|
|
||||
|
גדול ביפאן חלק א': יריד האנימה
אסף גלעד |
|||||
|
|
|||||
| בחודש מרץ נערך בטוקיו מפגן הכוח השנתי של תעשיית האנימה - יריד האנימציה המושך אליו את כל חשובי ונכבדי התעשייה. אסף גלעד היה שם, ומדווח על המראות, הצלילים, ועל כל מה שמסביב - חלק ראשון מתוך שניים. | |||||
| "רועדות היו רגלינו, עת קרבו רגלינו אל ההיכל". ההיכל המדובר הוא כמובן היכל הירידים הגדול של טוקיו, Tokyo Big Sight , מקום מעורר כבוד והשראה המתהדר בשלל סגנונות ארכיטקטוניים על פני מרחב נדיב ביותר באי אודאיבה במפרץ טוקיו. טוקיו הסובלת מהתפוצצות אוכלוסין וממחנק נדל"ני עטה על האי המסכן והלא-מנוצל שמדרום לה (אך קרוב פיזית למרכז העיר) ופשוט מאוד 'נשפכה' עליו כאשר היא מגשימה עליו את כל פנטזיות-האדריכלות שלה: קניוני ענק, פארקי שעשועים מגלומניים, מוזיאוניים חדישים שביניהם עוברת רכבת 'מונורייל' בעלת עיצוב עתידני, וכן, גם את "גני התערוכה" האימתניים, שיריד האנימה המתרחש שם פעם בשנה, זו הפעם השלישית, תופס שם אולי אולם אחד. והאולם הזה באמת היה ענק. לאחר יומיים שבהם נפתחה התערוכה אך ורק לסגירת עסקאות (אז נחתמו החוזים שיקבעו מה יופץ והיכן) יכולנו גם אנו, הקהל הרחב, לטעום מעט מהעתיד המצויר הנראה לעין. בין שלל הדוכנים שהציגו את מרכולתם של אולפני האנימציה המייצרים מאות סדרות, סרטי וידאו וסרטי קולנוע, ניתן היה להתרשם מטכנולוגיות אנימציה חדישות ומהמגוון הענק שיש לתעשיית האנימה להציע לעולם, ביניהם חומרים רבים שחשודים באיכות שניתן היה לוותר עליה. אך בין כל אלה ניתן למצוא גם מספר פיצ'רים ראויים לציון , ביניהם שני הכרישים הגדולים שהעולם עצר את נשימתו בהמתנה להם: החדש של ממורו אושי (במאי Ghost in the Shell) והחדש של הייאו מיאזאקי (במאי "המסע המופלא"). הראשון כבר מוקרן ביפאן בהצלחה מזה חודשיים והשני יצא לאוויר רק בסתיו הקרוב. בשלב הנוכחי - ביפאן בלבד. נתחיל דווקא עם 'Steamboy' ('נער הקיטור' בתרגום חפשי) של קאצוהירו אוטומו, האיש שעשה את 'אקירה', ושהיה שותף להפקת סרטים רבים אחרים דוגמת Perfect Blue. מי אמר שהמאה ה19 אינה זוכה לעדנה היום יותר מאי-פעם? מסתבר שהרטרו לאותה תקופה מאוד פופולרי גם ביפאן, אך לא פחות ממנו- הסטימפאנק, תת הז'אנר של "מאה 19 אלטרנטיבית". ובמה מדובר? אלו הם סרטים שמעלים את הטכנולוגיה על נס ומציגים איך הייתה נראית אותה תקופה אילו הטכנולוגיה הייתה מתפתחת בכיוונים אותם חזו ז'ול ורן וה.ג'. וולס. 'נער הקיטור' הוא בדיוק כזה: מדען מטורף מנצל את כשלי האבטחה של היריד הבינלאומי הגדול בניו יורק בסוף המאה ה- 19, שם הוצגו חידושים טכנולוגיים רבים בעולם, וכולא את המדענים והמדינאים הנמצאים במקום, בתקווה - איך לא - להשתלט בסופו של דבר על העולם. מזכיר לכם משהו? אולי את 'פרוע על המערב'? האסתטיקה המוכרת שימשה גם את האנימטורים של דיסני ב'כוכב המטמון' וכן את מיאזאקי, עוד לפני כולם, ב'המצודה בשחקים', 1986, כששילב את נופי המכרות הנטושים של אנגליה של תחילת המאה העשרים עם צפלינים וקסם. 'Steamboy', ככל הנראה, לא מאיים להציג עלילה רעננה וחדשנית בז'אנר אלא לחזור על המודל הידוע- נער גיבור מול הרשע התורן. שלא לומר רשע שהוא סבו של הגיבור, שבמוקדם או במאוחר ינסה לשכנע אותו להצטרף לצד האפל . ג'יבלי, אולפן הבית של הייאו מיאזאקי, פתחו גם הם דוכן, מעליו התנשאה דמותו של טוטורו ענק מבלון הליום. מתחת לו ניצב דגם בגובה אדם של הטירה החייתית מסרטו החדש של מיאזאקי"Howl's Moving Castle" שצפוי לעלות למסכים בסתיו הקרוב, אם לא יהיו דחיות נוספות. למרות שהסרט עדיין לא הושלם, פס הקול שלו כבר עומד למכירה. גם הפעם נשכרו שרותיו של היסאישי ג'ו כדי להלחין את הפסקול ולנצח על התזמורת. הרושם שנוצר מהקשבה לו ומידיעות על אופי העלילה והדמויות, הוא שמיאזאקי 'נוטל חופשה' מהשינטו והסימבוליזם היפאני של "המסע המופלא", וכיאה לאמן המוקסם ומושפע מן האסתטיקה האירופית הוא הולך על סיפור ילדים המבוסס על ספר הילדים של הסופרת הבריטית דיאנה וין-ג'ונס. הסיפור מתרחש באירופה (במדינה דמוית צרפת) ופס הקול שלו דומה יותר לזה של דני אלפמן או ג'ון ווליאמס מאשר לפסקולים הקודמים של היסאישי ג'ו. פס הקול הוקלט, למעשה, באולפני "Abbey Road" בלונדון. זו עשויה להיות הפעם הראשונה מאז "הלב" בה תיראה יצירה של מיאזאקי, אירופית בנשמתה ושאינה מבוססת על תסריט מקורי - אך דבר עדיין אינו ידוע. איש עדיין לא ראה את הסרט עצמו, וגם עלילת הספר שוכתבה על ידי מיאזאקי. גורלי שפר עלי, וכשפניתי לאחת העובדות בדוכן התברר לי שאני מדבר אל מנהלת מחלקת ההפצה של סרטי ג'יבלי בחו"ל (כלומר מחוץ ליפאן). אולי בגלל זה היא הייתה העובדת היחידה שם שדיברה אנגלית. ממנה הבנתי שנצטרך לאכול חצץ רב עד שגלגליו של הסרט ינחתו באדמה זרה, ובכלל זה ארה"ב, שלא לדבר על ישראל. התחזית האופטימית שלה מדברת רק על סתיו 2005 ! האיחור הזה צריך להיכנס לפרופורציה אם לוקחים בחשבון שלקח ל"מסע המופלא" שנתיים תמימות להגיע לארה"ב (הוא יצא ביפן ב 2001 וזכה בפסטיבל ברלין ובאוסקר רק ב-2003), בסייג אחד: כש"המסע המופלא" הוצג לראשונה לא היה לפניו סרט של מיאזאקי שזכה באוסקר. הזכייה הזו והחשיפה יוצאת הדופן של ה"מסע המופלא" בוודאי יפתחו דלתות רבות יותר בעולם עבור "הטירה הנעה של האול" . אבל היפאנים, כמו שיפאנים יודעים לעשות, קרוב לוודאי מנהלים מו"מ שקט ומאופק, סבלני עד כדי טירוף, ובוודאי גורמים להתמוטטויות עצבים רבות בקרב הפרטנרים האמריקאים. כשניסיתי ליטול יוזמה ולשכנע אותה כי היא עושה טעות רצינית ("זה מאוחר מדי" ו-"אתם תאלצו להתמודד מול מתקפת הורדות באינטרנט") ככל הנראה נחשדתי כשליח של הנושאים ונותנים, ובאופן מיידי הפסקתי להזיז לה. לפני שנדבר על "Innocence", ההמשך המדובר לסרט "Ghost in the Shell", ראוי להזכיר גם את "Appleseed" , המבוסס על סדרת מאנגה של מסמונה שירו (שיצר גם את סדרת המאנגה המקורית על פיה נעשה "Ghost in the Shell"). הסרט מספר סיפור עתידני נוסף על כוכבי הבינה המלאכותית המוכרים. הוא נחשב כייפי יותר מ-"Innocence", ומכיל הרבה יותר אקשן והורמונים ממנו. גם סצנות פילוסופיות תמוהות אינן מנת חלקו של סרט זה. בסרט, גזע של אנדרואידים המהווה כמחצית מתושבי הפלנטה, נלחם על תרופה שתציל אותו ממגפה קטלנית, מול כנופיות וצבא מושחת. ליצירת פסקול הסרט חברו בין השאר פול אוקנפולד ובייסמנט ג'אאקס. "Innocence" (או בפי היפנים: "אינוסנסו"), החדש של ממורו אושי וההמשך של "Ghost in the Shell" מעמיד את קודמו הרחק הרחק מאחור מבחינה טכנולוגית. הסרט גורם לקודמו להיראות כמו משחק ילדים. מה זה משחק ילדים? ממש פק-מן ב'אטארי' בעוד ש-"Innocence" הוא המילה האחרונה בפליי-סטיישן X. הסצנות שתראו בסרט לא דומות לשום דבר אחר שראיתם בעבר, בעיקר באיכות האנימציה ובשילוב המדויק ביותר שנראה על המסך בין אנימציה ממוחשבת לידנית. Production IG, בשיתוף עם חברת האנימציה הממוחשבת של ג'ורג' לוקאס (גם אולפני "ג'יבלי" השקיעו מכיסם) יצרו כאן מציאות משכנעת ואפלולית, ויחד עם הבימוי הסהרורי והנוגה, והסיפור המוזר והנוגע ללב של ממורו אושי, מתקבלת חוויה טריפית לחלוטין. ממורו אושי מתחיל כהרגלו מגבולות סטנדרטיים ומוכרים ומשם הוא יוצא לדרך אחרת לחלוטין. חלק מהסטנדרטים הללו נקבעו על ידו כבר בסרט המקורי לפני עשר שנים: שוב שני שוטרים בעלי בינה מלאכותית הם גיבורי הסרט (באטו, בעל עיני המתכת, הוא הגיבור), שוב הם מחפשים אחר הגלמים שקמו על יוצריהם, שוב עיר פוטוריסטית ומנוכרת, שוב סצנת פתיחה של הרכבת קיבורגית בליווי מוסיקה ווקאלית מסורתית יפנית מבית היוצר של קנג'י קאוואי , שוב ההתעסקות האובססיבית בשאלה הפילוסופית של בינה מלאכותית ומעורבות רגשית, של מציאות ומציאות מלאכותית ושוב עלילה 'מאטריקסית' של מניפולציות עולם בדיוני בעולם קיים (טוב, קצת מצחיק לטעון שהעלילה הושפעה מהמטריקס, הרי הסרט המקורי כשלעצמו היווה השראה לאחים וואושובסקי ביוצרם את המטריקס הראשון). אבל אושי, כמו בעל מלאכה יפני טיפוסי שעושה מלאכתו נאמנה לפי מסורת רבת שנים שעברה מדור לדור ואינו מעז להתנתק מהמסגרת, מעדיף לדבוק דווקא בניואנסים ובחתירה לשלמות. ואכן, הדברים הקטנים, שמצוירים ומבוימים בדייקנות שיא, הם אלה שהופכים את הסרט לכזה שעדיין לא נראה על המסכים: אוסף של סצנות כגון קרנבל יפני מכני ענק של פילים וחזירי בר מתכתיים בגודל בניין, אחוזה נוסח ארמון וורסאי שמרחפת מעל אגם רדוד וצלול, כנסיה גותית בעלת מימדים של עיר שלמה. עלילה מפתיעה ורבת מפנים עלילתיים השזורה במוטיבים נוצריים וקבליסטיים (אושי הוא חובב מושבע של התנ"ך והברית החדשה ופעם השתעשע ברעיון להפך לכומר), סצנות איטיות ומהורהרות של גיבור-מכונה בעל אישיות אנושית יותר מאדם, אהבתו לכלבו (הישות היחידה שאוכלת בביתו, ושעבורה הוא עורך קניות) והתקפי השיגעון שהוא חוטף. כלבו של באטו, אגב, הוא לא אחר מאשר הכלב האמיתי והלא-מכאני בעליל שאושי מגדל בביתו. לכן לא מפתיע שהבמאי יצא בהצהרות רבות כי באטו, גיבור הסרט, הוא בן דמותו שלו וכי הסרט "מכיל אלמנטים אוטוביוגרפיים". בהחלט היה שווה לחכות 10 שנים בשביל קפיצה כזו באיכות, ואין לי התנגדות לחכות עוד 10 שנים בשביל החלק השלישי של "Ghost in the Shell" (לא שאושי התבטל במהלך העשור האחרון. הוא הפיק סרטים מצולמים ומצוירים כגון "Jin-Ro", "Avalon" , "Blood: The last Vampire" ועוד). הסרט יופץ בארה"ב בסתיו הקרוב תחת השם "Ghost in the Shell 2" . הוא גם עתיד להשתתף בתחרות בפסטיבל קאן השנה. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |