|
|||||
|
על גיבורים כאלגוריה ביצירותיו של טולקין
שי הירש |
|||||
|
|
|||||
| כל העולם מוקיר את יצירותיו של ג.ר.ר. טולקין, מיסודי הפנטסיה המודרנית ואבי הפנטסיה ה"נוסחתית". ספריו ריגשו והפליאו ביופיים ומורכבותם דורות של קוראים. אך מי הוא טולקין בנפשו? מה הם ערכיו ואמונותיו? | |||||
| ניתן לגלות את התשובות בכתביו, ברבדים הסמויים מן העין, מהמשתמע בין השורות של הסיפור. אי אפשר לפרט על משהו בלי להתחיל מההתחלה, לכן כדי לפרט על "ההוביט" ועל "שר הטבעות", צריך ראשית לבחון את מקורותיהם. טולקין עשה את שאיש לפניו לא עשה, במשך יותר משלושה עשורים הוא בנה אפוס רחב יריעה, היסטוריה ומיתיקה מפורטים על העולם של"שר הטבעות" ו"ההוביט". הספר המסכם "בקצרה" את ההיסטוריה הזאת נקרא "הסילמריליון" ואליו נחזור מאוחר יותר. הרמז הראשון לנבכי נשמתו של טולקין הוא סיפור בריאת ארדה, העולם בו שוכנת "הארץ התיכונה" (Middle Earth). ארו, הרוח האלוהית, היה מאוד בודד במשך עידנים לאין מספר, לכן הפיח חיים ותבונה בכוחות היקום השונים ויצר את האַינוּר, הראשונים והחזקים, ילדי מחשבתו. האינור החלו לשיר את סימפונית הזמן והחומר שנקראת "שירת הבריאה". מסיפור הבריאה ניתן להסיק שטולקין האמין שכל חלקיה של הבריאה מקושרים אל האחרים בקשר שלא ניתן לנתקו: דת, פוליטיקה, קידמה, טבע וחיים חד הם. אמונתו של טולקין, קתולי אדוק, באל, לא הייתה מנוגדת לאמונתו במדע וכו'. אולם בסיפור הבריאה של ארדה טולקין ממחיש שהבריאה, בכל גודלה ויופייה, היא עדינה כרקמת חוטי משי וניתנת לשינוי בלתי הפיך. הדבר בא לכדי ביטוי כך: מלקור, האינור החזק, לא היה מרוצה מהשוויון עם האחרים ו"יקד בו הרצון לברוא יצירים משלו", עלה בו הרצון להיות האחד מעל כולם, הוא שזר ושינה את קצב שירתו שנהייתה רועשת צעקנית ומחרישת אוזניים. ארו שמע זאת, ביטל את הבריאה ויצר "שירה" חדשה. מלקור ניסה שנית לרכוש את השליטה על הנעימה וטימא את הבריאה. מאז ועד כל הימים נלחם מלקור, החזק באלים, באחיו . על טבע האדם חושב טולקין רבות. כמעט כל סיפור ב"סילמריליון" ו"בשר הטבעות" שזור במוסר השכל על טבע האדם. דוגמא טובה על הגיגיו אודות אנשים הוא סיפור הולדת בני האנוש. שלושה גזעים הם בני האלים של ארדה: - האלפים בני האל-מוות, היפים והנעלים מכולם. - הגמדים מאריכי הימים בעלי חוש היצירה המופלא. - בני האנוש קצרי הימים אך הדינמיים מכולם. - אך לא כך היו בני האדם כאשר התחילו. כשהתעוררו היו מאריכי ימים וחיו בערבות ובגאיות העתיקים של ארדה. יום אחד קרא להם קול ואמר להם שהינם הצעירים ביותר שבבנים, ושעם הזמן ילמד אותם הכל אודות ארדה והיקום, ושהם ירבו וישגשגו עם הזמן. לאחר מכן בא קול שני מהשמים באור יפיפה וקרא להם: אני אל רחום אך נקמן, סגדו לי מעל לכל האלים ואראה לכם עוצמה מה היא, ואביא לכם את כל רצונותיכם. רוב בני האדם החלו לסגוד לו, אך ארבעה שבטים נסו מפני הקול כי ראו מבעד למסך שקריו, אז בקול סער גדול פנה אליהם ארו ואמר: על פזיזותכם וחוסר סבלנותכם מקלל אני אתכם בחיים קצרים, חולי וצער כי כרתתם ברית עם הרשע הגדול שאתכם ישעבד לעולמי עד. רק אלו ששרו מפניו - חייכם יאריכו בכמה מונים, תצליחו בכל שתרצו עם הזמן אך גם אתם תדעו צער ויגון מנקמת הרוע ( ההיסטוריה של הארץ התיכונה כרך 10 עמודים 318- 304). זהו החזק שבסיפורי טולקין, לא קללת פנור לא סיפורם הטרגי של בראן ולוטיאן, אלא סיפור זה שממחיש כיצד רואה טולקין את המין האנושי. מעטים הם האנשים שיש להם סבלנות, מעטים לא יתפתו לעושר וכוח מידיים, ובזיעת אפם יקנו את מקומם בעולם. רבים הם האנשים שישתמשו באלימות והרס לצרכים אישים. טולקין, לאורך כל יצירותיו, מראה כיצד אפילו גיבורים עושים טעויות שעולות במחיר כבד לכל. כמו פאנור שהעליב כל כך את מנדוס בחוצפתו והרג את אחיו הטאלירי, בוני הספינות, עד שקילל מנדוס את כל הבית האלפי של הנילדור: "דמעות לאין מספור עוד תזילו והואלר יגדרו בעדכם וינעלו אתכם מחוצה לה עד כי לא הד קינותיכם יעבור את ההרים הללו על בית פאנור שפוכה חמת הואלר ממזרח ועד מערב ועל כל ההולכים עמו יפלו... את דם אחיכם שפכתם בעוולה, ואת אמן הכתמתם, על דם בדם תשלמו ומעבר לאמן תשלמו בצל מוות כי אף שבמצוות ארו נועדתם שלא למות באה, וכל חולי לא יפגע בכם. עוד בני קטל אתם ונשמותיכם בנות בלי בית, תבונה אז אל מנדוס שם תאריכו לשכון ותחכו לגופכם ולא תמצאו ניחומים גם אם יעתרו בעדכם כל אשר קטלתם והנותרים הארץ התיכונה אשר לא יבואו עדי מנדוס יתייגעו מן העולם כמנטל כבד ומתיש וייכמשו ויהיו כצללי יגון לפני הגזע הצעיר מכם אשר יבוא אחריכם כה דיברו הואלר" (הסילמריליון פרק ט, עמוד 83). איש לא יכול להאשים את טולקין בראיית שחורות והצגת המין האנושי בכלליות בצורה שלילית, טולקין נולד בסוף המאה התשע עשרה ומת קצת אחרי מחצית המאה העשרים. את כל חייו כאדם בוגר ניהל בתקופה הסוערת ביותר של המין האנושי. הוא גויס במלחמת העולם הראשונה, ועבר את מלה"ע ה-2, אליה גויס בנו, ורוב המלחמה הקרה. במהלך תקופה זו ראה טולקין את הטוב שהאדם אולם, מנגד, הוא ראה את הרע שבאדם שהיה רב יותר מן הטוב. הוא ראה את חבריו מתים בשוחות של מלחמת העולם הראשונה ושמע על זוועות מלחמת העולם השניה מבנו ולמד את המסקנה שכולם נפגעים ממלחמה זו, גם הצד "המנצח". דוגמה טובה לכך היא הקרב בניקרת הלם שבו תיאודן, מלך רואן, מייחל לימים טובים יותר ושואל את אראגורן "כיצד נוכל להלחם בכזאת שנאה?" אראגורן משיב לו (שר הטבעות, שני הצריחים). אך טולקין שואל את הקורא מן המשתמע כיצד אנשים יכולים לכזאת שנאה ואין לו תשובה לכך. אך טולקין לא אומר נואש יש תקווה והיא נטועה בקומץ אנשים שהם גיבורים, אותם אנשים שמתנגדים לפיתוי ולשוחד, אנשים שנטיות ליבם כשל ארגורן או אנשים בעלי כוח בו הם עושים שימוש לטובת הציבור, כמו גנדאלף בסיפורו של טולקין, או צ'רצ'יל במציאות, דמויות שלמרות המגרעות שלהם הם התקווה של טולקין לעתיד טוב יותר. טולקין מהלל ביצירותיו את הרצון לשלמות והדוגמאות לכך רבות, אך האלפים הם דוגמה טובה מאוד. הם מיצגים עבור טולקין את הטוב שבבני האדם, חכמים נאורים, מאריכי ימים סובלניים וסבלנים, וגם אם הם עושים טעויות (והם עשו) מקורן בתום לב, ולא ברשעות או תאוות בצע. טולקין שנא תאוות בצע. יש כמה דוגמאות ב"סילמריליון" אך הטובה ביותר נמצאת ב"שר הטבעות", גרימה לשון-נחש, יועץ המלך תיאודן, חיי בנוחות שנים רבות תחת חסותו של המלך אך בגלל תאוות הבצע שלו ורצונו באווין, אחייניתו של המלך, בגד בו לטובת סארומאן. הוא הרעיל את בנו של המלך, סימם את אדונו והיה מוכן לראות את רוהן בוערת. לבסוף מצא את מותו חסר כל עלוב ובזוי בפלך בידי ההוביטים, כיאה לבוגד ואדם רשע כמותו. סארומאן הוא דוגמה טובה כיצד תאוות בצע יכולה לטמא גם את החכמים והחזקים שבאנשים. סארומאן היה ראש הטאליריי - קוסמים,חצאי אלים, שנשלחו ע"י הואלר להילחם בשר האופל סאורון, אחרון הגנרלים של מלקור, ששרד את נפילת אדונו ונהיה אדון לעצמו. חזק ואדיר היה סארומאן, אך גם זה לא הספיק לו, עם השנים הוא הפך דומה יותר ויותר לאויבו. סארומן בגד בחבריו למסדר, חבר לסאורון, יצר את צבא האורוק-איי והרס את האזור שמסביב לאיזנגארד כדי ליצר מכונות מלחמה. טולקין אולי אהב את הרצון לשלמות אך תיעב את הקדמה ואת מה שהיא עושה לעולם, דוגמה טובה היא, שוב, סארומאן שמתאר לגרימה את הסדר החדש של העולם, סדר של ברזל וחרב. העצים והיערות יכרעו ברך בפני הקדמה, כך גם בני האדם. סארומאן רוצה בקדמה, הוא רוצה להשליט סדר ומרות; זו משימתו בחיים. אך כיוון שטומא ע"י מחשבותיו הרעות, סארומאן רוצה להיות אדון כל החי ויש כוח שמתנגד לו, רועי העצים והחיים – האנטים, שבראשם "זקן עץ" פאנגורן. סארומאן החליט להרוס את הכל בגלל הרצון לכוח. טולקין גדל בכפר ואהב את הצומח והחי אך אם מות אמו נשלח לגור עם דודתו בירמינגהאם, שעם השנים נהייתה לעיר גדולה שכללה אזורי תעשיה מטונפים. אין זה פלא שטולקין ראה בעקירת עצים והרס הסביבה דבר של רוע טהור והדגיש זאת ביצירותיו: מלקור והרס עצי וילאנור, הרס יער פאנגורן, נפילת גונדולין, בכולם טולקין מדגיש את ההרס שנעשה לסביבה, הרס שלעולם לא ישכח ולעולם לא ימחק כי דברים יפים נגוזו ולא ישובו עוד. טולקין גם הביע את סלידתו וצערו הרב מן הטבע האנושי האובססיבי. נסיך האלפים הקדום פאנור שדן את עמו לכליה כי נשבע באלים שלא ינוח עד שהסילמארילים, היהלומים שאור ווילאנור נמצא בהם, ונגנבו על ידי מלקור, יהיו שוב בידו; שבועה שהרסה אותו. האובססיה של מלך נומינור לכוח הגורמת לנפילתה של ממלכתו. טולקין רצה להמחיש לקורא את הסוף המר של כל מי שחושב שהמטרה מקדשת את כל האמצעים, וההרס העצמי שטמון בהליכה בדרך זו. אחת הדוגמאות הנוגעות ללב, שהחלה גם היא כדוגמה לתאוות בצע אך בהווה מקבלת פן שונה לגמרי - חייו ומותו של סמיגואל, הוא גולום. גולום מגלם את האובססיה בצורתה הנלעגת ביותר וההרסנית מכל - התמכרות לסמים. בתקופתו של טולקין התופעה הייתה הרבה יותר נדירה מכפי שהיא כיום ולמרות שגולום מתאר את ההרס העצמי, מתאוות הבצע, הוא מראה גם את כל הסימפטומים של התמכרות. גנדאלף אומר לפרדו על גולום: "הוא שונא ואוהב את הטבעת כשם שהוא אוהב ושונא את עצמו". גם מכורים קשים שונאים ואוהבים את עצמם בצורה דומה. גולום לא יכול לחיות עם הטבעת וגם לא בלעדיה, אבל הוא מודע היטב לעובדה שהטבעת היא הסיבה לאריכות ימיו, שפלותו וטומאתו. אך היא חלק מישותו של "גולום", הוא הטבעת, וסמיגואל הוא האישיות הראשונית של הגוף שהפסיד לטבעת - ל"סם". אך כשם שסמיגואל גאל את עצמו בבקע הגזרה ומת עם הטבעת, ובכך הציל את כל הארץ התיכונה, כך טולקין מקווה שאנשים בעלי אובססיה יגברו עליה ויביסו אותה. דומה כי ראייתו של טולקין את העולם היא שלילית. כיצד כוכם של האלים נחלש עד כדי אין, האלפים והגמדים התמעטו עד כדי כך שבני האדם ירשו את הארץ, ואלו, בתורם, עם שמתפתה לרוע והרס עמי רק בשביל עוד פיסת כסף. אך למרות אלו, למעשה ההפך הוא הנכון. טולקין הוא אופטימיסט, הוא מציג את כל הרע והשלילי אך ביצירותיו שזור תמיד קו הכסף של גאולה עצמית, אומץ והרצון לשיפור. הטוב לבסוף תמיד ינצח את הרע וגם יצור כמו גולום יכול לעשות מעשה טוב. זה המסר בסיפוריו של טולקין, וזה אולי הדבר שכה הקסים דורות רבים של קוראים. יש תקווה גם בתקופות הכי רעות של החיים, התקווה לטוב שעוד יבוא. זהו העידן הרביעי של בני האדם. אין יותר אלפים, גמדים, קוסמים, אורקים, דרקונים או שדים. רק בני האדם ותקוותם לעתיד טוב יותר למרות כל הקשיים. קופון הנחה להקרנה המיוחדת של טרילוגיית שר הטבעות בקולנוע ניתן למצוא בעמוד הראשי של ISF | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |