|
|||||
|
אנטרפרייז – No Bloody A, B, C, or D…
אלי הרשטיין |
|||||
|
|
|||||
| מפרספקטיבה היסטורית תיראה "אנטרפרייז" כסגירת מעגל ביקום של "מסע בין כוכבים". "אנטרפרייז" היא נקודת האל תחזור שמאחוריה השתרע יקומו המופלא של ג'ין רודנברי ולאחריה יבוא חזונו של יוצר חדש ואחר, חזון שיוביל את סדרת הדגל הטלוויזיונית של המאה ה-20 לעבר עתיד לא ידוע במאה ה-21 ומעבר לה. | |||||
| תארו לעצמכם עולם ללא "בבילון 5", עולם ללא "פארסקייפ", עולם ללא "מלחמת הכוכבים", אפילו עולם ללא ה"סימפסונים". כל אלו ורבים, רבים אחרים הם תולדה ישירה (מי יותר ומי פחות) של ההשפעה המצטברת של ג'ין רודנברי, האיש והאגדה, על הטלוויזיה האמריקנית בת ימינו. כעת תארו לעצמכם עולם טלוויזיוני ללא "מסע בין כוכבים". כחובב "מסע בין כוכבים" מושבע על כל דורותיה וגלגוליה, זכורים לי עדיין הימים בהם הייתי ממתין בכיליון עיניים לקלטות של הדור הבא שעשו את דרכן בדרך לא דרך מארה"ב לוידאו הרב-שיטתי שבביתי. זכורה לי הציפייה הדרוכה לפרק הבא בעלילותיהם של קפטן פיקארד, או קומנדר סיסקו, אפילו קפטן ג'יינווי הפריג'ידית. גם היום אני מוריד כל פרק של "אנטרפרייז" יומיים לאחר ששודר ולא ממתין ולו שעה קלה בטרם אצפה בו בעיניים שוקקות. אך עת לכל דבר ועניין וכעת הגיעה עת הסיכומים. "אנטרפרייז", או כפי שכונתה בשנה האחרונה בניסיון נואש להחיות אותה ולהחזיר עטרה ליושנה "מסע בין כוכבים – אנטרפרייז", בוטלה. לא יואילו נהיות המעריצים, לא יואילו הפקסים, המיילים, הטלפונים והפגנות המחאה. בניגוד לנשיא האמריקני הנבחר היושב בבית הלבן, הרי שנשיא פאראמונט (חברת ההפקות המפיקה את "מסע בין כוכבים" לדורותיה) אינו נבחר לתפקידו על ידי חובבי "מסע בין כוכבים" ולכן גם אין הוא חייב להם דין וחשבון על מעשיו. ההחלטה נפלה. יתרה מזאת. אם תחשבו על כך, גם בשנה שעברה היו דיבורים על סגירתה של אנטרפרייז וזאת למרות פרק הקליף-האנגר שסיים את העונה השלישית. אלא מה, סיום שכזה לסדרה יחייב את כל הנוגעים בדבר למיני סדרת סיום, או פרק נוסף שיסגור עת הקצוות (עיין ערך פארסקייפ). ההודעה הרשמית על ביטולה של אנטרפרייז נועדה בראש ובראשונה כדי לספק ליוצרי הסדרה זמן מספיק כדי לסגור את הקצוות ולא להותיר אפילו פתח לשובה של הסדרה אל המרקע. במילים אחרות, בפאראמונט רוצים להותיר את המחדל הזה מאחוריהם כמה שיותר מהר, להסיר את ידיהם מהכישלון הזה ולהתחיל הכל מהתחלה (אולי). הבעיה העיקרית של "אנטרפרייז", כפי שמבינים אותה כיום גם אנשי פאראמונט, היתה שהיא ניסתה לשחזר את הצלחות העבר ולא ליצור משהו חדש ושונה. בשלהי העונה הרביעית, כאשר החל השחזור לקרום עור וגידים באופן מוצלח, כאשר פרקי העונה הרביעית נראו לפתע כמו פרקים טובים מתוך "חלל עמוק 9" או ה"דור הבא", חלחלה ההבנה העמוקה שמאז ששודרו סדרות אלו בטלוויזיה האמריקנית חלפו כמעט שנות דור. הטלוויזיה האמריקנית כיום אינה דומה ולו במקצת למדמנה של אופרות הסבון והטוק שאו שקידמה את פניה של "הדור הבא" ב-1987. באותם שנים התחרו "דאלאס" ו"שושלת" על תשומת לבו של הקהל האמריקני, כאשר לחובבי המדע הבדיוני נותר רק לכתת רגליהם לספריה המקומית, שם חגגו סופרים כגרג בר, קלייב בארקר, גרג אגן, דן סימונס וטרי פראצ'ט את הרנסאנס של הז'אנר בספרות. אל תוך החלל הגדול הזה, חלחלה תוכנית טלוויזיה חדשה וחתרנית, שהתבססה על דמויות דרמטיות, תסריטים משובחים, קוי עלילה מורכבים, והכל על סיפונה של ספינת החלל אנטרפרייז, שעוד בטרם היות "הדור הבא" הפכה כבר לאייקון אמריקני בקנה המידה של פסל חירות קטן. דמויותיהן המיתולוגית של קפטן פיקארד (מי עוד זוכר את הדרך בה קיבלו אותו חובבי הסדרה המקורית בקריאות בוז מהולות ביגון קודר, ובשאלה האם בעידן העל חלל עדיין לא מצאו פיתרון לנשירת השיער), דאטה, רייקר, קיו, טאשה יאר וחבריהם, יצרו משב רוח רענן שהפך לצונאמי בקנה מידה בינוני וסחף את "הדור הבא" לראש רשימת התוכניות הנצפות בטלוויזיה האמריקנית. לכל מי ששוגה בחושבו כי "מסע בין כוכבים" על סדרותיה המרובות מקורה בסדרה המקורית בשנת 1967, הרי לכם מבזק חדשות: "מסע בין כוכבים – הדור הבא" היא שביססה את מקומה של "מסע בין כוכבים" בתרבות החובבים, בטלוויזיה האמריקנית, ובתרבות האמריקנית בכללה, והיא שקבעה את הקודים הויזואליים, התסריטאיים והצורניים לעולם של "מסע בין כוכבים. ההצלחה הפנומנאלית של הדור הבא היא שאפשרה את סדרות הבת למיניהן והיא גם שהביאה בסופו של דבר לשקיעתה של "אנטרפרייז" כאשר יוצרי הסדרה לא השכילו להשתחרר ממוסכמות "הדור הבא" ולפרוץ לגבולות חדשים. בשנת 2001, כאשר עלה לאוויר העולם הגלגול החמישי (או השישי למדקדקים שבניכם) ביקום המורכב של "מסע בין כוכבים", קידמה את פניו מציאות חדשה לחלוטין. הטלוויזיה האמריקנית של ראשית שנות ה-2000 היא הדבר האמיתי. לעומת הקולנוע האמריקני הקופא על שמריו, המרקע הביתי הוא המקום בו פורצים יוצרי המדיום המצולם את גבולות היצירה וסוחפים את הצופים לעולמות חדשים ולסגנונות שטרם נראו על המסך. "סיינפלד" ו"הסימפסונס", "פארסקייפ" ו"בבילון חמש", "הפרקליטים" ו"24", "שיקאגו הופ" ו"אי אר", "חברים", "חשיפה לצפון", "קוונטום ליפ", "תיקים באפלה", "באפי", "טווין פיקס", ובכללן כמובן "מסע בין כוכבים" לדורותיה (וסליחה עם כל הסדרות הנפלאות שנשמטו מרשימה זו) כולן סדרות שבדרכן המיוחדת עיצבו מחדש והותירו את חותמן על הטלוויזיה האמריקנית, ולקחו את צופיהן למחוזות חדשים של דמיון ויצירה טלוויזיונית מקורית, דרמטית ומעניינת. הס מלהזכיר כמובן את "סטארגייט" שבמשך חמש שנים (בעת שעלתה "אנטרפרייז" לאוויר), זינבה בחוצפתה-כי-רבה ב"מסע בין כוכבים" המהוללת, והצליחה ליצור אלטרנטיבה מוצלחת לסדרת האם (לפחות מבחינה תמאטית) שלה. לעומת כל אלו, החליטו קברניטי "אנטרפרייז" לחזור אל העבר הזוהר. אולי השפיעה על החלטתם הצלחתו הפנומנאלית של לוקאס בקופות, עם סדרת הקדימונים שלו ל"מלחמת הכוכבים". אולי הרגישו יוצרי הסדרה (ובצדק רב כך מסתבר) כי יבשו מעינות המקוריות שאפיינו את 14 השנים האחרונות ביקום של "מסע בין כוכבים". החלטה זו הובילה לסדרה שמכל בחינה של מורכבות, מראה, תסריט ובימוי, דמתה בכל רמ"ח אבריה לאחיותיה הבוגרות יותר, ומעל לכל לסדרת האם (שגם היא להזכירכם בוטלה בעודה באיבה) אשר שודרה בטלוויזיה 35 שנים קודם לכן. חוסר ההתאמה בין כוונותיהם של יוצרי הסדרה לבין דרישות שוק הטלוויזיה המתוחכם, המתקדם והעכשווי של שנת 2001, הובילה למעשה לכך שמי שצפה ב"אנטרפרייז" היו למעשה אותה קבוצה מצומצמת ומובחרת (ובמצומצמת הכוונה ל-2-3 מיליוני צופים מדי שבוע), צופים שהיו צופים בסדרה שחרוטות עליה מילות הקסם STAR TREK, גם עם היתה מכילה תוכנית אירוח של דאטה בסגנון "דיים עדנה" בליווי שירה ווגונית בציבור בהנחייתן של דיאנה טרוי וקפטן ג'יינווי. ואז, לאחר שהבינו את גודל הטעות, באה העונה השלישית, עונת הזינדי המפורסמת, וטרפה את הקלפים. לפתע נראתה אנטרפרייז אחרת. היא ניתקה את עצמה לחלוטין בעונה זו מאחיותיה הבוגרות אך עשתה זאת במישור בלתי צפוי לחלוטין – במישור הערכי. מסע בין כוכבים על כל דורותיה ניסתה לספק (בהצלחה דועכת והולכת יש לציין – בעיקר בוויאג'ר) הצעה לעולם טוב יותר. מרשם מוסרי שלפעמים היה מתקתק ולפעמים נאיבי, אבל תמיד התבונן בתקווה אל העתיד. העונה השלישית של אנטרפרייז נותרה נאמנה לכל הפרמטרים הצורניים והתוכניים של קודמותיה, מלבד אותה אופטימיות רודנברית טיפוסית, אשר הצליחה לשרוד למעלה מ-30 שנה. אנשי "אנטרפרייז" מצאו עצמם מול ייקום מנוכר עוין ותוקפני אשר הייקום של סטרז'ינסקי ב"בבילון חמש" נראה למולו כמו גן שעשועים וגזעי חייזרים אשר האורקים של סארומן ב"שר הטבעות" נדמים לעומתם נוחים וידידותיים לסביבה. במקום לנסות ולחדש במגוון רחב של אמצעים טלוויזיוניים קולנועיים, בחרו יוצרי הסדרה לפגוע דווקא בציפור נפשה של "מסע בין כוכבים" קרי "החזון של הציפור הגדולה של הגלקסיה". כאשר הצטרף מני קוטו כאחראי לצוות התסריטאים בעונה הרביעית, הבין כי העונה השלישית של אנטרפרייז חייבת להיעלם. הוא נבר במרתפי חברת פראמונט וכאשר לא הצליח להפעיל את מכונת הזמן הטמונה שם, ניסה פשוט להתעלם מאותה עונה אומללה ולפנות לכיוון חדש לחלוטין. אך במקום לנסות ולהסב את "אנטרפרייז" לחזון אמיתי, אמיץ וחדש, למחר נועז השואב מחזונו של רודנברי, לקח מני קוטו את "אנטרפרייז| בחזרה למקורותיה ובכך למעשה נתן את הדחיפה האחרונה לעגלה המתדרדרת, עוד מעט קט אל סף התהום. לא רק שקוטו לא ניסה להוציא את אנטרפרייז מהקיבעון אליו נקלעה המערכת כולה, הוא החליט לקחת עוד צעד אחורה ולשחזר הלכה למעשה את הסדרות הקודמות. ההצלחה הגדולה של קוטו (מתוקף היותו חובב "מסע בין כוכבים" מושבע) בנסיונו לשלב את אנטרפרייז במרקם הכולל של "מסע בין כוכבים" היא בדיוק נקודת הכשל שהובילה לביטול הסדרה. הפרקים האחרונים של אנטרפרייז נראים מצויין. הם נראים כ"מסע בין כוכבים" במיטבה. חבל רק שהמיטב הזה שייך לדור אחר של טלוויזיה. לדור אחר של צופים. אנטרפרייז היא סגירת מעגל. אנטרפרייז היא המקום בו ישנו בראנון בראגה, ריק ברמן ומני קוטו כיוון, וישברו צפונה ב 90 מעלות, או שיוחלפו בצוות קריאטיבי חדש. התפקיד המרכזי של אותו מאן דהו, עליו תוטל יצירת הגלגול הבא של "מסע בין כוכבים", יהיה לפענח מחדש את חזונו של רודנברי, חזון ששרד 35 שנים (באופן סטוי זה או אחר), והמרתו לחזון עכשווי הנשען על אמות מידה מוסריות וערכיות של המאה ה-21. זהו המקום בו יצמח "הדור הבא החדש" של "מסע בין כוכבים", או אולי המקום בו תסיים הסדרה את תפקידה בהיסטוריה של הטלוויזיה האמריקנית ותהפוך לעוד פרק מפואר בספרי ההיסטוריה של המדיום. ומילת הרגעה לכל אוהדי הסדרה החוששים מתהומות הנשייה אליהן תשקע "מסע בין כוכבים". בעוד שספרות היסטורית היא עסק כלכלי לא רע, הרי שסדרת טלוויזיה מצליחה, מרוויחה בפרק אחד את הסכום הכולל אותו מרוויחה הוצאת ספרי היסטוריה ממוצעת במהלך שנה שלמה. הקפיטליזם האמריקני רבותיי, בהתגלמותו האמריקנית כמדד נילסן, היה האויב הגדול ביותר של אנטרפרייז בעת ששודרה, אך הוא גם בעל הברית החזק ביותר של מעריצי הסדרה ברצונם לראות גלגול חדש ומצליח של סדרת המדע הבדיוני שעיצבה מחדש את הטלוויזיה האמריקנית. ראשי האולפנים בפאראמונט מעוניינים יותר מכל אחד מכם לראות בהתגשמות החזון הזה, (חזון הדולרים הזורמים לכיסם הכוונה) והיו סמוכים ובטוחים כי אי שם במסדרונות ההפקה האפלוליים של הוליווד, קורמת בימים אלו תוכנית הפעולה לשלב הבא. האם הוא יבוא מחר או בעוד ארבע-חמש שנים? לקיו פתרונים. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |