|
|
|
|
|
|
|
אשת-העטלף שחיקתה אותי - ביקורת די וי די
שי גרינברג |
|||||
|
|
|||||
| ראשית אנו מברכים את שי גרינברג על הצטרפותו למעגל הכותבים של ISF ומאחלים לו כתיבה פורייה ומהנה. בכתבתו הראשונה, מביא לנו שי את עולמו המופלא של באטמן - כפי שהוא משתקף בסרט המצוייר החדש "באטמן: תעלומת באטוומן". | |||||
| "באטמן: תעלומת באטוומן" - Batman: Mystery of the Batwoman במאי: קורט גדה תסריט: אלן בורנט ומייקל ריבס קולות: קווין קונרוי, קלי ריפה, דייויד אוגדן סטירס, קימברלי ברוקס ארה"ב 2003, צבע, 75 דקות. (ללא תרגום עברי) אם יש זיכיון אחד מפורסם שייזכר כמקום בו הוליווד והאינטרנט התנגשו, הרי זוהי סדרת סרטי "באטמן". אין זה סוד גדול שבסרטיו האחרונים, הלך באטמן הקולנועי מן הפח אל הפחת. לצד הכישלון הצורב של הסרט האחרון בקופות, מה שעצר את הזיכיון הזה - ואפקטיבית שלח את סרט הבאטמן הקולנועי הבא ל"תהומות נשייה" - הוא גל מאסיבי של ביקורות עוינות, ובהן אלו שהתפרסמו ב Ain't it cool news, אתרו של אדם אלמוני-דאז בשם הארי נואלס. נואלס פרסם באתרו ביקורות זוועה מהקרנות המבחן של "באטמן ורובין", ובחלקן איחלו מעריצים זועמים, איחולי מוות לג'ואל שומאכר, במאי הסרט. שומאכר לא נשאר חייב, והמשך הפרשה ארוך ומיותר מכדי להעלותו בשורות אלה. נציין רק שבסופו של דבר, הפך אירוע זה את נואלס ואתרו ללהיט היסטרי, ואפילו שומאכר הודה שהיה לו דבר או שניים ללמוד מנואלס וקהילת האינטרנט. כמובן, יש אנשים שלא היו צריכים את השיעור הזה מלכתחילה. בהשפעת סרטי "באטמן" של טים ברטון, אבל תוך שהם שואבים גם מהקומיקס, ויוצרים סגנון חדש לחלוטין של אנימציה אמריקאית מבחינה ויזואלית ועלילתית, הציגו ב 1992 אנשי מחלקת האנימציה של וורנר את הסדרה המצוירת של באטמן. חייו של המיליונר האקסצנטרי ברוס וויין, כאשר הוא נלחם תחת מסכה בנבליה האקסצנטריים עוד יותר של העיר גותהאם ויוצא לדייטים עם נשותיה (האקסצנטריות), רכשו להם אהדה אצל הקהל הצעיר שוחר האקשן מחד, ומאידך אצל הקהל המבוגר שידע לזהות את השנינויות, הממד הפסיכולוגי, והבה נודה בכך, אספקט "העטלפים והאמיצים". הנאמנות של הסדרה לרוח הקומיקס הובילה לאימוצה החם בידי המעריצים, ודמויות שהומצאו בסדרה אף חלחלו אל תוך הקומיקס (כגון יד ימינו של הג'וקר, הארלי קווין). הסדרה הטלוויזיונית הסתיימה ב 1995, אבל הייתה רק אות הפתיח במגוון עיבודים של גיבורי העל של חברת די.סי אל המסך הקטן - החל מ"סופרמן: הסדרה המצויירת" - במהלכה נפגשו באטמן וסופרמן בסרט בן שעה, דרך "באטמן - הדור הבא", וכעת "ליגת הצדק" - שאיך לא, בשורותיה נמצא גם באטמן. וזו רק רשימה חלקית ביותר. היה זה רק הוגן שאנשי וורנר ייבחרו לתת לבאטמן את הבמה המגיעה לו שוב. לאחר שכבר הצליח עם סרט אנימציה שיצא לקולנוע ("מסכת התעתועים"), ושני סרטים נוספים למסך הקטן ( Sub-Zero, ו"שובו של הג'וקר", אליו נחזור עוד מעט), מגיח עתה באטמן שוב לוידיאו ול DVD עם הסרט "באטמן: תעלומת באטוומן" (Mystery of the Batwoman). כמשתמע משמו, מציג הסרט את דמותה של באטוומן, גם היא עוטת-מסכה הלוקחת את החוק לידיה, עת שהיא מחבלת בתכניותיהם של הפינגווין ושותפיו המאפיונרים רופרט ת'ורן וקרלטון דוקיין. הבעיה היא שהקשר בינה לבין באטמן נגמר בערך בטעמם האופנתי - אף אחד, כולל באטמן עצמו, אינו יודע מי היא באמת. עובדה זו מטרידה מאוד את וויין, שמרגיש מאוים על ידי ההשתלטות הנשית על שם המותג שלו. אלא שגם בחייו האישיים מתרחש מהפך דומה, שאולי - ואולי אינו קשור - למהפך האחר. לפני שנכנסים לעומק המאורה של הסרט הנוכחי, צריך להבין שהוא שונה באופן מהותי מזה שקדם לו. "שובו של הג'וקר" נחשב לסרט בעייתי ללא קשר לאיכותו (והוא המוצלח בסרטי באטמן המצוירים). הבעייתיות מתחילה מ"ניקוי" גרסת הסרט ששוחררה במקור מחלק גדול מהאלימות הגראפית שהייתה בה, וגם מדברים אחרים שצינזורם מעלה תמיהה - מילים כמו Kill, Dead, Sanity. אלו, ביחד עם שינויים אחרים - מהוספת חגורות בטיחות לבאטמוביל עד שינוי מוחלט של סצנה המתרחשת בשיא הסרט - לא רק שנטלו מהסרט הרבה מהעוקץ שלו, אלא גם הפכו אותו למאולץ במקרה הטוב ובלתי-מובן במקרה הרע. רק תלונות המעריצים הביאו לשחרורה של "גירסת הבמאי". אולי בעייה מהותית יותר היא האם מדובר בכלל בסרט "באטמן". למרות שעל פי רוב, הסדרה שעליה התבסס הסרט - "באטמן: הדור הבא" נתקבלה בהצלחה ביקורתית ובאהדה, רבים ממעריצי באטמן הרגישו איתה לא בנוח. ספציפית, קשה היה להם לקבל את ברוס ויין כקשיש הלוקה בליבו, וגיבור בשם טרי, שהוא פרחח חסר-משמעת המזכיר דווקא יותר את ספיידר-מן. בנקודה מסוימת הרגישו היוצרים, כמו המעריצים, שהם איבדו משהו מהמיתוס המקורי של באטמן בדרך, וקשה להאשים אותם שרצו לשוב ולחקור את מיתוס זה. קשה להאשים גם את וורנר, שכנראה עושים יותר כסף על באטמן מאשר על כל דמות קומיקס אחרת. בהתאם, הנחת העבודה הראשונה של יוצרי הסרט הנוכחי הייתה ש"באטמן: הדור הבא" לא בהכרח תתרחש. הסרט אינו יוצא מגדרו להתאים עצמו לאירועים ש"אמורים להתרחש" חמישים שנה לאחר עלילתו, ואף עומד בסתירה לכמה מהם (חדי העין שבניכם יזהו מספר קריצות חביבות לסדרה, ועיצובים המושפעים ממנה). "באטוומן", למרות שמשמו אולי משתמע אחרת, הוא סרט שעוסק בעיקר בדמותו של ברוס וויין. הוא בודק, מבחוץ פנימה, מה עושה את באטמן. זה מתחיל בתדמית שלו - וויין מעומת עם השאלה כיצד להתייחס לאדם הלוקח את החוק לידיו, הפעם מזווית אחרת. הסרט עוסק גם בגבולות שבאטמן מציב לעצמו - ומבחינות בסיסיות הרבה יותר מ"אני לא הורג אנשים" - כמו מה בעצם נותן לו את הזכות להיכנס לביתו של אדם. לבסוף, הסרט מציג את האיש שמאחורי המסכה, כשהוא מתגלה בשיא אנושיותו. בסצנה אחת בסרט, אנו רואים את וויין נחרד לרגע מנהיגתה המופרזת של קת'י, המהווה מושא עניין רומנטי לוויין בסרט - ואז נרגע, ובעצם עוטה על עצמו מסיכה מסוג אחר. הנחת העבודה השנייה, גם זו בהשפעת הסרט הקודם, היא שאם "שובו של הג'וקר" היה רווי בזוועות ואימה, הסרט הנוכחי, כשמו, הוא סרט מיסתורין, ולפיכך קליל יותר. אין בכך להעיד שהסרט חסר-אקשן - ההפך הוא הנכון, כמו גם שיאו של הסרט שהוא למעשה סצנת אקשן ארוכה. אבל העניין למבוגרים בסרט מוצא ביטוי פחות באלימות גראפית ויותר במקומות אחרים. לאורך רוב הסרט, נראה שהדבר שבאמת עניין את היוצרים הוא התעלומה שניצבת במרכזו. הסרט יורה בצרורות רשימה של חשודות פוטנציאליות ורמזים בנוגע לזהותה של באטוומן, מן הסתם מטעים ברובם. גם הצופים הסקפטיים ביותר עשויים למצוא את עצמם מולכים שולל. וזהו אינו המסתורין היחיד - גם לנבלים בסרט יש שפן בכובע (אם כי בסופו של דבר מעט מאכזב יחסית לעניין שהסרט מנסה לעורר בו). לצד המסתורין משתלבת בטבעיות הרומנטיקה - כל-כך בטבעיות, שקשה מעט לעסוק בה מבלי להרוס את הסרט. באטמן "מסדר" לברוס וויין דייטים כדי לקדם את עבודתו הבלשית, ובכך בעצם עוצר בעדו מלנהל איזשהו סוג של קשר נורמאלי. עם זאת, כיוון שהפעם נראה שלכל מי שהוא פוגש יש מה להסתיר, אנו חוזים בתמונות ראי של הזהות הכפולה שלו והשפעתה על חייו. וויין הוא לא האדם היחיד שחייו הצעירים נהרסו בגלל מעשה פשע, הוא אינו האדם היחיד שפיתח אובססיה מוזרה לאומנויות לחימה, גאדג'אטים, וכו'. הדואליות של וויין, שאולי משותפת גם למישהי מהחשודות הפוטנציאליות שלו, גורמת מצד אחד להזדהות שלו איתן, ומצד שני כופה עליו ריחוק מהן. הסרט משחק על האספקט הזה באופן אינטליגנטי ומבדר, עד כמה שקלילותו מאפשרת לו. אך קלילותו לא מאפשרת זאת לזמן רב, כי כאשר הסרט מסיים לעסוק בשאלת זהותה של באטוומן, ופונה לסצנת האקשן הנ"ל, הוא מאבד גובה. אף על פי שהסרט עוסק במפורש במניעיה של באטוומן, הוא נכשל בניסיון לקשר באופן משכנע בינם למעשים שביצעה בסרט, והרגע בו מבינים שהסרט עובר לטייס אוטומטי במקום להתעכב על הנקודות החשובות הוא רגע מתסכל. העמימות הזו נמשכת אל תוך סצנת האקשן בסיום, שבמקום להוות קליימקס אפקטיבי באמת, היא פונה לנרטיב הסטנדרטי של "תפוס את החבר'ה הרעים, הצל את החבר'ה הטובים". בנוסף, הסצנה עצמה - כמו כל הסרט - חסרה באופן משמעותי נוכחות של איש רע מוצלח. כלומר, יש הרבה אנשים עם אזור מוסרי אפור, וזה תמיד מעניין, אבל אף אחד מהרעים בסרט אינו מצליח לגנוב את ההצגה כפי שעשו כבר רשעים בסדרה ובסרטים הקודמים. הפינגווין אינו מותיר רושם של יותר מאתנחתא קומית, ונראה שתפקידו היחידי של ת'ורן בסרט הוא לטרוף את חפיסת הקלפים שהוא מחזיק בידיו במהלכו. דוקיין הוא כנראה הדמות המשמעותית ביותר מבין שלשת הרעים בסרט, אבל לאו דווקא בגלל שהוא נתפס כאיום ממשי. ולגבי השפן בכובע שהוזכר - הוא אמנם מיוצג כהלכה בסצנת האקשן, אך נראה כאילו נשלף בדיוק למטרה זו. אחרי סרט שלם שמתנהל באלגנטיות ותחכום, קשה שלא להתאכזב מהצורה הרדודה למדי שבה בחרו היוצרים לפתור את התסבוכות של הסרט שלהם. האנימציה אינה נופלת ברמתה מזו של הסדרה המקורית, ומן הסתם אף עולה עליה מעט. מספר מעריצים התלוננו על בעיות באנימציה של הדמויות, אבל אני התקשיתי למצוא לכך דוגמאות. מי שמחפש כאן את המסך הרחב של "מסכת התעתועים" או של ההפצה המחודשת של "ג'וקר", יתאכזב - הסרט אמנם צויר בפורמט זה, אבל נחתך למסך מלא (אין זה בלתי סביר שוורנר יחליטו גם הפעם להוציא גרסה נוספת). עיצובי הדמויות בסרט טובים למדי - מבין הדמויות החדשות, באטוומן והחשודות זוכות לעיצובים ייחודיים ושונים זו מזו (וההסבר שניתן באחת התוספות על ה DVD לבחירות העיצוביות שנעשו איתן, משעשע למדי). כמה מהדמויות הישנות, כגון הפינגווין, זוכות לעיצובים חדשים, ובאטמן, ביחד עם עירו גותהאם, חוזרים מהעיצוב המעט יותר צבעוני של "ליגת הצדק", אל העיצוב של הסדרה הישנה. אם גותהאם נראית מעט מוארת יותר הפעם, הרי שזה בעיקר בגלל זמן המסך הארוך שניתן לברוס וויין. גרסת ה DVD מגיעה עם מספר תוספות, בינהן סשן הערות של יוצרי הסרט, ראיונות עם המעורבים בהפקה, וסרטון המסביר את התהליך של הפקת סצנה. התוספות הללו, חשוב לציין, מכילות ספויילרים לסרט ולתעלומה שבמרכזו, כך שלא כדאי לצפות בהן לפני שצופים בסרט. לבסוף, הדיסק מכיל קליפ של 6 דקות ושמו Chase Me. בקליפ, וויין האומלל מוקף במחזרות במסיבה בביתו, עד אשר מפריעה לו אישה אחרת במסכה - קאטוומן, ומשם מתחיל מרדף ברחבי גותהאם. המרדף עצמו סוחף, והסרטון, חסר קול למעט מנגינת הג'אז המלווה אותו, מצליח לומר לא פחות מהסרט על וויין, ועל מה שבין עבודתו לחייו הרומנטיים. "באטמן: תעלומת באטוומן" אינו מקום טוב להתחיל עבור מי שאינם מכירים את הסדרה הישנה, או סרט שיצליח לבדר את מי שלא נהנו ממנה. אבל מי שכן, בהחלט יימצאו כאן סרט לא רע - גם אם מאכזב קמעה - וסרטון מרהיב כבונוס. מומלץ לשכור את הסרט כשיגיע לחנויות הוידיאו. בינתיים, בעקבות ההצלחה של הסרט כבר החלו גישושים בכיוון "באטמן" מצוייר נוסף - בסרט ובסדרה. כך שאיכשהו, בזמן שההפקה הקולנועית מתעכבת, נראה שבמחלקת האנימציה של וורנר יודעים מה רוצים המעריצים. | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |