|
|||||
|
אדרנלין של שנות הארבעים – ביקורת סרט
זיו קיטרו |
|||||
|
|
|||||
| סקיי קפטן ועולם המחר הוא סרט מהמם חזותית העושה שימוש בעלילה פשוטה ובטכנולוגיה מתקדמת כדי לעורר לחיים את עלילות ספרי הקומיקס של שנות ה 30 ולהביא אותם אל המסך הגדול ואל הקהל של המאה ה 21. | |||||
| סקיי קפטן ועולם המחר שחקנים: ג'וד לאו, גווינת' פלטרו, אנג'לינה ג'ולי תסריט ובימוי: קלי קונרן ארה"ב/בריטניה/איטליה 2004 צבע 106ד' תוך שמירה על כל חוקי העלילה, זוויות הצילום, פס הקול והאפקטים של סרטי המדע הבדיוני הישנים – סקיי קפטן מצליח לעניין ולמשוך את הקהל אל תוך עולם בו הדרך לתור את העולם הן ספינות האוויר, האויבים משתמשים ברובוטים קטלניים גסים למראה כדי לעורר מהומה והגיבור הבודד שיוצא למלחמה הוא טיפוס שקט, אדיב המייצג את האידיאל האמריקאי ועושה את המצופה ממנו, עד הרגע האחרון. יוצרי הסרט עשו מאמץ גדול מאוד לשמור על התחושה הנכונה של הסרט. צבעי הכרום החומים, ההצללות, חתך הדיבור וסוג הדמויות בועטות את הצופים מייד אל הזמן והמקום הנכונים. סגנון הלבוש, התספורות, האביזרים, המבנים וכיווני העלילה דואגים לעגן את הצופים ומונעים מהם להימלט מהעולם המשונה אליו נקלעו. תוך שהוא מטובל בהומור במידה הנכונה, מצליח הסרט לשמור על כיוון אחיד, לא להתבלבל, לא לקחת את עצמו ברצינות גדולה מידי ולספק את הסחורה – סרט מהנה, קצר וקולע המתאים לכלל הצופים. השנה היא 1940 בקירוב ושישה מדענים נעלמים באורח פלא. ברחבי העולם תקיפות משונות מתרחשות, מכונות מוזרות מופיעות מהאדמה ומהאוויר, חוטפות פחם, מתכות, חומרי נפץ, חומרים גרעיניים, ציוד טכנולוגי שונה וכל זאת ביעילות ובקטלניות מעוררות אימה. התקיפה האחרונה על ניו-יורק נקרא אל הזירה גיבור התקופה – סקיי קפטן או כפי שהוא מוכר לקרובים אליו: ג'ו. אל ג'ו חוברים פולי פארקינס (גווינת' פלטרו), העיתונאית הבלונדינית אשר לה ולג'ו עבר רומנטי שעלה על שרטון, דקס (ג'ובני רביסי) הממציא הצעיר ופרנקי (אנג'לינה ג'ולי) מפקדת בסיס אווירי (תרתי משמע – בסיס סודי המסייר בשמי העולם) שגם לה ולג'ו עבר משותף ומסתורי. הארבעה מאתרים את המקור לכל הרשע, הם נתקלים בקנונייה של אדם אחד אשר שמו נלחש בפחד טוטנהופף ובעזרתו של דקס, ילד הפלא ויד ימינו של ג'ו, הם עולים על עקבותיו של אויבם זה ונקלעים להרפתקה של פעם בחיים. כעת כל שנותר לגיבור לעשות הוא לנסות ולהבין את תוכניתו של טוטנהופף וכמובן, לחסל אותו. העלילה פשוטה, אין תפניות מטורפות או אי אילו הפתעות בלתי נצפות ולעיתים היא מעט שבלונית, אך בשל יופיו של הסרט, העלילה - אשר מתוקף היותה חיקוי לעלילות שנות השלושים – הופכת כינור שני לחזותיות. הסיפור שומר על החוקים הבסיסיים של עלילות אותן השנים: לגיבור אין שם משפחה רק כינוי ושם אותו יודעות רק הנשים בחייו. לגיבור יש סייד-קיק בעל יכולת המצאה מופלאה, מאהבת אחת הנחושה להוכיח את חיוניותה ואשר לה ולגיבור עבר רומנטי אפל ועוד אישה סמכותית ומיומנת שהקשר בינה לבין הגיבור אינו ברור עד תומו. הטכנולוגיה המוצגת, למרות השימוש המופלא בטכנולוגיית סי.ג'י.איי, מציגה את העולם כפי שהוא נראה בכל הסרטים העתידניים של התקופה החל מכלי הנשק, דרך הרובוטים ועד לטיל הענק המופיע בסוף הסיפור. הסרט קורץ להמון סרטים מאותה התקופה החל ממלחמת העולמות, דרך סרטונים מצוירים של סופרמן ועד לפלאש גורדון וחברים אחרים. מוסיפים לאווירה קטעי המיזוג בין המצויר לאמיתי: מפת העולם בזמן המסע, אותות הרדיו (הנראים לעין כמו בסרטים המצוירים של התקופה) וכמובן הנופים היותר גרנדיוזיים של הסרט. ההומור בסרט מגיע מתוך המוכנות של היוצרים לצחוק על היצירה שלהם. מעבר לדמויות הפשוטות, ההסברים לכל הקנוניה המככבת הם אותם הסברים פסאדו-מדעיים אשר ניתן למצוא בקלאסיקות של המדע הבדיוני בשנות ה 50. פולי, הדמות הכוכבת הנשית של הסרט, אומרת את כל אותם משפטים אשר מתחננים בפני הקהל להרים משהו ולזרוק עליה, היא עושה זאת בחן ומצליחה להרגיז בדיוק ברגעים הנכונים. לו יוצרי הסרט היו יושבים בין הקהל הם היו מתמוגגים נוכח הסנכרון המושלם בין האירועים על המסך, המשפטים המתוזמנים ופרצי הצחוק של הקהל. בלי ליפול לקלישאות של הז'אנר ותוך שימוש בחוקים שנקבעו ע"י יוצרי העבר, מספק סקיי קפטן את הסחורה ומציג סרט מסוגנן ומהנה. מרענן לצפות בסרט כזה אחרי שהתרגלנו לסרטים בעלי אקספוזיציה בת שעה, עלילה בת ארבעים דקות ושיא בן 30 דקות – על פי הנוסחה הפופולארית כל כך בהוליווד שנים האחרונות. כאשר מדברים על חוויה קולנועית מדברים על סרט אשר עושה שימוש מוצלח בארגז הכלים הקולנועי. הוא לא צריך להיות סרט חכם ומעורר מחשבות וגם לא סרט המזריק את מנת האדרנלין ישירות ללב – הוא צריך להיות סרט מהנה שיספק את התמורה עבור ההון הקטן המושקע מצד הצופים. סקיי קפטן ועולם המחר הוא בדיוק זה – סרט קליל, פשוט, חסר יומרות, עשוי היטב שבקלות אפשר ליהנות ממנו ב DVD, אך יש בו קסם המבקש לעשות עימו חסד קטן ולראות אותו על המסך הגדול. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |