|
|
|
|||
|
אנשי הלילה
ליאה |
|||||
|
|
|||||
| לכבוד "מלחמת האופל", ISF מגיש לכם סקירה של ערפדים בשלושה סרטי-ז'אנר בולטים מהשנים האחרונות. מה הם ההבדלים והדמיון בין הצורות הרבות בהן הם מוצגים על המסך הגדול, למה הם תמיד נוטפים כל כך הרבה סטייל, ומה זה אומר, בסיכומו של דבר, להיות ערפד. שלושה סרטי ערפדים בראי הזמן. אז מה אם אין להם השתקפות. | |||||
משהו עובר על ערפדים בשנים האחרונות. יותר ויותר מהם מגלים שתאוות הדם היא אאוט, שהם בכלל לא רוצים להסתובב ברחובות ולנשוך בני אדם להנאתם, ושלמעשה הם מעדיפים לרבוץ לבדם במקומות חשוכים, הרחק משאר בני מינם, להרהר בעצב בחיי הנצח האומללים שלהם ולהתאהב בסתר בנערות יפות. סקירה זו מנסה לפענח את הערפדים בסרטים "ראיון עם הערפד" משנת 1994, "בלייד" משנת 1998, והאחרון ביותר, "מלחמת האופל" משנת 2003, ולבחון מה עובר על הערפד הממוצע של ימינו. "ראיון עם הערפד" סרט זה מבוסס על ספרה המצליח של אן רייס, סופרת שמרבה לעסוק בערפדים ובעל-טבעי. הסרט נחשב לאחד מסרטי הערפדים היותר טובים של השנים האחרונות. הוא סובב סביב לואיס, אדם שבור שאיבד את כל משפחתו, וכשניתנה לו הבחירה ע"י הערפד לסטט, ביקש להפוך גם הוא לערפד. אלא שלואיס (או לואי, כפי שהוא בדרך כלל נקרא בסרט) לא הפך לחסר כל רגשות אנושיים. במשך מאות שנים הוא ניזון רק מדם בעלי חיים וסירב לגעת בבני אדם. הדבר ששבר את לואי היתה ילדה בלונדינית קטנה בשם קלודיה, שישבה בבכי לצד אמה המתה באיזור מוכה מגפה. לואי, שידע שהילדה עומדת למות בקרוב מהרעב או מהמגפה, החליט לסיים את סבלה בעצמו. לסטט התערב והפך את הילדה לערפד (או ערפדית. או ערפדה. הדעות חלוקות בקרב דוברי העברית), ולואי הרגיש מחויבות לדאוג לה. במשך שנים ארוכות אהב לואי את קלודיה כבת, שמר והגן עליה, שימש לה כאב ואם, וניסה כמיטב יכולתו לעזור לאותה ילדה, שבגרה נפשית אך לא פיזית, להתמודד עם עולם הערפדים הקשה ועם כך שמעולם לא תיראה כמו אותן נשים יפות. רבים נוטים לחשוב שלואי שימש בסיס או השראה לדמותו של הערפד אנג'ל מהסדרה "באפי, קוטלת הערפדים" (עכשיו בסדרה משלו, "אנג'ל", שהחלה את עונתה החמישית המצוינת בימים אלו). אכן ניתן למצוא בין השניים נקודות רבות של דמיון. לואי שונא את עצמו ואת מהותו, את כמיהתו לדם, את העובדה שאינו מסוגל לחיות בין שאר האנשים ואינו מסוגל גם להתאים את עצמו לעולם הערפדים. הוא נקשר לאנשים ומאבד אותם מחדש, סובל בכל פעם שתשוקתו גוברת עליו והוא נאלץ לשתות דם אנושי, ומתגעגע עמוקות לצפייה בזריחת השמש. בזמננו אנו, הוא חי לבדו בדירה חשוכה, מריר ולמוד ניסיון החיים הקשה שעבר עליו, מתרחק מבני האדם ככל יכולתו, ונענה רק לאותו עיתונאי הרוצה לראיין אותו - אז נחשפת בדידותו. "בלייד" הפעם, הוצגו הערפדים מנקודת מבט חדשה. לא עוד יצורים בודדים ודחויים, אשר מאבדים את בינתם עם הפיכתם לערפדים, או לחילופין, משתגעים ושמים קץ לחייהם אחרי שנות בדידות רבות. הערפדים של "בלייד" הם קהילה גדולה של בני נוער נצחיים וחובבי טראנס. הסרט היה אחד היחידים שהציע שערפדים עשויים להתרבות בדרך של לידה (אין כאן סתירה - הערפדים של "בלייד" אכן מזדקנים, פשוט באופן איטי יותר מבני אדם), וערפדים שנולדו כך נקראים "טהורי דם" ובאופן טבעי מחשיבים עצמם לטובים יותר מאלו שהפכו לערפדים בנשיכה. אותם טהורי דם מנסים לשמור על הדרכים הישנות, להתחבא בצללים ולהסתיר את עצמם מבני האדם, כשהם שותים רק מה שנחוץ להם. הערפדים החדשים יותר מעדיפים ליהנות מהחיים, לבלות במועדוני לילה שם המקלחות בתקרה מתיזות דם חם, ולהסתובב באור היום כשהם עוטים בגדים כהים וקסדות אופנוענים שחורות כדי להימנע מלעלות באש. הם בזים לבני האדם ולא מעוניינים להמשיך להניח להם לשלוט בעולמם ולהכתיב להם את חייהם. באמצע כל זאת ניצב אריק ברוס, הוא בלייד עוטה-השריון. הוא בנה של אישה שבעודה הרה ננשכה ע"י ערפד, ולכן אינו בדיוק ערפד ואינו בדיוק אנושי. הוא מזדקן כבן אדם, מסוגל ללכת בשמש, אך גם זקוק לדם אנושי ומנסה לדכא את הדחף בעזרת תרופה נגדית שהוא מזריק לעצמו בקביעות. בלייד עשה לו למטרה קדושה את המלחמה בערפדים ומבלה את כל חייו ברדיפה אחריהם כשהוא חמוש בשלל כלי נשק מרושעים (כולל כסף טהור, משום מה, אבל לא כולל צלבים). הוא טובח בהם ללא רחמים, ומתרחק מכל בני האדם, מלבד וויסלר, השותף למלחמתו. דרך רופאה צעירה בשם קארן, שבלייד מציל למרות שהוא יודע שננשכה ותהפוך בקרוב לערפד, הצופה נחשף לעולם שלם של מיתולוגיה ומיתוסים ערפדיים, ולאיום הגדול שבלייד יאלץ להרוס, איום של אל ערפדי שיקום בקרוב לתחייה וישמיד את כל בני האדם. בין כל אותם פיצוצים, דם (הרבה דם), אש, תמרות עשן ועוד קצת דם, אפשר בקלות ללכת לאיבוד ולא להבין שבלייד נלחם כדי שלא ייאלץ לחשוב מה יעשה כשלא יהיה לו עוד במי להילחם. גם זו דרך להתמודד. "מלחמת האופל" הצורה בה הוצגו ערפדים ב"מלחמת האופל" מזכירה יותר את "בלייד" מאשר את "ראיון עם הערפד". גם כאן הערפדים אינם בודדים ונרדפים אלא עם, שהפעם לא נאבקים בבני מינם או בבני האדם. המלחמה היא באנשי זאב, ולא כל הערפדים נלחמים אותה אלא רק קבוצת עילית ("סוחרי המוות") בעוד שאר הערפדים רובצים להם בהנאה בטירות גדולות ומבלים את חייהם המאושרים בקרב משפחתם בלי לדאוג מהמלחמה הגדולה. הערפדים של "מלחמת האופל" הם יצורים פיקחים, ערמומיים, רגישים, בעלי רצון, אישיות ותאווה - הרבה מעבר לתאוות הדם. הם מתאהבים, שונאים, מקנאים, חורשים מזימות וכמובן, מקפידים מאוד על לבושם (עור או מיני תחרה שחורה ומשי אדום, הכל בניחוח גותי). במהלך הסרט אף נרמז שאותם ערפדים התעלו זה מכבר מעבר לרמת הרחוב, וכדי לשמור על אחווה יחסית בינם לבין בני האדם ולא להיחשף שותים רק דם בעלי חיים. אנשי הזאב הם אלו שהורגים את בני האדם, ונחשבים "ברברים" ע"י הערפדים על כך. ב"מלחמת האופל", הערפדים מוצגים כיצורים שאינם נעלים מהאדם רק בעיניהם, אלא גם מעצם היותם. הגיבורה, סלין, שהפכה לערפד בצעירותה, שונה מהאחרים רק בכך שהיא נלחמת את המלחמה באנשי הזאב כנקמה על מה שעשו למשפחתה בעודה אנושית, ובכך שכשהסרט נמשך, היא מתאהבת באיש-זאב. אך למעשה הערפדים של אותו עולם מסודרים כל כך שאפילו אין ביניהם מלחמות כוח: מדי מאה שנה, מנהיג אחד שולט והאחרים ישנים עד לתורם. אלא שמתחת לפני השטח שוררות קונספירציות והסכמים סודיים רבים. סלין מוצאת עצמה בודדה מאי פעם במערכה, ואפילו הערפד שציפתה שיבין אותה יותר מכל אינו מוכן לשמוע לה. אז אלו הערפדים של שנות האלפיים. צעירים, חזקים, בודדים, יפים ונצחיים, ללא כל יכולת להתאים את עצמם לעולם המוכר לנו או להם. האם בגלל זה אנחנו אוהבים אותם כל כך...? | |||||
|
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |