|
|
|
|||
|
Stargate Tour convention, שיקאגו 27-29 באוג' 2004
אסנת רוזנברג |
|||||
|
|
|||||
| בדרך לא דרך מצאתי עצמי בכנס רשמי של הסדרה סטארגייט SG1. המקום – שיקאגו. הזמן – סוף שבוע אחרון של חודש אוגוסט 2004. השחקנים הנוכחים – טום מקבית' (קול' מייבורן), מייקל שאנקס (ד"ר דניאל ג'קסון), דון ס. דיוויס (ג'נרל המונד), אמנדה טאפינג (מייג'ור סם קרטר) וכריסטופר ג'אדג' (טיאלק). טוני אמנדולה (ברייט'ק) היה אמור לקחת חלק אף הוא אולם נאלץ לבטל את השתתפותו עקב אירוע חירום במשפחתו. | |||||
| הדבר הראשון המדהים בכנס היו האנשים שהגיעו אליו. כל חובב המסתובב כבר שנים רבות בכנסים והקרנות של מדע בדיוני בארץ, מתרגל לראות סביבו באירועים כאלה בעיקר בנים בגיל הנעורים, פלוס מינוס. ממעקב באינטרנט אחר תיאורי כנסים ידוע הדבר כי בחו"ל זה אחרת, אך עדיין, הניגוד המוחלט הצליח להפתיע. מלבד כמה ילדים שהגיעו עם הוריהם (וכמובן גנבו את ההצגה בכל הנוגע לאינטראקציה שלהם עם השחקנים) לכנס, מרבית האנשים שהגיעו לשם היו בגילאי השלושים-ארבעים לחייהם. הדבר השני שהדהים הייתה העובדה כי הרוב היו נשים... כן, שמעתם נכון, נשים, בשנות השלושים והארבעים לחייהן אשר עזבו הכל ובאו לשלושה ימים של כנס סדרת הטלוויזיה האהובה עליהן. שוב, ידוע כי כך זה פחות או יותר הולך להיות, אבל לראות את זה בעיניים זה משהו אחר לחלוטין. עוד נקודה לציון היא כי כמעט ולא נכחו במקום אנשים מחופשים. בניגוד לכנסים של מסע בין כוכבים, שם תמיד רואים אנשים המגיעים אליהם כקלינגונים וכדומה, מלבד אמא ושני ילדיה אשר התחפשו ועוד איזה שניים שהחליטו להיות חיילים (אחד מהם התחפש בכלל לאיש צוות רוסי - לכו תבינו), מרבית האנשים היו לבושים כרגיל. פה ושם ניתן היה להבחין בחולצות עם לוגו או תמונות הסדרה. דבר אחד השרה אווירה רגועה במקום.האנשים שהגיעו לכנס היו שפויים... טוב... ברובם. האירועים המרכזיים התרחשו בשני אולמות. אולם אירועים גדול אשר בו נערכו הפאנלים עם השחקנים, המכירות הפומביות ומשחקי הטריוויה ואולם קטן יותר אשר בו נערכו המפגשים האינטימיים. מפגשים אלו (של 100+ אנשים "בלבד") היו עבור אלו אשר קנו את הכרטיס היקר יותר ורכשו את המותרות של חמש דקות של אחד על אחד עם השחקנים האהובים, עם מאה אנשים אחרים סביבם כמובן. נוסף על כך, מחוץ לאולם הגדול, היה אולם נוסף אשר הוסב לחדר מכירות בו הוצבו שולחנות המוכרים ושם ניתן היה לקנות את כל הקשור לסטארגייט בפרט (ספרים, תמונות, פוסטרים, משחקים) ולמדע בדיוני בכלל. כל זאת במחירים לא הכי נמוכים בעולם, כפי שבוודאי ניחשתם לבד. יום שישי - טום מקבית' היום הראשון של הכנס היה אמור להיות כניסה רגועה אל תוך הבלגאן. אורח היום היה טום מקבית' (קול מייבורן בשבילכם), אשר עלה על הבמה בחליפה מחויטת לקול תשואות הקהל. היה ברור כי הבחור נרגש למדי. הוא הודה כי זוהי הפעם הראשונה שלו "בסולו" על הבמה, מאחר ותמיד הוא היווה חלק מפאנל של כמה שחקנים וכי הוא לא יודע בדיוק מה להגיד. הוא התחיל בכך שסיפר לנו קצת על כיצד הוא רואה את דמותו של מייבורן כאשר השורה התחתונה של דבריו הייתה שמייבורן התרכך לאחרונה והתחיל לעזור לצוות, וכל זאת בגלל שכל מה שהוא באמת רוצה זה שיחבבו אותו... במיוחד ג'ק אוניל (לשמע זה כל הקהל צחק). לאחר מכן הוא עבר לדבר קצת על מה שהוא עושה כיום. הוא סיפר שהוא מופיע בתיאטרון ופה ושם בטלוויזיה. הוא אמר כי למעשה סטארגייט היא רק עוד אחת מהעבודות שלו ולא חלק מרכזי בחייו, הרי הוא הופיע רק בשבעה פרקים של הסדרה לערך, מתוך מאה ומשהו. הדבר השאיר את באי הפאנל די בתדהמה - קול' מייבורן הוא דמות כל כך משורשת בסטארגייט, שקשה להאמין שישנם מעריצים שלא מכירים אותו. נדמה כי הוא תמיד שם, איכשהו ברקע (אולי בגלל שהוא תמיד צץ כשלא מצפים לכך ומעיד על כך שהוא תמיד עוקב אחרי העניינים עם עין אחת פקוחה). אז לחשוב שבשביל השחקן זו רק עבודה של פעם ב... מוזר מאוד. כאשר נשאל לגבי הסצנה האהובה עליו ביותר, טום ענה כי זו הסצנה בה ריק (ריצ'ארד דין אנדרסון) רודף אחריו מסביב למשאית (5x14 "48 hours"). הוא המשיך ואמר כי דברים כאלה לא מגלים לו מראש, רק לריק, כך שכאשר הם צילמו את הסצנה, הוא לא ידע מה הולך להיות. כאשר נשאל לגבי הפרק האהוב עליו הוא ציין את Paradise Lost. עוד הוא סיפר על הסצנה בו הפשירו את מייבורן הקפוא ("4x07 "Watergate). הוא סיפר כי במהלך הצילומים הוא שכב מתחת לקרני הלייזר, ואחרי הצילומים הוא עדיין ראה נקודות מול העיניים במשך זמן רב. רק לאחר זמן מה, כאשר הם לא עברו, הוא הלך לרופא עיניים וגילה שהקרניות שלו התבשלו מהלייזר. לקח לו זמן מה לחזור לעצמו לאחר מכן. כאשר הודיעו לו כי הגיע הזמן לסיים את הפאנל, טום לא רצה לרדת, הוא נהנה יותר מדי. גם הקהל לא רצה שהוא ירד, אולם לבסוף לא נותרה ברירה. למחרת היום נתגלה כי באותו הערב כמה מעריצים פגשו אותו בבר של המלון, והוא פשוט ישב שם ודיבר איתם מאוחר אל תוך הלילה. תארו לעצמכם - לשבת עם כוכב הסדרה האהובה עליכם, עם כוס בירה ביד, ולדבר אל תוך הלילה. מלבד זה התקיימה באותו יום גם מכירה פומבית (אנשים שמשלמים יותר מדי כסף לפריטים כגון יותר ממאה דולר לאריחי אמבטיה עם תמונות הצוות) ומשחק טריוויה אשר זיכה את כל משתתפיו ב - DVD של סטארגייט – למרות שהם לא ידעו מספיק תשובות בשביל לנצח (מיותר לציין שכולם מיהרו להציע את עצמם למשחקים הבאים). יום שבת - מייקל שאנקס ודון ס. דיוויס פאנל Q&A - מייקל שאנקס לאחר שהתור (כאורך החומה הסינית) לצילומים הרשמיים עם מייקל שאנקס הסתיים, הגיע תור הפאנל של הבחור. מייקל הופיע מאחורי הפרגוד ועלה לבמה לקול מחיאות הכפיים והתשואות מהאולם (העמוס עד אפס מקום). למשך כמה דקות טובות, הדבר היחיד שהבחור יכול היה לעשות היה לעמוד על הבמה ולחייך לקהל שיצא מגדרו. הסיבה העיקרית הייתה שהוא פשוט לא ראה כלום אל מול עיניו עקב סנוור הפלאש מהמצלמות שלא הפסיקו להבזיק לאורך זמן. לא רק שהוא בדיוק חזר מזמן די מכובד של תמונות אחד לאחד עם המעריצים (מה שאומר כמה מאות פלאשים במרחק של 25 שניות בין פלאש אחד לשני), עתה הוא עמד על הבמה ופשוט סונוור לחלוטין. פלא שהאנשים האלה עוד רואים משהו. אז החלו השאלות, כאשר התור הארוך של אנשים הרוצים להציג שאלה לשחקן מקיף לפחות שני קירות של האולם (והאולם היה די גדול!). נושא שהועלה על ידי אחד המעריצים הייתה העובדה שדניאל נפצע כל הזמן. מייקל אמר שהוא אכן שם לב לכך לאחרונה ושיש פרק אחד בעונה החדשה (עונה שמינית) שכולם זוכים לירות בו. הוא אמר שכאשר הוא בא לכותבים ושאל אותם מה הקטע הם סיפרו לו בתגובה כי יש אנשים רבים שאוהבים לראות את דניאל נפצע. התגובה שלו לדבריהם הייתה שאותם אנשים בוודאי מאוד לא אוהבים את הדמות. התשובה שהוא קיבל מהם הייתה "לא, הם *מאוד* אוהבים את הדמות". מייקל עשה פרצוף של "אני ממש לא מבין את זה" וכל האולם התפקע מצחוק. ברור מדוע זה נראה לו כל כך מוזר, אבל כל מי שבאמת נמצא בתוך "הקטע" של סדרות טלוויזיה ואהבת הקשר שבין הדמויות, יכול להבין את זה. מייקל נשאל איזו תקרית עם מעריצים הכי זכורה לו. הוא סיפר על מקרה בו הוא הרגיש כי הקו העומד במרכז הקשר של המעריצים והשחקנים הופר (אותו קו שמפריד בין עד כמה השחקנים מוכנים לתת מעצמם ולחשוף את עצמם למעריצים ועד כמה הם שומרים על עצמם ועל פרטיותם). הוא סיפר על מעריצה ששאלה אותו אם זה בסדר לחבק אותו וכאשר הוא חיבק אותה היא פשוט תפסה לו את התחת והרימה אותו באוויר. כל האולם צחק כאשר הוא סיפר את זה (וזאת הייתה כוונתו העיקרית, במיוחד בהתחשב בעובדה שהוא טרח להדגים כיצד אותה מעריצה תפסה את החלק האחורי שלו), אבל ברגע שהוא החל להתייחס לעניין יותר ברצינות ניכר היה מההתלחשויות שעברו בקהל כי האנשים באמת ובתמים מזועזעים מהעניין ולא מסכימים עם מעשה אותה מעריצה. מייקל טען ובצדק, שאם היה זה מעריץ גבר אשר היה עושה את אותו הדבר לאמנדה טאפינג, הוא לא היה נשאר באותו המקום למשך זמן רב. המעריצה הבאה שניגשה לשאול אותו שאלה דבר ראשון האם היא יכולה לקבל חיבוק - כל האולם, כולל מייקל, התפקע מצחוק. מעריץ אחד העז לשאול מדוע הוא עזב את הסדרה בסוף העונה החמישית. תגובת הקהל לשאלה זו הייתה "woooo" מכל עבר, כאילו זאת שאלה שאף אחד לא מעיז לשאול בגלל פחד מתגובת הנשאל. מייקל הסתכל על הקהל וצחק "Is there something you know that I don't know about?". מסתבר שלמייקל אין כלל בעיה לדבר על הנושא - הוא ענה שהדמות של דניאל לא הלכה לכיוון שהוא רצה ושהוא באמת ובתמים חשב שהסדרה תסתדר בלעדיו. כמו כן הוא ציין כי הם בכל מקרה חשבו שהסדרה עומדת להיגמר בקרוב (כמה שהם טעו). The Happy Hour לאחר חתימות השחקנים והתצלומים הרשמיים של דון עם המעריצים, נערכה ה - Happy Hour - אירוע שתייה במסעדה של המלון. מה שהובטח להיות אירוע מסודר ורגוע הפך מהר מאוד לבלגאן אחד גדול. במקור כול המשתתפים באירוע (כמאה ומשהו מעריצים בעלי הכרטיס היקר יותר) היו אמורים לשבת מסביב לשולחנות העגולים במסעדה, כאשר השחקנים עוברים משולחן לשולחן, יושבים לדבר איתנו וממשיכים הלאה לדרכם לאחר זמן קצר. מה שקרה בסוף היה שונה לחלוטין - לאחר המתנה ארוכה במיוחד, דון ומייקל סוף סוף הגיעו. הם הוכנסו לאולם ומיד כל הנוכחים התנפלו עליהם. זה היה פשוט בלתי אפשרי להגיע קרוב אליהם. את דון, האחראים על האירוע הצליחו לבסוף לחלץ ולהעביר ברחבי האולם (בעיקר משום שהם היו לחוצים כי הוא היה צריך לעלות לפאנל שלו) כך שהוא לבסוף הגיע אליי. בעזרת תמיכה ידידותית (ודחיפה קלה) של חברה שרכשתי בכנס הצלחתי להגיע אליו ולעמוד מולו. הצגתי את עצמי ואת העובדה שהגעתי מישראל והצטלמתי איתו. לצערי הרב אני לא זוכרת כלום! אני יודעת שדיברתי איתו קצת, אבל אין לי שמץ של זיכרון מכך. עם מייקל המצב היה קשה יותר - האנשים שהקיפו אותו מכל עבר פשוט לא נתנו לו לזוז. המסכן נשאר עומד בדיוק באותה נקודה אשר אליה הגיע כאשר הוא נכנס למתחם המסעדה. התלבטתי קשות מה לעשות, לא היה לי את האומץ להידחף בין כל האנשים ולפלס לי את דרכי, אבל ידעתי שאני פשוט *חייבת* לתת לו את התמונות והחולצה שהבאתי לו (התמונות הן אותן תמונות מגלריית "מה הם אומרים" של אתר "סטארגייט ישראל", התמונות אשר דניאל מופיע בהן. החולצה הינה חולצה לבנה עם הדפס הספיישל "בארון של דניאל" אשר ניתן למצוא במחלקת הספיישלים באתר הנ"ל). בסופו של דבר נדחפתי עם שאר הבנות שישבו איתי בשולחן (חברות אשר רכשתי במהלך הכנס) והיינו בין אחרוני האנשים שהגיעו אליו. לאחר צפייה מורטת עצבים שהוא יסיים לדבר עם המעריצים שסביבו, ניגשתי אל מייקל. הגשתי לו את המעטפה ואמרתי לו שיש בה כמה תמונות מצחיקות (הבחור נראה מופתע לשם ההגדרה "מצחיקות"), הוא שם אותה בצד כאשר הוא מתנצל ואומר שהוא כבר לא רואה כלום על העיניים (נראה היה שהוא כבר עיוור. הפלאשים באירוע זה היו רבים וקרובים יותר מכל אירוע אחר בכנס). הגשתי לו גם את החולצה, כאשר היא פתוחה והכתוב מופנה אליו, אבל שוב, הוא פשוט לא יכול היה לראות כלום. אז נעמדתי לצידו להצטלם. כאשר ידו של מייקל שאנקס מחבקת אותי מאחורי גבי, הצבעתי לכיוון הבחורה שעמדה עם המצלמה שלי מוכנה, ואמרתי "That's my camera". תגובתו של מייקל הייתה "And that's my brain on fire" ברגע שהפלאשים הבהבו. בזמן שכל הבנות מסביב צילמו אותנו, הן החלו לצעוק לעברו שבאתי כל הדרך מישראל (עד אותו הרגע לא אמרתי לו את זה). כשמייקל שמע את זה הוא אמר פנה אליי ואמר לי בקול מזועזע "You came all the way from Israel for this?!" אני פשוט עניתי "Yes" עם חיוך גדול. ואז הוא אמר, עם הבעה מצחיקה על פניו, "You're crazy!"... על כך עניתי "Yes" עם חיוך אפילו רחב יותר. וזהו, חמש הדקות שלי עם מייקל הסתיימו, ומעריצה אחרת כבר נדחפה קדימה ותפסה את מקומי. פאנל Q&A - דון ס. דיוויס מאחר והמפגש עם מייקל שאנקס לקח זמן רב יותר מהמתוכנן, חלק גדול מהמעריצים אשר נשארו לפגוש את מייקל שאנקס ולדבר איתו בHappy Hour, הפסידו חלק נכבד מהפאנל של דון ס. דיוויס. בפאנל דיבר דון על אהבת הציור שלו ועל כך שהוא לקח עכשיו פסק זמן מהמשחק לשם השלמת ציורים לתערוכה. הוא דיבר על הופעות אורח שעשה במקגיוור וב"איש הנצח" ודיבר ארוכות על כיצד פגש את אשתו. דבר מדהים בבחור זה היה שהוא דיבר בכזאת פתיחות על משהו כל כך פרטי ואישי. מדבריו והדרך בה הוא דיבר על אשתו ניתן היה לראות בבירור עד כמה הוא אוהב אותה. כל מי שהגיע לפאנל הרגיש כי דון הוא אחר האנשים החמים ביותר שאי פעם פגש בחייו. האיש משדר, כל כולו, חום ורוגע. Saturday Night Dessert Party and Cocktail Reception- טום מקבית' כשמה כן היא, The Dessert Party הייתה האירוע המסכם של יום שבת. האירוע נערך באולם קטן יותר ונכחו בו רק בעלי הכרטיס היקר יותר. האירוע נועד להיות אינטימי כמה שיותר. במקור, האורחים באירוע זה היו אמורים להיום טום מקבית' וטוני אמנדולה (ברייט'ק) אולם טוני לא הגיע לכנס עקב אירוע חירום משפחתי ולכן האירוע היה כולו של טום. האולם היה יחסית גדול כאשר כולם ישבו מסביב לשולחנות עגולים ונהנו מהגלידה שהוגשה בזמן ההמתנה. לבסוף הגיע טום לבוש בחליפה המחויטת והחל לעבור בין השולחנות כאשר הוא מתיישב ליד כל שולחן ומקדיש לאנשים זמן רב. לאחר משך זמן די מכובד הוא הגיע לשולחן שלנו והתיישב. אני חייבת להודות - אני לא זוכרת כמעט דבר ממה שנאמר! אני יודעת שהוא ישב איתנו זמן רב ושדיברנו איתו אבל אני פשוט לא זוכרת מכך כלום. Total black out. בשלב מסוים עלה נושא המקומות מהם הגענו כולנו לכנס והבנות שישבו איתי בשולחן טרחו לציין ולהדגיש שאני הגעתי מישראל. טום הסתכל עליי ואמר "אני זוכר, רגע, אל תגידי לי..." ואז הוא אמר את שמי ואיית אותו. הייתי בשוק טוטאלי שהוא זכר. הוא שאל אותי אם הגעתי במיוחד בשביל הכנס והסברתי שבניתי טיול מסביב לכנס (שבועיים לפני ושבועיים אחרי) אבל הכנס הוא הסיבה העיקרית שהגעתי. הוא כמובן התרשם. לאחר מכן הצטלמתי איתו. כאן הסתיים היום השני של הכנס. יום ראשון - אמנדה טאפינג וכריסטופר ג'אדג' Sunday Morning Breakfast and Charity Silent Auction - אמנדה טאפינג וכריסטופר ג'אדג' האירוע אשר פתח את יומו האחרון של הכנס היה ארוחת בוקר עם אמנדה וכריסטופר כאורחי הכבוד. האירוע היה באותו אולם קטן בו התקיימה בערב לפני כן ארוחת הערב עם טום והנוכחים היו רק בעלי הכרטיס היקר יותר ומספר קטן נוסף של אנשים שקנו כרטיס נפרד לאירוע (נוסף לכרטיס הרגיל שרכשו לכנס). לאחר שאמנדה וכריסטופר נכנסו לאולם, מיד כשמחיאות הכפיים נרגעו, הנוכחים התחילו לשיר "Happy Birthday" לאמנדה אשר חגגה יום לפני כן את יום הולדתה. מאחר וזה היה זמן ארוחת הבוקר, החבר'ה פשוט התיישבו ליד אחד השולחנות ואכלו עם המעריצים. כאן המקום גם לציין כי במהלך כל האירוע נערכה "מכירה פומבית שקטה" כאשר ההכנסות ממנה הועברו ל"Make A Wish" - ארגון שאמנדה טאפינג תומכת בו אשר מגשים חלומות לילדים חולים. מהות המכירה השקטה היה שהמוצרים המוצעים לקנייה הונחו על שולחנות ארוכים בחזית האולם ואנשים שהיו מעוניינים ניגשו ורשמו את המחיר שהם מוכנים לשלם/לתרום. בעל ההצעה הגבוה ביותר הוא שקיבל את המוצרים בסוף האירוע. לאחר ישיבה מורטת עצבים סביב השולחן הגיע הרגע - אמנדה טאפינג ניגשה לשולחן שלי והתחילה את הסבב בין האנשים. בדיוק כאשר היא עמדה להגיע אליי, היא קלטה שני אנשים שישבו בצד, לא ליד שולחן וניגשה אליהם קודם (לאחר שהיא פנתה אלי והתנצלה על כך) - אז חיכיתי. לבסוף אמנדה ניגשה אליי והצגתי את עצמי ואת העובדה שבאתי מישראל. כשהיא שמעה את זה היא הייתה בשוק. היא שאלה אם הגעתי את כל הדרך מישראל בשביל הכנס ואמרתי שכן. אז היא צעקה לפני כל האולם "Hey you guys, she came all the way from Israel!". הייתי כל כך נבוכה באותו הרגע שקברתי את ראשי בידיי. מה שלא זכרתי מאותו הרגע עד שראיתי עדות לכך בתמונה, ואותה בחורה שצילמה אותה הזכירה לי, הייתה העובדה שמיד לאחר שאמנדה צעקה את זה בפניי כל האולם - היא מחאה לי כפיים! אמנדה טאפינג, מחאה *לי* כפיים. היא חיבקה אותי חזק והודתה לי על כך שבאתי, אני חושבת שהודתי לה בחזרה. האמת היא שכל הדקות האלה מעורפלות לחלוטין בראשי. הגשתי לה את המעטפה עם התמונות המצחיקות שהבאתי איתי (התמונות מגלריית "מה הם אומרים" באתר "סטארגייט ישראל" בהן סם מופיעה) והיא ממש פתחה את המעטפה והתחילה להסתכל בתמונות אחת אחת, צוחקת מכולן. עמדתי ודיברתי איתה מספר דקות, אבל אין לי שמץ של זיכרון מה נאמר. הדבר היחיד שאני זוכרת זה את העיניים של אמנדה - כאשר היא עמדה מולי ודיברנו היא הסתכלה ישירות לתוך העיניים שלי, עיניה כאילו חדרו והגיעו עד לנשמתי. למרות שעמדנו באולם עם כמאה ומשהו אנשים, עם רעש רקע היסטרי והיא עברה עשרות אנשים לפניי כשעוד עשרות אנשים מחכים לה - כשהיא דיברה איתי מלוא תשומת ליבה הייתה מופנית אליי - כאילו אנחנו שני האנשים היחידים בחדר. ככה באמת הרגשתי באותן דקות. הספקתי עוד להצטלם איתה לפני שהיא המשיכה בדרכה, לא לפני שהודתה לי בשנית על כך שהגעתי. לא היה לי זמן רב להירגע לפני שכריסטופר הגיע לשולחן שלנו. הדבר הראשון שיש להגיד על הבחור הזה הוא שהוא פשוט הר אדם. הבחור הזה הוא פשוט מאסה ענקית של שרירים, זה היה כמעט מפחיד לעמוד לידו. על מה דיברתי עם כריסטופר אני לא ממש זוכרת, נתתי לו את המעטפה עם התמונות המצחיקות שלו (הוא הגיש אותם לבחור שליווה אותו ולא פתח את המעטפה כמו אמנדה) וביקשתי רשות להצטלם איתו. בזמן שעמדנו בפוזה למצלמה שלי הייתה בעיה במצלמה והעניין התעכב (גם מפני שכל הבנות צילמו אותנו מסביב) ולאחר שהערתי משהו שהצחיק את כריס, הוא התחיל לדבר עם כל האנשים שעמדו סביבנו ולספר להם בדיחות. אבל אני מזמן הפסקתי לעקוב אחרי מה שהוא אמר - בכל זמן שהוא דיבר אל האנשים שהקיפו אותנו, הוא המשיך להחזיק אותי צמודה אליו, מחבק אותי מסביב לכתפיים. עכשיו, אתם חייבים להבין האדם הזה הוא פשוט הר. בשלב מסוים התחלתי לחשוב, אוקיי, מתי הוא מתכוון לשחרר אותי? כריסטופר לא אכזב את השמועות ואכן הוכיח כי הוא פשוט מוטרף על כל הראש. בשלב מסוים הוא תפס נער צעיר שנכח באירוע והפך אותו באוויר, עם הראש למטה והרגליים למעלה. כשהוא עבר ליד אחד מקירות האולם הוא הפיל שפופרת טלפון שהיה שם והוא עשה את עצמו מדבר בה. אחרי כמה שניות של משחק בכאילו הוא ככל הנראה החליט שזה לא מספיק לו - הוא ביקש מספר טלפון מאחת הנשים שישבו בסמוך והתקשר אליו, כאשר הוא מציג את עצמו. מיותר לציין שהאדם מהצד השני התקשה להאמין, עד שאותה אישה ניגשה לטלפון ואישרה את הדברים. הייתה גם תקרית שבסופה אמנדה טאפינג מצאה את עצמה על רצפת האולם, מעורבותה בטיה לנשיקה מצד כריסטופר שלא ממש הצליחה. תמונות רשמיות - אמנדה טאפינג מעט לאחר אירוע ארוחת הבוקר החלו האירועים שהיו פתוחים לקהל הרחב, כאשר הראשון בהם היה צילומים רשמיים עם אמנדה. לאחר המתנה ארוכה בתור הארוך, הגיע הרגע המיוחל. ניגשתי לכורסה והתיישבתי לידה כאשר אני מזכירה לה שאני המעריצה מישראל. אמנדה נתנה לי חיוך גדול שהוכיח שהיא אכן מזהה אותי וצעקה לפני כל הנוכחים בחדר הקטן "היא הגיעה כל הדרך מישראל!". היא חיבקה אותי חזק והצטלמנו, עם חיוך גדול על פניי שתינו. לאחר שהפלאש הבזיק ידעתי שיש לי עוד שלוש שניות בערך, הודיתי לה והיא בתגובה הודתה לי עמוקות על כך שבאתי ואני, שוב, הודתי לה בחזרה. פאנל Q&A - אמנדה טאפינג הדבר הראשון שאמנדה טאפינג עשתה לאחר שעלתה לבמה היה להודות לאנשים שהגיעו לכנס. היא התחילה לדבר על אנשים שהגיעו מרחוק ואז אמרה "ומעריצה אחת באה מישראל!". לאחר כמה מילות פתיחה התחיל הפאנל כאשר אמנדה עונה לשאלות המעריצים אשר נעמדו בתור הארוך עד מאוד. אחת מהראשונים ששאלו שאלות הייתה מעריצה שכאשר הגיע תורה לשאול אמרה שעל מנת שהיא תוכל לשאול את השאלה שלה, משהו קודם כל צריך. היא שאלה את אמנדה איך זה כשאלף אנשים שרים לה "מזל טוב" והובילה את כל האולם בשירת Happy Birthday. אמנדה פשוט השתגעה על הבמה. עליכם להבין - האולם היה מלא עד אפס מקום, כאלף אנשים וכולם שרו לה מזל טוב בהרמוניה מושלמת. אמנדה הייתה כל כך נבוכה, היא הסמיקה כולה ודמעות הופיעו בעיניה. אחרי שהשירה הסתיימה היא לחשה לכוונה של הבחורה "את עוד תשלמי על זה" וענתה לשאלתה - היא אמרה שזה *נחמד* מאוד. השאלה המתבקשת הייתה על כל המונחים הטכניים שסם משתמשת בהם. אחד המעריצים שאל אותה על כך והיא ענתה שהיא עושה מחקר על הדברים שהיא אמורה לדבר עליהם וכך היא מבינה אותם כאשר היא צריכה להגיד אותם. היא סיפרה על פעם אחת בה הכותבים נתנו לה נוסחה שחישבה כמה אנשים ימותו בכוכב לכת מסוים מאיזה פעולה ואמנדה לא חשבה שהמספרים הגיוניים. לכן היא הלכה וחיברה נוסחה שלמה שהראתה שהתוצאה לא נכונה - בכמה עשרוניים. היא חזרה לכותבים ולמפיקים והסבירה להם את כל התיאוריה הסבוכה, מאוד מאוד גאה בעצמה. בסוף כל ההסבר הם פשוט הסתכלו עליה כאילו היא נפלה מכוכב אחר ואמרו "בסדר". כשהיא יצאה מהחדר היא שמעה אותם ממלמלים "היא בסדרה הזאת יותר מדי זמן". אחד המעריצים אמר לה שסם צריכה להתרחק מהגברים שהיא אוהבת, אם הם באמת יקרים לליבה. אמנדה צחקה ואמרה שזה מאוד קל להאשים את סם בדברים האלה, אבל צריך לחשוב לרגע, אולי כולם היו פשוט clumsy וזאת לא אשמתה של סם. היא אמרה שמארטוף היה צריך לחשוב לפני שהוא נתן לרעים להפוך אותו לזאט'ר (4x05 Divide and Conquer)לשמע דבריה כל האולם התפקע מצחוק, מה שדרבן את אמנדה להמשיך. היא הוסיפה שנארים היה צריך לחשוב לפני שהוא פוצץ את כוכב הלכת שלו ביחד עם החתול שלה. כאשר הסתיים זמנו של הפאנל אמנדה שוב הודתה לכל האנשים מכל הלב ואמרה שבזכותנו, המעריצים, הסדרה היא מה שהיא היום. היא הודתה על כך מספר פעמים עם דמעות בעיניים והקהל עמד והריע לה - זה היה פשוט מדהים לראות עד כמה היא התרגשה מהמפגש עם המעריצים. פאנל Q&A - כריסטופר ג'אדג' לאחר עמידה נוספת בתור לצילומים הרשמיים עם כריסטופר ג'אדג', הגיע תורו של הפאנל באולם הגדול. הבחור עלה לבמה לקול תשואות הקהל ודבר ראשון לקח כיסא והתיישב באמצע הבמה. הוא אמר שסיפרו לו שיש בחור שיודע לעשות חיקוי מעולה של טיאלק. הוא קרא בשמו של הבחור וקרא לו לבמה. כשהבחור עלה כריס שאל אותו אם הוא צריך שמישהו יעזור לו והבחור ענה שאת החברה שלו. כריס הזמין את הבחורה לעלות אף היא לבמה והלך לעמוד בקצה הבמה. בשלב זה הבחור פנה לחברה שלו ואמר שדבר ראשון הוא רוצה להודות לחבר'ה ב - creation (החברה שהפיקה את הכנס) ולכריסטופר על כך שנתנו לו הזדמנות לעשות את זה. אז הוא כרע ברך והציע לחברתו נישואין. היא כמובן הסכימה וכריס התחיל לקפוץ על הבמה כמו ילד קטן נרגש. לאחר שהזוג ירד מהבמה, הדבר ראשון שכריס עשה היה להציג את העובדה שיש לו ADA (הפרעת קשב וריכוז). הוא התנצל מראש על כך שהוא יסטה לפעמים מהנושא המדובר וביקש מהקהל להעיר לו כאשר הוא עושה את זה. כמובן שהוא כל הזמן סטה מהנושא...ושלא אמרו לו כלום. זה חלק מהקסם הכובש של הבחור. הקטע מצחיק ביותר היה כאשר כריס דיבר ורצה להשתמש ב"שפה לא יפה" אבל הגביל את עצמו בגלל שהיו ילדים קטנים באולם. היו הרבה מקרים כאלה, כשהוא נמנע מלהגיד את המילים ורק רמז על כוונתו האמיתית. בשלב מסוים הוא אמר משהו לא יפה וכשהעירו לו על כך הוא אמר "אוקיי, כל הילדים שבאולם שייגשו לפה ואני אתן לכל אחד שני דולר על זה" (מנהג נפוץ מסתבר). תוך חצי דקה עמדו מולו שלושים ושניים ילדים. כריס היה פשוט בשוק. הוא הסתכל עליהם עם עיניים גדולות ושאל "מאיפה כולכם הגעתם?" אבל למרות ההפתעה הלא מתוכננת - הוא עמד במילתו! הוא אמר שאין לו כסף קטן, ושלח את אחד מהחבר'ה של ה - creation לפרוט לו שטר בדוכנים שהיו מחוץ לאולם. כשאותו בחור חזר עם דולרים בודדים, כריס חילק לכל ילד שני דולר! אחרי התקרית כריס סיפר שהבת שלו עושה הרבה כסף ככה - היא מסתובבת על הסט, אבל רק בימים שפיטר דה-לואיס עובד ופשוט הולכת אחריו ומקבלת כסף בכל פעם שהוא משתמש בשפה לא יפה. כריס צחק ואמר שהיא עושה כל כך הרבה כסף שהוא מתחיל לחשוד שהוא במקצוע הלא נכון. זמן החתימות - אמנדה טאפינג וכריסטופר ג'אדג' מיד לאחר הפאנל אמנדה וכריסטופר ניגשו לחתום. לאחר עמידה יחסית קצרה בתור הגעתי לאמנדה. נתתי לה את התמונה לחתימה וביקשתי שהיא תקדיש לי חתימה (תרשום את שמי), שוב הזכרתי לה את שמי ואחרי שהיא חתמה היא הסתכלה עליי ואמרה לי תודה על כך שבאתי. המבט שלה פשוט המיס אותי, לא היה לי ספק שהיא מזהה אותי כמעריצה מישראל ולכן היא מודה לי כל כך בכנות. הודתי לה בחזרה וניגשתי לשבת בצפייה לתור של כריסטופר. עד שהגעתי לכריסטופר המארגנים כבר היו לחוצים בזמן ולכן החלו להקפיד קצת יותר על החוקים, כמו לדוגמה שהשחקנים לא ירשמו הקדשה עם שם על התמונות אלא רק יחתמו עליהן. למרות זאת, ביקשתי מכריס שירשום את שמי (היי, שווה לנסות), רק שהבחור שישב לידו הזכיר לו שכרגע הם לא מרשים לעשות זאת. כשכריסטופר ראה את התמונה הוא צחק ואמרתי לו שנתתי לו בארוחת הבוקר מעטפה עם התמונה הזו ותמונות נוספות בסגנון. לאחר שכריס חתם על התמונה, התיישבתי באולם, מנסה למשוך את האירועים של הכנס כמה שיותר ומסרבת להודות שהוא נגמר. נכחתי בחידון טריוויה ובמכירה פומבית נוספת. בשלב מסוים הכרוז מעל הבמה ביקש שכל האנשים שעדיין מחכים לחתימה של כריס ירימו את ידם (כדי שהם יוכלו להעריך איך התור מתקדם). לשמע הדברים כריס הציץ דרך הוילון וכשהוא ראה את כמות האנשים שעוד מחכים הוא היה בשוק. סיכום אני תוהה כיצד ניתן לסכם חוויה שכזו, כיצד ניתן לשים במילים אחדות את כל אשר עבר בראש ובלב בסוף שבוע אחד של הגשמת חלום. המסקנה הראשית שלי מהכנס היא שהשחקנים, כולם, שונים לחלוטין מהדמויות אותן הם משחקים. טום מקבית' הוא אדם מקסים (שלא כמו מייבורן). ממש לא ציפיתי לפגוש אדם כל כך נחמד (מה לעשות, אישיות הדמויות תמיד משפיעה בעיני על תחושותיי כלפיי השחקן) והכי הפתיע אותי כאשר הוא דיבר על סטארגייט כעל משהו יחסית שולי בחייו המקצועיים. הוא דיבר והתנהג בגובה העיניים עם המעריצים לאורך כל הכנס, בלי שום פוזה. העובדה שהוא ישב בבר המלון עם חבורה של מעריצים, אל תוך הלילה, מעידה על כך היטב. הוא אפילו קפץ לאירוע Happy Hour למרות שזה לא היה אירוע שלו. הוא הסתובב קצת ליד המעריצים (במכנסיים קצרות מאוד לא רשמיות) ואז השאיר את הבמה לדון ומייקל שזה היה האירוע שלהם. דון ס. דיוויס הוא ללא ספק טיפוס מרשים כמו הדמות אותה הוא משחק בסטארגייט, אבל בעוד שג'נרל המונד הוא טיפוס מסוגר בכל הקשור להבעת רגשות, דון הוא טיפוס שכל דבר בו משדר חום ורוגע, הוא פשוט טיפוס אבהי. הפתיחות שבה דיבר על אשתו הפתיעה אותי ובאמת הצטערתי שפספסתי חלק נכבד מהפאנל שלו עקב האיחור באירוע שלפני כן. כריסטופר ג'אדג'...אה, כריסטופר. אני לא יודעת אפילו כיצד לתאר את הבחור הזה. הוא פשוט מוטרף לחלוטין!, פסיכי! אני פשוט לא יכולה להבין כיצד הם מצליחים לרסן את הבחור הזה מספיק זמן כדי לצלם סצנה אחת, שלא לדבר על פרק שלם. אין טיפה של דמיון בין כריסטופר לטיאלק - זה פשוט בלתי יאמן שזה אותו אדם בשני המקרים. אמנדה טאפינג כבשה את ליבי לחלוטין. היא goofy מוחלט ובעלת חוש קומי ומימיקה נפלאים. האופן בו היא נתנה תשומת לב מלאה לכל מעריץ ומעריץ. האופן שבו היא הודתה באמת ובתמים לכל המעריצים. העובדה שהיא מצחיקה בטירוף. העובדה שהיא כל כך אמיתית כשהיא על הבמה - המעריצים באמת מרגישים שהם רואים את אמנדה טאפינג האמיתית ללא מסיכות. העובדה שהיא כל כך נפעמה מהעובדה שבאתי כל הדרך מישראל, והכבוד שהיא נתנה לי על כך... פשוט אין מילים. במייקל שאנקס אין טיפה של דמיון לדניאל ושפת הגוף וסגנון הדיבור של השניים שונה כיום ולילה. מייקל הוא performan - הוא יודע מה הקהל רוצה לראות והוא נותן לאנשים את מה שהם רוצים. לכאורה, זה לא חייב להיות משהו רע, אבל בעוד שעם שאר השחקנים קיבלתי את התחושה שאני זוכה לראות את "האני האמיתי" שלהם, עם מייקל הרגשתי שהוא מסתתר מאחורי מסכה של הופעה. יכול כמובן להיות שאני טועה, ושמה שראיתי היה מייקל שאנקס האמיתי, יכול גם להיות שמסכה זו היא הדרך שלו להתמודד עם אירועים מהסוג הזה, עם הסיטואציה של הכנס והתנפלות המעריצות עליו. תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל הפעמים שראיתי אותו הרגשתי שמשהו שם אינו אמיתי - שאנחנו לא רואים את מייקל האמיתי. וכאמור, הדבר בלט בעיקר אל נוכח התנהגות שאר השחקנים. אבל אל נא תחשבו שיצאתי מאוכזבת מהכנס, עם כבר - יצאתי מאוהבת בחברים של SG1 יותר מאי פעם. יש גם להגיד מילה בסיום על היחס שקיבלתי מהמעריצים שנכחו בכנס. מעבר לחבורת הבנות אשר אימצו אותי אל חיקן ודאגו לי במהלך הכנס כולו (דחיפות באירועים השונים אל עבר השחקנים, צילום פגישותיי עם השחקנים מכל זווית אפשרית ועוד), כל אדם אשר שמע שהגעתי מישראל התייחס אליי בכבוד. כולם התרשמו שהגעתי כל כך מרחוק, וביום האחרון של הכנס, אנשים אשר כלל לא דיברתי איתם ניגשו אליי ואיחלו לי דרך בטוחה הביתה. את הגרסה המלאה והמורחבת של סיקור הכנס, כולל תמונות, ניתן למצוא באתר "סטארגייט ישראל" בלינק המופיע מצד ימין למעלה. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |