|
|||||
|
מסע נוסטלגי במשעולי הזמן - ביקורת סרט
אלון רוזנבלום |
|||||
|
|
|||||
| "פרדי נגד ג'ייסון" הוא ללא ספק תוצר של מוחו הקודח של איש שיווק מבריק. הרעיון של לקיחת שתיים מהדמויות היותר מפורסמות של ז'אנר האימה ולעמת אותן זו נגד זו בסרט משותף הוא מבריק בפשטותו. | |||||
| פרדי נגד ג'ייסון (Freddy Vs. Jason) במאי: רוני יו תסריט: דמיאן שאנון ומארק סוויפט מבוסס על דמויות שיצרו ווס קרייבן ווויקטור מילר משחק: רוברט אנגלונד, קן קירצינגר, מוניקה קינה. ארה"ב 2003, צבע 97ד' _________________________________________________________ אין ספק כי סרט כזה יכול היה להיעשות רק באמריקה, שבה תרבות האגרוף, ההאבקות, המכות והפיצוצים הפכו מזמן לצורה של אומנות ודרך חיים. הרעיון של עימות שתי דמויות מוכרות הוא לא חדש, רשת MTV התחילה עם זה לפני כמה וכמה שנים במערכוני אנימציה מצחיקים ביותר שזכו לכינוי "התאבקות הכוכבים" ובו נלחמו מדונה ובריטני ספירס, שפילברג וסקורסזה או פמלה אנדרסון וג'ני מקארתי. אז למה שלא נעמת את ג'ייסון עם פרדי קרוגר. מה שכן, הצלחתו של הסרט הנוכחי בוודאי תזרז את הפרוייקטים הגדולים הבאים שבכוונתם לעמת דמויות מסדרות שונות בסרט אחד. מי יודע אולי אפילו 'סופרמן נגד באטמן' יחזור למסלול הפקה. מה שבטוח הוא שמפיקי 'הנוסע השמיני נגד הטורף' יעשו כל שביכולתם לסיים את הפקת הסרט בזמן הקרוב. למרות שנראה כי הסרט נעשה במהירות, האמת היא שבהוליווד עובדים עליו כבר כמעט עשר שנים, מאז יצא הסרט האחרון בסדרת סרטי סיוט ברחוב אלם (ב- 1994). את שרביט הבימוי נטל בסופו של דבר רוני יו, אחד השמות הבולטים בז'אנר האימה בשנים האחרונות, שעשה את "משחק ילדים 4" והפך אותו להצלחה קופתית, אולי בזכות הסצינה המרכזית בה הבובה הרצחנית מקיימת יחסי מין וזוכה בכלה. במודע או שלא במודע עשה יו את "פרדי נגד ג'ייסון" בדיוק בדרך בה נעשו סרטים בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים אז החלו הסדרות הנהדרות האלה. השחקניות הן בדרך כלל איומות ונוראיות אבל עם גוף פצצה, השחקנים הם גברברים צעירים שכל קשר בינם לבין כישרון או יכולת הבעה הוא מקרי לחלוטין אבל ברגע שהם מורידים את החולצה אף אחד באולם לא מחפש כישרון. כל אלו מצטרפים לסיפור לא ממש הגיוני הכולל הרבה מאוד סצינות בהן נקטעים איברי השחקנים (וכמובן סצינת מקלחת, סצינת מיטה, וסצינת מסיבה). סיפור העלילה (ובו מן הסתם ספויילרים): פרדי קרוגר מאבד את יכולת קיומו לאחר שהוא לא מצליח לחדור לחלומותיהם של בני הנוער ברחוב אלם. הדרך היחידה שלו לחיות שוב היא לגרום לבני הנוער לפחד ממנו. למשימה ההפחדה הוא מגייס את ג'ייסון וורהיס. ג'ייסון עושה את עבודתו כל כך טוב עד שכולם בטוחים שפרדי חזר אל העיר. עכשיו, כאשר כולם פוחדים ממנו מנסה פרדי לחדור אל תוך חלומותיהם אבל ג'ייסון תמיד משיג אותו ומחסל את הצעירים לפניו. פרדי לא אוהב את המתחרה החדש ומחליט לחסל אותו. למרות שיש בסדרת 'רחוב אלם' פחות סרטים (שבעה מול עשרה בסדרת יום שישי ה-13) היא נחשבת לאיכותית יותר. יש כאלו שטוענים שזו אחת מסדרות הסרטים החשובות בתולדות הקולנוע ומאמרים ארוכים נכתבו על המשמעויות הפילוסופיות שטומן בחובו כל סרט - ואכן קשה להתווכח עם הרעיון הגאוני. בעוד 'יום שישי ה-13' הוא סרט סלאשר שבסופו של דבר חוזר על עצמו, הרעיון של שד שתוקף את בני הנוער דרך החלומות הוא מבעית, והסרט הראשון בסדרה הוא אכן מפחיד. בסרטים הבאים הרשו לעצמם הבימאים והתסריטאים לתת דרור לדמיונם ומצאו דרכים מקוריות ביותר, סוריאליסטיות ומוזרות בהן פרדי רוצח את הילדים. מבחינת השחקנים שלקחו חלק ביצירת הסדרות, יוצאת 'רחוב אלם' כשידה על העליונה. אומנם קווין בייקון משחק בסרט הראשון בסדרת 'יום שישי ה- 13' אך כאן מסתיימת רשימת השחקנים שעלו לגדולה. בעוד בסדרת רחוב אלם נוכל למצוא את ג'וני דפ (שמת בדרך מקורית בסרט הראשון), פטרישיה ארקט ולורנס פישבורן (שניהם שיחקו בחלק השלישי), וברקין מאייר (מועדון 54, קיט וליאופולד, רוד טריפ). גם מבחינת הבימאים מצטיינת סידרת רחוב אלם. 'סיוט ברחוב אלם 3' פתח את הקריירה של צ'אק ראסל שביים מאוחר יותר את 'המסכה' עם ג'ים קארי, 'אירייזר' עם ארנולד שוורצנגר ו'מלך העקרבים'. רני הארלין, שביים את 'מת לחיות 2', 'אי הפיראטים', 'נשיקה ארוכה ללילה' ו'סחרור מסוכן' החל את הקריירה שלו עם 'סיוט ברחוב אלם 4'. את 'סיוט ברחוב אלם 5' ביים סטיבן הופקינס, האיש ב- 1998 הביא למסך את הגרסה הקולנועית לסדרה 'אבודים בחלל' ולאחרונה ביים את אחת הסדרת הנחשבות של כל הזמנים '24'. את החלק השישי בסדרה ביימה רייצ'ל טלאלי, שעשתה את 'טנק גירל' ומאוחר יותר ביימה פרקים בסדרות כגון: 'אלי מקביל', 'בוסטון פאבליק' ועוד. את הסדרה הגה כמובן ווס קרייבן, אחת הדמויות המרכזיות של עולם האימה, אשר אחראי בשנים האחרונות על הצלחות היסטריות כמו סדרת סרטי 'צעקה'. קרייבן ביים את הסרט הראשון והאחרון (השביעי) בסדרה. כל מי שגדל על סדרת סרטי האימה לא יעז לפספס את מפגש הענקים הזה. המלחמה בין ג'ייסון לפרדי היא אחת ההנאות הגדולות לאלו שעברו את כל 17 הסרטים בסדרות. הסרט אינו מפחיד, כך גם שאר סרטי ההמשך בסדרה. הסרטים המקוריים מיצו את הרעיון המרכזי, וההמשכים התרכזו בעיקר במציאת שיטות חדשות ומקוריות יותר לרצוח את בני הנוער ובשלב מסוים הפכו לקומדיות מקאבריות. אם אתם מחפשים קולנוע איכותי, עברו הלאה. אין כאן ולו אלמנט קולנועי אחד שניתן לומר שהוא עשוי כהלכה. המשחק קטסטרופלי, התסריט אינפנטילי, הבימוי חובבני וכך גם הצילום התאורה והעריכה, האפקטים נראים כאילו נלקחו מתחילת שנות השמונים. אולם הסרט הוא כל כך רע עד שהוא טוב, ומעניק תחושה נוסטלגית לאלו שראו את החלקים הראשונים בסדרה. לעיתים היה נדמה כאילו מחוץ לאולם מחכה עולם ובו שולטים מכנסי הפעמון ותספורות האפרו. בתור סרט, "פרדי נגד ג'ייסון" הוא סרט נוראי. בתור מסע נוסטלגי במשעולי הזמן הוא חוויה מרנינה שאוהדי סדרות הסרטים לא יעזו לפספס. | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |