|
|||||
|
הדרך לגיהינום - סיפור מקורי חדש
עידו גנדל |
|||||
|
|
|||||
| סיפור מתוך הגיליון החדש, התשיעי במספר, של חלומות באספמיה - כתב העת הישראלי למדע בדיוני ולפנטסיה, הרואה אור בימים אלו. | |||||
מה שסיפרתי לך קודם, על האזעקה שלא הפסיקה לצפצף, מזכיר לי עוד סיפור. הרי אומרים שכל מכשיר בעולם, לא משנה אם הוא קטן או גדול, חשוב או לא חשוב, צריך שיהיה לו באיזה מקום כפתור שסוגר אותו, וגם בעוד מאה שנה, כשימציאו איזה משהו שעושה אני-לא-יודע-מה ואף אחד לא יבין איך הוא עובד - מה שבטוח זה שיהיה לו כפתור שחור כזה יפה עם שלט "כאן סוגרים". עכשיו, בשביל מה זה טוב? כי לא משנה כמה חכם מי שהמציא אותו, בסוף תמיד יש איזה צירוף מקרים שאף אחד לא חשב עליו, וחייבים להפסיק את המכשיר לפני שמשהו מתחרבש. מצד שני, אתה יודע, לכל מטבע יש שני צדדים ואיפה שיש בור, יש גם חמור שייפול לתוכו. אז מספרים על איזה ילד אחד שבדיוק הוציא רישיון, רק שההורים לא נתנו לו את האוטו. יום אחד כשהם לא בבית הוא מתעצבן, לוקח את האוטו בלי רשות ואומר לאוטו "יאללה, לאילת", ומעביר שם את הלילה במסיבות. יעני, מה בראש שלו. אוקיי? אמה-מה, בבוקר נהיה לו נקיפות מצפון. הוא נכנס לאוטו, אומר "הביתה" ומת מפחד. בדיוק באותו יום יש פתאום פקק במורשה. עכשיו שתבין, מה שאני מספר לך זה בערך חצי שנה אחרי שרישתו את המכוניות. אתה יודע איך זה, אוטו אחד שואל את זה שלפניו מה נשמע, וההוא מספר לו מה שסיפר לו האוטו שלפניו, וככה כולם מדברים עם כולם ומכירים את הדרך והקיצורי דרך ואין יותר פקקים. אז איך זה שבכל זאת יש פקק? מה שקרה זה שאיזה נהג משאית טמבל לא קשר טוב את הסחורה, ונפל לו קרטון ריק על הכביש. האוטו שאחריו רואה את זה, נבהל ודופק כזה ברקס שהוא מסתובב בתשעים מעלות וחוסם את כל הנתיבים, למה הוא בסך הכול מכונה, הוא חושב אולי זה גוש בטון, כן? ובתוך האוטו יושבת איזה זקנה בת מאתיים שאין לה מושג מה קורה, והיא בטוחה שהאוטו התפגר ויושבת ככה המומה, מחכה שהמשיח יבוא ויציל אותה. עד שכל המכוניות מתאפסות על עצמן ויוצאות משם, נוצר תור של איזה עשר-עשרים מכוניות, והנהגים מתחילים להתעצבן ולצפור. כאילו שכחו מה היה פעם, אתה יודע. פעם בשביל פקק כזה לא היו מאטים אפילו, אבל תן לאנשים שבועיים בלי פקקים והם בטוחים שככה זה היה כל החיים. באותה שנייה מגיע לשם הילד שסיפרתי לך עליו, והוא שומע צפירות וקולט לפניו פקק, והוא הרי ממהר הביתה. הוא מתחיל לחשוב מה עושים, ונזכר שאפשר לסגור את המערכות האוטומטיות של האוטו, כמו שאמרתי לך. איך שהוא בא לעשות את זה מצלצל התקשורת. מי זה? חבר שלו. מדברים מדברים, בסוף החבר שואל אותו איפה הוא, והוא אומר שהוא באוטו. החבר שואל אותו "לאן אתה נוסע?" וההוא, שלפניו פקק ובבית מחכה לו שטיפה רצינית, צועק "לג'הנום" ומנתק. עכשיו, התוכנית שלו זה לסגור את הקומפיוטר ולרדת לשוליים וככה לעקוף את הפקק, אבל מה הוא מבין? הוא אומר לאוטו "עכשיו תסגור את כל המערכות". והאוטו אהבל, מה אומרים לו - עושה. סוגר את כל המערכות, כולל הכול, כולל גם היציאה של התקשורת. מה שקורה במצב כזה זה שהאוטו נכנס למצב חירום. המחשב לבדו עושה סריקה על כל המערכות, בודק אם הכול בסדר. אם הוא רואה שהוא יכול לנסוע בלי בעיות, אז הוא מניח שמה שלא בסדר זה הבנאדם שבתוכו, ואז הוא נוסע בעצמו לתחנת השירות הכי קרובה בשביל למצוא רופא, פסיכיאטר, חברה-קדישא, מה שצריך. וכל מה שהילד הזה רואה זה שהאוטו מפסיק להתייחס אליו, מסתובב מאה שמונים מעלות באמצע הכביש ונוסע מעצמו בשיא המהירות לאיזה מקום שהוא לא מכיר. עכשיו הוא באמת מתחיל להילחץ, והילד הזה הוא קצת דתי מצד אחד, ומצד שני הוא לא ממש חכם, אז הוא מתחיל לחשוב שזה עונש על המעשים הרעים שלו, ופתאום הוא נזכר במה שאמר בתקשורת ובטוח שהאוטו שמע וחשב שמדברים אליו, ועכשיו הוא לוקח אותו לג'הנום. לגיהינום, יעני. אתה יכול לתאר לעצמך מה הלך שם. הוא משתולל, צועק, מתפלל, דופק על החלונות, והאוטו אין לו אלוהים: חותך, חארקות, סלאלומים, מה שאתה לא רוצה, וכמה שהילד מתחנן שיעצור הוא לא מקשיב לו, למה הוא כיבה גם את המערכת הזאת שמקשיבה. בלגן שלם. אז האוטו ממשיך ככה ויורד בגהה לפתח-תקווה, ונוסע ישר אל המנהרה הגדולה. עכשיו, באותה תקופה, אם אתה זוכר, התחילו עם הגרפיטי הזרחני, וכמה ימים לפני זה כמה פושטקים עצרו בתוך המנהרה וציירו לכל האורך בספריי אדום את הסמל הזה של השטן, נו, איך קוראים לו, פנטגרון. אוקיי? והאחראי על המנהרה חטף על הראש על זה שהוא לא שם לב. אז עכשיו הוא עם שבע עיניים על המוניטור, והוא קולט רכב נוסע כמו משוגע ישר לתוך המנהרה שלו. הוא מנסה ליצור איתו קשר אבל אף אחד לא עונה, כי המערכות סגורות, כן? אז האחראי הזה בטוח שאלה אותם פושטקים מהפעם הקודמת, ומחליט לזמבר אותם. כמה קליקים במערכת-בקרה, וכל המכוניות מתפנות מהמנהרה מהר-מהר, רמזור אדום נדלק ואף אחד לא נכנס - חוץ מהילד שלנו. והוא אף פעם לא היה בסביבה הזאת ולא מכיר. כל מה שהוא רואה זה שהאדמה נפתחת לפניו והוא נכנס כמו טיל, ואיך שהוא נכנס נסגרים מאחוריו שערים של פלדה וכל האורות כבים, והוא יורד באיזה מאתיים קמ"ש לתוך האדמה עם פנטגרונים אדומים מאירים כמו גחלים מימין ומשמאל. אתה יכול לתאר לעצמך? אם אתה זוכר, בקצה המזרחי של המנהרה מצד שמאל יש את הדלתות האפורות האלה, אלה שתמיד סגורות. אלה מובילות לתחנת שירות ונפתחות רק לרכבים במצב חירום. אבל הילד לא יודע את זה. הוא קולט פתאום לפניו אורות אזהרה וקיר פלדה ונראה לו שהוא עומד להיכנס בו חזיתית. כל החיים רצים לו מול העיניים והוא צועק שמע ישראל, כשהאוטו פתאום דופק ברקס ומסתובב כמו במרדפים בסרטים האמריקאיים, ויוצא דרך הדלתות האלה ישר לאיזה תחנת דלק מעפנה באזור התעשייה החדש, ושם יש איזה פלאפל ואנשים יושבים שם בחוץ ומשחקים שש-בש, וכשאלה ראו את התורנים רצים אל האוטו אז גם הם רצו, לראות מה נהיה. ישר פתחו את האוטו וגררו משם את הילד הזה, והוא כולו חיוור כמו רוח רפאים שראתה רוח רפאים וממלמל, "אילת, מסיבות, גיהינום, שטן", וכולם היו בטוחים שהוא ליקק יותר מדי בולים, אם אתה יודע למה אני מתכוון. רק תחשוב מה הלך בתחנת המשטרה כשההורים באו לאסוף אותו! וחוץ מזה אחד מהאנשים בפלאפל היה בן-דוד שלו, והוא סיפר את כל הסיפור לכל המשפחה ונהיה לו מזה בושות גדולות. ואם זה לא גיהינום, אז אני לא יודע מה כן. "ואפרופו פלאפל, זה מזכיר לי עוד סיפור", המשיך נהג המונית האוטומטי, אבל אני לחצתי על כפתור ההשתקה. יש גבול, אתם מבינים. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |