|
|
|
|
|
|
|
הנער מהגהנום - ביקורת סרט
חיליק חימוביץ' |
|||||
|
|
|||||
| גיבור על מסוג אחר לחלוטין הוא הלבוי, ביום שישי הבא בהקרנה מיוחדת לקוראי ISF. | |||||
| הלבוי Hellboy במאי: גיירמו דל טורו תסריט: מייק מינולה (חוברות הקומיקס) , גיירמו דל טורו ארה"ב 2004, צבע 122ד'. מה הייתם עושים אם לפתע פתאום הייתה מופיעה בפניכם דמות אנושית גבוהה מאוד, שרירית ומפותחת, אדומה, עם זנב שטני, שני גדמי קרניים מבצבצים מראשה ואקדח תופי גדל מידות בידה הימנית... לא הייתם בורחים? אני יודע שאני הייתי בורח מהמקום כל עוד נפשי בי. ואם באותה השנייה בה הייתם רואים את אותה הדמות היא הייתה מוציאה סיגר מציתה אותו ואומרת משהוא בסגנון "מה המצב אחי?" מה אז הייתם עושים? אני אישית הייתי מאוד נפחד ומסוקרן בעת ובעונה אחת ואולי הייתי נשאר במקום כדי להבין : "מי היא לכל הרוחות הדמות הזו? מיהו היצור, ספק שד מהגהנום , ספק בן טיפש-עשרה מחיי היומיום, הכל כך מאיים ועם זאת כל כך מרשים?" אז זהו, גבירותי ורבותי כל תמציתו של "הלבוי"! גיבור על מסוג אחר לחלוטין, כזה שמעולם לא חשבתם שתקראו לו גיבור, כזה שמעולם לא העלתם בדעתכם שיכול לעשות טוב אלא רק רע, בקיצור - שד משחת! כשיוצר הקומיקס מייק מיגנולה יצר את דמותו של "הלבוי" הוא לא תכנן ליצור סיפור קומיקס-אימה ייחודי או קומיקס-מיסטי רוחני, אלא פשוט רצה סיפור טוב שיכיל אקשן משובח, קצת רוחות, שדים, מפלצות ושאר יצורים, רשע מרושע שיצוץ פה ושם והמון הומור שחור קליל וכיפי. היום, לאחר מספר לא מבוטל של שנים בכתיבה וציור של סדרה זו, יודע מיגנולה, וכל מי שטרח לקחת לידיים איזושהי חוברת קומיקס בסדרה, כי הוא קלע בדיוק למטרה. אין זה פלא שהמפיקים, ובייחוד בימאי הסרט, רצו את מיגנולה כיועץ וכמפיק בפועל של הסרט דבר המורגש בכל סצינה, תמונה ופרט בו. בהמשך גם התברר כי מיגנולה בילה זמן לא מבוטל על בימת הצילומים, בצמוד לדל טורו, רק כדי לוודא שהכל מתבצע בהתאם לחזונו האישי. הויזואליות בסרט פשוט מהממת! גיירמו דל טורו הבימאי, שעד היום הספיק להוציא תחת ידיו לפחות שני סרטי אימה-מד"ב עם דגש חזק מאוד על ויזואליות, "מימיק" ו"בלייד 2", הביא לנו דמויות ומקומות שהדגש על המראה שלהם חזק לא פחות מתוכנם. הוא הצליח להוציא משחקניו, המאופרים בכבדות (כרון פרלמן ששיחק את "הלבוי" או דאג ג'ונס שגילם את "אייב סאפיאן"), משחק קליל וזורם, ולהפוך מקומות דוממים לדמות המשחקת בסרט (שתי דוגמאות קטנות - תחנת רכבת המשמשת כזירת קרב בין "הלבוי" לאחת המפלצות המופיעות, ובית חולים לחולי נפש הנשרף עד היסוד על ידי דמותה של סלמה בלייר היא ליז שרמן). מספיק לתאר סצנה מרהיבה בה "הלבוי" יוצא מחלקה האחורי של משאית אל תוך המדבריות הלבנים והקפואים של רוסייה כשפתיתי השלג נושרים מסביב, כאשר האדום כל כך אדום ומרוכז בנקודה אחת והלבן כל כך לבן ורחב ידיים ומתפשט לכל עבר, כדי שתבינו שדל טורו הבימאי ידע בדיוק מה הוא רוצה. רון פרלמן, שעד היום שיחק בתפקידי משנה שונים ומגוונים אך לא כל כך מוכרים, הוא שחקן גדל מידות, שרירי ורחב כתפיים, כאשר באמצעות משחק טוב, תעלולי מצלמה, איפור מבריק ואפקטים נוספים, הצליח להפוך את הלבוי לדמות חיה ונושמת. ההתנגשות התמידית בין המראה המאיים לבין הנפש הצעירה כבן 16 או 17 של הלבוי יוצרת לא אחת סצנות משעשעות, מותחות ומרגשות כאחד, כאשר אחת מהמשעשעות ביותר היא זו בה הלבוי צופה מעל גג בית על אישה צעירה היושבת על ספסל בפארק ומשוחחת עם גבר צעיר (ובכוונה לא נחשוף יותר מידי כדי לא להרוס). תשאלו ודאי : "מה כל כך מיוחד בסצנה שכזו?" כבר בתחילתה מופיע ילד כבן 9 או 10 על הגג ושואל, ללא כל פחד או בהלה, את הלבוי מה הוא עושה שם, והלבוי עונה לו כי הוא במשימה חשאית וכי הוא צופה על מרגלים. הילד שואל אם הוא יכול להצטרף ואף מציע להלבוי חלב ועוגיות כ"שוחד". הלבוי מסכים ואנחנו, הצופים, מתענגים על הלבוי ענק המידות ולצידו ילד חביב, אוכלים עוגיות מצלחת, שותים חלב ו"משחקים" ב"משחקי ריגול" - פשוט מקסים! דאג ג'ונסון, המשחק את היצור האמפיבי והמסתורי אייב סאפיאן, שאינו מדבר אלא רק משדר את מחשבותיו לסובבים אותו, מצליח, למרות חליפת גוף כבדה ומורכבת, להעביר לצופים את התחושה כי מדובר בדמות אצילית ועדינה שלא מסוגלת לפגוע בזבוב אך מסתירה יכולות גדולות ביותר ואכן כך היא גם מתנהלת לאורך כל הסרט. אייב הוא היועץ, המסוגל לקרוא את שהתרחש במקום זה או אחר רק בנגיעה בחפצים הנמצאים במקום. העוזר, היודע בדיוק מהו כלי הנשק המתאים להשמדת המפלצת, החבר המקשיב ונותן עצה ידידותית לחבר או חברה בשעת צרה, בקיצור - ה - Sidekick המושלם. קוריוז קטן על דמות זו : דמותו של אייב שאינה מניעה את שפתיה, הייתה זקוקה לקול הולם ולתפקיד נבחר השחקן דייויד הייד פירס, המוכר לכולם כניילס קריין אחיו הנוירוטי של פסיכולוג הרדיו הטלוויזיוני "פרייזר", המצליח לגלם את קולה של הדמות בחן, בהומור וברגישות המוכרת והנהדרת שלו. סלמה בלייר, אותה אין צורך להציג, מגלמת בסרט את דמותה של ליז שרמן, פירוקנטית (היכולת להבעיר אש באמצעות המחשבה) שאינה מצליחה לשלוט בעצמה ולכן מאושפזת בבית משוגעים. היא מגלמת את הדמות הטראגית של הסרט, ומצליחה להעביר לצופה את הכאב העמוק הנמצא חבוי בליבה בכל פעם שהיא גורמת לפגיעה באנשים חפים מפשע עקב חוסר היכולת לשלוט בכוחותיה. לכך יש להוסיף גם את הקשר הבלתי ברור שיש לה עם הלבוי, ספק חברה, ספק ידידת נפש, כדי שיתאפשר לשחקנית הנהדרת הזו להביע מגוון רחב של מחוות ורגשות. בקושי רב ניתן לזהות את ג'ון הארט המגלם את דמותו של הפרופסור הזקן, וזאת מכיוון שהשילוב בין משחקו הנהדר (כתמיד) של הארט לבין עבודת האיפור המצוינת הפכו אותו לאדם אחר לחלוטין. מילה אחת אחרונה על הרשע שבסרט, השחקן קארל רודן, המשחק את בן האלמוות (כמעט) "רספוטין". הוא רע! כל כך רע, עד כדי כך שכשצופים בו על גבי המסך מזיעים ורועדים קמעה. הורג בלי להניד עפעף, מקים מפלצות ושדים ללא כל מאמץ, רוע טהור ונהדר המועבר בצורה מצוינת ישירות אל הצופה. למרות הכל, ולמרות ההנאה הגדולה מצפייה בסרט, יש להעיר ולהאיר על מספר בעיות. היו סצנות שלוקח קצת זמן לקשר ביניהן, היו שאלות שלא מקבלות תשובה והיו תשובות שלא כל כך ברור על מה הן באו לענות. בקיצור : הסרט הוא הנאה צרופה. אם אתם חובבי אקשן טוב - לכו לראות! אם אתם חובבי סרטי מד"ב או פנטזיה - לכו לראות! אם אתם אספני וקוראי קומיקס - לכו לראות! ובייחוד, אם אתם קוראים וותיקים של סדרת הקומיקס של "הלבוי" אתם פשוט תרגישו שהגשימו לכם חלום - רוצו לראות! הסרט מבוסס על סדרת חוברות קומיקס של חברת Dark Horse מפיקים: לורנס גורדון, לויד לוין, מייק ריצ'ארדסון מפיק אחראי: פטריק פאלמר צילום: גיירמו נאברו עיצוב אומנותי: סטפן סקוט עריכה: פיטר אמודסון עיצוב תלבושות: וונדי פרטרידג' מוסיקה: מרקו בלטרמי שחקנים: רון פרלמן - הלבוי ג'ון הארט - טרוור "ברום" באטנהולם סלמה בלייר - ליז שרמן ג'פרי טאמבור - טום מאנינג קארל רודן - גיורגי רספוטין | |||||
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |