|
|
|
|
|
|
|
סיכום 2004 בקולנוע
אלון רוזנבלום |
|||||
|
|
|||||
| 225 סרטים הוקרנו בבתי הקולנוע בארץ במהלך שנת 2004, כ- 40 מהם מתחום המדע בדיוני והפנטסיה. אלון רוזנבלום מסכם את השנה שהייתה ומכתיר את הסרטים הטובים, הרעים והמפוספסים. | |||||
| קשה לומר ששנת 2004 הייתה שנה אידיאלית לאוהבי המדע הבדיוני והפנטסיה. כ- 40 סרטים הקשורים לז'אנר הזה הוקרנו בבתי הקולנוע, אולם אם ננסה להיזכר בטובים שבהם נגלה שההיצע קטן מאוד. אז כן, היה לנו את 'ספיידרמן 2' שמבחינת כותב שורות אלו הוא סרט השנה ולצידו עוד כמה סרטים לא רעים בכלל, כמו 'היום שאחרי המחר', 'אני, רובוט' ו'משפחת סופר-על'. אבל היו גם כמה כשלונות קולסלים וסרטים נוראיים שלא מתאימים לסטודנטים לקולנוע בשנה הראשונה ללימודיהם ('אישה-חתול' מישהו? או 'טיים-ליין' הנוראי). הדירוג מחולק לשלושה חלקים, 10 הסרטים הטובים, לא על פי ציון, חמשת הסרטים הנוראים, וחמשת הסרטים המפוספסים של השנה, כאלו שיש בהם פוטנציאל ענקי אך התוצאה רחוקה מלהשביע רצון. הטובים של 2004 : 1. ספיידרמן 2 – המלך של השנה, אקשן נפלא, תסריט מצוין, מותח ואפילו מרגש, הופעה נהדרת של אלפרד מולינה בתור דוקטור אוקטוביוס ובימוי וירטואוזי של סם ראימי, שאחרי הצלחת הראשון מחליט להתיר את הרסן ולהראות לכל אלו שחשבו שהוא קולנוען מסורתי ושמרני מאיפה משתין הדג. ללא ספק אחד מסרטי הקומיקס הטובים של כל הזמנים (הוא ו'אקס-מן 2') בתחרות מתמדת. 2. הלבוי – עוד עיבוד לחוברת קומיקס שלא ממש הייתה ידועה עד שהסרט יצא לאקרנים. חגיגה לעיניים, רון פרלמן מצוין תחת מעטה איפור כבד, אפקטים נהדרים, גיירמו דל טורו, במאי של סרטי אימה לא רעים, עושה את סרטו הטוב ביותר. מי שלא ראה שירוץ לספריות הוידאו. כותב שורות אלו מחכה בכיליון עיניים לחלק השני. 3. משפחת סופר-על – אם כבר עסקנו בגיבורי על, חברת פיקסאר מציעה לנו את הפרוש שלה לחיים ה'נורמלים' של הגיבורים שהעולם מפחד מהם ואף שונא אותם. אקשן ללא הפסקה (לטענת רבים קצת יותר מידי אקשן), הומור שעובד ברוב המקרים ואנימציה שלא נראתה קודם. למרות שאת כל הסרט עשו באולפנים ממוזגים, לא קשה לראות שהעוסקים במלאכה עבדו קשה מאוד כדי להגיע לתוצאה הסופית. בראד בירד, שביים את הסרט המוצלח 'ענק הברזל' ביים והעניק את קולו לאחד הדמויות האקצנטריות, מצחיקות ומקוריות שראינו בשנים האחרונות, מעצבת האופנה לגיבורי העל, עדנה. 4. ואן הלסינג – ואם דיברנו על אקשן, 'ואן הלסינג' הוא עלילה קלושה שמשמשת תירוץ לסצינות אקשן מרהיבות. הסרט הזה הוא כל כך רע, שהוא טוב. משפטים קלישאיים שבוודאי יהפכו לוואן ליינרים, משחק מוגזם ומוקצן של השחקנים (אוי המבטא הרומני של קייט באקינסייל) ועלילה מופרכת המצליחה לשלב את סיפור דרקולה עם פרנקנשטיין, אנשי הזאב ועוד אי אילו יצורים מיתולוגיים. ומובן לא לשכוח את יו ג'קמן, וולברין ב'אקס-מן', ההופך, תרתי משמע, לזאבון בסרט הזה שהוא רכבת הרים של אפקטים. הסרט הוא חסר בינה אך מהנה מאוד. 5. היום שאחרי מחר – עוד סרט שכל קשר בינו לבין תסריט מוצלח הוא מקרי לחלוטין. דניס קוויד ובנו, השחקן ג'ייק גילנהול, לא ממש מתקשרים והבמאי רולנד אמריך (היום השלישי) החליט שהדרך הטובה ביותר להפגיש ביניהם ולגרום להם לשבת ולדבר היא להרוס את כל העולם. לנוכח אסונות הטבע שפקדו את עולמנו בשבועות האחרונים הסרט הזה נראה יותר כמו סרט דוקומנטרי ולא סרט אפקטים הוליוודי. האפקטים נהדרים, אבל רק למסך הגדול. 6. שרק 2 – שם המשחק בסרט הזה הוא FUN - צרור יריות של בדיחות מצחיקות שמכפות על תסריט קלוש. אדי מרפי, קמרון דיאז ומייק מאיירס עושים עבודת דיבוב מצויינת אבל גם שחקני המשנה. מצחיק עד דמעות למרות שדי בטוח שכמה דקות אחרי שתצאו מבית הקולנוע לא ממש תזכרו ממה צחקתם. 7. שלישיית בלוויל – פשוט יופי של סרט. פספוס ענקי של הקהל הישראלי, סרטו המרגש והקטן של סילביאן שומה היה מועמד לאוסקר והיה צריך לזכות בו (הוא הרבה יותר טוב מהסרט המעצבן על הדג הכתום שאיבד את אבא שלו). כמעט ללא מילים אבל עם המון אנושיות הסרט הזה מצליח להראות שיש אנימציה שלא מיועדת לילדים אלא למבוגרים ושז'אנר האנימציה יכול להיות אינטליגנטי, בוגר, מרגש ובמובנים מסוימים אפילו פילוסופי. 8. סיפורי דגים – טים ברטון הפך לאבא השנה ונראה כי את הסרט הזה הוא עשה לבנו, או שניסה לסגור חשבון עם אביו. זהו סרטו המרגש ביותר של היוצר שעשה סרטים כמו 'באטמן', 'כוכב הקופים', 'הפלישה ממאדים' ועוד. אב מנסה להשלים עם בנו על ערש דווי כשהבן מעולם לא ידע האם הסיפורים שסיפר לו אביו היו אמיתיים או שקריים. ערבוב מקסים ומרגש של מציאות עם חלום, והוכחה נוספת שאם נתאמץ מספיק, נוכל ליצור לנו עולמות מקבילים עם ענקים, בנות ים ולהטוטנים - חובה. 9. פיטר פן – הסרט שהוכיח שעם קצת דימיון ניתן להעניק לסיפור ששמענו מיליון פעם פרוש חדש, מקורי ונהדר. סרטו של פול הוגן עושה בדיוק את מה שהוא צריך ומעניק לסיפור את הממדים הנכונים כדי להפוך אותו לאגדה למבוגרים. הסיפור אומנם מוכר (הגרסה הזו אגב דומה מאוד, בסיפור לפחות, לגרסת דיסני), אבל הוגן מצליח להדריך את השחקנים שלו ואת אנשי הארט והאפקטים ולקחת את כולנו למסע קסום אל עבר ארץ לעולם לא - נפלא. 10. שמש נצחית בראש צלול – בלי הרבה אפקטים אבל עם המון פילוסופיה נכנס הסרט הקטן, הצנוע והגאוני הזה לרשימת סרטי המדע בדיוני של השנה. ג'ים קארי רוצה למחוק את זיכרונה של חברתו האחרונה והתהליך משתבש. הופעות נהדרות של קארי וקייט וינסלט ולצידם מארק רופאלו, אלייזה ווד וקירסטין דאנסט. מאת הצוות שהביא לנו את 'להיות ג'ון מלקוביץ'. פשוט סרט חובה. נוגעים באושר: שני סרטים שהם טובים אבל לא טובים מספיק ולכן הם ייחשבו במקומות 11 ו- 12. אני, רובוט – סרט שלהוציא השם שלו (ושמות הגיבורים) אין לו כל קשר לסיפורים שכתב אייזק אסימוב. פרסומת בוטה לכמה מוצרים מובילים היום שכוללת בתוכה קטעי אקשן לא רעים בכלל. אבל מה לעשות שבשנתיים האחרונות, בעיקר תודות למטריקס, הבנו שהרובוטים לא ממש אוהבים בני אדם וכי בסופו של דבר הם ישתלטו עלינו. אז העלילה היא לא ממש מרתקת, אבל אלכס פרויאס, שביים את 'עיר אפילה' יודע מה שהוא עושה ולכן הסרט לא משעמם לשנייה ומרהיב מבחינה ויזואלית, בהחלט ראוי. הארי פוטר והאסיר מאזקאבן – למרות שזהו הסרט הטוב בסדרה הוא עדיין לא סרט טוב. הסרטים הללו, שהן עיבוד מדוייק לספרים, פשוט לא מצליחים לרגש (לפחות את כותב שורות אלו) וקשה לומר שהם מותחים או שממש איכפת לנו אם המשקפופר המעצבן הזה ימות או יחיה (אבל הרמיוני לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר, בייחוד עכשיו כשהיא גדלה ומתפתחת). בחלק השלישי היו כמה יציאות נהדרות של הבמאי אלפונסו קוארון כשהראשית היא ליהוקה של אמה תומספון האלילה. האפקטים בסרט מרשימים, במיוחד יצירתו של הייצור באביק, שנראה אמיתי לחלוטין. רק בשביל שני אלו שווה לראות את הסרט. הסרטים הרעים של 2004 : האמת היא שבקטגוריה הזו היו לא מעט בחירות, ובחירות שהיה כל כך קל לקטול,אז בואו נתחיל: טיים-ליין – במילה אחת, ביזיון! אין בסרט הזה ולו דבר אחד שניתן לאמור לזכותו, החל מתסריט עלוב, למשחק מגוחך ואפקטים....בעצם אין אפקטים! סרט על פי מייקל קרייטון בלי אפקטים. רעיון מצוין, ספר שמצליח להשאיר אותך ער עד לשעות הקטנות של הלילה וסרט שמצליח לגרום לך לחתוך את הוורידים . הסרט הזה מתחרה על פרס 'כמות המבטאים המגוחכת בסרט אחד', יחד עם 'אלכסנדר'. פשוט לוותר! כותב שורות אלו חושב שצריך להוסיף באמנת ז'נבה סעיף בו אסור להקרין את הסרט לשבויי מלחמה בזמן חקירתם - זה פשוט לא אנושי. חתול תעלול – אוי, מאיירס, מאיירס, מאיירס, נראה שהשתן ממש עלה לו לראש, ועוד שתן של חתול. הבחור לא יודע לדבר בסרט, הוא כל הזמן צועק, מעוות את הפרצוף ומקפץ ממקום למקום... וזה עוד אמור להיות סרט לילדים. עוד לא התחלנו לדבר על המסרים המאוד לא חינוכיים שיש בו... השקיעו בסרט עשרות מיליוני דולרים, בנו תפאורות ענק ועשו אפקטים מיוחדים, רק שמישהו שכח שיחד עם הדברים הללו כדאי שיבוא תסריט מעניין עם התחלה, אמצע וסוף, דמויות שניתן להזדהות איתן ואם אפשר איזה מסר, לא גדול, קטנטן. בזבוז זמן - גם ילדים לא יאהבו את הסרט. מרד החיות – האמת היא שהסרט הוא לא גרוע, הוא סתם רע, אבל בתור שירת הברבור של האנימציה הקלאסית, זה פשוט חבל. בעוד שבסרטי האנימציה הממוחשבת שעושה חברת דיסני עם פיקסאר יש הקפדה מרבית על סיפור, כאן הסיפור הוא משני לחלוטין, דליל ולא מעניין וההומור לא מצחיק. נראה שקהל היעד של הסרט הזה היו בעלי חווה (בודדת) בטקסס שלא ראו מעולם סרט מצוייר. בזבוז של כשרונות משחק כמו ג'ודי דנץ'. רידיק : המסע מתחיל – נראה שמתרגמי שם הסרט לעברית בארץ היו מאוד אופטימיים וחשבו שהמסע גם יימשך, אולם למזלנו הרב, הסרט, שהוא אחד הגרועים שנראו כאן בשנים האחרונות, לא הצליח בקופות ברחבי העולם ולכן לא נראה שמישהו ינסה להחיות את רידיק בפעם השלישית. וין דיזל, שרירן גבה קומה וגדול ממדים בעל אגו מתאים חושב שהוא השווארצנגר החדש, אבל, מה שהיה לשווארצנגר ואין לדיזל זה חוש לעסקים והידע מתי להפסיק. דיזל השקיע מכספו עשרות מיליוני דולרים כדי להפיק את ההמשכון לפי'ץ בלאק שהיה סרט מדע בדיוני/אימה סביר לחלוטין. ההבדל הגדול הוא, שבסרט ההוא דיזל שתק, כאן, הוא מתעקש לדבר, וזה לא עובד. תסריטו מגוחך (מילא אם היו כמה ליינים אותם היינו יכולים לשים באמרת היום היינו אומרים ניחא), משחק... בעצם אין כאן משחק או בימוי, וגם התפאורות נראות כמו שאריות מ 'חולית' שביים דיויד לינץ' לפני 20 שנה. קשה להבין מה ג'ודי דנץ, שמככבת בשניים מהסרטים הגרועים של השנה, עושה כאן. גברת דנץ', אולי פשוט תתרחקי ממדע בדיוני ותחזרי לדרמות בהן את כל כך מצטיינת. אישה-חתול – באמת שזה לא יהיה הוגן לרדת על הסרט הזה... זה קל מידי, זה כמו הילד הקטן שעומד בפינת הרחוב אל מול חבורה של בריונים שרירניים שרוצים לקחת ממנו את דמי הכיס. אישה-חתול הוא פשוט סרט הקומיקס המגוחך ביותר שנראה כאן ואולי בכלל (וכאן אני כולל את סופרמן 4, קפטן אמריקה והגרסה של קורמן לארבעת המופלאים). האלי בארי בתפקיד הפתטי בחייה לוקחת את העניינים יותר מידי ברצינות, ללא כל חוש הומור עצמי היא מצליח להוציא מהפה משפטים קיטשיים ברצינות תהומית שגוררת אחריה גלי צחוק (וזו כמובן לא הייתה כוונת המשורר). כל קשר בין הסרט לחוברת הקומיקס הוא מקרי לחלוטין, כמו כן כל קשר בין האלי בארי ומישל פייפר (זאת אישה-חתול!) הוא מקרי לחלוטין. אפילו האנימציות והאפקטים נראים מיושנים כל כך שכל משחק מחשב שיוצא היום לא היה מעז להשתמש בהם. לו הייתי חלק מהמפיקים, לא הייתי מאשר את הפצת הסרט, אות קלון לחברת האחים וורנר. המפוספסים של 2004 : כאן רשימת הסרטים שהיה להם פוטנציאל, רעיון טוב, אפקטים מרשימים או גישה חדשה לעשייה קולנועית, אבל משהו קרה בין שלב התכנון לשלב הקרנת התוצאה הסופית בבתי הקולנוע, משהו לא טוב: הנשכחים – התגובה הראשונה שלכם בודאי תהיה, 'המה?', מישהו בכלל שמע על הסרט הזה שדווקא שמו מאוד מתאים לו. מותחן מדע בדיוני עם ג'וליאן מור וגארי סיניס, שחקנים מצוינים בדרך כלל, שמתחיל בצורה נהדרת מותחת ואינטליגנטית ומסתיים בתור אחד הפרקים היותר מגוחכים של 'תיקים באפילה'. ג'וליאן מור מגלמת אישה שאיבדה את בנה אולם בעלה טוען שמעולם לא היה להם ילד, האם האישה משוגעת, האם היא הוזה, או שהיא בסך הכל עכבר ניסיונות של חייזרים הרוצים להשתלט על כדור הארץ (תנחשו לבד). הרעיון הוא לא רע וכאמור, החצי הראשון של הסרט הוא פשוט נפלא... אבל ברגע שהאנשים מתחיל להישאב לאוויר (באפקט מרשים) הסרט מאבד את המיקוד שלו והופך למותחן אימה מדע בדיוני זול. אפקט הפרפר – מסר לבמאי 'אפקט הפרפר' - אם במקרה לא ידעתם קודם, אשטון קוצ'ר הוא השחקן הנוראי הזה שמופיע בסיטקומים וקומדיות מגוחכות סטייל הבת של הבוס שלי... אין ללהק, אנחנו חוזרים, אין ללהק את קוצ'ר בתפקידים דרמטיים. אפקט הפרפר הוא סרט שהרעיון שלו מצוין אבל הביצוע הבוטה וחסר הפשרות שלו (כולל הליהוק המטומטם של קוצ'ר) הופכים אותו לסבל לכל מי שיש לו קצת לב. מדוע אנחנו צריכים לראות איך ילדים משפדים כלב, נופלים קורבן להתעללויות מיניות או מתכננים לפוצץ את ביתו של אחד החברים שלהם, ועוד לראות את זה שוב ושוב ושוב באותו סרט. כנפי הרעם – סרט גדול, מותח, מדליק, מגניב, אחלה אפקטים... אלו דברים שייאמרו על סרטו של ג'ונתן פרייקס, רק נציין שהדובר הוא בן 8. פרייקס לקח את אחת הסדרות הקלאסיות שיש והעניק לה פרוש של ילדים קטנים. במקום להתמקד, כפי שהסדרה עשתה, בחמשת האחים ומבצע הצלה, הכניס פרייקס ילדים קטנים (לא היו בסדרה ילדים קטנים!) והפך את הסרט למעין חסמב"ה לעניים. הילדים בוודאי ייהנו, המבוגרים... עדיף שישמרו מרחק. צ'ק פתוח – נתוני פתיחה מרשימים, סיפור מרתק של פיליפ ק. דיק, ג'ון וו, אחד מבמאי האקשן הטובים שיש ואפקטים מתקדמים של שנות האלפיים. התוצאה, עלובה בעיקר תודות לבן אפלק שהוא אחד השחקנים הגרועים שיש היום (אם לא הגרוע ביותר). למרות שהתסריט הוא לא רע בכלל, אפילו שיש חורים ענקיים בעלילה, הסרט לוקה באקשן סטנדרטי, מסר לא ממש מובן וניסיון להכניס מתח במקומות שאין. בסופו של דבר הסרט הוא די אנמי, משחק סתמי, אקשן ואפקטים שראינו מיליון פעם ותסריט שיכול היה להיות מותח ומרתק ונשאר ברמה של פרק לא מוצלח במיוחד של מקגייוור. סקיי קפטן – חייבים להוריד את הכובע בפני היוצרים של הסרט שניסו לעשות משהו חדשני, לצלם סרט ללא תפאורות ולהשאיר את הכל בידיו האמונות של המחשב. התוצאה הייתה כנראה קרה מידי והקהל לא קנה את סרט האקשן שהוא מחווה אחת גדולה לבי מוביס של שנות השלושים והארבעים. פספוס השנה, לפחות מבחינה מסחרית, עדיין כדאי לראות ולו רק בשביל הניסיון הקולנועי המעניין. סרטים נוספים מז'אנר המדע בדיוני, אנימציה ואימה שהוקרנו במהלך השנה: אחי הדב עלילות שלומאיל סקובי דו 2 חלון סודי המעניש פתאום 30 הקסם של אלה גארפילד אל סיד הכפר רציחות בארגז הכלים תפוס ת'כריש הנוסע השמיני נגד הטורף אוצר לאומי | |||||
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |