|
|
|
|
|
|
|
כרוניקה של רוע ידוע מראש - ביקורת סרט
זיו קיטרו |
|||||
|
|
|||||
| כוחו הגדול של כל קוסם במה ניכר ביכולתו להסיח את דעת הקהל תוך עבודת ידיים זריזה ושצף דיבור בזמן שהוא מזיז פאנל סודי המאפשר לו לשלוף ארנב מהכובע. | |||||
| 'מלחמת הכוכבים פרק 3 – נקמת הסית' - Star Wars: Episode III - Revenge of the Sith תסריט/ בימוי/ הפקה: ג'ורג' לוקאס הפקה: ריק מקאלום צילום: דיוויד טאטרסל מוסיקה: ג'ון וויליאמס שחקנים: היידן כריסטיאנסן (אנאקין סקייווקר) יואן מגרגור (אובי ואן קנובי) נטלי פורטמן (פאדמה) איאן מקדיארמיד (צ'אנסלור פלפטין) סמואל ל. ג'קסון (מייס ווינדו) ג'ימי סמית' (סנטור בייל אורגנה) כריסטופר לי (קאונט דוקו) פרנק אוז (קולו של יודה) ארה"ב 2005 אורך הסרט : 140 דקות איש מהיושבים באולם לא עמד להיות מופתע מהמאורעות אשר תועדו על מסך הכסף. 'נקמת הסית' הציגה את מה שכולנו ידענו שחייב להתרחש – נפילת הרפובליקה ועלייתו של דארת' ווידאר לכוח. אך מהדממה ששלטה באולם היה ברור שהקסם של לוקאס עמד לו בשישית והוא הצליח לשלוף את השפן המזורגג שלו בלי שנשים לב כיצד הוא עשה זאת. בסופו של דבר, בסרטים מהסוג הזה, בהם התוצאה ידועה מראש, העניין נמצא בשאלה אחת בלבד – איך? הסיבה שכולנו חזרנו שוב ושוב בשנים האחרונות לצפות בסרט הראשון והשני של סאגת מלחמת הכוכבים הייתה הדרישה של ליבנו ומוחנו לדעת איך, איך הכל התחיל בדיוק? מה היו המאורעות שהביאו לתוצאות אותן הכרנו מהטרילוגיה המקורית? אותם פרקים המוכרים לנו בתור 'מלחמת הכוכבים' - 'תקווה חדשה', 'האימפריה מכה שנית' ו'שובו של הג'דיי'. בכדי להעריך נכון את הסרט השלישי בטרילוגיה, המארגן במוחו של הצופה את רצץ תמונות הפאזל לתמונה שלמה ממנה ניתן ליהנות, עלינו לבחון את האספקטים השונים ממספר כיוונים. כמו בכל דבר בעולם ובמיוחד ביקום של מלחמת הכוכבים יש לנו את הטוב ואת הרע. "הצד הטוב של הכוח" אפשר להגיד הרבה דברים רעים על ג'ורג' לוקאס. דבר אחד ממנו לא ניתן להתעלם הינו יכולתו של האיש להציג סיפור בצורה ובדרך שתהמם את החושים. חוש סגנון מבריק, חזון בלתי מתפשר וטעם אסטטי משובח הם היוצרים את היקום של מלחמת הכוכבים. הוא עשה זאת בטרילוגיה המקורית והוא עושה זאת גם כאן. נכון, הכלים של היום מאפשרים ללוקאס לעשות דברים שהיו בלתי אפשריים לפני כן. באותה מידה הוא מצליח לתת לצופים תחושה של עבר והווה מעורבים יחדיו. יהיה זה בהצגת דגמים מוקדמים יותר של כלי הרכב והטיס המוכרים לנו, או העולמות אותם הכרנו, רק שכעת אנו חוזים בפאר שהיה בהם לפני עליית הקיסר לשלטון. הסרט השלישי מצטיין בפרט שהיה חסר בשני הסרטים הקודמים – הנאה. היה פשוט כיף לשבת בקולנוע ולצפות בקרב החלל המאלף, במרדפי החלליות, בקרבות בין משחתות החלל ובין חלליות הקרב. היה זה מהמם לראות את קרבות חרבות האור, את ההבזקים והחן ואת הכוריאוגראפיה המושלמת (כמעט) של אבירי הג'דיי. הסיפור בפרק השלישי בסדרה הוא אולי הקשה ביותר להעברה שכן המון אירועים אמורים להתרחש. הסרט, כידוע לכולנו, צריך להסתיים במספר אירועי מפתח שיסגרו את התמונה ויספקו את התשובות שחפרו במוחנו כל השנים וכל זאת בטווח זמן של כשעתיים. הרקע לדרמה העומדת להתרחש על המסך היא המלחמה האחרונה המביאה את הקץ על הרפובליקה הישנה. קבוצה של נבדלים, המורדים במבנה המוכר, מונהגים ע"י סייבורג (זה מסביר את ההתנשפויות של לורד גריווס שבמבט ראשון נראה מכני לחלוטין ולא ברור מדוע הוא סובל מאסטמה) חוטפים את הקיסר פלפאטין בכדי להטות את הכף לטובתם וזאת לאחר שכבר שיסעו את הגלקסיה מקצה לקצה. לעזרתו נחלצים אנקין סקייווקר ומורו ורבו אובי וואן קנובי. מסע החילוץ המוצלח מסתיים בקרב מרהיב שאינו אלא מתאבן בהשוואה לדברים שעוד יבואו. בעקבות החילוץ, אנקין ופלפאטין מתקרבים ואנו צופים במלכודת ההולכת ונרקמת סביב סקיווקר הצעיר על ידי הקיסר - הלורד סית' הנורא. אלא שכאן, במלכודת הפיתוי היפיפייה, אנו מבחינים בבעיה הגדולה של הסרט. דברים מתרחשים במהירות עוצרת נשימה. ברור שיש לחץ מסוים של דחיסת מקסימום אירועים במינימום הזמן הקיים כך שלמעשה אנו מדלגים על תקופות זמן של חודשים בדקות ספורות. הבימאי, בעצם, מבקש מהצופים להשלים את הפערים המתרחשים בזמן זה. אחד הכלים בהם נעשה שימוש מבריק בכדי להציג את חלוף הזמן הוא ההיריון של פאדמה. לוק וליאה צריכים להיוולד וקרוב לתחילת הסרט הזה אנחנו מגלים שאהובתו של אנקין בהריון. ככל שעובר הזמן אנו צופים בבטנה ההולכת וגדלה כשזו, בעצם, שמספקת לנו נקודות התייחסות לאותם אירועים שהעלילה מתעכבת עליהם. חבל שכך נראים הדברים – היה ניתן בקלות לתקן את הבעיה אם היו מקצצים כמה מהשטויות של הסרט הראשון והשני ועורכים לתוכם חלק מהחומרים של הסרט השלישי. רבע שעה עד עשרים דקות היו חסרות באופן משמעותי בכדי להפוך את המעבר של אנקין לצד האפל למראה מושלם ופחות כפוי. הכניעה שלו לקיסר, בגידתו במסדר והפיכתו לווידאר הייתה ברורה לכל צופה, אך רגשית, נראה שרגע כריעת הברך הגיעה מוקדם מידי. פלאפטין המפתה לא מצליח לפרוח לחלוטין לפני ששולחן העריכה קובע את גורלו. כדאי לציין את השיפור במשחק, בעיקר מצידו של היידן קריסטנסן. הצלחתו להפטר מהניואנסים המרגיזים ומהבעת 'פני העגל' הנוראית והבכיינית שלו מפתיעה לטובה. אין ספק שהשיפור ברמת המשחק מצידו של קריסטנסן תוך תמיכה של שאר אנשי הצוות, מאפשרת להתגבר על תחושת המהירות הנוראית ויוצרת מתח וציפייה באולם. ציפייה לנקודת השיא בה יעלמו שאריות בן האנוש של אנקין ויתפוגגו אל תוך חליפתו השחורה של ווידאר. נפילתו הסופית של אנקין מחסד וצלילתו אל האפלה שהיא דארת' ווידר, לא הייתה יכולה להתבצע טוב יותר. האולם כולו עצר את נשימתו בעוד המסכה הורדה באיטיות אל פניו של הסית' הצעיר ויצרה את אחד האייקונים התרבותיים הגדולים ביותר של המאה הקודמת. לוקאס מוכיח שהוא הצליח להשתפר כבמאי ומצליח לתת קריצות לסצנות מהטרילוגיה המקורית. שימוש באירועים דומים, קרבות, משפטים ואף צילומים המהווים מחווה לסרטים שעשו אותו מי שהוא היום. משחק הצילום והסיפור משתפרים במיוחד לקראת סופו של הסרט כאשר פאדמה עומדת להביא את ילדיהם לעולם וגופו השבור של אנקין מוחלף. בעוד היא מביאה לעולם חיים חדשים וטהורים, בתוך מעבדותיו של הקיסר חוזר לחיים מתועבים הכוח הנורא ביותר שהגלקסיה עומדת לראות. הדברים הקטנים המסבירים התרחשויות מהטרילוגיה המקורית מוסיפים המון לסרט. במשפט אחד אנו מגלים את התשובה לאחת השאלות הגדולות – איך זה שהרובוט המרגיז הזה C3PO לא זוכר כלום מהאירועים שהובילו אותו לכאן ואילו R2D2 תמיד מלגלג עליו ונראה כאילו הוא קולט את התמונה הגדולה. האימוץ של ליאה, הגלות מרצון של יודה והתפוררותה של הרפובליקה, כל אלו סופסוף מוסברים, לעיתים בסצנות ארוכות ולעיתים במילה או תמונה המקנים לצופה נחת רבה. מלחמת הכוכבים: נקמת הסית' הוא סרט שסופסוף מספק את הסחורה ומחזיר אותנו אחורה בכדי להזכיר לנו מה זה למעשה מלחמת הכוכבים. "הצד האפל של הכוח" ההומור, ההומור הוא זה שהורג את הצופים או יותר נכון – החוסר בהומור. כמה פעמים אפשר למחוא כפיים לגמד הירוק הזה שנראה פחות ופחות מכובד כשהוא מבצע חיקוי לג'ק פלאש המקפץ? נכון, יש רגעים בהם האיש הקטן ומדולל השיער מפגין חן (ממוחשב) נפלא ומשעשע אבל בשאר הזמן זה נראה ממש מגוחך. באותה מידה שהקיסר המזורגג יורה ברקים מהידיים וממעט לעשות שימוש בחרב יכול היה יודה להפגין קצת יותר שליט בכוח ולהציג לנו ולחוצפן הקיסרי מהי עוצמתו של הכוח. אך זהו אינו הדבר היחיד שרע בסרט. כואב, כואב לראות כיצד הסרט מסתיים באזכור מטופש של קווי גון ג'ין, אותה דמות שגולמה באופן מופלא ע"י האירי העצום בסרט הראשון. מדוע יודה צריך להזכיר לנו את הדמות? בשביל מה זה טוב? הרי מכל האירועים שמתחוללים בסרט השלישי וסוגרים מעגלים ומשלימים את הפאזל, האמירה הזו שאובי וואן יפגוש וישוחח עם קווי גון לא מתקשרת לסרטים המקוריים שם אובי וואן מעיד על עצמו כתלמידו של יודה. האם זו דרכו של לוקאס לומר לנו שהוא אכן הולך לעשות את הצעד ולצלם את הטרילוגיה המקורית מחדש? – יש גבול לכל תעלול! מה בנוגע לדחיפות? היה אפשר בקלות להעיף אי אילו תמונות של ערים וכוכבים ולוותר על האפקטים במעברי הסצנות כדי לפנות עוד כמה דקות לסרט. דרך זו הייתה מאפשרת לדמויות ולעלילה להתפתח מתוך כוח ההתמדה של הסיפור ולא תוך כפייה של תסריט שאינו כתוב בכישרון רב יותר מידי. מלחמת הכוכבים אינה הסיפור המקורי או המבריק ביותר הקיים וצריך להודות בזה. הטרילוגיה המקורית עשתה דברים מדהימים מבחינת אפקטים אך בעיקר בזכות השימוש באב טיפוסים רבי עוצמה, מוסיקה דרמטית שהולחנה ע"י אחד מגדולי הדור (וויליאמס) וכמובן – חרבות אור. מישהו היה צריך להזכיר ללוקאס שיש הרבה מה לעשות כשהוא צילם את הסרטים הראשונים. מספיק היה לוותר על מרדף הפודים המרגיז בסרט הראשון בכדי לסדר את כל האירועים מחדש כך שהסרט הזה לא ירגיש כאילו הריצו אותו קדימה ובכוח. אילולא הסרט השלישי, הטרילוגיה החדשה הייתה נותרת כאחד מהפילים הלבנים הגדולים ביותר של הקולנוע המודרני. מצד שני, זה רק מוכיח שכאשר אתה תופס את המעריצים שלך בביצים, אתה יכול לירוק עליהם ולהקיא עליהם את השטויות שלך ואלו ילקקו את השפתיים ויבקשו עוד. הניסיון ליצור רגעים דרמטיים לא תמיד עובד. למרות שיש יופי מסוים בצפייה בדוד אוון ודודה ברו אוחזים בלוק התינוק וצופים בשקיעה הכפולה של טאטואין, אותה שקיעה ש - 16 שנים מאוחר יותר יחווה אותה לוק, זהו, אולי, אחד הרגעים הבודדים שנראים במקום. לאורך הסרט משובצות סצנות שבשל אותה דחיפות איומה מאבדות מהעוצמה שלהן ובאותה מידה ניתן היה לסלקן. 'מלחמת הכוכבים: נקמת הסית'' אינו גרוע כשני הסרטים שקדמו לו אך הוא עדיין מרחק שנות אור מהשלישייה המקורית. סיכום? למרות הפגמים הקיימים בסרט, 'נקמת הסית' מצליח לספק את הסחורה ולרגש. כאן יש לתת כבוד גדול ללוקאס המצליח לקחת את הסיפור הידוע וחסר התפניות הזה ועדיין להדביק את הצופים לכיסאות ולמסך. מאחר והיה לנו את הפן הטוב והפן הרע נראה שחשוב היה להביא עוד שני בנים לביקורת הזו. ראשית הבן התם התוהה: האם אי פעם ניתן יהיה לחזור ולעשות סרטים כטרילוגיה הראשונה? סרטים שהיו מרגשים בזכות האופטימיות, שהיו חזקים בגלל תשומת לב אמיתית לפרטים. סרטים בהם האפקטים לא עלו על הסיפור, אותו סיפור אשר נחרט לנצח בתת המודע הקולקטיבי של תרבות שלמה והפיק אייקונים חזקים ושלל ציטטות. דברים שלעולם ישאירו את חותמם על קולנוע המדע הבדיוני העולמי מה עם הבן האחרון, זה שאינו יודע לשאול? הוא פשוט עומד בצד ונותן לחוויה לסחוף אותו כי בסופו של דבר זו המהות של מלחמת הכוכבים - לשבת לאחור בכסא ולצלול אחורה בזמן לגלקסיה רחוקה רחוקה... | |||||
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |