|
|
|
|
|
|
|
'אליאס' - זהויותיה הרבות של ג'סיקה ג'ונס
אורון שכנר |
|||||
|
|
|||||
| 'אליאס', סדרת קומיקס שפרצה גבולות חזותיים ומילוליים בתחום הקומיקס הבוגר בחברת 'מארוול', הציגה לקורא את עלילותיה של גיבורת על לשעבר שהפכה לבלשית פרטית בעלת משרד משל עצמה. הסדרה הינה פרי מוחו של אחד מכותבי הקומיקס הפוריים והמגוונים ביותר כיום, בריאן מיכאל בנדיס. כתבנו בשטח, אורון שכנר, יורד לעומקו של עניין, חוקר, בודק ותוהה מה גורם לגיבור להניח את גלימתו בצד, 'לעלות על אזרחי' ולהתנהל כאחד האדם. | |||||
| אף על פי שידעו עליות ומורדות ועברו תמורות רבות מאז שלהי שנות השלושים, עת הופיעו לראשונה, גיבורי העל היו תמיד מזוהים עם מדיום הקומיקס. הסיפורים המוקדמים של גיבורי העל היו פשוטים וישירים מאוד, בעיקר בשל הטעם של קהל היעד, שהיה מבוסס ברובו על ילדים באותה התקופה. 'סופרמן', 'באטמן' ו'וונדר-וומן' היו מכים בכל גיליון את הרשע התורן, פחות או יותר באותו האופן, עם מינימום סיפור 'אמיתי' ומקסימום היצמדות לתבנית העלילתית הפשוטה. גיבורי מארוול אשר פרצו לתודעת הציבור עם גיבורי העל המודרניים שלהם בשנות השישים (ספיידרמן, אקסמן, דרדוויל ועוד) ניסו אומנם להציג דמויות עמוקות יותר במובנים מסוימים, אך הסיפורים עדיין לא הצליחו להתנתק מהתבנית הקבועה - פשוט היה מדובר בשדרוג של התבנית! חובב גיבורי העל המודרני דורש סיפורים בעלי תכונות שנראות, ממבט ראשון, סותרות. מצד אחד, ישנה דרישה לנאמנות למקור בכל מה שנוגע לגיבורים קלאסיים. שדרוגים של גיבורים ושינויים בהלך הרוח של הסיפורים שלהם לא תמיד מתקבלים בעין יפה אצל הקוראים, במיוחד הוותיקים שביניהם. מאידך, מופיעה גם דרישה לסיפורים עמוקים ורציניים יותר, ובריחה מאותן תבניות משמימות. הדרך המודרנית המקובלת ביותר לתאר גיבורי על בדרך מיוחדת וחדשנית היא לספר סיפורים ריאליסטיים. הסיפור החשוב 'ווצ'מן' (Watchman) של אלן מור, שנחשב עד היום לסיפור גיבורי העל הרציני והעמוק ביותר שנכתב, בחן לראשונה בצורה נוקבת את תפקידם של גיבורי העל בעולם ריאליסטי והאופן שבו הם משפיעים על האדם הפשוט. 'מי שומר עלינו מפני השומרים?' (Who Watches the Watchmen), היה המוטו של הסיפור הזה, והוא השפיע בצורה אדירה על האופי של סיפורי גיבורי-על אחרים שנכתבו אחריו ותפיסת קהל הקוראים את ז'אנר סיפורי גיבורי העל. כותב הקומיקס המוערך קורט ביוזיק, היה מחלוצי הסגנון בארץ ומיוצרי הקומיקס 'מארוולס' (Marvels), המתאר את 'עידן הזהב' ואת 'עידן הכסף' של מארוול מבעד לעדשת המצלמה של צלם העיתון פול שלדון. בניגוד ל'ווצ'מן', ביוזיק הביא את הריאליסטיות היישר אל עולם מארוול הרגיל. התלהבות הקהל מן הסיפור הרציני והעמוק, שהראה לקוראיו כיצד האדם הפשוט והאמיתי ברחוב חש למראה גיבורי העל, עוררה יצירות נוספות בסגנון. יתרה מזו – כותרים 'רגילים' של גיבורי על החלו לאמץ (בחלקם כמובן) את הסגנון הריאליסטי, וכיום הוא מקובל מאוד במספר רב של כותרי קומיקס. בכל תקופה, רואה אור סדרת קומיקס חדשה המתארת את סיפורם של גיבורי על מזווית אחרת. מרבית הסדרות הללו מנסות לבנות עולם ריאליסטי מאוד, שבו צצים לפתע גיבורי על ומשנים את הכול. אחרי הכול, קשה ליצור סיפור ריאליסטי בעולם שבו כמות האנשים עם כוחות-על היא אדירה (כמו בעולמות של די.סי. ומארוול), וקל ואמין יותר ליצור סיפורים בהם מטה-אנשים בודדים מופיעים בעולם רגיל לחלוטין. כך למשל, עבודת הקומיקס הראשונה של ג.מיכאל סטרזינסקי (בבילון 5), בשם 'כוכבים עולים' (Rising Stars) סיפרה את סיפורים של 113 ילדים בני עיירה קטנה בארה"ב שקיבלו כוחות על, וסדרה מודרנית יותר שלו, 'כוח עליון' (Supreme Power) עוסקת בנושא דומה ומיועדת לקוראים בוגרים. אחד הכתרים הבולטים בתחום זה הינו 'אליאס' (Alias). כותר זה מצטרף אל הכותרים המיועדים לקוראים בוגרים, כמו 'ווצ'מן' או 'כוח עליון', ומציע מבט בוגר וריאליסטי על עולמם של גיבורי העל של מארוול. ג'סיקה ג'ונס היא גיבורת על בדימוס, שקצה בחליפות הספנדקס ובשמות המצחיקים שגיבורי-על נותנים לעצמם. לאחר שפרשה מקבוצת 'הנוקמים' (Avengers), הקימה ג'סיקה משרד חקירות פרטיות בשם 'אליאס חקירות', בו היא הבעלים והעובדת היחידה. בני זוג בוגדניים ואנשים שנעלמו ממלאים את רוב סדר יומה של ג'סיקה, כאשר כל חקירה מתקשרת בצורה זו או אחרת לדמות מוכרת מקהילת גיבורי העל של מארוול, אבל לא בצורה שהקורא מצפה אליה. הספר הראשון של הסדרה, המאגד את תשע החוברות הראשונות, מכיל שני סיפורים עיקריים ועוד עלילות משנה קטנות. בראשון, ג'סיקה נשכרת למצוא אחות של לקוחה שנעלמה באופן מסתורי מעל פני האדמה, רק בכדי לגלות ש'לא דובים ולא יער' – כל החקירה הייתה חלק ממזימה לחשוף את זהותו הסודית של גיבור על מפורסם. בסיפור השני, ג'סיקה מתחקה אחרי עקבותיו של ריק ג'ונס, 'העוזר' (Sidekick) הנצחי של יקום מארוול (האלק, קפטן אמריקה, קפטן מארוול). כפי שציינתי כבר, הופעתם של גיבורי העל בסדרה עשויה בצורה מחוכמת ומעודנת מאוד, תוך שמירה קפדנית על האופי הריאליסטי של הסדרה. נוסף על כך, גיבורי העל, למרות שמופיעים בסדרה לא מעט, לא מהווים את החלק העיקרי שבה. חלק זה מורכב למעשה פרקים מ'יומנה של ג'סיקה'. הסדרה מתארת בצורה מבריקה את חייה של בחורה קשת יום, צינית ומרירה בניו-יורק הבדיונית של מארוול, על לבטיה, מריבותיה עם אמה, היחסים בינה ובין המין השני וכהנה וכהנה. הסדרה מכילה תובנות רבות על החיים, מציגה סצנות יומיומיות המוכרות לכולנו ועושה זאת בגובה העיניים ותוך שימוש רב במילה 'Fuck'. קראתם נכונה, הקומיקס מכיל לא מעט את 'מילת ה-F' ו'מילת ה- S' (ולמי שעוד לא הבין, ומראש תסלחו על השפה – Shit), ולמעשה פתח את ליין ה"מקס" של מארוול, המיועד לקוראים בוגרים, ליין המאפשר ליוצרים הכותבים בו להשתחרר מכל עכבה שיש להם ולספר את הסיפור כפי שהם רוצים. בסדרה תמצאו מין אנאלי, יחסים הומוסקסואליים, ושימוש בשפה בוטה. למרות כל אלה, סבורתני שהסדרה מתאימה לקוראים בוגרים בגלל בגרותו של הסיפור, המבט המפוכח שלו על החיים והאופי המלנכולי והציני של העלילה ושל הגיבורה. בריאן מיכאל בנדיס, כוכב עולה בעולם הקומיקס שנודע מאוד באהבתו לשפה בוטה ובדיאלוגים השנונים והריאליסטיים שלו, מצא כאן את ביתו. העלילה מורכבת, רובה ככולה, משיחות וכמעט משום דבר אחר. סצנות אקשן לא תמצאו כאן (ואם כן, לשבריר של רגע). לבנדיס יש את הכשרון המיוחד לכתוב שיחות בקומיקס כך שהקורא שוכח שהוא קורא סיפור קומיקס, ומרגיש כאילו הוא נמצא בין האנשים המשוחחים. אנשים חוזרים על דבריהם ומגמגמים, נכנסים זה לדבריו של זה ומדברים כמו אנשים אמיתיים. קומיקס הוא שילוב של מלל וציורים, ולכן לא ניתן להתעלם מן האומנות של הסדרה. ממבט ראשון, האומנות גרמה לי לסלידה עזה : הקווים גסים, הצבעים מדכאים ואפרוריים והכול נראה שחור מדי. לאחר הקריאה, לא ניתן שלא לשים לב שהציורים הללו מתאימים מאוד לאווירה והאופי של הסיפור. למרות שג'סיקה נראית מכוערת מאוד בכמה פנלים בחוברת, הסגנון מתאים לסיפור, התנוחות בהן הדמויות מצוירות הן אמיתיות וטובות, כך שהאנשים נראים אמיתיים ולא כמו דוגמנים (בעיה נפוצה בקומיקס). כאשר ג'סיקה מעשנת, מגרדת בראש או יושבת על האסלה, היא נראית כמו אישה רגילה לכל דבר, ואני משוכנע שזו הייתה כוונת היוצר. 'אליאס' היא סדרה בוגרת, שנונה ומיוחדת, המספקת מבט מפוכח ומקורי על החיים בעולם מארוול ועל החיים בכלל. הסדרה מומלצת לקוראים בוגרים הסולדים מז'אנר גיבורי העל משום שזו הזדמנות עבורם לקבל סיפור בוגר ולא שגרתי בו אותם גיבורים נמצאים ברקע, כאשר חייה של אישה צעירה ומעניינת תופסים את אור הזרקורים. פרט לאוגדן הראשון, קיימים שלושה נוספים האוספים את יתר הסדרה, שבוטלה לאחר מכן והפכה לסדרה 'הפעימה' ( The Pulse ), סדרה בעלת אופי דומה אך מעודן יותר, המתאימה גם לקוראים צעירים יותר. מומלץ! עורך הכתבה - עופר ברנשטיין. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |