד ראש, אבל תמיד תמיד סיים את משימותיו. חיכיתי, מה יכולתי לעשות? קיללתי, בכיתי שום דבר לא יעזור. הייתי חייבת לחכות. למען האמת - אין לי ידע ממשי בתחום הזה ומעולם לא היה לי. אבל הייתה לי תחושת בטן חזקה, אינטואיציה אם תרצו, שהוא יוכל לעזור. ההודעה הבזיקה "אחד נמצא וחוסל ... סוג לא ידוע". הרמס, חשבתי לעצמי, זה היה הרמס בדיוק כפי שכתוב ... אז כנראה שהכל מסתדר. הו, בשם זאוס! אולי הוא יצליח למרות הכל? מבחוץ יכולתי לראות את האורות מרצדים ירוק... אדום... ושוב ירוק וזמזום קלוש כמעט בלתי נשמע. הוא עובד - זה בטוח. סיכלתי את אצבעותיי "אם הוא יצליח, לעולם לא אסתובב שוב במקומות כאלה, לעולם לא אסתכן לשווא, לא אעמיד את כוחותיו למבחן כה נורא." הרמס: "נמצא שני וחוסל." השלישי הייתה תולעת רגילה שברגילות. כאן לא היו עניינים מיותרים. הוא זכר את התבניות שהשאירה. הכל היה כתוב ברשומות שסרק. הוא רצה להשתעשע אתה מעט - מעין פיצוי על הקושי במסע הנוכחי. הוא בודד אותה, דואג שלא תהיה לה גישה לשום מידע. הוא ידע שתולעים מן הסוג הזה יכולות לשכפל את עצמן - זאת באמת תהיה צרה צרורה. התולעת הזאת כבר הייתה שלו, פה כבר אין הפתעות ... הוא סרק את רשימת הנהלים והמשיך לפעול לפי התרגולת המוכרת ... מוזר מאוד אבל התולעת לא ניסתה כלל להתגונן או לברוח. היא נראתה כאילו היא מתכוננת להתחלק, להתחלק! הוא החל לנסות כל תמרון אפשרי אבל לא הצליח להתקרב אליה. הכתובת היתה חסומה בפניו – הרקולס, אדון המערכת והתולעת התחלקה פעם ופעמיים. נסיגה ... נסיגה ... נסיג... מי עומד מאחורי המזימה הזאת? מי עומד מאחורי המזימה הזאת? "הרמס הרמ" השליח התגשם לידו "הגעת מהר" ספק שאל ספק קבע. "כל המשאבים הופנו למקרה שלך, כולנו לשירותך הרקולס." "נו, אז אולי זה היה שווה את זה" חייך הרקולס במרירות. "אתה יודע שלא ... אבל מדוע קראת לי, אתה רוצה לדווח על עוד אחד?" "לא, הלוואי אבל לא." הם ישבו לשניה, השליח והקוטל ולרגע הכל דמם. החשכה הייתה כבדה, כבדה מנשוא, כמו נערכו הצבאות לקרב אחרון ואז שוב גשם ההבזקים. "למען האולימפוס! הרמס, אתה חייב להשיג לי מידע!" הרמס הפך להבזק בעצמו. הרמס: "... מחפש מידע ... מחפש מידע ..." חפש בשם אלוהים, חפש, רק שזה יסתיים. התחלתי ללחוץ וללחוץ עד שחשבתי שאני עלולה להזיק וחדלתי. הרקולס המשיך בתרגולת הרגילה: הם מפסיקים להגיע. הכה אותם בבית שלהם, בכתובת שלהם. הוא שב לבדוק את אלה שהרג. היה לו קשה מאוד להבין מהיכן הגיעו. שום סימן שיראה על שיוך מסוים, צורת התנהגות תבניתית וכו' - לא היה שם שום דבר דומה לזה. הוא הגיע אל הכתובות שהשאירו אחריהם אבל אלה היו פשוט רחובות ללא מוצא והוא נאלץ לחזור לנקודת הפתיחה. פעם אחר פעם, אחר פעם ... אחר פעם, כמעגל אין סופי ... לולאה. או שאולי זה בעצם רמז: סיזיפוס, אולי זה קשור לסיזיפוס? לא יכול להיות, הוא גיחך לעצמו, שפתיו מתעקלות בעווית שכולה אומרת שאט נפש, הוא חש שהבין את סיזיפוס בפעם הראשונה. הבזק ועוד אחד. ... אבל די! הוא התנער משרעפיו. זה הגיע מהרשת זה בטוח. הרשת - מי עובד עם הרשת? ארכאנה העכבישה, מדוזה, גורגונה, זה יכול להיות אפילו פוסידון ורשת הדייגים שלו. "הרקולס, יש התקדמות." "הו, הרמס הטוב, החדשות שאתה מביא מחממות את הלב הזקן שלי." "מספיק להתפייט" גיחך הרמס. הוא אהב את הרקו הזקן. הוא החשיב את העבודה אתו יותר מכל עבודה אחרת ועכשיו הוא יעזור לו לנצח. הוא לא ייתן ליפול. "יש לי מידע חדש, המקור מגיע מתביי." "מי נמצא שם?" "זה לא באמת משנה, אף אחד לא מתכוון שתגיע לשם." "באמת?" הרקולס הרשה לגופו להתרפות לשניה "אז מה הם רוצים שאני אעשה?" "הכוונה היא לשלוח לך עזרה ... את החדש, מה שמו?" "אכילס." "כן כן, איך שלא יהיה, אתם לא תיכנסו לסקטור ההוא בכלל, אתה מבין?" "נדמה לי שכן." "אתם פשוט תקיפו את הסקטור ותחסמו כניסה ויציאה." "הסגר." "בדיוק! אנחנו נגמור אתם כשנבין קצת יותר מה קורה, קפיש?" "בסדר, ואתה תודיע לה כן?" הרמס: "מחכה לעדכון ..." חדשות טובות. בטח שחדשות טובות. הכל עומד להסתיים. הגיבור שלי הצליח במקום שכה רבים כשלו בו לפניו. הכל נכון אם כך. כל מה שקראתי עליו, כל מה שנכתב עליו, הכל נכון. הוא לא ידע איך קוראים לה. בשבילו היא הייתה AA-342DS-113-R51. הוא לא ממש הכיר אותה, אבל בשבילה הוא ייבצע את המשימה. הרמס הבטיח שאכילס מגיע לעזרה. הוא לא הכיר את אכילס, אבל אם האלים שלחו אותו אז הוא טוב. הוא גם יביא אתו מידע חדש, פרופילים חדשים. סוף סוף הוא יבין מול מי הוא נלחם, יבין ממי צריך להיפטר. כל שנשאר הוא לחכות בסבלנות. הוא חיכה. הרמס: "העדכון כמעט הושלם, מתכונן להסגר". חייכתי. ברוך השם, הסוף קרוב מאוד. "הוא הגיע - אכילס פה." "נו הגיע הזמן, איפה הוא, איפה הוא?" ההבהובים גברו אבל להם כבר לא היה איכפת. "הוא שם. אתה רואה את המבנה שמתקרב לפה?" "המבנה נראה מוכר. איפה אכילס, בפנים?" "נראה לי שכן." המבנה התקדם לאט לאט. "אתה בטוח שזה אכילס?" "תשעים אחוז שכן." "ומה עם השאר?" "עזוב, זה אכילס, סמוך עליי." המבנה המשיך להתקרב לאט לאט למקום בו ישבו השניים. כשהרמס צעק "סוס טרויאני" זה כבר היה מאוחר. עד אז הם כבר שטפו את השטח לגמרי, רומסים כל הגנה וכדי להוסיף שמן למדורה, הם כלאו את הרקולס והרמס בסקטור האתחול. מסך כחול הבהב מולי... הגיבור שלי הכזיב. ליטפתי את הקופסא הקטנה, המבריקה: "אנטי וירוס הרקולס עם ממשק מתקדם הרמס" גרסא 3.15. "לעזאזל" חשבתי. מחר אקנה את החדש של נורטון. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |