|
|||||
|
לשם ובחזרה - רשמים מפסטיבל אוטופיאלס 2003
לביא תדהר |
|||||
|
|
|||||
| ראשית אנו מברכים את לביא תדהר על הצטרפותו לצוות הכותבים ב-ISF. לביא המתגורר בלונדון הרחוקה, מונה באופן רשמי לשליח המיוחד של ISF בלונדון והוא ידווח מעת לעת על המתרחש בתחומי המדע הבדיוני והפנטסיה באירופה בכלל ובבירת בריטניה בפרט. והפעם, מביא לכם תדהר את רשמיו האישיים מפסטיבל אוטופיאלס, לשם הוזמן כאורח הפסטיבל. | |||||
לפני מספר חודשים, על בסיס של "מי צריך פרוטקציה כשיש קשרים", מכרתי סיפור לאנתולוגיה צרפתית בשם אוטופיה 2003. מה שלא ידעתי אז זה שהאנתולוגיה מופיעה, פעם בשנה, בתור נספח של פסטיבל המד"ב אוטופיאלס, שמתרחש כל שנה בעיר נאן שבצרפת, ושמכירת הסיפור הפכה אותי, באופן מפתיע וחסר-תקדים, לאורח של הפסטיבל. טסתי מלונדון לנאן בשביעי בנובמבר, יום שישי: טרי פראצ'ט, האיש והכובע, ישב מספר מושבים מאחורי. בנוסף לפראצ'ט - ולי - רשימת האורחים הייתה מרשימה ביותר: מארצות הברית באו טים פאוורס וג'יימס בליילוק, ג'יימס מורו וטרי ביסון, ג'פרי פורד (ישירות מהזכייה בפרס הפנטסיה העולמי) ולוסיוס שפרד (ונורמן ספינראד, שחי למעשה בצרפת), מאנגליה באו בראיין אלדיס, מ. ג'והן האריסון וסטיב בקסטר, ובנוסף היו סופרים מספרד, איטליה, צרפת (כמובן), טייוואן, ארגנטינה ודרום אפריקה, ומספר גדול של אמנים, ביניהם ג'ים ברנס ופאטריק וודרוף. אספו אותנו משדה התעופה (פראצ'ט בנפרד, כמובן) ולקחו אותנו למלון, ומשם ישירות לערב הפתיחה. כבר בערב הראשון פגשתי את פאוורס ובליילוק (שני סופרים שהערצתי כבר שנים) ונשותיהם, את ידידי הטוב אלאן נוונט, מוציא לאור צרפתי המתמחה בפנטסיה, את ג'ים ברנס, אדם שאייר מאות עטיפות ספרים נהדרות, ושני אנשים מסוכנות החלל האירופאית שהיו אחראים לזכייתי בפרס סוכנות החלל לפני מספר חודשים. בתור אורחים של הפסטיבל הכל היה חופשי, כמובן: שתייה, אוכל, שתייה, שתייה... הייתה לי הרגשה של חוסר-מציאות, מין קפיצה מוזרה מחיי סטודנט בלונדון לחיי סופר, והכל בזכות טיסה בת שעה. אכלתי ארוחת ערב עם פאוורס ובליילוק (איתם הייתי אמור להופיע בפאנל על סטימפאנק בימים הקרובים) ופגשתי את לוסיוס שפרד וטרי ביסון, שעל ספרו האחרון כתבתי ביקורת נוקבת שבוע לפני כן. ובכל זאת הוא התגלה כאדם נחמד מאוד למרות שכמו כל האמריקאים הוא עישן סיגריות בכמויות מסחריות, ועוד תלש מהן את הפילטר!. יום שבת היה יומו הרשמי הראשון של הפסטיבל, ולפי מסורת של כנסים באשר הם, ביליתי את רוב זמני בבאר. לא: הזיכרון מראה לי שהסתובבנו בבוקר בעיר עצמה (חנויות שוקולד, בעיקר) ואז, לפני ארוחת הערב (האירוע המרכזי של הפסטיבל, שבו כל המוזמנים ישבו בחדר האוכל הגדול, אכלו אוכל של קיבוץ, שתו יין ועישנו עד מאוחר) הגעתי איכשהו לקבלת פנים "פרטית" שעיקרה היה שמפניה, ושבה יצא לי לבסוף לפגוש את בריאן אלדיס, שסיפר לי על היותו ממייסדי האגודה הישראלית למד"ב, ואת ארתור וודס, אמן אמריקאי שהיה האמן הראשון להציג את עבודתו בחלל! באותו היום פגשתי גם את אחד משותפי לאנתולוגיה, הסופר הסיני הסי-קוו צ'אנג, מדען מחשבים מטייון המלמד בארצות הברית. בנוסף לאורחים הספרותיים אתר הפסטיבל היה מלא בציורים ואיורים, מכונות מוזרות ופסלים של חייזרים, ובנוסף להם הפסטיבל אירח גם תחרות סרטי מד"ב ברחבי העולם, למרות שלצערי פספסתי את כולם. היום השלישי, יום ראשון, היה יום סוריאליסטי ביותר, וחוויה שלא הייתי מחמיץ בחיים. קמתי מוקדם, בידיעה (או כך חשבתי) שעלי ללכת לחתום על עותקים של האנתולוגיה בבוקר. כשהגעתי לפסטיבל (המלון היה במרחק חמש דקות הליכה) גיליתי לפתע שבמקום חתימות עלי להופיע על הבמה יחד עם שאר הסופרים שהשתתפו באנתולוגיה - ושכולם חיכו לי כבר על הבמה. עליתי מהר לבמה, התיישבתי במושב הפנוי ולבשתי ארשת פנים מהורהרת. נשאלתי על מדע בדיוני בישראל, וסיפרתי קצת על פעילויות האגודה, על חלומות באספמיה ועבודתה של ורד טוכטרמן, ולפני שידעתי נגמר הדיון והוטל עלינו לעלות לקומה השנייה לחתום על ספרים. מייד לכשירדתי מהבמה ניגשו אלי זוג גרמנים ידידותיים שהודיעו לי שהם חיפשו אותי, שעכשיו הם מצאו אותי, ושהם רוצים לראיין אותי עבור ערוץ הלויין שלהם בזכות זכייתי בפרס קלארק-בראדבורי. הם ליוו אותי, כמו משמר כבוד מפוקפק, לחתימת הספרים, שם ביליתי שעה מהנה ביותר עם שותפי ליצירה בכתיבת הקדשות - דבר שמעולם לא עשיתי לפני כן. דיברתי קצת עם חלק מהסופרים - עם ניק ווד מדרום אפריקה, ועם קארלוס גרדיני מארגנטינה, ואז, כשנגמר האירוע, הגרמנים "חטפו" אותי לבאר (ששימש גם כבית-קפה, מקום עישון ומקום מפגש כללי) וראיינו אותי במשך כשעה. אז החליטו שעלי לספר את תוכן הסיפור הזוכה כשאור אדום מוצב מתחתי, אור כחול מהצד, בחדר חשוך - וכמובן נתקענו, כי לא ידענו איך לכבות את האורות בחדר! לבסוף, מותש, הלכתי לאכול צהריים (הראיון הופיע ביום רביעי בלווין בנוסף לראיון עם סטיב בקסטר) ומשם לארוחת ערב מהנה עם פאוורס, בליילוק וכמה ממעריציהם שבאו במיוחד לכנס. לבסוף סיימתי את הערב עם ג'והן ברליין (מבקר ספרים ועורך האתר - והביבליאוגרפיה - של טים פאוורס) ואלאן נוואנט - שתמיד יודע למצוא מקום טוב לשבת בו - בבאר קטן ליד המלון, בדיון על הדרך הטובה ביותר לכתוב סיפור קצר. (עצתי, דרך אגב, היא לשבת ולכתוב מההתחלה עד שמגיעים לסוף, ואז לעצור). דרך אגב, אחרי הראיון נתקל בי בחור צרפתי ששאל עם אני טרי פראצ'ט (!), כי הייתה לו מעטפה עבורו. הודעתי לו שהוא מחפש איש קרח עם כובע גדול, ואחרי חצי-שעה נתקלתי בפראצ'ט עצמו וסיפרתי לו שמישהו חיפש אותו ושהוא חשב שאני - הוא. "כן," אמר פראצ'ט, "הוא הצליח להעליב את שנינו באותו משפט!" ביום שני חזרתי לבמה, לדיון על סטימפאנק, סוג הספרות שהומצא, לכאורה, ע"י טים פאוורס, ג'ימס בלילוק וק.ו. ג'טר בשנות השמונים. ישבתי לצדו של פאוורס, בנוסף למספר רב של סופרים צרפתים (סטימפאנק, למדתי, מצליח מאוד בצרפת) שמתוכם הזדמן לי לדבר עם דויד קאלבו ופבריס קולין, שני סופרים צעירים ומצליחים שעוסקים, בין השאר, בכתיבת הספרים הגרפיים - באנד דאסינה - שצרפת מפורסמת בגללם. הדיון הצליח מאוד (התרגום הסימולטני עבד מצוין) ובסופו עלינו כולנו לחתום על ספרים - ואני רוצה להודות לאלמוני שבחר את סדר המושבים ושם אותי בין פאוורס לבליילוק! (דרך אגב, הצלחתי לחתום על חמישה ספרים - ספרתי אותם - כך שאני מחשיב את עצמי רב מכר אדיר). בערב יום שני חולקו פרסים, אך מכיוון שהאירוע היה בצרפתית בלבד אני לא בטוח מי זכה במה. נורמן ספינראד זכה בפרס על תרומתו הכללית למד"ב, ונשא נאום בצרפתית מרשימה. בסוף הטקס הלכנו לעוד מסיבת שמפניה, שם יצא לי לדבר עוד עם אנדראס אשבאך, סופר מד"ב גרמני שאפילו כתב ספר אחד בסדרת פרי רודן(!), עם וים מריסון, סופר מד"ב הולנדי, ועם מוציאים לאור מאיטליה וספרד, שיחד עם הצרפתים הטענה הגדולה שלהם היא שלעולם האנגלי לא אכפת מהם. נו... אוטופיאלס הוא כנס שקשה לשכוח. כמות הכסף המושקעת בו מהממת (שני מיליון אירו, לפי מה ששמעתי, היה הסכום הנמוך ביותר עד כה), כמות האורחים ענקית וחשובה, והשמפניה זורמת כמו מים. זהו מקום ליצור קשרים, לדבר עם אנשים מרחבי העולם על נושא משותף שלרוב אין בנמצא מישהו שמעוניין בו, זהו מקום לראות אומנות מהפכנית (אני ממליץ בחום על "כסא החלומות" של ליונל סטוקארד), ציורים, פסלים, ספרים, וללמוד - קצת - על העולם הרחב שקיים מעבר לשפה האנגלית השולטת. זוהי הפעם הראשונה שישראלי מופיע בפסטיבל, אך אני מקווה שלא האחרונה. זו הייתה הזדמנות להעמיד פנים של סופר ידוע, ולפגוש סופרים ששינו, כל אחד בדרכו, את פני המד"ב. צרפת, למעשה, היא המקום האידיאלי - בשבילי לפחות - לקיים כנס מדע בדיוני, ולו רק בגלל הקרואסונים עם שוקולד, או קערת הצדפות בעיר עצמה, והשוורמה שהספקתי לאכול באמצע הלילה גם הייתה סבירה... אז נתראה, אולי, בשנה הבאה בצרפת? | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |