|
|||||
|
מעלה ומטה על עץ העולמות
זיו קיטרו |
|||||
|
|
|||||
| לא פעם מגיע הרגע בו המשחק בו אנו משחקים, לא משנה כמה הוא טוב, נמאס עלינו. החזרה לאותו עולם, שבוע אחרי שבוע מעייפת. | |||||
| הסרטים היוצאים בכל שבוע לבתי הקולנוע קורצים לנו ומסקרנים אותנו יותר ויותר. אנחנו מוצאים שמערכת הריגול מלאת התככים שיצר המנחה נפלאה, אבל כל מה שהיינו רוצים עכשיו הוא להריץ משחק פנטזיה קליל של מלחמת האור בחושך. הדרך הקלה ביותר היא לסיים את המערכה שלנו ולהתחיל חדשה. אבל מה אם מדובר ברומן חולף? מה אם אחרי שלושה שבועות של משחק פנטזיה נרצה לחזור למשחק הריגול מלא התככים שלנו? מעבר לכך - מה אם אנחנו מאוד אוהבים את הדמויות שיש לנו כרגע והיינו רוצים לשלבן בעולם פנטזיה? אולי לקחת אותן לחופשה ולחזור איתן מאוחר יותר? אולי להמשיך מהעולם החדש אליו נכנסנו לעולם אחר? הפתרון הפשוט של החלפת משחק או יצירת משחק חלופי לסופשבוע אחד, הופך להיות פחות ופחות מושך במקרים אלו. מצד אחד למנחה - שפתאום נאלץ להתמודד עם דמויות חדשות, סיטואציות חדשות וסיפור שלם שעליו לכתוב. מצד שני לשחקנים הנאלצים להתרגל לדמויות החדשות שלהן וליכולות שונות, שלא לדבר על מערכת עולם חדשה ואולי חוקים חדשים שכולם צריכים ללמוד כעת. הפיתרון היותר טוב עבור מקרים אלו הוא המסע בין המימדים והעולמות. קבוצה של דמויות עוברת מעולם לעולם וחווה הרפתקאות פנטסטיות למשך תקופה מסוימת. אז היא עוברת אל עולמות של אימה ומשם אל החלל העמוק וכל זאת תחת אותה כותרת משחקית ואולי אף תחת אותה קשת סיפור. היתרון הבולט - שמירה על שיטת משחק אחת וקבוצת חוקים קבועה. בנוסף, הדמויות נותרות אותן הדמויות אם כי (בהתאם לסוג המשחק) יכולותיהן עלולות להשתנות וחשוב מכך – השחיקה הולכת ונדחית. לאורך השנים מספר שיטות משחק יצאו לאור שהציעו דרך לעשות את המעשה הזה. משחק אחד הציג עולם שהוא פארק שעשועים עצום ובו כל סוגי המשחק. השחקנים גילמו דמויות של מבקרים בפארק ששינו את צורתם בהתאם לאזור אליו נכנסו ועברו הרפתקאות מטורפות והכל בתוך הפארק המשונה. משחק אחר יצר מצב של מלחמת מציאויות בו אל כדור הארץ פלשו מציאויות שונות והשחקנים היו לוחמים מטעם כדור הארץ שיצאו להדוף את הכובשים. שוב, קבוצה אחת בעלת יכולת של עיוות המציאויות יצאה ועברה חוויות שונות ומשונות. שתי השיטות לא הצליחו ולא שרדו אך הרעיון שמאחוריהם הוא בר ביצוע, עם שיטת המשחק המתאימה. שיטת 'הגיבור' ו'גרופס' הן שיטות גנריות. היתרון המרכזי של שיטה כזו היא העובדה שאין צורך ללמוד חוקים חדשים בכל פעם שמשנים סגנון משחק. הבעיה בשיטת 'הגיבור' היא שרמת הכוח משתנה מסגנון לסגנון וברמה הבסיסית של המספרים יהיה זה קשה (אך לא בלתי אפשרי) ליצור משחק בו רובוטריק, קוסם, גיבור על ומרגל בין-גלקטי פועלים יחדיו כנגד הרוזן דרקולה. אם השחקנים מוכנים לקבל הפרשי כוח (שהם מציאותיים. אחרי הכל - גיבורי על חזקים יותר מבני אנוש ולא פעם מרובוטריקים) אזי הבעיה הופכת להיות בלתי מורגשת. 'גורפס' לעומת זאת מתמודדת טוב יותר עם עירוב מציאות, שכן בשיטה זו גם קוסמים, גם גיבורי על וגם מפלצות אופל נוראיות בנויות באותה הצורה ובאותה רמת כוח. סגנון זה מקל על שילוב סגנונות אך לא משקף את המציאות. בסופו של דבר תהייה זו החלטת הקבוצה באיזו שיטה להשתמש. חשוב לזכור - תמיד אפשר לזרוק את החוקים לעזאזל ולשחק ב'חופשיטה' (משחק תפקידים שאין לו חוקים קבועים והוא מבוסס על החלטות המנחה ושיקוליו הסיפוריים). משחק נוסף שמציג אפשרות של גיוון הוא 'נוביליס'. 'נוביליס' הינו משחק תפקידים המאפשר לשחקנים לחוות חוויה משחקית שונה וחדשה. במשחק, השחקנים מגלמים התגשמויות פיזיות של אבני הבניין של היקום. רעיונות כמו אהבה, כוח, מוות, הרס, טלוויזיה, דממה ועוד. כל עוד הרעיון מעניין משחקית ולמנחה יש רעיונות לשילוב הדמות במארג המשחקי - אין בעיה. אחד המרכיבים המרכזיים של 'נוביליס' הוא עץ העולמות, ה'איגדראסיל', הלקוח מתוך המיתולוגיות הנורדית. העץ נמתח בין גן העדן לגיהינום ועל ענפיו תלויים פירות אדירים כאשר כל אחד מהם עולם בפני עצמו. מרחב המשחק הזה מאפשר לדמויות ב'נוביליס' לגוון כל הזמן את סביבת המשחק ולמנחה גמישות אדירה כדי לתבל את המשחק בסוגיות שונות. עולם הפנטזיה המודרנית של 'נוביליס' יכול להיות מוחלף בעולם של מדע בדיוני, סייברפאנק או פנטזיה אפית. בעוד משחקים רגילים נעולים בסביבת עולם אחת, 'נוביליס' מעודד גיוון לא רק של עולמות אלא גם של דמויות. 'מערכת העוגנים' (בני אדם אשר קשורים בדם או בדמעות אל ה'נוביליס') המורכבת שלו מאפשר לשחקנים להיות במספר מקומות בו זמנית או לחליפין לתת להם הזדמנות לגלם יותר מדמות אחת. בדרך זו ניתן להסיר מעל השחקנים את העול של גילום דמויות אלוהיות ולשוב לשחק בני אדם רגילים. בני אדם הנאלצים להתמודד עם בעיות פנטסטיות בכלים פשוטים יחסית. למרות יתרונותיה, 'נוביליס' אינה מאפשרת גיוון של דמויות בצורה מלאה ואמיתית כשיטת 'הגיבור' או 'גורפס'. יחד עם זאת, מורכבות העולמות שלה מעניינת. העץ העצום, מאפשר לשחקן לטייל ולהיתקל בו בדמויות שונות ומשונות ומאות עולמות אליהם ניתן להגיע. ניתן גם לרדת מהעץ וכאשר נמאס פשוט עולים עליו חזרה וממשיכים לטייל. מלאכים וענקים, מפלצות וגיבורי על, בני אדם פשוטים ומכשפים – לכולם יש דרך לטייל בין העולמות. כמובן שניתן גם לעבור בין עולמות דרך שערים בין ממדיים כאשר לשחקנים יש או אין שליטה על יעד המעבר או הזמן בו מעבר זה מתרחש. הכלי בעזרתו ניתן לעבור יכול להיות קסום או טכנולוגי, כישרון טבעי של אחת הדמויות או קללה המוטלת על הדמויות. הבעיה המתחילה כאשר השחקנים, ההמומים מהאפשרויות שלפניהם, מתחילים לקפץ ממציאות למציאות. לא פעם, כדי להגביל את המעבר, יכול המנחה ליצור הגבלה סיפורית – קישור רגשי שימנע מאחת הדמויות, או כולן, לעזוב את העולם אליו פלשו מבלי שיגישו עזרה. בעיה אחרת נופלת על כתפיו של המנחה, שצריך לגלות גמישות מחשבה ויכולת אלתור גבוהה הרבה יותר מאשר במשחק רגיל. אם שחקנים שולטים על היעד המנחה, צריך להיות מיומן עוד יותר, שכן אם יחליטו לקפוץ באמצע המפגש לעולם דתי אפוקליפטי, למנחה לא תהייה הזדמנות להכין דברים מבעוד מועד. משחק המשלב קפיצה ממציאות למציאות, מעולם לעולם וממד לממד, הוא משחק מאתגר ומהנה אך בו בזמן קשה ויכול אף להיות מתיש. מדובר בסגנון משחק המתאים יותר לשחקנים מנוסים או לפחות למנחה בעל ניסיון. בהצלחה! | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |