|
|
|
|
|
|
|
שובה של הנסיכה על הסוס הלבן - ביקורת סרט
עידן אלדר |
|||||
|
|
|||||
| לאחר שבכתבתו הקודמת הציג לנו עידן אלדר את עולמה של סדרת הטלוויזיה "אוטנה", הוא חוזר כדי להעיף מבט על סרט הקולנוע שנעשה על פי עלילת הסדרה - אבל גם לוקח אותה לכיוונים אחרים לגמרי. | |||||
| תקופת ההתבגרות של אוטנה - Adolescence of utena במאי: קוניהיקו איקוהרה תסריט: יושי אינוקידו, צ'יהו סייטו קולות: (גרסה אנגלית) שרון בקר, רוקסן בק, מנדי בונהום יפאן 1999, צבע 100ד'. סרטי מנחם גולן מציגים: "אסקימו לימון 17- סוף עולם של התבגרות" : בנצי,מומו ויהודל'ה נרשמים למכללת אוטורי אבל מגלים שהפעם אין להם בעיה להיכנס למכנסיים של אף אחת מהדמויות. אתם תצחקו כאשר בנצי יירמס על ידי עדר של חמישים בנות 14 עם מנת יתר של הליום, אתם תתרגשו כאשר מומו יגלה את המשמעות העמוקה מאחורי המסרק שלו, ואתם תבכו ביחד עם יהודל'ה כשהוא יבין שהוא האדם היחידי במכללה שלא עשה מנוי בשייפ. אוקיי,אז הסרט של אוטנה באמת מתרחש ביקום חלופי,אבל אפילו לבי-פאפאס יש את הגבולות שלהם. אז מה אנחנו בעצם כן מקבלים כאשר אנחנו דוחסים את אחת הסדרות הכי מורכבות של שנות התשעים, שהורכבה מ-39 פרקים אל סרט אחד בן שעה וחצי? אלו מכם שענו "חתיכת האנימה הכי מוזרה שהוקרנה ביפן אי פעם" טועים לחלוטין. התשובה הנכונה היא: "חתיכת האנימה הכי מוזרה בעלת התקציב הכי גבוה שהוקרנה ביפן אי פעם" "תקופת ההתבגרות של אוטנה" (Adolescence of utena), או בשמו החלופי "התבגרות אפוקליפסה" (Adolescence apocalypse) עושה בדיוק את הנ"ל, הוא מצליח לתפוס את מה שעשה את סדרת הטלוויזיה לכל כך ביזארית ומרעננת, ומקצין את כל האפקט עם תקציב של סרט קולנוע. שנתיים לאחר סיום סדרת הטלוויזיה, הודיעו הבי-פאפאס כי הם עדיין לא מיצו את עצמם עם הזיכיון הפופולארי, ונכנסו אל תוך הפקת הגרסה הקולנועית שלו שמתרחשת ביקום חלופי מזה של הסדרה (כל הצוות של הסדרה חזר אל הסרט חוץ מהשחקן שדובב את דמותו של אקיו, אחיה של אנת'י, שהוחלף על ידי זמר פופ יפני שגם מבצע את שיר הסיום לסרט). בכלל נראה שהיפאנים תקועים בשיגעון "גולשים בזמן" בלתי מוסבר ויש להם חיבה ליקומים חלופיים. להמון סדרות אנימה מפורסמות כגון "גאנדאם", "אסקפלונה" ו"טנצ'י-מויו" יצאו המשכים המבוססים על מציאות חלופית מסדרות הטלוויזיה. אולי אחת מהסיבות היא שכך הם יכולים לעשות המשך לסדרה אך בו זמנית למתוח את הגבולות שקבעו בעצמם ולהתפרע כמו מייקל ג'קסון על הסט של קטנטנות. בניגוד למה שנרמז משם הסרט, ולמרות שמדובר בנושא פופולארי באנימה ובהוליווד - אין בסרט בכלל התעסקות בסוף העולם. באוטורי אין אף פעם איומים חיצוניים ולאף אחד לא נשלחת מעטפת אנתרקס. בשביל להבין את משמעות המילה אפוקליפסה ביקום של אוטנה, צריך לחזור אל סדרת הטלוויזיה. לשיר שהתנגן ברקע בכל פעם כשאוטנה התכוננה לדו קרב בסדרה קראו "הגורל המוחלט אפוקליפסה". אבל אם נחליף את המילה "אפוקליפסה" במילה "התבגרות", נקבל תמונה הרבה יותר ברורה. במשך הסרט והסדרה, אוטנה עוברת תהליך של אובדן התמימות, השלמה עם אידיאלים שלא קיימים באמת וקבלה עצמית, או במילים אחרות - היא לא יכולה להימלט מהגורל המוחלט שלה: התבגרות מעולם האגדות אל העולם האמיתי. הקו העלילתי של הסרט עוקב אחרי זה של הסדרה בעיבוד חופשי. הדמויות עברו שיפוץ קוסמטי ופסיכולוגי. אוטנה שוב נקלעת בעל כורחה לקוד משחק הסייף ומתארסת לאנת'י, אך היא לא מקבלת את הטבעת שלה מנסיך בעברה. זו מגיעה לידיה לאחר שהטבעת נופלת מתוך ורד לבן בתוך גינת ורדים אדומים, אינדיבידואליסטית אמיתית בדיוק כמו מי שיענוד אותה. הפעם, תפקידה של אנת'י בתור כלת הורד הוא לבלות את הלילה עם הבעלים שלה, מה שגורם למספר קונפליקטים עם אוטנה המזועזעת מכל הסיטואציה. נראה כאילו בוצעה החלפת תפקידים מהסדרה - בגרסת הסרט אוטנה היא מתבגרת פגועה וסגורה אל העולם החיצוני ואילו אנת'י השילה כל זכר לביישנות שלה מהסדרה ומשחקת את תפקיד הפאם-פאטאל המפתה. איקוהרה הבמאי מדבר אל הצופים בקוד פשוט: בסדרת הטלוויזיה, אנת'י הייתה עצורה וביישנית ושיערה היה אסוף וקלוע בעוד שהפעם הוא ארוך וגולש, בעוד אוטנה, שהייתה נערה מלאת חיים בסדרה - אוספת בגרסת הסרט את שיערה אל תוך כובע ורק ברגע שהיא יכולה להיות עצמה באמת היא מפזרת את שיערה. ברוכים הבאים לסימבוליזם 101 עם המרצה שלכם: ברבי. לא שהסרט הוא הרבה יותר פשטני מהסדרה - להפך: הסרט משתמש בסימבוליזם הרבה יותר מורכב מקודמתו, וללא ספק צריך להיכנס אליו עם ראש הרבה יותר פתוח ואם רק בשביל הסוף שלו, שיגרום לכם לחשוב פעמיים לפני שתשתו ותנהגו. בסרט,אף אחד לא טורח להסתיר את קוד המשחק והדו קרבות נערכים באוויר האקדמיה החופשי בניגוד לזירת הקרב הסודית. אלמנט זה רק מדגיש את אבדן התמימות של כל הדמויות בסרט. למרות שכביכול מטרת המשחק היא עדיין סודית, הם כבר לא חשים צורך להסתיר את העובדה שהם נלחמים על חייה של נערה כאילו היא רכוש. בהתאם לכך, כל הדמויות נראות הרבה יותר מפוכחות ובוגרות מגרסתן הקודמת, אפילו אוטנה איבדה את האמון שלה באנשים, והידידות שלה עם אנת'י מורה על כך. למרות שאוטנה מוצאת את עצמה נמשכת אל כלת הורד, היא גם הרבה יותר זהירה בלהיפתח אליה, אולי כי היא מצליחה לעמוד על אופייה הדו קוטבי של הכלה יותר טוב מכל אחד אחר. אחד מהדברים שתופסים את עיניו של הצופה כאשר הוא נכנס למכללת אוטורי החדשה היא כי להכל יש תחושה הזויה יותר. כפי שכבר נאמר בביקורות אחרות, העיצוב הצרפתי ששלט בסדרת הטלוויזיה נעלם, ונראה כאילו הארכיטקט החדש של אוטורי הוא אם.סי.אשר שמתכנן מדרגות בלתי אפשריות, מבנים שקוראים תיגר על כוח הגרביטציה ועלי ורדים. המון עלי ורדים. מבחינת העיצוב והאנימציה,"תקופת ההתבגרות של אוטנה" הוא אחד מהסרטים המהממים ביותר לראות על מסך גדול. לסרט ככלל יש הרגשה הרבה יותר בוגרת ואפלה, כמו זו שהתהוותה בחלק האחרון של סדרת הטלוויזיה. אין ספק שאיקוהרה הבמאי נהנה מהמעבר לקולנוע, שאפשר לו לחמוק מעיני המצנזר היפני ולהראות כל דבר שרק נרמז בסדרה. מי אמר עירום חזותי ולא קיבל? עוד אלמנט שדנים בו בצורה יותר עמוקה מאשר בסדרה היא השאלה "מהו בעצם נסיך?". מי שיספור את כמות הדמויות בסרט שמתייחסים אליהן בתור נסיך יקבל לא פחות מארבעה. אמנם אוטנה עצמה רוצה להיות נסיך על מנת להתגבר על (ואולי יותר לשכוח את) עברה, אך כמו בחיים האמיתיים, "נסיך" הוא לא תמיד תואר רצוני. חלק מהנסיכים איבדו אולי את מה שגרם להם להיות נסיכיים מלכתחילה, למרות שבעיני האנשים שקשורים אליהם לטוב ולרע, הם עדיין כאלה. בעולם שאותו מציג הסרט, הנסיך של אדם אחד הוא השטן של אדם אחר. המוזיקה של אוטנה ממשיכה להיות ייחודיות ומרתקת. בסרט ישנם שני שירי קרב חדשים ביחד עם וריאציות לשירים ישנים. שירי הקרב שבסרט יצאו בשני גרסאות שונות, אחת בפסקול הרשמי ואחת באלבום שכולו מוקדש לשירי מקהלה חדשים ששמו, בתרגום לעברית (קחו נשימה עמוקה): "תחיית ביצת הורד, רשומות סופיה - הו, ימי הביניים קומו לתחיה!- אם רק היינו יכולים לחזור לימים האלו!". נסו לבקש את הדיסק בטאוור רקורדס הקרוב אליכם. האם ניתן לראות את הסרט לפני הסדרה מאחר והוא מתרחש ביקום חלופי? התשובה היא כן, אבל מאוד לא מומלץ. למרות שלדמויות בסרט יש עבר שונה והוא אינו נשען, כביכול, על ידע קודם, הוא מכיל כל כך הרבה ניואנסים, חלקם בולטים וחלקם מובנים רק בצפייה שנייה, שקורצים אל סדרת הטלוויזיה ואף משלימים אותה. למען האמת, אחת מנקודות העלילה החשובות שבסרט היא פשוט אילוסטרציה של מונולוג של אחת מהדמויות בסדרה. בנוסף, מספר דמויות שוליות בסדרה הפכו לעיקריות בסרט - ולהפך. השינוי בסרט כל כך קיצוני עד אשר נאנאמי, חברת מועצת התלמידים הנוירוטית בסדרה, מקבלת בסרט תפקיד של שלוש שורות בתור פרה (!) ובוא נאמר שתפקיד זה לא נותן לה יותר מדי טקסטים שנונים במיוחד. קצת עצוב לחשוב על השיחה שהמדובבת שלה,יורי שיראטורי, קיבלה מהסוכן שלה: -"מה, הם רוצים אותי בחזרה? איזה יופי! .רגע ,מה זאת אומרת מוווו?!" לחלופין,שיורי, דמות שהופיעה רק במספר פרקים בסדרה, חוזרת בכל הכוח בתור הביץ' התורנית, בתפקיד ראשי למדי. "התבגרותה של אוטנה" נופלת במקצת מיצירת מופת משתי סיבות עיקריות. אחת מהן היא התלות בידע קודם מהסדרה שהוזכרה כבר והשנייה היא ללא ספק השינוי באווירה שחל לפתע בחצי שעה האחרונה של הסרט. מכיוון שלא ניתן לדבר על הנושא ללא ספוילרים, נאמר רק שגם מי שרגיל לצורת הבימוי והתחושה הכללית של אוטנה (שנעה לפעמים מאבסורד לרצינות תהומית), יופתע מהדרך שבה הבמאי בוחר לפתור את הקונפליקטים בסרט. דבר כזה טרם ראיתם, בסרט מצולם או מונפש. האם זה דבר טוב? מאוד תלוי בגישה עמה אתם נכנסים לסרט. נאמר רק שאם הסרט הזה לא היה מתרחש ביקום חלופי, איקוהארה היה צריך לשכור מאבטח נגד איומי מוות ממעריצים זועמים. בסופו של דבר, אם אתם מעריצים של סדרת הטלוויזיה המקורית, ורוצים לפגוש את תלמידי אוטורי פעם אחת נוספת, אבל מזווית קצת שונה, זהו הסרט בשבילכם. אם אתם נחשפים אל אוטנה ואנת'י בפעם הראשונה דרך גרסת הסרט, עדיף שתביאו איתכם כמה כדורי ריטאלין ומשהו לשתות. | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |