|
|
|
|
|
|
|
ארבע אמהות - ביקורת סדרה
יעל שגב |
|||||
|
|
|||||
| הסדרה "סאקורה" רצה כרגע על מסכי ערוץ הילדים, ומאיימת להיות שיגעון האנימה הבא שיסחוף את ילדי ישראל. כדי שלא תטעו לחשוב שמדובר בעוד מוצר נחות דוגמת "פוקימון", מביאה לנו יעל שגב את סיפורה של "קלאמפ" - קבוצת האומניות שמאחורי הסדרה. | |||||
| מי שצופה בערוץ הילדים בוודאי שם לב לסדרה החדשה "סאקורה". חדי העין אולי הבחינו שהסדרה קצת שונה מיתר סדרות האנימה המשודרות בערוץ, ואיננה מערבת טורנירים מסוג כלשהו. "סאקורה" מבוססת על אחת מסדרות הדגל של קבוצת יוצרות המאנגה המפורסמת ביותר של יפאן, קלאמפ (""CLAMP), וזוהי הזדמנות מצוינת להכיר את הקבוצה הזו מקרוב. קלאמפ ממלאת את כל הקריטריונים לסיפור סינדרלה. הן התחילו את דרכן כקבוצת חובבות שמנתה 12 אומניות ואחרי אי אלו ויכוחים, הבדלים רעיוניים וכל הדברים שגורמים לקבוצה להתפרק בדרך כלל, נותרו הארבע שמרכיבות את הקבוצה היום: נאנסה אוקווה, מוקונה אפפה, מיקי נאוקי וסטסוקי איגראשי. בהרכב הזה הן הוציאו את חוברת הקומיקס הראשונה שלהן אי פעם בשנת 1989, "שוטן". כאן המקום לציין שהחוברת הזאת עסקה בנושא שעתיד לחזור כנושא משני ברבים מהסיפוריהן: הומוסקסואליות. "שוטן" עסק בזוגות הומוסקסואלים בצורה גלויה ומפורשת. בחוברות מאוחרות יותר, בעקבות המעבר לזרם המרכזי, העיסוק בנושא הפך למעודן יותר ונמהל היטב בעלילה "כשרה", אבל כל מי שקרא יותר מכרך אחד בכל סידרה של הקבוצה יכול לזהות אותו בקלות. "שוטן", שהיה הראשון להציג חומרים מקוריים של הקבוצה, יכול להיחשב גם כטיוטה לעבודות הבאות שלה. חלק גדול מהדמויות זהות לדמויות בסדרות מאוחרות יותר שלה. למעשה, הקומיקס הראשון של הקבוצה היה סידרה בשם "דריאדה" בשנת 89', אבל היא סובלת מחוסר פרסום נוראי ולכן נוטים לראות את הסדרה ""RG Veda כעבודה המקצועית הראשונה שלהן. הסדרה הציגה את סגנון האומנות הייחודי של אפפה ואת העלילה המקורית של אוקווה. העלילה השתייכה לז'אנר הפנטזיה הנוסחתית, התבססה באופן חופשי ביותר על אלי המיתולוגיה ההינדית, וגילתה עוד מאפיין חביב על הבנות: ריבוי דמויות עד לרמה מגוחכת כמעט. במקביל לה, הבנות היו עסוקות בעבודות צדדיות כציירות לסיפורים של יוצרי-מאנגה אחרים. בתחילת שנות התשעים התרחש מה שידוע כפיצול האישיות של קלאמפ: מצד אחד החל להתפתח לו היקום הידוע בתור "קלאמפ קמפוס" ומצד שני החלה לצאת בשנת 91' אחת הסדרות הכי ידועות שלהן -"טוקיו בבילון" שהתאפיינה בסגנון שונה לחלוטין. בהמשך הדרך, שני העולמות האלה התנגשו חזיתית. כמובן שבתוך כל ההמולה הזאת ולאורך עשר שנים, פחות או יותר, הצליחה הקבוצה להנפיק כמות מכובדת של סדרות, עיבודי אנימה, ואת "לוכדת הקלפים סאקורה", שבשבילה אנחנו פה. אז בואו נעבור על הכל בשלבים: "קלאמפ קמפוס" הוא העולם היותר ילדותי, מצועצע וחמוד של קלאמפ. למעשה, כשמו כן הוא, מדובר על בית ספר ענקי בצורת כוכב מחומש, שבכל פינה שלו יש סוג אחר של לימודים: בית ספר יסודי, תיכון, גן ילדים, חטיבת ביניים ואוניברסיטה. כל הקריה הזאת מתפקדת כעיר בתוך טוקיו ומכילה בתוכה את המשפחות של כל התלמידים והעובדים. מה שמיוחד בבית הספר הזה הוא שכולם מצטיינים בו והבוגרים שלו הם ה"אנשים החשובים" של הדור הבא. בתוך כל היקום הזה מתרחשות כמה סדרות קומיקס שהידועה שבהן היא "בלשי בית הספר של קלאמפ", שעוקבת אחרי ראש מועצת התלמידים ושני חבריו הטובים בניסיונותיהם לעזור לאנשים בצרה, בעיקר נערות. בנוסף לסדרה הזאת ממוקמת שם גם פארודיה של קלאמפ על ז'אנר ה"סנטיי" (הידוע במחוזותינו כ"ז'אנר הפאוור ריינג'רס") ובו שני תלמידי תיכון עסוקים בלהגן על הקמפוס מצרות רציניות יותר בעזרת השריון המתוחכם שלהם. כל הסדרה לא לוקחת עצמה ברצינות ומגיעה לשיא של איוולת בכוונות הנישואים של אחד מהצמד לחברו. שניהם גברים. נשות קלאמפ אוהבות מאוד לשלב את כל הדמויות שלהן ביחד. מקובל מאוד למצוא דמויות של סדרה אחת מתארחות בסדרה אחרת וניסיון לעקוב אחרי כל זה הוא תחביב רציני של הרבה מאוד אנשים. שיאו של המנהג הזה נפוץ יותר בחוברות מ"הסוג השני" של קלאמפ. בניגוד להשתעשעויות של קלאמפ בקמפוס הענק שלהן, הן מציגות צד הרבה יותר רציני ומורכב כשהן מתעסקות בטוקיו עצמה. הסנונית הראשונה לעולם הזה היא הסדרה "טוקיו בבילון" שיצאה בשנת 1991. הסדרה עוקבת אחרי סובארו סומרגי, הראש ה-13 של שבט האונמיוג'י, מכשפי הין-יאנג, של יפאן. סובארו הוא לא רק המכשף החזק ביותר בטוקיו, הוא גם ראש השבט הכי חזק אי פעם. הכל היה נשמע מאוד נוסחתי אלמלא הוא היה ילד בן 16, עם אחות תאומה לא נורמאלית וחבר וטרינר שאיננו בדיוק מה שהוא נראה. שנה לאחר יציאתה של הסדרה לשוק יצאה גם הסדרה X, או X/1999, כפי שהיא נודעה במערב. זוהי הסדרה בעלת האופי האפל ביותר מכל הסדרות של הקבוצה, והיא ממשיכה עד היום, למרות שמועות עקשניות על ביטולה הקרוב. העלילה היא למעשה על המאבק בין טוב לרע, בין דרקוני השמיים לדרקוני האדמה, על עתידה של האנושות. בתוך המאבק הזה ישנן מערכות יחסים בין הטובים לבין הרעים, בינם לבין עצמם, ובמיוחד בין קמואי לפומה, המנהיגים של הטובים והרעים בהתאמה. הסדרה כוללת 14 (!) דמויות ראשיות, ועוד המון דמויות משנה ועלילות משנה, וכל סצנה מפורטת באחד משיאי האומנות של הקבוצה. הסדרה גם היוותה את נקודת המפגש בין העולם של קלאמפ קמפוס והעולם של טוקיו בבילון: מכיוון שרוב הגיבורים הם נערים ונערות, הרי שהם לומדים בקמפוס, והדמויות מהחוברות הקודמות שהתרחשו בו הן בעלי תפקיד מהותי. בנוסף לכך, כל הדמויות של "טוקיו בבילון" חוזרות בגרסא בוגרת ולוקחות חלק מרכזי מאוד בהתרחשות הכוללת. עפ"י הקומיקס נעשו סרט וסדרת אנימה, כל אחד מתהדר בסוף שונה. במקביל לכל הסדרות האלה, בשנת 1996 ליתר דיוק, נוצרה גם הסדרה "לוכדת הקלפים סאקורה". הסדרה חזרה לדמויות של ילדים קטנים ולחיי בית הספר שלהם, שהוא לא קלאמפ קמפוס, תוך הכנסת מרכיב הקסם פנימה. בסדרה, סאקורה קינמוטו פותחת בטעות את ספר קלפי הקלאו ומשחררת את הקלפים אל העולם. קרו, שומר הספר שנראה כמו דובון קטן עם כנפיים וישן בשמירה, ממנה את סאקורה להיות זאת שתחזיר את כל הקלפים למקומם. את לכידת-הקלפים הזאת מצלמת חברתה הטובה טומויו והעוזר והיריב שלה הוא סיוראן לי, בעל כוחות קסם הדומים לאלה של סאקורה. סאקורה גם מאוהבת ביוקיטו, החבר הטוב של אחיה הגדול טויה. הסדרה מתרחקת מהטונים הרציניים והאפלים שאפיינו את X, אבל היא גם יותר רצינית ומתוחכמת מההשתוללות הפרועה של קלאמפ קמפוס. לאחרונה יצרו הבנות את הסדרה "טסובסה" ("כנפיים" ביפנית), שמתרחשת בעולם אלטרנטיבי ומציגה גרסא בוגרת לדמויות של סאקורה. כבר בתחילתה, הסדרה מתנגשת עם העולם של סדרה חדשה נוספת בשם "XXXholic". הסדרה הזאת מספרת על מכשפה בשם יואוקו המנהלת חנות לממכר משאלות ומעסיקה את קימיהירו, נער שיכול לראות רוחות וחייב לעבוד כדי שיואוקו תסייע לו להתגבר על הבעיה הזאת. הסדרה מצוירת על ידי נאוקי, שהסגנון שלה הוא יותר נקי ועדין, ומתרחק מעיצוב הדמויות של אפפה. אפפה, שציירה את רוב הסדרות של הקבוצה, וידועה בעיקר בגלל עבודתה ב-X, מאופיינת בסגנון ציור מאוד מורכב, מדויק ובומבסטי. כל סצנה מורכבת מפרטי פרטים והיא כנראה לא מתעייפת מציור כמויות ענק של נוצות, פרחי דובדבן וגלגלי שיניים. כל סצנה היא כמו ציור קטן עם רקע מלא, ועיצוב הדמויות מכיל בתוכו את עיצוב העיניים ו"טיפוסים" של דמויות. הסגנון הזה הוא הכי מפורסם ומייצג, לטוב ולרע, את סגנון הציור בו התפרסמה הקבוצה. נאוקי היא אומנית-המשנה של הקבוצה ואחראית על סדרות פחות אפיות כמו "XXXholic" ו-"משאלה" - סיפור אהבה בין מלאך/מלאכית לבין אדם. נאוקי מעצבת דמויות יותר עדינות, יותר ספציפיות ומיוחדות. האומנות שלה מתרכזת בדמויות והרקע הוא מינימליסטי. בסדרות האחרונות שלה היא עברה לסגנון ציור שלא זועק "מאנגה" אלא מכסה קשת רחבה יותר. קל ללכת לאיבוד בתוך כל העולמות והדמויות שנוצרו על ידי הקבוצה, בעיקר בגלל הנטייה שלהם להצטלב, במיוחד לאור העובדה שהקבוצה נוטה לפרסם כמה וכמה סדרות בעת ובעונה אחת. אבל אי אפשר להישאר אדיש לכמות ההשקעה באומנות מצד אחד ובסיפור מצד שני. אם זה הציור העמוס והמוקפד של אפפה או האומנות העדינה והמשונה של נאוקי , זה עדיין קלאמפ. ואם זה קלאמפ, אז תהיו בטוחים שכל סיפור הוא רכבת הרים לעולם אחר. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |