|
|
|
|
||
|
חוויה קולנועית מהפנטת – ביקורת סרט
פבל יצקוב |
|||||
|
|
|||||
| פאבל יצקוב מביא לכם הצצה לפינה נידחת של הסוגה הקולנועית הפנטסטית, פנינה קולנועית בשם Immortel | |||||
| Immortel (ad vitam) בימוי: אנקי בילאל תסריט: אנקי בילאל (ע"פ שניים מספרי הקומיקס שלו) משחק: לינדה הארדי, תומאס קרטשמן, שארלוט רמפלינג, תומס מ. פולארד (מדובב את הורוס). צרפת – איטליה – בריטניה 2004, צבע 102 דקות. אחד הדברים המציקים ביותר לכל חובב סרטי מדע בדיוני באשר הוא הינה העובדה כי ברחבי העולם נוצרים סרטי ז'אנר טובים מאוד שלעולם לא יוכל לראות. אם מפאת מגבלות השפה (במקרה של סרטים מהמזרח הרחוק) או מפאת המציאות המצערת שאינה מביאה את הסרט לבתי הקולנוע, ספריות הוידיאו או ערוצי הטלוויזיה השונים בארץ. הפתרון לבעיה נמצא במאגר הידע האנושי הגדול ביותר שנוצר אי פעם, בהמצאה הדמוקרטית ביותר של המאה ה-20, הלו הוא האינטרנט. שם ניתן לקרוא על מיטב הסרטים מכל העולם ואף לרכשם כולל תרגום לאנגלית או אפילו עברית. אחד מאותם סרטים שלעולם לא תוכלו להגיע אליהם בשום דרך אחרת הינה הפנינה הקולנועית ששמה Immortel. הסרט הינו יצירתו של האמן הצרפתי ממוצא יוגוסלבי אנקי בילאל. הוא מבוסס על שני ספרי הקומיקס הראשונים בטרילוגיה של 'ניקופול', שיצאה לאור בשנות ה - 80 ונחשבת עד היום כאחת מפסגות היצירה של קומיקס המדע הבדיוני הצרפתי. הרקע לסרט היא העיר ניו – יורק של שנת 2095 שמתוארת כמטרופולין עתידני עצום, נרקב ודקדנטי, בו מכוניות מרחפות להן בין גורדי שחקים עצומים האובדים בינות העננים והערפיח הכבד. עיצוב העיר ואמצעי התחבורה מזכיר במידה רבה את 'האלמנט החמישי' (גם הוא נוצר בידי לוק בסון בהשראת הקומיקס הצרפתי) אך עם טאץ' אפל בסגנון הפילם-נואר של שנות -30. הדמיון לאלמנט החמישי אינו מסתיים רק בסגנו. גיבורת הסרט הינה ז'יל, אישה צעירה בעלת שיער כחול אשר אינה זוכרת דבר מעברה. היא נרדפת בידי תאגיד גנטיקה זדוני אשר שולט בעיר דרך ראש העיר המושחת. ראש עיר העוצם את עיניו לנוכח החטיפות המרובות שמבצע התאגיד באזורים העניים של העיר ובמהלכן נחטפים אלפי אנשים, בעיקר בעלי מוטציות גנטיות, כדי לשמש מקור לאיברים חדשים להשתלה עבור עשירי העיר.המכר היחיד של ז'יל הוא ג'יון, זר מסתורי שפניו מכוסות ומהלך הסרט מספק לה רמזים לגבי עברה המסתורי וייעודה בחיים. באותה העת מופיעה פירמידה ענקית ומסתורית בשמי העיר היוצרת פאניקה בקרב התושבים החושבים שזוהי תחילתה של פלישה מן החלל. למען האמת בפירמידה נמצאים שלישיית האלים המצריים : באסט (בעלת ראש החתול), אנוביס (בעל ראש התן) והוראס (בעל ראש הנשר). הם הגיעו לכדור הארץ על מנת לאפשר להוראס לבלות שבעה ימים בטרם תילקח ממנו מתנת האלמוות כעונש על משהו שאיננו יודעים. בשבוע הזה עוזב הוראס את הפירמידה בצורת ציפור ומתחיל לחפש אחר הגוף המתאים שיוכל להכילו. לאחר כמה כישלונות מדממים, שהרשויות מתחילות לחקור כסדרת רציחות, נופל לידיו (במובן הישיר ביותר, מהשמיים ממש) ניקופול, לוחם החופש ומנהיג המורדים שהיה קפוא במשך 30 שנה במעין מקרר מרחף של התאגיד. הוראס מציל ומרפא את ניקופול, שאיבד רגל בעת הנפילה, משתכן בגופו ומתקיים במקביל לתודעתו. בתמורה הוא משתמש בו על מנת למצוא את האישה המיועדת להמשיך את זרעו, לעבר אותה ובכך להבטיח לעצמו מעין חיי אלמוות מסוג אחר, במקום התכונה העומדת להילקח ממנו. בדרך מפריעים להם שליחי התאגיד הרוצים לחסל את ניקופול, חוסר נכונותה של ז'יל להיאנס ללא כל הסבר וסיפור האהבה הבלתי נמנע המתפתח בינה לבין ניקופול. הסרט הוא ברובו בעל אופי איטי, פיוטי ומהורהר, שלא לומר פילוסופי, עם קטעי אווירה ארוכים של מראות יפהפיים כדוגמת הזריחה מעל העיר העתידנית או דקלום נוגה של משירי צ'ארלס בודלייר. הסרט אינו נטול חוש הומור (אירוני כמובן) ואירועים משעשעים. במיוחד הסצנות בהן באסט ואנוביס מעבירים את הזמן בו הם מחכים לשובו של הוראס במשחקי מונופול וקלפים בהם הם מרמים אחד את השני. בין לבין משולבים כמובן קטעי אקשן יעילים ומרדפים מהירים, אך הם אינם העיקר בסרט וזאת בניגוד לסרטים דוגמת 'האלמנט החמישי'. מבחינת איכות הצילומים והמראה הסרט אינו אחיד ברמתו. מצד אחד הוא אחד הסרטים הראשונים (יחד עם 'סקיי קפטן ועולם המחר') שצולם כולו על הרקע הכחול המאפשר את הוספת הרקעים והאפקטים הממוחשבים, ומהצד שני חלק מהדמויות הממוחשבות שלצדם משחקים השחקנים האמיתיים (כמו בסרטי 'מלחמת הכוכבים' החדשים) נראים כאילו נלקחו ממשחק מחשב מאמצע שנות ה-90, דבר הפוגע באיכות הויזואלית הכללית והמרהיבה של הסרט. חיסרון נוסף הוא הרקע להתרחשויות שמוסבר באופן חלקי ומעורפל במקצת ומשאיר בידי הצופים את הצורך להשלים את חלקי הפאזל החסרים, אם מהדמיון ואם על ידי קריאת הקומיקס (שבניגוד לסרט כתוב בצרפתית ולא באנגלית). לעומת זאת, פסקול הסרט וצלח במיוחד , משמיע מנגינות הנעות ממלנכוליות ורומנטיות עד ליצירות רוק קצביות דוגמת שיר הנושא של הסרט, Beautiful Days, בביצוע להקת הרוק הבלגית Venus. למרות חסרונותיו, Immortel הוא ללא ספק סרט ראוי ואף למעלה מכך. מעין אלמנט חמישי' רציני ואינטליגנטי, שללא ספק מומלץ לצפייה לכל החובבים את הז'אנר. הסרט אינו מוקרן בארץ ובינתיים ניתן להשגה בדרכים עקלקלות בלבד (והמבין יבין...). בתקווה שאחד מערוצי הטלוויזיה ירכוש אותו לשידור או לחליפין הוא יוקרן באחד מכנסי המדע הבדיוני המתקיימים מעת לעת. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |