|
|
|
|
|
|
|
מישהו צריך להעניש את אלוהים - ביקורת קומיקס
זיו קיטרו |
|||||
|
|
|||||
| כשאתה מסיים לקרוא את 'פריצ'ר', אתה יושב מול העמוד האחרון ונושם עמוק כדי להרגיע את הסינפסות במוח שלך, פן העומס והחום יגרמו להן להינתק ולהפוך אותך ללא יותר מאשר בובה מגמגמת שתאכל מקש לשארית ימי חייה הטבעיים. | |||||
| המוח נזרק לאחור ומקשר את כל הנקודות שהותוו לאורך הדרך כדי ליצור תמונה חדשה של היקום כפי שהוא משוכתב לנגד עינינו. שאיפה עמוקה אחרונה, ונשיפה. עכשיו אפשר להתמודד עם העולם שוב. 'פריצ'ר' הינה סדרת קומיקס שרצה במשך 4 שנים, נכתבה בכישרון רב על ידי גארת' אניס וצוירה, ברובה, ע"י סטיב דילון. כיום ניתן להשיג את הקומיקסים בצורה של 9 אוגדני קומיקס שאוספים בתוכם את כל הסיפור מתחילתו המבטיחה, דרך המסע המטורף ועד לסיום הבלתי נתפס כמעט. זהו קומיקס העוסק באלוהים, בבני האדם, בבחירה אישית בפשעים ובתוצאותיהם. זהו סיפור בו נפגוש כומר שיוצא למסע בחיפוש אחר אלוהים, לא כחלק ממסע רוחני אלא מסע רציני מאוד עם דרישות ברורות למדי. זהו סיפורה של 'טוליפ', המתנקשת הצעירה שלמדה את אומנות הנשק מאביה וסיפורו של 'קאסידי', ערפד אירי שנשם את אמריקה מההגירה הגדולה ועד היום. זהו סיפורו של 'הגביע', מסדר ששורשיו נעוצים בלב הנצרות ועלוותו פורחת אל סדר עולמי חדש. זהו סיפורו של 'הקדוש' (Saint of) של כל הרוצחים והמעשים שהובילו אותו אלינו. זהו מערבון תיאולוגי עם הרבה פלפל וטיבול עמוק בהומור שחור שלא חוסך מאף אחד ולא פוסח על אף מגזר. למרות הפן הפנטסטי של 'פריצ'ר', זהו סיפור מציאותי מאוד שמציג לנו את העולם כפי שהוא חולף מול עינינו כיום, תוך שאנו מרכיבים את המשקפיים של אניס הכותב, המראות לו את כל אותם פרטים מהם אנו מבקשים להתעלם. כאמור, הסדרה המצוינת הזו נכתבה ע"י גארת' אניס, סופר קומיקס צעיר שאחראי למספר סיפורים מעולים בתעשיית הקומיקס. סיפורים כ – 'חייל בלתי נודע' (Unknown Soldier), 'היטמן' (Hitman), 'המעניש' (The Punisher) - אשר הצלחתה עלתה מעל ומעבר למצופה מאז שגארת' החל לכתוב אותה ולאחרונה אף עברה לקו סדרות 'המקס' (MAX) של 'מארוול' המהווה העתק של החברה לקו ה'ורטיגו' (Vertigo) של 'די.סי.', ו'הלבלייזר' (Hellblazer) אותה כתב במשך תקופה ארוכה מאוד והביא לחיקה המוני קוראים חדשים. רוב הסיפורים של אניס הם סיפורים קשים שמיועדים לקהל שלא נרתע בקלות. הוא גראפי מאוד בתיאורים שלו, אשר קמים לתחייה תחת ידיו האמונות של הצייר סטיב דילון הנפלא. הוא לא מוותר בקלות ולא צועד לאחור גם כשרעיון הופך לגדול, ומאיים לצאת משליטה. השפה בה הוא משתמש אינה קלה אך אינה חוטאת למציאות, והוא נוגע בכל המקומות הרגישים אצל הקורא. הוא נוגע ברובד האמונה שמעורר כמעט כל אדם לתגובה, הוא חושף מערכות יחסים מעוותות תוך שהוא נשען על אירועים מעולם שלנו ומבודד אותם, מעלה אותם אל אור הזרקורים ומנקה אותם עד שהם הופכים לייצוגיים. הוא מדבר על מוות, הוא מדבר על שנאה, הוא מבקר את החברה האמריקאית כמו שרק אדם מבחוץ שיש לו אומץ יכול לעשות זאת, וחשוב יותר, הוא מבקר את האנושות על כל צדדיה וזה אינו דבר שקל לקבל. מי שקורא את סיפוריו של אניס יכול להגיע למסקנה שהבן אדם שונא את אלוהים, שכן 'פריצ'ר' אינו הסיפור הראשון המדבר על אמונה וצרות האופקים אליה היא מובילה. אניס הפריך את ההשערה הזו בראיונות שנעשו איתו, אבל הודה שיש לו המון ביקורת, במיוחד עלינו, בני האדם. 'פריצ'ר', יותר מכל כתביו האחרים של היוצר, מציג את העניין הזה בצורה הכי חזקה ומתוחכמת שניתן. 'ערפד אירי, בחורה חולת הדק וכומר הולכים לחפש את אלוהים...' אולי זה נשמע כמו התחלה של בדיחה גרועה אבל אתם יכולים להיות בטוחים שלא מדובר בבדיחה ובוודאי שלא אחת גרועה. הסיפור שלנו מתחיל בבחור צעיר בשם ג'סי קסטר, כומר צעיר (יותר נכון 'מטיף') בכנסייה קטנה בעיירה שכוחת אל בטקסס של ימינו. ג'סי לא ממש מרוצה מהעבודה שלו ולא ברור כל כך מה אדם כמוהו עושה בתפקיד כמו זה. מה שכן ברור הוא שלג'סי נמאס. הוא מגיע יום אחד לבר המקומי, שיכור כתמיד, משתלח באנשים שסביבו (תוך שהוא מגלה את הסודות שחלקו עמו בזמן הווידוי) ונכנס לתגרה. לראשונה מזה שנים, המיסה של יום ראשון נפתחה אל מול קהל עצום שמילא את הכנסייה. לרוע מזלם זו גם הפעם האחרונה שכולם יתכנסו כך. פיצוץ אדיר מתרחש והכנסייה הופכת לאבק בשניות, מעלה באש את כל יושביה, כולם פרט לג'סי. במקרה (או שלא במקרה) לעיירה הקטנה מגיעה אהובתו לשעבר של הכומר והיא מוצאת את הכנסייה הקטנה בחורבותיה. היא מופתעת עוד יותר כאשר היא מוצאת ניצול בתוך כל ההרס וחוטפת את שוק חייה כאשר היא מגלה שזהו ג'סי (שנעלם לה לפני שנים) לא פחות ולא יותר בבגדי כומר. בתוך המהומה שמתחוללת כאשר מגיעים שוטרים אל מקום האירוע והופעתו של 'הקדוש של כל הרוצחים', מגלה ג'סי שמשהו התחולל בתוכו בזמן הפיצוץ, משהו מצא את דרכו אל תוך מוחו והעניק לו את 'מילת האל' אשר מאפשרת לו לצוות על כל אחד לעשות כל דבר וזה חייב למלא את הציווי. מרגע הרה גורל זה חייהם של הגיבורים יוצאים מכלל שליטה ומאבק איתנים מתחיל, אחד שייקח אותם עד לסוף העולם. הקומיקס רצוף בדמויות מרתקות, חלקן עמוקות, אנושיות וכואבות, אחרות לא יותר מקישוט קריקטוריסטי אשר מאיר מצב בצורה חדשה. הסיפורים השונים אשר נקשרים זה בזה מעלים את אומנות הסיפורת במעלה עץ הקומיקס ולוקחים אותה לענפים המעוקלים והמסוכנים יותר. בתוך הסיפור הראשי שזורים הצצות אל העבר, הצצות שחושפות עוד על הדמויות הראשיות ודמויות המשנה. סיפורים שמרחיבים את העולם ומגלים את המיתולוגיה המודרנית הקשוחה שיצר אניס לכבוד המאה ה 21. דוגמא טובה למה שהוזכר קודם לכן הוא 'הקדוש'. ממוציא להורג בשירות 'העדן' הופכת הדמות המיוסרת, הרעה וחסרת הרסן הזו לכוח מניע בסיפור, לקטר ברזל שלא עוצר בשום תחנה ומוביל את העולם כולו לאסון שהדרך היחידה להימנע ממנו תדרוש קורבן שלא קל לעשותו. סיפור המקור של הקדוש מוביל אותנו אל עברה של אמריקה ואל תקופת הבהלה לזהב, הנדידה למערב ותחילתו של המיתוס שהוא המערב הפרוע. 'המערב הפרוע' - זה בהחלט מושג חזק, במיוחד ב'פריצ'ר' . מדובר בקומיקס שמספר סיפור שמתרחש בטקסס, המקום הכי אכזר ומקולל ביקום, המקום בו המערב הפרוע נולד והמקום היחיד בו הוא ממשיך להתקיים. אבל מדובר ביותר ממערבון, מדובר בקומיקס שבראש ובראשונה מספר סיפור חכם, מרתק, מלא שינויי עלילה לא צפויים, מלא אלימות (כשצריך) מלא אהבה (וסצנות סקס) וכמו מטוטלת נע קדימה ואחורה בזמן, בקצב אחיד הדומה לנשימה של חית שאול שהתעוררותה אינה שאלה של 'אם?' אלא של 'מתי?' הרבדים של הסיפור אינם מלאים בחכמה פילוסופית נעלית אלא באותה תכונה המכונה 'חכמת רחוב' הנרכשת, כמו שאומרת הקלישאה המוכרת, בבית הספר של החיים. מדובר בדברים בסיסיים שכל אדם צריך לדעת ולחשוב עליהם, בתובנות שעולות מתוך ניסיון. מתחת לסיפור 'החיפוש הגדול' ישנו סיפור הנפרש כמו אדווה על פני המים, תמות אשר שולחות ידיים חזקות עמוק אל תת ההכרה הקולקטיבי ושולפות את המפלצות שאנו מסתירים שם, ידיים שמרימות אל האור דברים כמו חברות, משפחה, נאמנות ודם. הקומיקס של אניס שואל מה אנחנו צריכים לעשות עבור אהבה והכרה מצד אלו שאליהם אנו קשורים בקשר דם ומה אנו חייבים לאנשים שבחרנו להכניס לחיינו. זהו סיפור על אובדן וכיצד הוא משפיע על ילד אחד לאורך חייו, מהתבגרותו ועד הפיכתו לגבר. הסיפור לוקח אותנו למקומות רבים, חלקם יפים יותר וחלקם יפים פחות, הדירוג של היופי תלוי בנו, בני האדם כי זה מה שהקומיקס מראה ומספר, הוא מספר על בני אדם מסוגים שונים וממקומות שונים וזה, בין השאר, מה שהופך אותו לטוב כל כך. אבל מה עוד יש לנו בקומיקס הזה, מה עוד יכול לתת לכם הקוראים סיבה ללכת ולקנות את הסדרה המעולה הזו? ובכן יש לנו שם קנוניה ברמה עולמית שמטרתה להביא את סוף העולם וזאת על מנת להושיב את המושיע האחד והיחיד בשלטון עולמי חדש שיציל את האנושות. יש לנו קנוניה בתוך קנוניה, אדם אחד שמפקפק בכל מה שהוא רואה בתוך הקבוצה הסודית הזו שאליה הוא שייך, מפקפק ויוצא לפעולה. יש לנו שם ערפד אירי מטורף לחלוטין שניחן בהומור מצוין ובזווית ראייה מעניינת על החיים – סיפורו שלו מתפתל ומשתנה, ולא ממש ברור עד העמוד האחרון של הסדרה, מה בדיוק מניע אותו ומי הוא באמת. יש לנו שם את 'טוליפ', אחת מהדמויות הנשיות היותר מרתקות שנוצרו בספרות (ושאף אחד פה לא יקפוץ לי עם דמויות של סופרים רוסיים ששינו את תפיסת העולם ומעמד האישה, אף אחת מהן לא סקסית, רגישה ועצבנית כמו 'טוליפ'), וזהו תענוג צרוף לראות אותה פועלת בסיפור, עוזבת במהירות את הקלישאה הנשית והופכת לברייה חיה ונושמת, אישה במלוא מובן המילה. לאחר הכתרים הרבים שקשרנו לראשו של אניס הגיע הזמן לדבר קצת על האומנות שאילולא היא החבורה העליזה שלנו לא הייתה יותר משרבובי מילים של אירי מוכה שכרות. על סדרה זו עבדו אומנים שונים. סטיב דילון, שאחראי על רוב האומנות המצוינת שמופיעה לאורך הסדרה, ונראה כאילו סגנונו נברא על מנת לצייר את 'פריצ'ר'. סטיב פו בעל הסגנון הפשוט והמיוחד המתאים בהחלט לסיפורו של 'הקדוש של הרוצחים' שהוא סיפור על המערב הפרוע כמו שסיפור על המערב הפרוע צריך להיות. לצדו של פו תמצאו את קרלוס אזקוארה שיש לו דעה מעניינת לגבי הנוף בגיהינום... והוא גם האיש שאחראי על האומנות בסדרה אחרת של אניס "רק צליין” (Just A Pilgrim) ולסיום אומן שהתארח (אחד מתוך מספר אומנים אורחים בסדרה) רק לחוברת אחת או שתיים, ריצ'ארד קייס שעבד עם ניל גיימן על סדרת הקומיקסים המצליחה 'סנדמן' (The Sandman. כל אחד מהאומנים האורחים היה פשוט קליעה מדויקת עבור הסיפור אותו צייר, וזהו אחד הדברים החשובים ביותר בקומיקס. התאמת סגנון הציורים לסגנון של הסיפור והסימביוזה בין צייר לכותב שמבינים האחד את השני ויודעים להשלים זה את חולשותיו של זה. עבודתו של סטיב דילון היא דרמטית מאוד ומתאימה לאניס כמו כפפה ליד, כך שאין פלא שהשניים המשיכו לעבוד על 'המעניש' ועל חוברות רבות, אותן כתב אניס בסדרה 'הלבלייזר'. הדמויות של דילון הן נקיות, חדות ונעות בין האנושי לגרוטסקי במשיכת קולמוס. דילון מבין את אניס ויודע כיצד להפוך מילים לתמונות והאומנות מכה בקורא עם כל עמוד ועם כל מסגרת. את העטיפות לכל הסדרה ולחוברות שאוספות את הסדרה צייר גלן פבריי, שהצליח בתמונות חזקות וריאליסטיות מאוד, ללכוד את הקסם שהוא 'פריצ'ר'. בכל מקרה יותר מידי מילים נכתבו כאן, ותחת האמירה 'כל המוסיף גורע' אתם מוזמנים למהר ולחפש את הקומיקסים האלו, להזמינם ולקראם במהירות האפשרית. את 'סטירת הלחי' שקיבלתם ממנו, תזכרו גם בעוד שנים רבות. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |