|
|||||
|
שלושה חברים יצאו לדרך – ביקורת ספר
מרגלית נאה |
|||||
|
|
|||||
| 'איליום' עוסק בניסיונו של האדם להבין את הכוחות המעצבים את גורלו ולהשפיע עליו. סימונס בוחן את השפעת הטכנולוגיה, תאוות הידע האנושית והפרדוקסים שמסע בזמן מעורר, נושאים שנדונו רבות בספרות המדע הבדיוני, אך בכיוון שונה. הוא בודק האם וכיצד משפיעה יצירה ספרותית מבריקה על המציאות בעבר, ההווה והעתיד. | |||||
| 'איליום' – Ilium מאת : דן סימונס בהוצאת : Harper Collins EOS - אנגלית - 2003 הספר עתיד לראות אור בעברית. 'זעם. שירי, מוזה, על חמתו של אכילס בן פלאוס, הרצחני, קוטל הגברים, שנחרץ דינו למות, שירי על הזעם שעלה לאכאים בכל כך הרבה אנשים טובים, ושלח כל כך הרבה נשמות מלאות חיים ולבביות מטה אל ביתו הקודר של המוות. ובעודך עושה זאת, מוזה, שירי על זעם האלים עצמם, כה קצרי רוח וכה רבי עצמה כאן באולימפוס החדש שלהם, ועל זעמם של הפוסט אנושיים, גם אם הם כבר מתים ואינם, ועל זעמם של קומץ בני האנוש האמיתיים שנותרו, גם אם הם הפכו למרוכזים בעצמם וחסרי תועלת. בעודך שרה, מוזה, שירי גם על הישויות המהורהרות, חשות, רציניות אך לא ממש אנושיות אשר אי שם חולמות תחת הקרח של אירופה, מתות באפר הגופרית של איו, ונולדות בקפלי הקרקע הקרה של גנימד. הו שירי עלי, מוזה, הוקנברי האומלל שנולד מחדש בניגוד לרצונו- תומס הוקנברי המת והאומלל, דוקטור, הוקנבוש לחבריו, חבריו שהפכו מזמן לאבק בעולם שנותר מאחור לפני זמן רב. שירי על הזעם שלי, כן על הזעם שלי, מוזה, גם אם זעם זה קטן וחסר משמעות כשהוא נמדד אל מול זעמם של האלים בני האלמוות, או כשהוא משווה לחרונו של קוטל האלים, אכילס. במחשבה שנייה, מוזה, אל תשירי דבר לגבי. אני יודע אותך. הייתי כבול אליך ומשרתך, מוזה, כלבה שאין כמותה. ואני לא בוטח בך, מוזה, אפילו לא קצת.' בפראפרזה חופשית זו על קטע הפתיחה של האיליאדה של הומרוס פותח סימונס את האפוס החדש שלו 'איליום'. למרות הפתיחה היומרנית והציפיות הגדולות מיוצר 'היפריון' , סימונס לא מאכזב. יומרנית ככל שתהיה, נותנת הפתיחה היפהפייה הצצה אל מה שסימונס מתכנן להמשך, וכובלת את הקורא. סימונס יוצר 'חבורת טבעת' בדומה לזו שיצר ב'היפריון', אך בחבורה זו הדמויות לא יודעות על קיומן של חבריהן למסע. העלילה מתנהלת סביב שלוש דמויות מרכזיות, כל אחת מהן מלווה בקבוצת דמויות משניות מרתקות לא פחות, כל אחת מהן ממוקמת במקום אחר בזמן ובמקום שונה במערכת השמש, אך גורלן משולב והן צועדות לקראת מפגש בלתי נמנע ומטרה משותפת שאינה ברורה אך ברור שהיא קיימת. הדמות הראשונה אותה אנו פוגשים, היא דמותו של הוקנברי, איש האקדמיה בן זמננו וחוקר האיליאדה, שמצא עצמו להפתעתו חי שוב במציאות עתידנית על האולימפוס במאדים, כשהוא משרתם של האלים היוונים שמנהלים את המלחמה בטרויה, היא איליום. עבור האלים, תוצאות המלחמה שהתנהלה בעבר וכעת הם מציצים אליה ומשפיעים על מהלכיה, אינן ידועות. הוקנברי הוא חלק מקבוצת מומחים לאיליאדה שנתלשו על ידי האלים מנקודות שונות בהיסטוריה האנושית והושבו לחיים. הוא נשלח לצפות במלחמה בזמן אמת ולדווח לאלים על סטיות מהיצירה הספרותית. מסיבה שלא ברורה לו מנסה אפרודיטה להשתמש בו ככלי במאבק בין האלים ומספקת לו אמצעים מיוחדים לשם כך. להוקנברי, בניגוד לגיבורי האיליאדה, אין שום אשליות דתיות או מיסטיות לגבי האלים. הוא מבין היטב שכוחם מגיע מטכנולוגיה מתקדמת שיש בידיהם. בשלב זה מחליט הוקנברי, שעד עתה הצטייר, אפילו בעיני עצמו , כאקדמאי מסורבל, חביב ופחדן, לשנות את גורלו ואת ההיסטוריה. הדמות השנייה הוא המורבק מהנמוט. יצור מלאכותי שחלקו אורגני, חלקו מכני. המורבקים פותחו על ידי האדם בעידן הטכנולוגי האבוד, אך ברבות השנים התנתקו מהאנושות ויצרו לעצמם חברה עצמאית ושוחרת שלום על הירחים הגליליאנים של צדק. מהנמוט עוצב כך שיתאים להפעלת צוללת מחקר בים שמתחת לקרח באירופה. בנוסף לייעודו כחוקר, מהנמוט מגלה עניין אובססיבי ביצירותיו של שייקספיר ובייחוד בסונטות שלו. זו אינה נטייה חריגה בקרב המורבקים, שמגלים חיבה ועניין סנטימנטאלי לאנושות. מהנמוט מצטרף למשלחת מורבקים שיוצאת אל מאדים בניסיון לגלות מה מקור הפעילות הקוונטית החריגה שם, שלדעתם מהווה סכנה למערכת השמש. מהנמוט, המורבק החביב הפציפיסט והאגרופוב, מוצא עצמו גיבור בעל כורחו. הדמות השלישית היא דמותו של דאמן, בן אנוש מ'הסוג הישן', או לפחות זה מה שהוא חושב, שאימץ ללא פקפוק את אורח החיים של קומץ בני האדם שנותרו על הארץ. אלו הם חיי פינוק מהנים ומנוונים, בהם אין יותר טכנולוגיה או העברת ידע. בני האדם מוקפים ברובוטים ויצורים נוספים שמקורם לא ברור המשרתים אותם, דואגים לכל מחסורם ומגנים עליהם. הקהילות הקטנות מפוזרות ברחבי כדור הארץ, כאשר לתושביהן אין שום ידע על מיקומם ביחס לאחרים והתנועה ביניהן מתבצעת נעים בקלות ובמהירות בין אתר לאתר בעזרת פקספורט שאת הטכנולוגיה שלו הם כלל לא מבינים. דאמן הוא פלייבוי עליז ונהנתן ששם לעצמו למטרה לפתות כל אישה שנקרית בדרכו. לכאורה הוא אינו מעוניין להבין את העולם הסובב אותו, את הסיבה לקיומו ולחיים כפי שהם. הוא מצטרף בעל כורחו לקבוצה של הרמן ועד, שמאמינים שמציאת הדרך אל ערי הלווין של הפוסט-אנושיים תספק להם מענה על השאלות הקיומיות שלהם. במהלך המסע מסיר דאמן את שומן הילדות ועימו את האופטימיות הנאיבית שלו. דאמן מתגלה כחבר נאמן ומסור, שלמרות פחדיו ועברו כחסר כל מחויבות הוא לוקח על עצמו משימות מסכנות חיים שהן בלתי נתפסות לאדם בן תקופתו. באיליום חוזר סימונס לנושאים בהם עסק בהיפריון ומתעמק בהם. הוא מעלה שאלות נוקבות לגבי עתיד האנושות וכיצד תשפיע עליו ההתפתחות הטכנולוגית.הוא חוקר את מערכת היחסים שבין אדם, אליו ושדיו – אלו שבתוכו או באמונתו או ממש במציאות שלו. ניתן לראות כי בברור הוא שם דגש על משמעות היצירה האנושית בכלל והספרותית בפרט. הייתכן שדמיונו של גאון אנושי מסוגל ליצור מציאות חדשה או יקומים מקבילים? הומרוס, שייקספיר ופרוסט משמשים בערבוביה כדוגמא ליוצרים שמילותיהם משקפות אין ספור מצבים במציאות בכל זמן שהוא. המוזה, בה עסק סימונס בהרחבה בהיפריון, מופיעה באיליום כדמות אמיתית ואכזרית. הוקנברי נאלץ להתמודד עימה – אך הפעם הוא לא מנסה למצוא אותה, אלא לברוח ממנה לפני שתשמיד אותו בחרונה. פנתיאון האלים היוונים, כפי שהוא מופיע ביצירתו של הומרוס, והמכשף פרוספרו עם המפלצת קאליבן, כפי שהם מופיעים ביצירותיהם של שייקספיר ובראונינג, הופכים למציאות מאיימת ומבקשים להשמיד את המין האנושי. היצירה קמה על יוצריה. 'איליום', למרות העיסוק שלו בנושאים מופשטים ובספרות קלאסית, הוא בראש ובראשונה סיפור טוב. דמויותיו של מלאות חיים וכובשות, מצחיקות ונוגעות ללב, מעוררות חלחלה וסיוטיות. סימונס לא מזניח את האימה בה הוא מצטיין, ומעניק לקורא כמה רגעים מצמררים מובחרים כמיטב מסורת האימה. הדיונים הספרותיים בין המורבק מהנמוט לחברו המורבק אורפו מאיו מרתקים ומעוררים חשק לרוץ ולקרוא את הקלאסיקות המדוברות. למרות החלקות קטנות, כמו התיאור הטיפשי של ירושלים העתידית וקריאות המואזין המפוברקות, הסיפור מתקדם במהירות ושובה את הקורא. איליום עומד בפני עצמו למרות השאלות הרבות שנותרות פתוחות בסופו, אך צפוי לו המשך והוא מסתיים במילים המבטיחות הבאות: ' אני תופס שאני מחייך בפראות, באושר וכנראה בצורה מאיימת, כל סימן למלומד התרבותי שבי נעלם כעת. זה הולך להיות מאוד מעניין לגלות מה קורה עכשיו.' | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |