|
|
|
|
|
|
|
העולם התחתון האמיתי - ביקורת סרט
ליאה |
|||||
|
|
|||||
| לכוחות האופל משעמם להילחם בכוחות הטוב. הפעם, לשם המקוריות, הם הגו פתרון מופלא: להילחם זה בזה. התוצאה? געגועים לבאפי. ליאה ראתה את 'מלחמת האופל' שיגיע למסכינו בסוף השבוע הבא (9 באוקטובר 2003), חזרה, ומנסה להתמודד עם הבעייתיות של כתיבת ביקורת שלילית על סרט שעוסק בערפדים, הנושא החביב עליה. | |||||
| מלחמת האופל (Underworld) סרטו של לן וייסמן (סיפור ובימוי) קייט בקינסייל, סקוט ספידמן, מייקל שין, שיין ברולי. ארה"ב/גרמניה/הונגריה/בריטניה 2003, צבע 121ד' עובדה מוגמרת היא שבשנים האחרונות לא היה כמעט סרט ערפדים הראוי למאכל אדם. המקלים ראש מציעים את "ראיון עם ערפד" כטוב ביותר מביניהם, המחמירים טוענים שהוא רק הפחות גרוע. מלחמת האופל, על פניו, נראה כאילו מסוגל בהחלט להציב סטנדרטים חדשים בתחום סרטי הערפדים. יש לו בסיס מצויין: הפעם, אין שום ציידים אמיצים, נערות בלונדיניות, שוטרים עשויים לא חת או כמרים אדוקים הנלחמים בערפדים. הפעם, הערפדים מנהלים מלחמה בעולם שכולו נסתר מעיני האדם, וביריב קטלני בהרבה ממנו. כמו תמיד, החוקים מגדירים עצמם מחדש בתחילת הסרט. הגיבורה הראשית, סלין, ערפדית, טורחת להסביר לנו היטב את המצב אליו נקלענו: מצידו האחד של המתרס, קיימים הערפדים. הם, כמובן, רעים. שלא כמו דרקולה, החי בטירה מבודדת, גדולה ואפלה, או הערפדים של באפי, החיים במקרה הטוב במנהרות ביוב, או אפילו הערפדים של אן רייס החיים בגפם ובבדידותם - הערפדים של "מלחמת האופל" הם קבוצות קטנות, מגובשות ומאושרות כמשפחת עטלפים. הם חיים במרכזי ערים, באחוזות מוארות, מרוהטות בעושר רב. הם לובשים בעיקר בגדי עור וסגנונות גותיים, ומזמן לזמן מתאספים מכל רחבי העולם ושותים דם בצוותא כשהם משיקים כוסות לחיי המשפחה. הם עדיין מתים באור השמש, אבל גם משתקפים במראה, ובאופן כללי הם מעדיפים דם של חיות כי זה פחות ברברי. הם חיים בעולם שלנו בשלווה, ללא ידיעתנו, והעדות היחידה לכך שהם ערפדים היא התבהרות העיניים והתארכות שיני הניבים שלהם כשהם תוקפים. חברת הערפדים חיה במעין מונרכיה. יש לה שלושה שליטים גדולים - אמיליה, ויקטור ומרקוס. כשאחד מהם שולט, לא משנה היכן הוא נמצא בעולם, השניים האחרים נמצאים במצב שהוא בין שינה למוות ומחכים שיעירו אותם לתורם על כס המלכות. הערפדים הם גם המובילים במלחמה רבת השנים הזו ביניהם לבין אנשי הזאב: יש להם חוליה מיוחדת של ערפדים הקרויה "סוחרי המוות", חמושה בכדורי כסף, שכל תפקידה הוא לצוד את אנשי הזאב. מצידו השני של המתרס קיימים אנשי הזאב, או כפי שהסרט מעדיף לכנות אותם, ה"לייקאנים". הם, כמובן, רעים יותר, הם אוכלים בני אדם להנאתם, מלוכלכים, ברבריים, חיים במאורות ביוב, מסתובבים ברכבת התחתית בבטלה, תוקפים זה את זה, מגדלים שיער ארוך ופראי, והכי גרוע, לובשים רק בגדים מרופטים חומים עם קפושונים - אופנה של סוף המאה שעברה, כאילו שמעולם לא צפו ב"מאטריקס". שלא כמו בסרטי עבר דוגמת "זאב", הסרט מתעקש להגדיר את אנשי-הזאב כחולים במחלה, את גן הזאב כוירוס ואת הכסף הטהור כאלרגיה הקיימת אצל אותו זן של יצורים. עכשיו, בזכות התפתחות האבולוציה, הם גם יכולים לשנות צורה מתי שהם רוצים ולא רק בזמן ירח מלא. הצורה אליה הם משתנים, למרבה הפלא, אינה דומה לא לזאב, לא לאיש, וגם לא לאיש-זאב. היא מזכירה יותר מכל את החייזר מ"הנוסע השמיני". לפני מאות שנים, היו אנשי הזאב מאוחדים תחת שלטונו של אחד מהם, מנהיג כריזמטי בשם לוסיאן, ואז פרצה המלחמה קשה יותר. אבל אחד הערפדים החזקים, קרייבן, הרג את לוסיאן והביא חתיכה מעורו כהוכחה (מלבב, לא?) ועכשיו הכל בסדר. בתיאוריה. אותו קרייבן (גרסה אנמית במקצת של הערפד ארמנד של אן רייס) הוא זה ששולט כרגע בחברת הערפדים עליה נמנית סלין. הוא ממלא-מקום עד שיתעורר מרקוס, הערפד הבא בשלטון. הוא רוצה יותר מכל שסלין תהיה בת זוגו הקבועה. סלין, למרבה הצער, אינה מעוניינת בכוח, מסיבות ונשפים כמו שאר הערפדים. היא מנוכרת משאר הערפדים, כי ידידה היחיד ביניהם היה השליט ויקטור (בתמונה למעלה, בבגדי זהב - לעוד מישהו הוא מזכיר את "המאסטר" מ"באפי"?), שהיה לה מעין אב מאמץ לפני שהלך לישון, וצפוי להתעורר רק בעוד מאה שנה. לסלין יש מטרה אחת בחיים - להרוג כמה שיותר אנשי זאב, כנקמה על כך שרצחו את משפחתה כשהייתה נערה. באחד המארבים האלו עם "סוחרי המוות", סלין מגלה לתדהמתה שאנשי הזאב הפרימיטיביים יצרו נשק מתוחכם, אולטרה-סגולי, שמסוגל להרוג ערפדים. מתברר גם שאנשי הזאב עוקבים אחרי בן אנוש המתמחה כרופא מנתח בבית החולים המקומי, מייקל קורבין. מייקל קורבין זה, הוא "האחד", היחיד שיכול לראות את האמת ולהתנגד ל... רגע, לא, זה לא זה. מייקל קורבין הוא האחד והיחיד בעולם שמבחינה גנטית יוכל לשאת נשיכה גם מערפד וגם מאיש זאב, ולהפוך ליצור כלאיים, חזק יותר משני הגזעים - חזק דיו כדי שיוכל לאחד אותם. לאט לאט חושפת סלין קונספירציה אפלה בין מנהיגי שני הצבאות ונאלצת להגיע להחלטות קשות ולהטיל ספק בצדקתה של המלחמה הקדושה שהיא מנהלת. העובדה שהיא מתחילה להתאהב במייקל אינה מסייעת לה כלל, שכן מייקל כבר ננשך ע"י איש זאב, ונחשב על ידי הערפדים כאויב לכל דבר. כאמור, ל"מלחמת האופל" - כפי שזה בוודאי גם נשמע על הכתב - היה פוטנציאל גבוה. אלא שהסרט סובל מרשימה ארוכה של בעיות, ביניהן חורים בעלילה, שחקנים בעלי הבעה אחת, חזותיות מוגזמת בכל הנוגע לדם, כוריאוגרפיה מיושנת, חוסר כימיה מוחלט בין בקינסייל לספידמן, כתיבה רשלנית ובימוי חובבני במקצת. כל אלו אינם אפילו הבעיה החמורה ביותר שלו. "מלחמת האופל" הוא יותר מכל סרט שלא יודע לאן לשייך את עצמו. הוא מנסה להיות סרט אימה, אקשן, מתח, פנטסיה, מסתורין, דרמה, פילוסופיה, טרגדיה, סיפור מלחמה בין הרע לטוב, סיפור מלחמה בין הרע לרע, סיפור אהבה המושפע מ"רומיאו וג'ולייט", וסיפור גילוי-משיח המושפע (כן, שוב) מ"מאטריקס". התוצר הסופי נראה כמו מוטציה מעוותת שגרמה בעיקר לגיחוכים באולם הקולנוע, בפרט בקטעים דרמטיים להחריד. אבל למעשה, על אף כל אלו, 'מלחמת האופל' אינו רע כל כך. יש בו אקשן חביב פלוס, ועם קצת מאמץ, אפשר בהחלט לשכוח מהכל ופשוט ליהנות מאותם יצורים חדי שיניים בבגדים צמודים המחליפים ביניהם מהלומות, או מהאווירה הגותית המוצלחת נוטפת הסטייל (הסרט, אגב, צולם בהונגריה) שמוכיחה שלפחות התפאורנים והצלמים ידעו מה הם עושים. אבל אם באתם למצוא בשורה בכל הקשור לסרטי ערפדים, אם חיפשתם, כמוני, סרט ז'אנרי רציני, תתאכזבו קשות. הגיבורים של "מלחמת האופל" אינם אנושיים ומעוררי הזדהות כמו לואי ולסטט מ"ראיון עם ערפד", ולא כמותם, אינם עוברים תהליכים מסוימים לאורך הסרט. הם אינם מסתוריים ומאיימים כמו ב"ערפד בברוקלין", אינם מסורתיים כמו "דרקולה", ואינם מעוררי עניין במאבקם כמו "בלייד". אמנם אין הסרט נחות דיו כדי להיות מסווג עם קומדיות-ערפדים מטופשות כמו "הערפד מת מצחוק" ו"ערפד צעיר הייתי", אבל הוא אינו מביא הבשורה למתגעגעים ל"באפי" (ולמעשה, ערפדים מסוימים בסרט אכן נראים כהעתקה חיוורת של הערפדים מאותה תוכנית), ולא מה שיראה לעולם הגדול, סוף סוף, עד כמה ערפדים עשויים להיות נושא מופלא לסרט. אבל לחובבי הערפדים עדיין אין סיבה לפסימיות. במוקדם או במאוחר, מישהו יהיה חייב ליצור סרט ערפדים ראוי למאכל אדם. נכון? נכון?!... | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |