|
|||||
|
מגדל אפל מאוד - ביקורת ספר
לולה בראון |
|||||
|
|
|||||
| לכבוד שבוע הספר ולכבוד יציאתו של החלק החמישי בסדרת המגדל האפל - 'זאבי הקאלה', מביאה לכם לולה בראון, שכבר ערכה כתבות רבות ב-ISF, ביקורת על החלק השלישי בסדרה - ארצות השממה. זוהי ביקורתה הראשונה של לולה ב-ISF ואנו מקווים כי רבות כמותה יעקבו אחריה. | |||||
| ארצות השממה, החלק השלישי בסדרת המגדל האפל מאת: סטפן קינג עברית: אינגה מיכאלי מודן, 2002, 508ע' למרות החשדנות שמעורר "ארצות השממה", בעיקר בגלל ניסיון לא כל כך מזהיר עם ספריו האחרונים של קינג הרי שהספר הוא ספר סוחף. זהו הספר השלישי בסדרה, וגם אם מי שלא קרא את קודמיו יכול בקלות להבין את העלילה ולהשתלב בה. סטפן קינג יוצר עולם מקביל לשלנו, רק אפל ומעוות כמיטב מסורתו - רולנד האקדוחן יוצא למסע לעבר המגדל האפל במטרה להתמודד עם הרוע האולטימטיבי ששורץ בתוכו, ובדרכו נאספים אליו חברים למסע ולמטרה. העלילה, אמנם, לא נשמעת מקורית במיוחד, אבל עם סגנון כתיבת האימה של קינג ועם הקריצות לספרים שלו ואחרים, הדרך הופכת חשובה יותר מהמטרה, והדרך מענגת. הדמויות מצחיקות, מרגשות ומקוריות ולא נופלות לתבניות המוכרות של קינג בספריו הפחות טובים, העלילה מצליחה לא רק להפחיד אלא גם ליצור מתח ולפרק אותו ברגעים הנכונים. הצרה היחידה היא שהספר בונה ציפייה לפאנץ' ליין אימתני בסופו, והוא אינו מגיע. העלילה פשוט עצרה לפני שהגיעה לכל סוג של פורקן, או אפילו לצוק עלילתי (איך תתרגמו Cliff hanger?) והקורא נשאר עם חצי תאוותו בידו ובלי ספר המשך. נכון אמנם, שהדברים האלה אמורים לעודד אותך בדרך לקנות את הספר הבא, אבל סביר להניח שבסופו נישאר עם אותה בעיה, נכון? אז סטפן קינג, אתה שומע - תן לנו איזושהי מנוחה בסוף הספר, איזושהי הרגשה שזה הסוף של הספר ולא שבמקרה כתבת ספר אחד וחילקת לשבע רק כדי, ישמור האל, לקבל קצת יותר כסף, הו אליל אימה שכמוך. בארצות השממה נמצאים רולנד האקדוחן ושני חבריו, סוזנה הנכה ואדי, המחפשים את הדרך למגדל האפל כדי להלחם בדמות הרשע האולטימיטיבי, שכל כך אופייני לקינג. באותו זמן הילד ג'ייק חי בניו יורק, חיים רגילים כביכול, אבל הוא חווה מציאות מקבילה - מציאות שבה הוא מת, נדרס מתחת לגלגלי מכונית, בעקבות מאורעות שקרו בספרים הקודמים. ג'ייק מקבל מסרים בתוך שיר, שמביאים אותו למצוא את המפתח לעולם האחר ואת הדרך לדלת שנפתחת על ידי המפתח. רולנד יודע שהסיכוי שלו להגיע למגדל האפל טמון בג'ייק והוא עושה מאמצים להעביר אותו לעולם המקביל בו הוא נמצא. ג'ייק מגיע לבית שמפורסם בהיותו רדוף רוחות - אבל הבית באמת רדוף רוחות, ולא בכדי, הוא מהווה מעבר בין העולם שלנו לעולם שמעבר. ג'ייק נכנס אל הבית ומנסה לעבור - אבל לא קלה הדרך - ושד חוסם את דרכו. בהפגנה של אחדות אדי וסוזנה מתגייסים לעזור לרולנד, ובאקט מצמרר סוזנה מתנדבת להאנס על ידי השד כדי להסיח את דעתו. בעוד היא נאנסת ג'ייק "נולד" בצורה כה סימבולית לתוך ארצות השממה. החבורה ממשיכה אל בוב הקטר, שנשלף מתוך סיפור ילדים אמריקני מפורסם ועוות קשות, המכונה היחידה שמסוגלת לקרב אותם למגדל. הם מגיעים לעיר חרבה ונטושה שבה יש שתי חבורות: זקנים חביבים שמסייעים לחבורה בדרכם, והפושעים ה"רעים" שהתנוונו מצאצאי טייסים נאצים. אחרי קרב מפרך ומותח החבורה מוצאת את בוב הקטר המרושע, הם כורתים איתו עסקה ומתחילים את דרכם למגדל האפל, ולספר הבא. נתחיל עם הדברים הרעים: למרות שהספר מלא בסימבוליקה בגרוש ובהפחדות "מתחת לחגורה" - כמו עיוות מאיים של גיבור סיפור ילדים תמים (את האמריקנים זה מפחיד יותר), או תיאורי זוועה חולניים של נכויות, מומים ושדים מאיימים - יש לקחת בחשבון שכל אלה הם המאפיינים הרגילים של סטפן קינג. למעשה הספר טוב יותר מרבים מהזוועתונים אותם כתב (נזכיר רק את דספריישן הנוראי). גם העובדה שניתן להבין את העלילה ולהשתלב בה בקלות, למרות שזה הספר השלישי בסדרה של שבעה ספרים, מהווה יתרון. והכי טוב, ארצות השממה עושה חשק להמשיך ולקרוא את הארבעה הבאים. מוטיב חזק מאוד בספר הוא שיקוף - העולם של רולנד "האקדוחן" משקף העולם שלנו בעתיד, רק נוראי, אלים ורדיואקטיבי. האקדוחן הוא דמות "תאומה" לג'ייק, שהוא חי ומת בו זמנית בניו יורק - שניהם גיבורים של שני קווי הסיפור בעולמות שונים, עד שהם נפגשים והופכים להיות לדמויות מרכזיות בסיפור. נקודת המפגש היא בית רדוף רוחות בעולם שלנו - מסתבר שכאשר העולמות מתחברים חלק מהאימה של עולם האחר זולג לזה שלנו, ולהיפך. הבחורה הנכה, סוזנה, (שגם דמותה נלקחה מהשיר -hoary cripple) היא בעצמה שיקוף סכיזופרני של שתי דמויות הפוכות זו לזו - הזונה בעלת הפה המלוכלך והתמימה הקדושה, שבספרים הקודמים עברה איחוד מזעזע לאישיות אחת, פחות או יותר שלמה ומודעת לעצמה. שירה היא מוטיב נוסף - הספר, שמבוסס על שיר של רוברט בראונינג שבעצמו מבוסס על שורה מ"המלך ליר" של שייקספיר, ממשיך את הקו הלירי ומשלב שירים וחידות כחלק מהעלילה וכחלק מהפיתרון התעלומה. זהו טריק ישן ואהוב וקינג עושה בחוכמה שהוא משתמש בו גם בספר הזה. בקיצור, גם אם למספר עמודים נדמה שהספר נופל למלכודת האימה הבנאלית, הוא מיד מטפס מהבור שכמעט נפל אליו, ורק אתם יודעים איזו מפלצת תגיח מהחשכה. | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |