|
|||||
|
קרייבן ומיתוס הזאבים – ביקורת סרט
זיו קיטרו |
|||||
|
|
|||||
| ווס קרייבן מוכר לרבים בתור האחראי לכל סרטוני האימה לנוער כ'צעקה', 'הסיוט ברחוב אלם', 'האנשים תחת המדרגות' ועוד. כעת הוא מנסה את כוחו באחד המיתוסים היותר בעיתיים בתחום האימה - זאבי האדם. | |||||
| 'הקללה' Cursed בימאי: ווס קרייבן. תסריטאי: קווין וויליאמסון. שחקנים: פורשיה דה-רוסי, מיה, שאנון אליזאבת', כריסטינה ריצ'י, ג'ס אייזנברג. ארה"ב - צבע – 96 דקות.במשך שנים, מיתוס זאבי האדם הועבר אל מסך הכסף ובכל פעם ללא הצלחה יתירה. משהו ביצורים הפרוותיים והרצחניים האלו מונע מהם להצליח כמו ערפדים, אחיהם לסוגה. נכון, ישנם המון סרטי ערפדים נוראיים, אבל כמה סרטי זאבי אדם מוצלחים באמת ראיתם? בימים אלו מצטרף למעגל סרטי זאבי האדם אח נוסף היוצא מבית היוצר של ווס קרייבן. קרייבן, שבנה את הקריירה שלו על 'הסיוט ברחוב אלם', הצליח לעשות קריירה מיצירת סרטי אימה מרמה ב' (ויש שיאמרו ג' או ד'), הפונים לנוער האינסטנט. סרטים אלה משתמשים באלמנטים בסיסיים, מוכרים (יש אומרים צפויים) ובאוסף של כוכבים צעירים וסקסיים בכדי ליצור את הסיוטים שלו. קשה לראות סרט של קרייבן מבלי שיהיה ברור שמדובר ביציר כפיו. הצילום, הסגנון, השחקנים, כיוון העלילה והטוויסטים השונים בה יוצאים באותה התבנית תמיד. יחד עם זאת ואולי למרות זאת, אנשים נהנים מסרטיו של קרייבן. משהו בבימוי גורם לסרטים שלו להפוך מאסון מוחלט לסרט שכיף לצפות בו. זה לא ההומור השנון (הלא קיים) ולא פיתוח הדמויות (שוב - לא קיים) אלא האווירה הכללית שהוא מצליח להשרות. 'הקללה' ממשיכה באותה התבנית שקרייבן בנה לעצמו אי שם בתחילת שנות ה 80'. התסריטאי האחראי הוא קווין וויליאמסון, שכתב את סדרת 'צעקה', שהפכה להצלחה מסחררת בזכות ההומור הפנימי שלה והיכולת שלה לנתח סרטי אימה זולים בעוד היא צועדת בדרכם. נוסף הוא אחראי על 'אני יודע מה עשית בקיץ האחרון', מותחן נעורים נוסף, שזכה להצלחה אך נעלם מהר מאוד. הצוות 'המנצח' לקח על עצמם ליצור סרט אימה המבוסס על יצור בעייתי, כאשר המיקוד אינו על היצור אלא עם אלו שנפגעו ועומדים לעבור את השינוי. אח ואחות המעורבים בתאונה ועדים לריטוש גופתה של נערה ע"י זאב עצום למראה שמצליח לפגוע בהם. השינוי שמתחיל להתחולל והרציחות שלא מרפות, שולח את האחים לסחרור מטורף שמסתיים רק כאשר האשם מוצא את מותו. כריסטינה רי'צי ('משפחת אדמס', 'סליפי הולו') משחקת את אלי, האחות הבכורה של ג'ימי (המגולם על ידי ג'ס אייזנברג שאולי מוכר לכם מהסרט 'הכפר'). השניים איבדו את הוריהם וחיים לבדם. ג'ימי הוא תלמיד תיכון, חנון הסובל מהתעללות של קבוצת הספורטאים (מתאבקים הפעם) המונהגת על ידי בו, הומופוב המעיק על ג'ימי לגבי מיניותו (וויליאמסון, הומוסקסואל בעצמו, נהנה להכניס את התכנים הללו לעבודותיו). אלי היא מפיקה בתכנית ערב מצליחה, שלאחרונה החלה לצאת עם ג'ייק (בגילומו של ג'ושוע ג'קסון המקסים), בעל מועדון חדש הנמצא ימים לפני הפתיחה. לטובתם של קרייבן וקווין יאמר שהם מצליחים לגרום לדברים להראות הגיוניים. ג'ימי הוא נער הקורא קומיקסים וניזון מסרטי פנטזיה, הוא מבין שמדובר בזאב אדם ואנחנו ניצלים משעה של בלבול וחיפוש עצמי העובר על רוב הקורבנות בסרטים. אלי, לעומת זאת, נמצאת בהדחקה שגם היא מובנת. הסרט מצליח להיות מהנה למרות שהוא צפוי ברובו ויאמר לזכותם של היוצרים שהם מצליחים ליצור טוויסט אחד שלוקח זמן עד שהוא קופץ לתודעתם של הצופים. הסרט מתחיל בצורה איטית ומעט מרגיזה אבל לאחר עשרים הדקות הראשונות הוא נכנס לקצב ומצליח לשעשע. ההומור דלוח במקצת אבל יש קטעים שמעלים חיוך. היוצרים עשו מחקר על החומר והעלו בחכתם כמה עובדות שעד כה לא נעשה בהם שימוש רב מידי בסרטים שעסקו בזאבי אדם. בסופו של דבר מדובר בסרט אימה של ווס קרייבן ולכן אין לצפות למשהו מחוכם יתר על המידה. הצופים שיוצאים מהסרט כשחיוך קל נסוך על שפתיהם ודאי ישאלו עצמם, מה יש בו ביצור הזה שמונע ממנו להפוך לסרט טוב? ההבדלים בינו לבין הערפד ברורים. קל יותר ליצור סרט ערפדים מכיוון למרות היותו מפלצת, הערפד הוא אנושי, חושב ומלא תשוקה. הזאב הוא חיה ונראה שמעבר לרעיון 'החיה שבאדם' אף יוצר לא הצליח למצוא בו משהו אחר. קשה להזדהות עם זאב שעיר ומגודל ולכן לא פעם מתעסקים הסרטים בשנוי עצמו. בסרט 'זאב' עם ג'ק ניקולסון ראינו שוב התרכזות באספקט האנושי, בהשפעה שיש לחיה על האדם ולמרות שהסרט הצליח להביא כמה וכמה רעיונות להגשמה הוא עדיין נכשל ברמת הסיפור. בעיה נוספת היא ויזואלית לחלוטין. בסופו של דבר זאב אדם הוא זאב גדול במיוחד הצועד על שניים. סיפור אימה נותר מאיים כאשר הסכנה אינה ברורה, כאשר קשה לדעת במה מדובר, כאשר המפלצת נותרת בצללים. כל עוד ראו רק יד, הבזק של חוטם או יד מלאת טפרים, האיום נותר בעלטה ויצר מתח. מהרגע שהיצור יוצא אל האור, הוא כבר לא מפחיד ומסיפור אימה לא נותר לנו אלא מותחן טרור בו הגופות המרוטשות הופכות לכוכבים. הם יכול להיות שזאבי אדם פשוט אינם מושכים ואינם חומר טוב לסיפורי אימה בעידן המודרני? יכול להיות שהיוצר הבא של ספר או סרט זאבי האדם צריך לחשוב על המקורות ולנסות ליצור סרט שלפחות מתרחש בתקופה בה הסיפורים נוצרו. בימים בהם הפחד מהלא נודע היה בשיאו, כי רוב הדברים היו בלתי ידועים והאור היחיד שיכול לחשוף את התעלומה הוא אורה של מנורת הנפט הישנה. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |