|
|||||
|
מיסיונריות במשחקי תפקידים
זיו קיטרו |
|||||
|
|
|||||
| 'משחקי תפקידים הם משחק'. זה אולי נשמע כמו משפט מטופש להפליא אבל היו סבלנים והכל יתבהר בהמשך. | |||||
| זיכרון אישי: מאז הפעם הראשונה שראיתי את הקופסה האדומה שהכילה בתוכה את החוקים למשחק 'מבוכים ודרקונים' השתנו חיי. הקופסה הקטנה כשבתוכה הקוביות המוזרות וחוברות המשחק, העלתה אותי על דרך מרתקת בה אני צועד עד היום. דרך שעודדה אותי ללמוד יותר, פיתחה את יכולת המשחק שלי, שינתה את הדרך בה אני מסתכל על החיים והפגישה אותי עם אנשים רבים ומרתקים. משחקי תפקידים הם תחביב שלעיתים אנו משקיעים בו זמן רב ולעיתים רק כמה שעות, אחת לשבוע. זהו תחביב המאפשר לכל אחד ואחת מאיתנו לספק צורך מסוים. יהיה זה הצורך ליצור, הצורך בחברה, או הצורך בהימלטות רגעית לעולם אחר. בשנים האחרונות, מבחין שחקן משחקי התפקידים כי הוא ואחרים כמותו, פועלים בצורה כמעט מיסיונרית כלפי המשחק. משבחים ומהללים אותו, קוראים לאחרים להצטרף אליו ועוד. השחקנים מציינים את גדולתו של המשחק, רוחב היריעה שלו והאפשרויות שהוא פותח בפני אלו המשתתפים בו. לא נשמע לכם קצת כמו מיסיונריות? השחקנים כתבו גיליונות על גבי גיליונות ובהם מאמרים להפיכת המשחק לעמוק יותר, רציני יותר ומהנה יותר. בסופו של דבר עשו מה שרבים שיש להם תחביב רציני עושים - הפכו אותו ממשחק לדת. אין כל רע באמירה שמשחקי תפקידים הם משחק בלבד. המטרה הסופית הינה ליהנות ותו לא. כל מי שעושה שימוש במשחקי התפקידים והתוצאה הסופית אינה הנאה, מוזמן לשלוח לכותב כתבה זו הודעה על כך ולפתח דיון בנושא, מכיוון שמדובר יהיה בנושא נדיר שעדיין לא התרחש. יחד עם זאת, אין רע במיסיונריות. משחקי תפקידים, אחרי הכל, הם משחקים חברתיים. כל השחקנים יכולים לאשר כי מדובר במשחק אינטליגנטי מאוד, משחק שמחדד את המחשבה, משחק שמכריח את המשתתפים בו לפתח יכולות חברתיות מסוימות (וחבל שאצל חלק מהאנשים יכולות אלו לא באות לידי ביטוי מחוץ לשעות המשחק). משחקי תפקידים דורשים מהמשתתפים להיות יצירתיים ובניגוד לסופר או תסריטאי, המנחה נתקל כל הזמן ברעיונות סותרים לאלו שלו אשר מאתגרים אותו, מכריחים אותו לאלתר ולהיות גמיש. איזה עוד משחק עושה דבר כזה? איזה עוד תחביב משרת מטרה כזו? יחד עם זאת השאלה המתבקשת היא: כיצד ניתן לפתוח את מעגל שחקני התפקידים ולאפשר לאנשים חדשים לחוות את המשחק? כיצד מחדירים דם חדש למדיום ומה ניתן לעשות בכדי לשכלל ולשפר אותו? כנס 'ביגור', שזו לו השנה החמישית לקיומו, הינו כנס משחקי התפקידים (של העמותה לקידום משחקי תפקידים) השנתי המתקיים במהלך שלושה ימים רצופים. הכנס כולל משחקי תפקידים שולחניים, משחקי תפקידים חיים, הרצאות, סדנאות והרבה מאוד מפגשים חברתיים של אנשים בעלי תחביב משותף שגרים ברחבי הארץ ולרוב לא נפגשים. השנה החליטו המארגנים לעשות צעד מעניין מאוד ולתת להורים לחוות את חווית המשחק. זוהי תכנית מרתקת על פיה הורים, שלא יודעים מה בדיוק עושים ילדיהם שעות על גבי שעות, יוכלו לשבת מול מנחה מבוגר ומנוסה ולשחק. אותם הורים שיגיעו ל'מסיון', כפי שהוא מכונה על ידי המארגנים, יהיו מלאי רעיונות ושאלות, ויש לקוות כי המנחים שיבחרו יוכלו לענות להם על השאלות הללו כראוי ולספק להורים חוויה עניינית ומחנכת. כל זאת בעיקר כדי לעזור להם להבין שילדיהם לא עושים שום דבר רע ושיש בתחביב הזה משהו שיכול לספק גם להם שעות של הנאה. השאלות העולות כעת: אילו סוג משחקים ניתן להריץ מול מי שאינם מכירים את הרעיון (מעבר להסברים המבולבלים של ילדיהם)? אילו משחקים יכולים לא רק להסביר להם, כי אם גם למשוך אותם פנימה אל תוך המלכודת? מה יוכל לגרום להם להפוך את ימי חמישי למבצר בו שתי קבוצות חברים יפגשו בבית בבית – האחת של הילדים בחדרם והשנייה של ההורים בסלון? באופן אישי, מייד לאחר שקראתי על הרעיון הזה בפורומים של העמותה חשבתי על כך שישנן שתי קבוצות של הורים. הראשונה - הורים הנהנים מספרות מדע בדיוני ופנטזיה, שהלכו לסרטי שר הטבעות וספיידרמן, שרוכשים עבור ילדיהם את ספרי המשחק ומבינים קצת יותר מה קורה. השנייה - הורים המבינים במה מדובר אך הפנטזיה רחוקה מהם ומעבר לאספקת הכסף לרכישה הם לא ממש מתחברים לכל העניין הזה של משחקי תפקידים. לקבוצה הראשונה קל לספק את הסחורה. מספיק אם יהיה ייצוג של לפחות 3 סוגים שונים של שמחקים (פנטזיה, מדע בדיוני וגיבורי על לדוגמא) בכדי שהם ימצאו לעצמם סיפור לשקוע בו. בקבוצה השנייה יופיעו מבוגרים שאינם מתעניינים בסיפורי הצלת הנסיכה אלא אם הסיפור הזה מורכב יותר ומספק להם את הגירויים הרגשיים והנפשיים להם הם זקוקים. רובם עברו הרבה בחיים, הציניות הספיקה ליצור מאחז בליבם ובעורם הקשיח מכורח המציאות. לא בטוח שסיפור שר הטבעות יעשה להם משהו ויש סיכוי שספיידר-מן עושה להם חררה. אנשים אלו יוכלו לעשות את הצעד הראשון לכיוון משחקי תפקידים רק אם אלו יתקרבו יותר אל חייהם שלהם, אל העולם אותו הם מכירים ואל סוג העלילות קולנועיות שמדברות אליהם יותר. משחקי אקשן, רומנטיקה, מותחנים וקומדיות יהיו הרבה יותר קרובים ללבם. משחקים בהם הם יגלמו בני אדם הנמצאים בהתמודדויות שונות משלהם, ילכדו את תשומת הלב אותה אנו מבקשים ללכוד ויאפשרו למנחה להוביל את ההורים הללו בנפתולי המשחק. אם נביט כיום ברשימת רבי המכר ושוברי הקופות נגלה שהקהל מתעניין מאוד בסיפורים שיש בהם תעלומה, בסרטים בהם הגיבורים הם טובים ויריבים הם רעים וצללי האפור נראים אך בכמות קטנה מאוד. אלו המתכננים משחקים להורים אלו יאלצו לעבוד קשה ובימים הקרובים לראות חדשות, לקרוא עיתונים ולראות אילו אירועים יכולים לשמש כעוגן מציאותי בכדי לאפשר להורים לעשות את הצעד מהעולם המוכר אל העולם המוזר הממתין להם. דמויות 'הרפתקניות' של סוכנים סודיים, כתבי חוץ, פרופסורים, רופאים וכדומה, שהסבירות שלהם להיתקל בתופעה 'משונה' גדולה יותר, תהיינה הדמויות הנכונות לבחירה. מעבר לכך, יצירת דמויות אב-טיפוסיות כאלו יאפשרו לאותם הורים להשתחרר מהמסגרת אליה הם כובלים עצמם ביום יום ולהיפתח לדברים חדשים. אפשרות נוספת היא לתת לה לשחק את עצמם ומנקודת הפתיחה המוכרת הזו לקחת אותם למסע שיעזור להם להתרענן מעט ולהוריד את אבק השיממון היומיומי מעליהם. סיפורים מסוג זה להורים אלו צריכים להיות מאוד חזקים, מאוד מתומצתים ומאוד אמינים בכדי למנוע אובדן תשומת לב. יתר על כן, ככל שהציניות גדולה יותר באנשים אלו כך יהיה קל יותר לשבור את 'השעיית הספק' החשובה כל כך למשחק ולכן כדאי אולי למנחה להתחיל ברבע שעה או עשרים דקות של שיחה לגבי הנושא הזה וחשיבותו. במקביל יש לזכור ש'חורי עלילה' שיהיו מקובלים על שחקן מבוגר לא יהיו מקובלים על מבוגר שעדיין אינו שחקן. בסופו של דבר, משחקים אלו צריכים להיות הקרם דה לה קרם, הדובדבן עם הקצפת עם הסירופ וגרגירי השוקולד. ההורים צריכים לצאת בהרגשה שמה שילדיהם עושים הוא אחד התחביבים המבריקים ביותר ולהצטער על כל יום שהם לא שיחקו בעצמם. כל הורה שיצא מהמשחק כשלנגד עיניו מתרוצצות סצנות שהתרחשו בשלוש או ארבע השעות האחרונות הוא הורה שיעודד את ילדיו לשחק ואולי אף להשתתף בעצמו בכנס הבא. מי יודע... אולי אפילו ליצור קבוצה משלו. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |