|
|||||
|
האבולוציה של המדע האנושי - סיפור קצר
טד צ'יאנג עברית רחביה ברמן |
|||||
|
|
|||||
| סיפור קצר מתוך הספר "סיפור חייך ואחרים", קובץ סיפורים חדש ומשובח אשר ראה אור לאחרונה בהוצאת אופוס. הסיפור מובא לכם באדיבות הוצאת אופוס המוציאה לאור סדרת ספרי מדע בדיוני ופנטסיה בעברית. | |||||
| עשרים וחמש שנים חלפו מאז הוגש לעורכינו דוח של מחקר אמיתי לפרסום, ומשום כך זוהי הזדמנות הולמת לחזור ולהעלות את השאלה שנדונה בחוגים כה נרחבים אז: מהו תפקידם של מדענים אנושיים בעידן שבו התרחקה חזית המחקר המדעי אל מחוץ לתחום הבנתם של בני אנוש? אין ספק שרבים מקוראינו זוכרים כי קראו מחקרים שמחבריהם היו האנשים הראשונים אי-פעם שהגיעו לתוצאות שתיארו. ואולם ככל שהמטא-אנושיים השתלטו על המחקר הניסויי, הם החלו לפרסם את ממצאיהם רק דרך הד"ע (העברה דיגיטלית עצבית), מה שהותיר לכתבי עת רק תיאורים מיד שנייה שתורגמו לשפת בני אנוש. ללא הד"ע נמנע מבני אנוש לתפוש במלואן התפתחויות קודמות, או להשתמש ביעילות בכלים החדשים הנחוצים לביצוע המחקר, ואילו המטא-אנושיים המשיכו לפתח את ההד"ע ולהסתמך עליה יותר ויותר. כתבי עת לקהל אנושי הורדו למדרגת כלים להפצה המונית, והיו גרועים גם בזה, שכן אפילו בני האנוש המבריקים ביותר מצאו את עצמם נבוכים נוכח תרגומים של הממצאים החדשים ביותר. איש אינו מכחיש את יתרונותיו הרבים של המדע המטא-אנושי, אבל אחד מחסרונותיו הוא ההכרה של החוקרים האנושיים בעובדה כי לעולם לא יתרמו עוד תרומה מקורית למדע. היו שעזבו את התחום לחלוטין, ואלה שנשארו פנו ממחקר עצמאי להרמניוטיקה: ביאור העבודה המדעית של המטא-אנושיים. תחילה היו הביאורים בכתב פופולאריים, שכן טרה-ביטים של פרסומים מטא-אנושיים כבר היו בנמצא, ואף כי תרגומיהם היו סתומים, הם היו ככל הנראה לא לגמרי בלתי-מדויקים. פענוח הטקסטים הללו אינו דומה כלל למלאכה שביצעו פלאוגרפים מסורתיים, אבל ההתקדמות נמשכת. ניסויים שנערכו באחרונה אישרו את תרגומו של האמפריז לפרסומים בני עשור על גנטיקה היסטו-תואמת. זמינות המכשירים המבוססים על מדע מטא-אנושי הולידה את תחום ביאור המוצרים. מדענים החלו לנסות "להנדס בהיפוך" את המוצרים הללו. מטרתם לא הייתה עוד לייצר מוצרים מתחרים, אלא פשוט להבין את העקרונות הפיזיקליים הטמונים בבסיס פעולתם. השיטה הנפוצה ביותר היא ניתוח גבישי של ננו-מכשירים, ושיטה זו מספקת לנו לעתים תכופות תובנות חדשות בתחום המכנו-סינתזה. השיטה האחרונה, וללא ספק שיטת המחקר ההשערתית ביותר, היא חישה מרחוק של מתקני מחקר מטא-אנושיים. באחרונה התמקד המחקר במחולל ההתנגשות שנבנה מתחת למדבר גובּי, שחותמת הניוטרינו המתמיהה שלו עוררה חילוקי דעות רבים (קולט הניוטרינו הנייד הוא כמובן עוד המצאה מטא-אנושית שעקרונות פעולתה ממשיכים לחמוק מאיתנו). השאלה היא אם נותרו למדענים משימות ראויות. יש המכנים אותן בזבוז זמן, ומדמים אותן לניסיונותיהם של ילידים אמריקאים להתיך נחושת, בשעה שכלי פלדה מתוצרת אירופית זמינים ונגישים. ההשוואה הזאת הייתה הולמת יותר אילו ניצבו בני אנוש בתחרות עם מטא-אנושיים, אבל בכלכלת השפע של היום אין כל ראיה לתחרות שכזו. למעשה, חשוב להכיר בעובדה שבניגוד לרוב התרבויות המאותגרות טכנולוגית שניצבו מול תרבות בעלת רמה טכנולוגית גבוהה, בני אנוש אינם נמצאים בסכנת היטמעות או הכחדה. עדיין אין דרך לשפר מוח אנושי למטא-אנושי; הטיפול הגנטי של סוגימוטו להתאמת המוח להד"ע חייב להתבצע לפני שהעובר מגיע לשלב הנוירוג'נסיס. היעדר שיטה כזו פירושו שהוריו האנושיים של ילד מטא-אנושי ניצבים בפני התחבטות קשה: להתיר לילדם ליצור מגע הד"ע עם התרבות המטא-אנושית, ולראות את ילדם נהפך בלתי מובן מבחינתם, או להגביל את הגישה להד"ע במהלך שנות ההתהוות של הילד, דבר שבשביל יצור מטא-אנושי מהווה חסך הדומה לזה שסבל קספר האוזר*. לא מפתיע ששיעור ההורים האנושיים, הבוחרים את תרפיית הגנים של סוגימוטו, צנח כמעט לאפס בשנים האחרונות. עקב כך צפויה התרבות האנושית לשרוד הרחק לתוך העתיד, והמסורת המדעית היא חלק חיוני מהתרבות הזאת. ביאור הוא שיטה לגיטימית של מחקר מדעי, והוא מגדיל את אוצר הידע האנושי בדיוק כפי שעשה זאת המחקר המקורי. יתרה מזאת, חוקרים אנושיים עשויים להבחין בשימושים שיחמקו ממטא-אנושיים, שיתרונותיהם גורמים להם לא להיות מודעים לצרכינו אנו. לדוגמה, תארו לכם שהמחקר יציע תקווה לטיפול משפר בינה אחר, כזה שיאפשר לאנשים "לשדרג" את מוחותיהם בהדרגה עד לרמה מטא-אנושית. טיפול שכזה יציע גשר על פני מה שנהפך לתהום התרבותית העמוקה בתולדות מיננו, אך ייתכן שכלל לא יעלה על דעתם של מטא-אנושיים לחקור אותו. אפשרות זו לבדה מצדיקה את המשך המחקר האנושי. אל לנו לחוש מאוימים נוכח הישגי המדע המטא-אנושי. עלינו לזכור תמיד שהטכנולוגיות שאפשרו את קיומם של המטא-אנושיים הומצאו במקורן על-ידי בני אנוש, והם לא היו חכמים מאיתנו. * ילד שנמצא בגיל 12 בבוואריה בשנות ה30- של המאה ה19-, והתברר כי גודל עד אז במרתף חשוך ללא כל חברה אנושית. סיפורו שימש נושא לכמה יצירות ספרותיות וכן להפקות במה ואופרה. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |