|
|
|
|
|
|
|
הגולם: סיפורו של קומיקס ישראלי - פרק מתוך ספר מקור
אלי אשד ואורי פינק |
|||||
|
|
|||||
| אנו שמחים להגיש לכם את הפרק המקדים מתוך ספרם החדש של אלי אשד ואורי פינק "הגולם - סיפורו של קומיקס ישראלי". הספר מתאר את גילגוליה של סדרת הקומיקס הוותיקה "הגולם", מאת אוריאל רשף, היוצאת לאור בישראל חליפית אי שם אי אז. | |||||
| הקדמה כמו מרבית הישראלים שילדותם עברה עליהם בשנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70, גם אני גדלתי על חוברות סדרת "הגולם" של אוריאל רשף ועל המוצרים שנלוו אליהם, וכמובן על תוכנית הרדיו המשעשעת ששודרה בכל יום בצהריים. עד היום אני זוכר כיצד מדי יום שלישי, בדרך חזרה מבית הספר, הייתי עובר אצל מר לנדאו הזקן בחנות מכשירי הכתיבה השכונתית. מר לנדאו היה מקפיד לשים לי בצד עותק מחוברת "הגולם" שהופצה באותו בוקר ואני הייתי משלם לו 235 לירות במטבעות מיוזעות ופורץ בריצה מטורפת הביתה כדי להשתרע על המיטה עם חבילת "שלווה" ולקרוא על עלילות הגיבור רב העוצמה שבעצם היה ילד כמוני. במשך שנים שמרו מפני בסוד את העובדה שהחוברות היו מגיעות לחנות כבר בשעות הבוקר המוקדמות יחד עם עיתוני הבוקר. מר לנדאו לא רצה להרגיז את ההורים בשכונה ולכן לא מכר לילדים את חוברות "הגולם" לפני סוף יום הלימודים. היה לו ברור שאחרת יבלו הילדים את זמנם בקריאת החוברות מתחת לשולחן במקום להקשיב בשיעור. אני זוכר כיצד הייתי קורא בשקיקה את הרפתקאותיו של הגולם - אותה דמות אימתנית וחסרת פרצוף - הלוחם ברשע לצד לילית היפהפייה שחורת השיער שעוררה הזיות מיניות כה רבות, כמו גם תהיות ובדיחות על מה בדיוק היא והגולם עושים בזמן שבו אין הם נאבקים בפושעים, בסוכנים ובג'ינים. אני זוכר שחברי ואני היינו מתווכחים במשך שעות מה עדיף: לבלות לילה עם פארה פוסט או עם לילית? אני בדרך כלל הייתי בעד האפשרות האחרונה. הייתי חולם שעות כיצד אני מלווה את הגולם בהרפתקאותיו ברחבי העולם, ולפעמים אפילו הייתי מדמיין שאני עצמי הוא הגולם ושלילית היפה לוחמת לצידי. אבל תמיד ידעתי שהקרוב ביותר שאגיע אי פעם אל "הגולם" יהיה רק אם אזכה לפגוש את מי שכותב ומצייר את אותן חוברות צבעוניות - אוריאל רשף. אך משום מה, בניגוד ליוצרים אחרים בתעשיית הקומיקס הישראלית כמו מישל קישקה, גיורא רוטמן, מיכאל נצר ויהודה קוברט, שהיו מגיעים בקביעות לכנסי הקומיקס השנתיים, פוגשים את מעריציהם וחותמים על ספרים וחוברות, היה אוריאל רשף מדיר את רגליו מן האירועים האלה ורק בניו החלו להופיע בהם בשנים האחרונות. התחלתי לחשוב שאולי גם אוריאל רשף הוא איש ללא פרצוף. ואולם, ככל שעברו השנים ותעשיית הקומיקס בישראל התפתחה והתגוונה, זנחתי את הגולם ועברתי לקרוא סדרות קומיקס אחרות כמו סדרת "מסעות מיסטר טי בזמן ובחלל" של מישל קישקה, "השוטר אזולאי" של קישון ודוש, "הצלבן היהודי" של גיורא רוטמן, "עלילות דן טרזן, הטרזן הישראלי" של דיקשטיין, "אורי און בחלל החיצון" של נצר, "הצלף" של קוברט, ועוד. החוברות הישנות והמצהיבות הוחלפו בחוברות ובספרים צבעוניים ומגוונים יותר, ומה לעשות - גם מתוחכמים יותר. בגיל הצבא ולאחריו נעלמו החוברות, נזרקו או נמכרו על מנת לפנות מקום לדברים אחרים. הגולם איבד את כל קִסמו ונראה כעוד דבר שעבר זמנו. מדי פעם הייתי נתקל בגיבור ילדותי באיזו התייחסות עיתונאית כמו קריקטורה פוליטית או מאמר שהשתמש בדימוי המוּכר של הגולם כדי להעביר מסר כלשהו, אך כמו "ישרוליק" של דוש, לגולם היה קשה לתפקד בעולם המודרני המסובך. לפני כשלוש שנים הזדמנתי לחנות הספרים המשומשים "הלפר" שברחוב אלנבי בתל אביב, ואגב חיטוט בחוברות הקומיקס המוצעות שם למכירה נדהמתי לגלות בין שפע החוברות של "אורי און", "הצלבן" ו"אדי בלגן" גם ערימה של חוברות מוכרות וזכורות לטוב - חוברות "הגולם". דפדוף קצר בחוברות גילה לי לתדהמתי שהן כוללות חוברות לא רק משנות ה-70 וה-80 שהיו מוכרות לי היטב מימי ילדותי, אלא גם משנות ה-60 וה-50, ואפילו משנות ה-40! התברר שאספן גדול כלשהו של הגולם נפטר, ויורשיו, במקום להשליך את כל החוברות לאשפה העדיפו לנסות להרוויח מהן קצת כסף, מכרו אותן להלפר, וכעת הן הגיעו לרשותי. עד אז לא ידעתי כלל שלגולם היתה היסטוריה ארוכה כל כך. בפעמים המעטות שחשבתי עליו עד אז הנחתי שזאת היתה תופעה של שנות ה-60 וה-70, אך כעת התברר לי שטעיתי והתעוררה בי סקרנות לגלות מיהו אותו אוריאל רשף שכתב וצייר את כל אותן חוברות. במרוצת השנים נכתבו אמנם כמה מאמרים על הגיבור חסר הפרצוף שהילך קסם על ילדי ישראל במשך שנים כה רבות, אך הגולם מעולם לא זכה להכרה כאחד מעמודי התווך של תעשיית הקומיקס המקומית. הדבר מעורר תמיהה, מפני שקשה לחשוב על התרבות הפופולרית הישראלית בלי אותה דמות אימתנית שעל מצחה מגן דוד או לעתים רחוקות יותר המילה "אמת" או עלה של קנביס - תלוי בגרסה שהתגלגלה לידך. כך, ברשימתו "כולנו גלמים" בגיליון 'הארץ' מ-12.8.95 משתמש דורון רוזנבלום בגלגוליו של הגולם לאחר מותו של יוצרו כדי להמחיש את התפוררותה של החברה הישראלית, והוא מסיים במילים "כולנו בעולם דו-ממדי מחפשים כיוון עם מגבת על הצוואר, ושמחים שלא צריכים להסתכל על הפרצוף בראי בבוקר". בעניין זה זכורה אולי יותר מכול הקריקטורה של דודו גבע שסוגרת את "ספר הקומיקס הישראלי" בעריכת דנקנר, שבה נראה הגולם כשבר כלי אנושי היושב מול הטלוויזיה - קריקטורה שממחישה את חשיבותה הייחודית של הדמות בתרבות הפופולרית הישראלית. אבל למרות ההתייחסויות השונות אליו, עדיין נשאר "הגולם" מחוץ לקנון התרבותי הישראלי. בדיקה בספריות ובמאגרי המידע העלתה שאף כי דומה היה שכולם מכירים את "הגולם", הרי קיים מעט מאוד מידע זמין על החוברות ועל יוצרן. בכתבה עיתונאית על שוק הקומיקס המקומי הזכירו כבדרך אגב את חוברות "הגולם" ואת יוצרן, והיו גם כמה כתבות קצרות על המשפט שבו היה מעורב, ניתוח עוין ומפורט למדי בספר של ביקורת חינוכית על תעשיית הקומיקס, ראיון נדיר בעיתון סוף שבוע מצהיב מזוקן לרגל פתיחת תערוכה בגלריה, כמה התייחסויות בזכרונות של אנשים שונים שהזכירו אותו ממש במילה או שתיים, אבל מעט מאוד יחסית למה שהיית מצפה לגבי סדרה שהתפרסמה באופן סדיר במשך עשרות רבות של שנים ונכנסה בעוצמה רבה כל כך למודעות הישראלית. כעת, משהתעוררה סקרנותי, העניין לא נתן לי מנוח, והחלטתי לגלות כל מה שאפשר על סדרת הגולם ועל יוצרה שפעם כה הערצתי את סיפוריו - אוריאל רשף. אולי ראיתי בכך מעין מחווה לאיש שהעניק לי שעות כה רבות של הנאה בילדותי. כשהתחלתי לראיין אנשים בנושא, התברר לי שזאת משימה קשה ביותר. אנשים שהיו קשורים לסדרה לא ששו לדבר עליה ועל פי רוב מסרו גרסאות סותרות ומנוגדות. מתברר שאוריאל רשף היה אדם שעורר רגשות עזים ביותר גם שנים לאחר מותו - בניגוד לדמות הידידותית והחייכנית שהצטיירה לי תמיד מהקריאה בחוברות - דמות של אדם המדבר אל קוראיו הילדים "בגובה העיניים". היה קשה גם לשים יד על החומר הראשוני - על חוברות "הגולם" עצמן. אלה הושמדו ברובן המכריע, וכיום יש מעט מאוד אספנים שלהן (לא פעם סיפרו לי אנשים בעיניים דומעות כיצד אוסף שלם של חוברות "הגולם" נזרק לאשפה בידי אמא כשהיו בצבא או ניתן לחברים ונעלם, או נמכר בפרוטות לחנויות לספרים משומשים. תמיד נגמר הסיפור בסיום הידוע: "אילו רק ידענו אז כמה הן יהיו שוות היום - אילו!"). התברר לי שאיש אף אינו יודע כמה חוברות היו בדיוק, שלא לדבר על פרטים מדויקים יותר כמו תוכן העלילות, מתי הופיעו לראשונה דמויות ידועות כמו הג'ין ולילית, מי היו הציירים שסייעו לרשף ומי היו המחברים השונים שסייעו לו בכתיבה. התחלתי במסע אובססיבי להשגת אוסף שלם ככל האפשר של חוברות "הגולם": חיפשתי אספנים וקניתי או צילמתי את כל החוברות שברשותם, פירסמתי מודעות בעיתונים, ורדפתי אחרי האספנים הגדולים המעטים שמצאתי. אלה, שאותם ניתן לספור ממש על אצבעות יד אחת, התגלו כטיפוסים אובססיביים בפני עצמם, ורובם לא הסכימו לנדב מידע או חוברות אלא תמורת סכומי כסף דמיוניים שידי כמובן לא השיגה. מלבד זאת, בדרך כלל הם ידעו פרטים על "הגולם" רק מתקופה אחת - התקופה שבה גדלו, ולא ידעו לספר על התקופות האחרות (אם כי בדרך כלל היו להם כמה חוברות ומוצרים נלווים ששמרו בתור דוגמה מתקופות אחרות). אפילו בני משפחתו של רשף לא ידעו לתת פרטים מלאים על הנושאים שהעסיקו אותי. מלאכת הפאזל המסובכת להשלמת התמונה של תולדות סדרת הגולם וחקר תולדות אוריאל רשף נשארו אפוא לחלוטין בידי. התחלתי במחקר על חייו של רשף תוך שאני מתעלם מחיצי הביקורת והלעג שהפנו אלי קרובים וידידים, שלא הבינו מדוע אני מתעניין כל כך "בחוברות הגולם המטופשות האלה". גם בחוגי האקדמיה לא גילו כל עניין בנושא וסירבו לתת לי מלגה, וכך נאלצתי לקחת על עצמי את כל הוצאות המחקר. "למה לך להתעסק עם השרלטן הפרימיטיבי הזה", תהה מרצה באוניברסיטה, "הוא הרי מעניין רק ילדים קטנים. חסרים קומיקסאים חשובים יותר בתולדות המדינה שבאמת השאירו את חותמם?" כל הנסיונות להסביר את חשיבותו של אוריאל רשף, האיש שפירסם במשך למעלה מ-40 שנה סדרת קומיקס מצליחה, נתקלו בקיר אטום. אבל זה רק חיזק את נחישותי להמשיך במחקר ויהי מה, למרות כל הלעג וההתנגדות, במטרה לעשות לבסוף צדק עם האיש. בשלב זה קיבל אוריאל רשף בעיני ממדים של יוצר ענק, דמות מופת, אדם שברא יש מאין והצליח להחזיק בו במשך שנים רבות ללא כל פרגון מצד הממסד, ולמרות התקפות ארסיות של חוגים שונים ובראשם מורים ומחנכים ומבקרי ספרות ילדים. אך ככל שהתקדם המחקר גיליתי על רשף יותר ויותר דברים שלא תאמו את התמונה שציירתי לי ולא פעם גרמו לי להצטער שהתחלתי בכלל בפרויקט. התמונה האמיתית של רשף אינה זאת שנתקבעה במוחי ובמוחם של דורות שלמים של קוראים. היא שונה בתכלית, אך אינה מעניינת פחות - אולי דווקא הרבה יותר. הדמות המצטיירת היתה מזעזעת מדי פעם, מכעיסה בהזדמנויות אחרות, ופאתטית למדי רוב הזמן. ספר זה שאתם אוחזים בידכם הוא התוצאה הסופית של מחקר זה. בפעם הראשונה מרוכז במקום אחד מידע שלם ומפורט על סדרת "הגולם", סדרה שרובן המכריע של אלפי החוברות שיצאו בה לאור התפוררו כבר מזמן והיו לאבק. זאת גם הפעם הראשונה שניתן מידע שלם ומדויק על יוצר הסדרה, אוריאל רשף, ועל האנשים השונים שעמלו ועזרו לו (ולעתים היתה זו הרבה יותר מסתם עזרה) או אף ניסו להפריע ביצירתה של סדרת "הגולם". אני מרגיש שספר חגיגי זה, המתפרסם 70 שנה לאחר הופעתו הראשונה של "הגולם", יוצא לאור מאוחר מדי, אך כמאחר הפתגם העממי - מוטב מאוחר מאשר אף פעם. אני מבקש להודות לבני משפחתו של אוריאל רשף שהרשו לי בנדיבות להשתמש בכל החומרים הגרפיים של ספר זה, לצוות ספרני הספרייה הלאומית - המקום היחידי שבו אפשר למצוא אוסף שלם (כמעט) של חוברות הגולם מכל התקופות, לאספני חוברות "הגולם" כמו מר חיים קאנו, ולעורך הגרפי של ספר זה מר אורי פינק. אלי אשד תל אביב, 2003 | |||||
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |