|
|||||
|
ליגת הקלישאות המובחרות - ביקורת סרט
עידו רייף |
|||||
|
|
|||||
| תחושה בזויה של סחרחורת מתלווה לצפייה בסרט "ג'נטלמנים מובחרים". זוהי אותה תחושת ורטיגו משונה שמקבלים לנוכח השמדתם של פסלי הבודהא בני אלפי השנים בידי הטאליבן או בזיזת מאות שרידים של התרבות הבבלית העתיקה שנותרו במוזיאון בבגדד. זוהי תחושה השמורה, בקיצור, להיות אדם עד למחזה ההיסטורי של משהו מכובד, עתיק יומין, אולי אפילו נערץ, הנהרס בכוונה תחילה בידי חבורה של בבונים מגודלים הצורחים בעונג לנוכח אקסטזת החשיבות העצמית שלהם. | |||||
ג'נטלמנים מובחרים - League of Extraordinary Gentlemen במאי: סטיבן נורינגטון מפיקים: דון מרפי, מארק גורדון, טרוור אלברט תסריט: אלן מור (נובלה גראפית), ג'יימס רובינסון צילום: דן לאוסטסן עיצוב אומנותי: קרול ספייר מוסיקה: טרוור ג'ונס עריכה: פול רובל תלבושות: ג'קלין ווסט בהשתתפות: שון קונרי (אלן קוואטרמיין), נאסראדין שאה (קפטן נמו), פיטה וילסון (מינה הארקר), טוני קורן (רודני סקינר), סטיוארט טאונסנד (דוריאן גריי), שיין ווסט (תום סוייר), ג'ייסון פלמינג (דוקטור ג'קיל ומר הייד). ארה"ב 2003, צבע, 110 דקות. כל זה משונה עוד יותר בהתחשב בכך שהדמויות בסרט - הם גיבורי הספרות בת יותר ממאה השנה שעל ברכיה התחנכו הדורות האחרונים של התרבות המערבית - הם בעצמם תוצר של מה שנקרא היום 'ספרות זולה': "מכרות המלך שלמה" של ה. ריידר הגארד, "האיש הבלתי נראה" של ה. ג'. וולס, "דרקולה" של בראם סטוקר, "20,000 מיל מתחת לפני הים" של ז'ול וורן, "המקרה התמוה של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד" של רוברט לואיס סטיבנסון, "תמונתו של דוריאן גריי" של אוסקר ווילד ו"הרפתקאותיו של האקלברי פין" של מארק טווין, עליהם - פחות או יותר - מתבסס הסרט, נכתבו בין אמצע עד סוף המאה ה-19. זמן זה היה סוף העידן הוויקטוריאני, ולכן רוב הספרים האלה היו מיועדים לנערים מתבגרים. לאנשים מכובדים (כלומר, ג'נטלמנים) פשוט לא יעלה על הדעת לקרוא 'קשקושים' כאלה... כלומר, ספרים אלו היו אז מה שקומיקס נחשב עד לפני שנים מועטות: בזבוז זמן צעקני וילדותי. אין ספק שעובדה זו עמדה לנגד עיניו של אלן מור כאשר הוא החל לכתוב את סדרת הקומיקס "The League of Extraordinary Gentlemen", אשר הפגישה בין סלבריטאים ויקטוריאניים מדומיינים כגון קפטן נמו, מינה הארקר ומיסטר הייד, במעין חבורת סופר-גיבורים מוקדמת, ואז הטיל אותם לתוך הערכים המתחסדים של אירופה בסוף המאה ה-19, עידן בו הם נחשבים לפריקים מטורפים במקרה הטוב, ואיום מוסרי ישיר במקרה הרע. מה שבטוח למעלה מכל ספק הוא שמה שלא עמד לנגד עיניו, גם אם היה עובר לובוטומיה מסוממת, היה הסרט הזה. וטוב שכך, שאלמלא כן ייתכן שהקומיקס מעולם לא היה נכתב. הסיפור, אם אפשר לקרוא לו כך, עוסק בחבורה של גיבורים בעלי כוחות-על המגויסים על ידי הביון הבריטי כדי לעצור נבל המתקרא: "הפנטום" המנסה - כמה מפתיע - להשמיד את העולם! למי שמחפש קשר בין הסרט לקומיקס או לספרים המקוריים מומלץ להפסיק עכשיו. כמעט כל הדמויות שונו עד לבלי הכר. מינה הארקר היא עתה ערפדה ההופכת ללהקת עטלפים כל אימת שתרצה (מה שאכן משפר את משחקה דמוי עמוד השיש של פטה וילסון), נמו יודע קונג פו (אלא מה?), שמו של האיש הבלתי נראה שונה ללא הסבר והוא עצמו הפך לממזר חביב, והייד נראה ממש כמו שחקן עטוף בגומי שעיר והולך כמו איש הבצק מסוף "מכסחי השדים". רק שון קונרי מחזיק את הסרט, בחלקים הספורים שהוא בכלל עומד, בתפקיד אלן קוואטרמיין המזדקן. מהסיפור המקורי של מור לא נותר זכר. השאר זו עלילה (?) המורכבת משורת קלישאות המודבקות אחת על השניה, וקטעי אקשן כל כך נלעגים עד שתהיתי אם הבמאי, סטיבן ("בלייד") נורינגטון, קיבל את התפקיד משום שהבמאי של "שדה הקרב: כדוה"א" (חתן פרס פתל הזהב) היה עסוק מדי. שתי דמויות בחבורה, דוריאן גריי וטום סוייר, כלל לא הופיעו בקומיקס. בה בעת שניתן לקבל את גריי בתור מועמד אפשרי בליגה (על פי הסרט הוא בלתי פגיע וחי לנצח, דבר שמעולם לא הוזכר בספר המקורי) חייבת להישאל השאלה: טום סוייר? בתור סוכן סי.אי.איי?? טום סוייר??? מה (אם בכלל), עבר למפיקים בראש? אזכור מיוחד שמור כאן לשחקן סטיוארט טאונסנד, המשחק את דוריאן גריי. טאונסנד נראה לאחרונה בתור לסטט בזוועתון (או יותר נכון, טימטומון) אחר: "מלכת הארורים". יש לתהות אם זה סוג הסרט היחידי שאליו הוא מתקבל. אם כן, יהיה זה כלי חשוב בעתיד כדי לדעת מאילו סרטים להמנע. בסרט זה, בכל אופן, הוא לא פחות מעצבן, דביק, נשי, ונפוח. הנה דוגמה קטנה. למי שאכפת עדיין, אזהרה, חלק זה מכיל ספויילר: בקטע הצפוי עד כאב בו חושף הנבל את תוכניתו הזדונית בפני החבורה, הוא אומר: "שחררתי את הזאב שלי ביניכם." טאונדסנד מביט במצלמה ואומר בחיוך מתנשא: "נהמה". כך במקור. סוף ספויילר. בזיון רודף בזיון: הנאוטילוס מכילה רדאר ויכולה לשוט בקלות בתעלות וונציאניות אשר שתי גונדולות לא יכולות לעבור בהן בלי להתנגש האחת בשניה. לנמו יש מכונית מודרנית וכולם יודעים לנהוג בה, לאוייב יש חיילי על עטופים בפלדה ומצויידים במילה האחרונה בשדה הנשק האוטומטי. כל זאת, להזכירכם, ב-1899. אהה.... הליגה גדולה יותר מאשר בקומיקס, אבל הסרט קצר בהרבה, כך שחלק מהדמויות מופיע רק בשתיים-שלוש סצינות, בעיקר כתירוץ לאפקטים מיוחדים. ובכל זאת, הסרט מכיל בתוכו סתירה מהותית עד כדי כך שהיא כמעט מעניינת: לקהל הקיצי רודף האפקטים שאליו מופנה הסרט אין מושג מי הם אלן קוואטרמיין, טום סוייר ודוריאן גריי. את מינה הארקר אולי עשירית זוכרים בתור ה"כוסית ההיא מ'דרקולה'", את נמו, ג'קיל והייד הם מכירים רק בזכות חדירת הדמויות לתרבות הפופולרית, והרוב בטוחים שהאיש הבלתי נראה הוא גניבה מ"האיש הבלתי נראה" של פול וורהובן. כך שכל הפואנטה עליה עומד הקומיקס (כמו גם כמובן הסרט המבוסס עליו), שהיא חזרה נוסטלגית לדמויות שעל מעלליהן קראנו בילדותינו, הולכת לאיבוד. עד כדי כך בוטה הרדיפה אחר טעם ההמון, שהיו רגעים בהם לא נותר אלא לתהות אם היוצרים טרחו בכלל לקרוא את החומר שעליו הם מתבססים. אם כך, מהו הטעם בעשיית סרט כה מופרך? למה לא פשוט לכתוב קשקוש סטנדרטי ולהמנע מתשלום זכויות יוצרים ותמלוגים? אין ספק. האמת נמצאת שם בחוץ, כפי שאמר הסוכן מולדר. מעניין אם הוא יהיה חלק מהליגה בהמשכון הבא...? | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |