|
|||||
|
יש אלוהים וקונסטנטין הוא משיחו – ביקורת סרט
זיו קיטרו |
|||||
|
|
|||||
| מהרגע ששמעתי על יציאתו של הסרט 'קונסטנטין', המבוסס על החוברת האהובה עלי בכל הזמנים Hellblazer התחלתי לחשוש. | |||||
| 'קונסטנטין' – Constantine בימאי: פרנסיס לורנס תסריטאים: קווין ברודבין ופרנק קאפלו על פי קומיקס מאת ג'יימי דלנו וגארת אניס שחקנים: קיאנו ריבס, רייצ'ל ווייז, שיא לה-בופה, דיאמון הנסאו ומקס בייקר. צבע - אנגלית – ארה"ב – 121 דקות זה קורה תמיד כשיצירה אותה אתה מעריך עומדת לעבור שינוי ולהמיר את עצמה ממדיום אליו נכתבה למדיום אחר. לא פעם התוצאה היא איומה. לעיתים היא מבריקה. כשיוצאים לראות את התוצאה הסופית, כל אחד חייב לזכור שבהמרה ממדיום למדיום יש דברים שהולכים לאיבוד, יש דברים שמשתנים ומה שחשוב הוא שהיצירה מאומצת שמרה על רוח היצירה. ככל שחרושת השמועות הלכה וגברה כך גם עלה וגבר החשש בליבי: קיאנו ריבס בתור ג'ון? מה לעזאזל קורה פה? קונסטנטין הוא בריטי חצוף, שום אמריקאי שחור שיער לא יכול לעשות את העבודה! מים משמשים כמוליך אל הגיהינום? מי המטומטם שחשב על זה? מה קורה פה לעזאזל? רובה צלב מוזהב שמחסל שדים? וואו, רעיון ממש מדהים. ג'ון רואה מתים מאז שהיה ילד וכיום הוא מנסה לקנות את דרכו לגן עדן בכך שהוא מגרש שדים שפשעו חזרה לגיהינום? הצילו! כאשר יצאה האדפטציה של הסרט לקומיקס, רכשתי אותה, קראתי והתחלחלתי. משהו לא זז! כשקיבלתי את הכרטיסים לסרט בידי, ידעתי שאלך. צעדתי אל תוך האולם כשברור לי שמייד לאחר מכן אני חוזר הביתה, נכנס לאתר IMDB, מוציא את רשימת האחראים לתועבה ויוצא למסע הרג מטורף. הרובה כבר היה מוכן, הקצף הצטבר בקצה הפה והזעם בבטן יכול היה להשתחרר רק דרך השמדה נקודתית של כל מי שהיה קשור להפקה, כולל הצופים בהקרנת הניסיון. אז התחיל הסרט והעולם חייך אלי. גישה (Attitude) היא הדבר שעושה את ג'ון קונסטנטין. השחצנות, הממזריות, הבריטיות, הגישה הבלתי מתפשרת וכוח רצון שאין שד או מלאך היכולים לו הופכים את האיש הזה לדמות מופלאה כל כך. הוא לא נחמד, הוא מורכב, הוא הרג בחייו וראה את חבריו מתים. כל מהלך חייו השתבש וזאת בגלל ההתעסקות החוזרת שלו באוקולטיזם, בנסתר, בגלל הרמאויות שלו. גישה, היא מה שעושה את הדמות והופכת את ג'ון למושך כל כך. המשלים את המשיכה האדירה לסדרת הקומיקס היא האווירה המציאותית הכבדה, הדמויות המקיפות את ג'ון, הנגיעות העל-טבעיות, המשחק בצללים. פרנסיס לורנס (הבימאי) הבטיח בראיון איתו, שלמרות שהוא שינה את הדמות מבחור בריטי לבחור אמריקאי הוא שמר על המקור של הדמות על הגרעין שלה. הבטיח וקיים. מהרגע הראשון שג'ון מופיע על המסך, מצליח השחקן שחור השיער שעונה לרוב לשם 'ניאו',להשכיח מאיתנו את העובדה שהוא חלק מהסרט. הגישה היא גישת קונסטנטין, חוסר האכפתיות והקלות בה הוא נאבק בדברים שלאחרים נראים מטורפים. ג'ון קונסטנטין נולד על המסך ולמרות שהוא לא התגשם במאת האחוזים, הקסם של Hellblazer מאיר באור בוהק. התשובות שלו לאנג'לה, צורת הראייה שלו, סגנון הדיבור, ההתנהגות המזלזלת גם באותם דברים בהם הוא מאמין וכמובן הסיגריה הנצחית, כולם כאן, זועקים קונסטנטין. באותה מידה נשמרה האווירה המופלאה של הקומיקס Hellbazer. עולם מציאותי ורגיל שמעבר לכל פינה ממתין איום שלא תמיד מתממש אך הוא תמיד לא מן העולם הזה. נופי הגיהינום מרשימים, אך לא יתר על המידה – אחרי הכל מדובר בגיהינום – עשן ואש, גופרית, שדים ונשמות מעונות. לעומת זאת, המועדון של פאפא מידנייט, הרחובות והמקומות בהם קונסטנטין מסתובב נראים כאילו נשאבו מתוך הקומיקס. לאווירה מוסיפה המוסיקה שאינה מצטיינת בשיר כזה או אחר שנחרט בזיכרון, אך היא מלווה אתה סרט ומעניקה לו טון יוצא מן הכלל, שומרת על מתח בקרב הצופים, מקדירה סצנות אחדות ומעוררת אחרות. הצילום יוצר תחושה של צפייה בקומיקס נע. שוטים קצרים שלא פעם זורקים את הצופים שנמנים עם קוראי הקומיקס אל דפי החוברת עצמה. הכלים הקולנועיים כולם עושים את מה שהם יכולים לעשות בכדי להפוך את קונסטנטין לסרט שראוי להיות חלק מהעוצמה של Hellblazer. העלילה עצמה גם כן שומרת על הטונים של Hellblazer. ההתעסקות עם שדים ומלאכים, הדמויות המוקצנות הסובבות את ג'ון, המבנה הוא בהחלט אחד שניתן היה לראות בקומיקס. הסיפור נשען על הבסיס מקשת הסיפור (Story Arc) 'הרגלים מסוכנים' שכתב גארת' אניס כאשר קיבל לידיו את הכותר: ג'ון קונסטנטין, לאחר שלחם בשדים והביס ממזרים, רוצחים ועוד, סובל מסרטן שיהרוג אותו בזמן קצר מאוד. מכאן נעטף הגרעין בסיפור שונה. התאבדות של בחורה בשם איזבל אשר מתרחשת בזמן בו ג'ון חש שהסטטוס קוו במלחמה בין גן עדן לגיהינום מופר, שולחת אל פתח ביתו של קונסטנטין את אנג'לה, שוטרת המנסה להבין מה קרה לאחותה. מסע מלא תהפוכות, מטובל במסתורין ועמוס בסמלים ורעיונות אוקולטיסטים מספק את הסחורה ומשאיר את הצופה, עם תחושה של 'הנה, זה סיפור טוב והיה תענוג לחוות אותו'. האם היה אפשר לעשות סרט טוב יותר? אין ספק. האם אפשר היה לשפר את קצב העלילה, לשנות רעיונות שנותרים מגוחכים גם עכשיו ולשמור על דמויות נאמנות לסיפור המקורי? ברור. אך בסופו של דבר השאלה היא: האם הצופה יוצא מהסרט מאוכזב או מלא התרגשות והתלהבות? באופן אישי יצאתי נרגש. הרגשתי שנעשה צדק עם הדמות ושכעת אוכל לדבר עם אנשים על קונסטנטין והם יבינו שהדמות מגניבה, שהדמות מיוחדת. ברור שהם לא יראו את כל המורכבות שלה אבל אין סרט עלי אדמות שיוכל לעשות את זה. שינויים שנעשו בדמויות מסוימות שירתו את העלילה, מכיוון שתמיד יש מחיר אותו צריך לשלם כאשר ממירים סיפור ממדיום הקומיקס לקולנוע. במגבלות המדיום הקולנועי 'קונסטנטין' עשה חסד עם הקומיקס ואין ספק שה - DVD ימצא את דרכו לספריות רבות של חובבי הסדרה בפרט וקומיקס בכלל. | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |