|
|||||
|
עתיד - סיפור קצר
מיכאל גולדברגר |
|||||
|
|
|||||
| האם עתיד האנושות טמון בכוכבים? אולי העתיד הוא בעצם העבר אך בגרסה קצת שונה? | |||||
| קומנדר קינצ' התמתח. הוא הרבה לעשות זאת מאז היציאה. מאה וחמישים שנה במקרר משאירים עליך את אותותיהם , גם אם יצאת ממנו כבר לפני חודשיים. כל אנשי הצוות הוערו על ידי מנגנוני הספינה שנתיים לפני ההגעה המשוערת אל כוכב היעד, זמזום מילא את המעברים והאנשים חזרו לתפקד כאילו מעולם לא הוקפאו למשך זמן כה רב. היו חמישים אנשי צוות על הספינה, הספינה הגדולה ביותר שנבנתה אי פעם, ליתר דיוק אחת משתי הספינות הגדולות שנבנו. הספינות התאומות "תיבת נח" ו"השורדת", גולת הכותרת של האבולוציה האנושית, כפי שכינה אותן הנשיא רמסגן. הבניה החלה לפני כמאתיים שנה , כשקינצ' היה ילד בן עשר , וארכה כארבעים שנה, לאט לאט עקב בצד אגודל. הוא עוד זכר את הדיווחים באמצעי התקשורת , את החגיגות כשהחלה הבניה, למשך שנים רבות נשכחו הספינות מלב למעט הזמנים בהם היה קשה להמשיך לבנותן מבחינה קציבית, או אז הן חזרו לכותרות שוב למספר חודשים ושוב נשכחו מלב. קינצ' ראה מספר סרטי קולנוע שהספינות כיכבו בהן זמן רב לפני שהושלמה בנייתן. לא, הוא מעולם לא חשב שיזכה לפקד על אחת מהספינות, למרות שאם סיכם את חייו, את מחויבותו לצי ומאוחר יותר לגודווין, הבין שהמסלול היה בלתי נמנע. שתי הספינות היוו את גולת הכותרת לפרויקט הבוחן הגדול ביותר שידעה האנושות מעודה. הספינות החלו להבנות בחלל על מזחים צמודים למעליות חלל. כל ספינה נבנתה כך שתוכל להכיל אלפי בעלי חיים ואנשים. כדור הארץ או המין האנושי, לא היו בסכנת הכחדה. אוכלוסיית הכדור נשארה יציבה כבר 300 שנה ובקרת האקלים הוכיחה את עצמה. בכלל, כדור הארץ היה מקום שמשעמם לחיות בו. פרויקט "הברירה הטבעית" החל כתרגיל באוניברסיטת פרינסטון בתחילת המאה העשרים ואחת ,ע"י פרופ' ג'ון גודווין. השאלה שעמדה בבסיס התרגיל הייתה: "האם הדרך בה צעד המין האנושי היא הדרך האפשרית היחידה?". "האם היא הדרך המוצלחת ביותר , או שהובלנו אליה מכורח הנסיבות ?". גודווין טען שלא. הדרך היא לא היחידה ,ובודאי לא המוצלחת ביותר. סטודנטים בהדרכתו בנו סימולטורים ,אשר ניסו לחזות תרחישים אפשריים. לדוגמא , "מה היה קורה אילו לא הומצא הגלגל?", "האם העדר חומרי גלם כגון מתכות היה משנה את כיוון התפתחות הגזע ?" הסימולציות נתנו תוצאות מדהימות, שיטות הנעה שונות, פיתוח יכולות מנטליות על מנת ליצור תקשורת. הותוו מסלולים שונים שהיו מקדמים את המין האנושי עשרות מונים מהמצב בו הוא נמצא באותו זמן. אבל בסופו של עניין , אלה היו רק סימולציות , לא הדבר האמיתי. גודווין טען כי על מנת לענות על שאלות אלה תשובות אמיתיות, נכוחות ונוקבות, לא ניתן להימנע מיצירת קבוצת ניסוי בלתי מושפעת ובלתי תלויה של בני אדם ובעלי חיים ולסגור אותם לכמה אלפי שנים בתנאים בראשיתיים. רק אז נוכל לראות אם ההסטוריה התרחשה כפי שהתרחשה בגלל האדם או בגלל התנאים שהובילו אותו בדרך זו. גודווין טען כי לסביבה השפעה מכרעת. כמובן שהוא היה ללעג ולקלס בפי כל חוקר וירחון מדעי המעריך את עצמו. היכן ימצאו אלפי אנשים ובעלי חיים שהציויליזציה לא נגעה בהם? ונניח כי קיים מצבור כזה יש מאין, מי מהם יסכים להיסגר לכל חייו ? גודווין הלך לעולמו בגיל צעיר ולא זכה לראות בהגשמת חלומו, אך הרעיונות אותם הגה לא נשכחו וכאשר הטכנולוגיה התקדמה בשדה הנסיעה בחלל ושימור בהקפאה, שב הרעיון ועלה שנית. כעת לא נתקל בהתנגדות כזו. ההכרה שהמדע הוא הכוח החזק ביקום הייתה הדעה השלטת. בעולם בו ביצעו ניסויים בבני אדם דרך שיגרה, לא היה קושי לאסוף אלפי תינוקות "לא רצויים" ולגדלם מחדש בעולם שנברא רק עבורם. הם אולי לא רצויים היום, אך הם יהיו אבותיו של גזע אנושי שונה. באשר לאיסוף חיות? ובכן זו מעולם לא הייתה בעיה. קינצ' פסע אל הגשר מעל לבועת האטמוספרה. הוא הביט מטה. בתוך הבועה יכל להבחין בשני הנהרות הזורמים ונאספים אל הימה. צמחיה עבותה כיסתה את גדות הנהרות והוא הבחין שגשם החל לרדת. השמש המלאכותית יצרה קשת מרהיבה מתחתיו. מערכת ניטור מזג האוויר עבדה כמו שצריך, אין צורך לדאוג. לפחות לא הכל יהיה שונה , חשב כשפסע אל המסדרון האפלולי. "עד לשנת 2470 היו מוכרות לאנושות ארבע פלנטות המתאימות להתפתחות חיים, כפי שאנחנו מכירים אותם. באותה התקופה החלה התנועה הגודוויניסטית לפתח את רעיון ה"ברירה הטבעית". כעת, עם ההתקדמות הטכנולוגית המוכרת באותה תקופה, לא נראו הגודוויניסטים כה סהרוריים." מתוך "כתות אמצע האלף השלישי". קצין הניווט לורנס פנה אל קינצ' "המפקד, אנו ממשיכים כמתוכנן?" "כן" הנהן קינצ' בתגובה, "קבע נתיב , ושלח אלי אופציות". "כן המפקד" הספינה הסתובבה בחצי מעלה והחליקה בחן דרך ערפילית קרובה . הקומנדר העלה את אופציות הניווט על הולוגרמה ובחן אותם במשך כשעה ארוכה. "לורנס" "המפקד." "מצוין, המשך כך." "המפקד." "הגשר לרשותך." קינצ' סבב על עקביו. "אני יורד אל הבועה." "תיבת נח" החלה בתהליך בלימה שייקח כשנתיים עד שתגיע למסלול סביב 17-K או השם המחודש שניתן לו: "עדן". במידה מסוימת הייתה זו משימת התאבדות. כל אנשי הצוות הורדמו והוקפאו למאה וחמישים שנה. כולם עזבו את החיים המוכרים להם, את אהוביהם, חבריהם ויצאו למסע שממנו לא יחזרו. אפילו אם היה סיכוי לחזור, אחרי שלוש מאות שנות נסיעה הלוך וחזור כבר לא היה טעם. העולם ישתנה לבלתי הכר. הוא כבר השתנה. קינצ' למד זאת מן התשדורות שנקלטו מכדור הארץ. אומנם השדרים שהגיעו היום היו בני מאה שנים לפחות. אבל הם כבר הראו שהעולם אותו עזבו כבר אינו אותו הבית המוכר. הם היו חלוצים עם עבר מחוק שיבטיחו את עתיד המין האנושי (כך לפחות האמינו). הם ידעו כי "תיבת נח" תישאר במסלול מסביב ל"עדן" עד שהם ימותו מזקנה. כל ראשי הדתות החשובות תקפו את הגודוויניסטים. שיתוף פעולה מושלם בין נוצרים, יהודים, מוסלמים ומה לא. ראשי הדתות נפגשו עם ראשי האומות החשובות, סין וכוש וניסו לדבר על ליבם . הם נפגשו גם עם ראשי הגודוויניסטים , אבל שום הסכמה לא צמחה מהעניין . "משוגעים", "משחקים את אלוהים", היו רק חלק מהביטויים שהושמעו בהפגנות ענק ,שכללו מיליוני משתתפים. התנגשויות בין קבוצות דתיות לכוחות משטרה בעניין זה היו עניין שבשגרה במשך עשור, אולם לבסוף גברו חסידי גודווין כאשר נבחרו ברוב קולות למשול בפרלמנט האומות המאוחדות. צליל צורמני נשמע מכיוון הדלת. היא נפתחה ומנהל הבועה נכנס לחדר. "קינצ'." "סמואל." סמואל התישב הוא לא היה כפוף לקינצ' בסולם הדרגות. הוא ניהל את הכיפה על כל מערכותיה. קינצ' ניהל את ההובלה. אולם מדי פעם התייצב סמואל אצל קינצ' למסור לו דין וחשבון על המתרחש בכיפה. קינצ' גילה בכך עניין רב ונהנה לשמוע על ההתקדמות. טוב הוא נהנה לשמוע על כך בשנתיים שלפני ההקפאה, והיה בטוח שיהנה מכך גם עכשיו. כל היצורים שחיו בכיפה נולדו בכיפה ולא הכירו חיים אחרים מלבד החיים שבכיפה. "תיבת נח" נשאה עמה בעיקר מינים של בעלי חיים ואנשים מאסיה ואפריקה. מערכות כיפה פיזרו מזון באופן אקראי בשטח שמתחת לכיפה. היו שם גם עצי פרי וגידולי ירקות שהגיעו מאפריקה ומאסיה. וכמובן שהייתה גם שרשרת המזון. "כבר מאה וחמישים שנה שלא התעדכנו" ציחקק קינצ'. סמואל השיב בחיוך "כן". "משהו חדש?" "בכף העליון קיימת מושבה המונה כעשרים בני אדם. הם בעיקר צדים ביחד. עדיין אין כלים מצור או עץ לחיתוך או לצייד." "אש?" "עוד לא נשלטת. אנו גורמים מדי פעם לשריפות מבוקרות. אנשים בורחים או ניספים אבל עדיין לא למדו לשלוט באש.". קינצ' לגם מספל הקפה שלפניו. "אני מניח שאף אחד עוד לא המציא את הגלגל?" סמואל צחק כל כך עד שהיה חייב למחות את הדמעות מעיניו. ספל הקפה שהחזיק בידיו נפל והתרסק , "לא , לא המפקד." הוא המשיך לצחוק. קינצ' שמע אותו צוחק גם כשיצא מהחדר ונעלם בעיקול המסדרון. "בניין פרלמנט האומות נשרף עד היסוד אחר הצהרים, מיליונים מתו במגפות שכבר חלפו מן העולם לפני שנים". הם ישבו כובשים את ראשם בידיהם , צוות הבועה וצוות החללית. "כשיצאנו הכל היה שקט" נאנח לוי. "לא למדנו כלום - ההיסטוריה חוזרת על עצמה". הולוגרמת הקשר המשיכה לפלוט נתונים יבשים על מיליוני הרוגים, שרפות, מחלות ואסונות. הקומנדר השקיט את ההולוגרמה , "ביקשתי מהמחשב למיין את התשדורות ממאה השנים האחרונות לפי רמת דחיפות. ההולוגרמה הזאת הייתה הראשונה. היא גם הייתה השדר האחרון שקיבלנו" הוא התיישב. "אבל מה קרה?" "מסתבר שקבוצות פנאטים שהתנגדו לרעיון מראשיתו, הצליחו להשיג נשק בלתי קונבנציונאלי. לאט לאט הם הצליחו להרוס ולזהם אזורים שלמים על כדור הארץ , עד להתמוטטות המשטר המרכזי. מעבר לכך, כאמור, אין לי מושג." "וכל זה קרה לפני מאה שנים ?" "כן!" "מה ההשלכות?" "הנחת העבודה שלי היא, כי החיים על כדור הארץ גוועו. אנחנו ו'השורדת' מהווים את אחרוני האנושות." "וגם החברה מהבועה." סמואל קם "לא , לא! הם לא חלק מהאנושות שלנו - הם אנושות אחרת". האש בערה בחום רב, שורפת עצים ושיחים, מאכלת שבילים, טוחנת עד דק. ג'ונו התקרב אל האש, נושא איזו חבילה בפיו. הוא הוריד את החבילה לארץ, מלחית, מנסה לתפוס כל לחלוחית באויר היבש. הוא הרים את החבילה שנית. "חם, שורף צהוב, גדול וחם... להגיע עם הזה, לשים...לצהוב." המחשבות התרוצצו בתוך הגולגולת שלו. הוא התקרב אל מוקד השריפה בניגוד לכל אינסטינקט בסיסי . . בניגוד לכל חושיו שאמרו לו להתרחק. הוא התקרב אל השריפה בכדי להניח את החבילה במוקד, נהמות הזקנים הבהירו לו שעליו לעשות כך גם אם ישלם בחייו. הנשיכות בצווארו בעורפו עדיין הכאיבו לו. כל מערכות הכריזה בספינה בישרו כי "שלב הפינוי אל פני הכוכב מתחיל ועל כולם לתפוס עמדות." סמואל זומן לחדר הפיקוד הוא מצא שם את קינצ' ואת ג'ונסון . "הישיבה הזו סובלת דיחוי. אנחנו באמצע הפינוי אל פני הכוכב?" "לא, העניין חשוב ביותר ואינו סובל שום דיחוי" ענה גונסון. סמואל משך כיסא והתיישב, "מה העניין?" ג'ונסון המשיך, "ידוע לך שאנחנו סורקים גם את הבועה מדי פעם." "כן, כן. " "ובכן, גילינו סימנים חוזרים, תבנית." סמואל קפץ על רגליו "נפלא! תבנית של מה?" ג'ונסון לעלע מעט בלשונו, "חשבתי שראוי להזמין גם את קומנדר קינצ' מאחר והוא המפקד העליון של המקום." "מה העניין, גונסון? דבר!" "צילמנו כמה תמונות." על הקיר הופיעו תמונות ברצף, כאשר בכל צילום מסומן קטע קטן בעיגול. בכל צילום נראתה אדמה חרוכה או יער שרוף. גונסון פתח "שימו לב לסימון העיגול. בתוכו תוכלו לראות חבילה. תמיד תוכלו למצוא שם בשר, תמיד תוכלו למצוא את החבילה לאחר שריפה, תמיד קרוב למוקד השריפה." ג'ונסון שאף מעט אויר "לעיתים אנחנו מוצאים שם גם שרידי גופות מפויחות." "קורבן!" התפרץ סמואל "קורבנות! סגידה לאש!" "כן!" "בני האדם מקריבים קורבנות לאש. בני האדם ממציאים את האלוהים מחדש. זה נפלא! כמובן שהדבר הופיע ברוב הסימולציות שלנו" ג'ונסון השפיל את מבטו "פרופ' סמואל, קומנדר קינצ', זאת הסיבה שקראתי לכם." סרט הוקרן על הקיר. אש פראית אוחזת בחורשה, מספר דמויות שפופות מתקרבות ככל הניתן אל מוקד השריפה ומניחות שם חבילה, קורבן. המצלמה מתקרבת אל הדמויות. "על זה רציתי לדבר אתכם. רק היום הצלחנו לצלם את הסרט הזה." סמואל הסתכל בתמונה כלא מאמין "כלבים! כלבים מקריבים קורבנות!" "זה לא הופיע באף אחת מן הסימולציות של גודמן. שלנו." "ודאי שלא" נאנח קינצ' "הנחת היסוד הייתה כי האדם יוותר הגזע השולט לעולם, הגזע הנבון היחיד. מפה והלאה החלו הסימולציות." ג'ונסון העביר את מבטו מסמואל לקינצ' וחוזר חלילה. "כמובן שאין לנו מושג אייך זה קרה." סמואל טמן את ראשו בין כפות ידיו "התקדמות כל כך משמעותית במאה וחמישים שנה. פריצת דרך אבולוציונית. זה פשוט לא ייאמן!" "ייתכן כי העובדה שהיה להם שפע של אוכל ולא היו להם אויבים או משעבדים במשך התקופה היא הגורם לכך?" ניסה קינצ'. סמואל פנה אל ג'ונסון בהחלטיות "אתה היחיד שיודע?" "כן, אבל..." "אתה היחיד שיודע ?" "כן." "ששום מילה לא תצא החוצה! אנו ממשיכים בפינוי כרגיל!" קינצ' התיישב כמי שכפאו שד "ממשיכים בפינוי כרגיל." חזר אחרי דבריו של סמואל. סמואל חייך חיוך מריר "המין האנושי רגיל למלחמות, מחכה לו פה מלחמה מהסוג שכבר שכח. אם ינצח יצא מחוזק ואם יפסיד, קיים סיכוי גדול שייכחד." ג'ונסון פנה בתחינה אל קינץ' "המפקד אתה חייב לעצור את הטירוף הזה. אין לנו מספיק דלק לחזור לכדור הארץ או לכל פלנטה אחרת. ייתכן והאנושות נכחדה על כדור הארץ. אנחנו חייבים לרדת למטה." "לא!" צעק סמואל "הניסוי יימשך." "אתה חורץ גזר דין מוות לאנושות. חשוב על הדורות, על ההיסטוריה האנושית, על הקדמה. מה יישאר מכל זה?" "מצד שני ייתכן כי אנחנו מצעידים את האנושות למחוזות שלא הייתה מגיעה אליהם אחרת. אתה לא יכול לדעת." "המפקד עצור אותו, אני מתחנן, עצור אותו!" פנה ג'ונסון אל קינצ'. גופו של ג'ונסון נחבט ברצפת המתכת. "תיבת נח" נרעדה קלות כאשר הבועה החלה להשתחרר מן המעגן לכיוון פני הכוכב. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |