|
|||||
|
מכוניות מעופפות
ד''ר אהרון האופטמן |
|||||
|
|
|||||
| בעקבות ידיעה שפורסמה השבוע ב-ISF אודות המכונית המעופת הראשונה הנוחתת על ראשנו בסוף השנה מבית היוצר של נאסא, אנו מביאים לכם כתבה משנת 2000, שפורסמה לראשונה בעתון הארץ. אהרון האופטמן, הוא העורך לשעבר של מגזין המד"ב האגדי פנטסיה 2000 ואנו מברכים אותו על הצטרפותו לצוות הכותבים של ISF. | |||||
| מראה עיר העתיד כפי שהצטייר על עטיפות ירחוני מדע בדיוני פופולריים של שנות ה-30 וה-40 כלל, כדבר שבשגרה, סוג כזה או אחר של כלי טיס אישיים או מכוניות מעופפות. והנה אנו בשנת 2000 – ואיפה המכוניות המעופפות? תנו להן עוד 20 או 40 שנה והן יהיו עמנו – כך לפחות סבורים מומחים לא מעטים. למשל דניס מ. בושנל, המדען הראשי של מרכז המחקר לנגליי של נאס"א. בעיניו, הצעד ההגיוני הבא בפיתוח כלי תחבורה הוא אכן הכלאה בין מטוס (רצוי מסוק) ומכונית. מספיק להסתכל על העומס בכבישים, משכי הנסיעה המתארכים, זיהום האוויר, "איי החום" העירוניים (עקב כבישי האספלט ופליטת החום מהמנועים) ומעל לכל – הכמות הבלתי נסבלת של נפגעי תאונות דרכים, כדי להגיע למסקנה שמשהו טוב, יעיל, בטוח ונוח יותר צריך להחליף את המכונית. אמצעי הסעה המוניים כמו רכבות תחתיות ועיליות הם דבר מצוין – אך לא מספיק, כי אנשים ירצו תמיד גם את החירות והגמישות שמבטיח כלי תחבורה פרטי הלוקח אותך מכל מקום לכל מקום ובכל זמן. הפתרון – מכונית מעופפת (צריך יהיה להמציא שם מתאים יותר: מעופפית? מטוסית?). במחשבה ראשונה, הרעיון מעורר חוסר אמון. כמה אנשים ירצו לעבור קורס טייס בנוסף לשעורי נהיגה, ומבין אלה שירצו – כמה באמת יהיו כשירים ויצליחו? זו דוגמא לחשיבה חסרת דמיון, כי המכונית המעופפת העתידנית על פי בושנל לא תחייב לימודי טיסה. היא תהיה אוטומטית לחלוטין, ותפעולה יהיה קל בהרבה מנהיגה במכונית. וזאת בדיוק תהיה גדולתה – היא תנוע במרחב האוירי בנתיבים בטוחים, בבטיחות מירבית וללא סכנת התנגשויות. הבקרה הממוחשבת הסופר-משוכללת תדאג לכך. יהיה קצת קשה לבנות כלי כזה מחר בבוקר. אבל הבסיס הטכנולוגי הדרוש כבר קיים, ברובו הגדול. חישבו למשל על מערכות ניווט לווייניות מבוססות על GPS (מערכת מיקום גלובלית), או מערכות בקרת טיסה כמעט-אוטונומיות הקיימות בכלי טיס, בלתי מאוישים ומאוישים (רוב התאונות האוויריות הן תוצאה של טעויות-אנוש, וחלק ניכר מהן היה יכול להימנע לו פעלו מערכות בקרה אוטומטיות בלבד). תוסיפו לזה טכנולוגיות כמו מעבדים רבי עוצמה וזולים להפליא, חומרים מרוכבים חזקים וקלי-משקל, חומרי מבנה "חכמים" (מגיבים בצורה אופטימלית לשינויים סביבתיים ומונעים רעידות וטלטלות), וטכנולוגיות הנעה חדישות. או תצוגות-מחשב תלת ממדיות המעניקות לנהג-טייס הלא-מקצועי "ראייה סינתטית" – שחזור צילומי מושלם של הנוף גם בתנאים של חושך או ערפל כבד. כל אלה נותנים יסוד להנחה שהרעיון הוותיק של מכונית מעופפת אוטומטית עשוי להיות ישים – עם השקעות מתאימות במחקר פיתוח. יתרה מזאת, לדברי בושנל המערכות האוטומטיות "יהפכו את התחבורה האווירית האישית לזמינה לציבור הרחב, ולא רק לבעלי ממון וכישורי טיס." וכאשר יצורי הכלאיים מכונית-מטוס ייוצרו בכמויות המוניות, גם מחירם יירד לרמות המקבילות למכוניות של היום. כבר היום יש מסוקים קטנים שמחירם כ-20 אלף דולר, כך שיעד זה אינו נראה מופרך. בושנל צופה שנתיב ההתפתחות של המכונית המעופפת יהיה דומה לזה של המכונית הנוסעת, הזכור מתחילת המאה. כלי הרכב הראשונים היו "צעצועים לעשירים בלבד", סמלי סטטוס, שהתנהלו בכבדות על דרכים לא מפותחות. עד שבאו אנשים כמו הנרי פורד ותפסו את הפוטנציאל של המכונית כמוצר פשוט להמונים ("לא משנה באיזה צבע, העיקר שיהיה שחור"). המחיר ירד פלאים, והשאר היסטוריה. איך תראה המכונית המעופפת? בושנל חוזה מערכת נשלפת מגג המכונית, עם להבים טלסקופיים, ההופכת את המכונית לכלי דמוי מסוק. היתרון הגדול: המראה ונחיתה אנכית. אך יש גם יתרונות לעיצוב האלטרנטיבי שבו דוגלים מתכננים אחרים: כנפי מטוס בעלי מוטה קצרה, קבועות או טלסקופיות. בושנל אינו "משוגע לעניין" יחיד שחולם על מכוניות מעופפות לכל. קבוצה מיוחדת בנאס"א חוקרת את הנושא, שבעגה המקצועית נקרא SATS (ראשי תיבות באנגלית של "מערכות קטנות לתחבורה אווירית"). ויש כבר גם חברות מסחריות שאינן ממתינות עד להבשלת כל הטכנולוגיות של המכונית המעופפת העתידית, האוטומטית לחלוטין, אלא מציעות היום – כמו חלוצי תעשיית הרכב של תחילת המאה – "צעצועים לעשירים". אחת מהן היא חברת "מולר" שמייסדה, פול מולר, פעיל בתחום זה 30 שנה. יש לה מספר גרסאות של מכונית-מטוס בשם . SKYCAR לדגם המתקדם ביותר 400M, הממריא אנכית, יש תצורה אוירודינמית בלתי שגרתית – תוצאה של אלפי שעות ניסוי במנהרת רוח ומאמץ עליון לנצל כל חלק אפשרי של הרכב ליצירת עילוי אוירודינמי. לפי פרסומת החברה, "מהמוסך שלך אל היעד תביא אותך ה'סקאיקר 400M' במהירות שיוט נוחה של 560 קמ"ש, עם צריכת דלק של 6 ק"מ לליטר. בלי פקקים, בלי רמזורים, בלי קנסות על מהירות". תג המחיר – כמיליון דולר. אך ביצור המוני נוסח הנרי פורד, מאמין מולר, המחיר יירד במהרה לכ60,000 דולר. חלום רחוק? לא אם מתייחסים ברצינות לדבריו של פורד עצמו, עוד בשנת 1940: "אתם יכולים לחייך, אך תרשמו את דברי – שילוב של מטוס ומכונית בוא יבוא!" אחרית דבר - אפריל 2005 מעניין שאחד הפיתוחים המעניינים, המתקדמים והמקוריים ביותר בתחום זה הוא כולו כחול-לבן. ד"ר רפי יואלי בנה דגם של מכונית מעופפת הממריאה אנכית וטסה בעזרת רוטורים פנימיים (שלא כרוטור חיצוני של מסוק, המסכן את הנמצאים בקרבת מקום). יש לה עוד יתרונות נוספים בהשוואה לדגמים האחרים שנבנו בעולם. ד"ר יואלי ממשיך את הפיתוח במרץ רב בעצם ימים אלה, במסגרת חברה שהוקמה לשם כך ("אורבן אירונאוטוקס"), ועבודתו מעוררת עניין רב ברחבי העולם. כתבה זאת פורסמה לראשונה בעיתון "הארץ" בשנת 2000. כל הזכויות שמורות לד"ר האופטמן. אין לפרסם את המאמר או חלק ממנו ללא אישור מפורש של המחבר. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |