|
|
|
|
|
|
|
גבוה, מעל העננים - ביקורת סרט
ליאה |
|||||
|
|
|||||
| לפוטה, עיר ומצודה מעופפת אגדית, היא האטלנטיס, אי המטמון, קריפטון וארץ לעולם-לא של במאי האנימה הייאו מיאזאקי (במאי "המסע המופלא"). מה יש לו, באמת, מדברים מעופפים? | |||||
| _________________________________________________________לפוטה, טירה בשחקים, סיפור תסריט ובימוי: הייאו מיאזאקי, קולות: קיקו יוקוזאווה, מיומי טאנאקה, קוטואה הצואי, גרסה אנגלית: ג'יימס ואן דר ביק, אן פאקווין, קלוריס ליצ'מן. יפאן 1986, צבע 124ד'. "אי המטמון", לקח מס' 59: זרים מסתוריים הנוחתים עליך באמצע הלילה ונושאים אוצרות מסתוריים מביאים צרות, גם אם הם נראים חסרי אונים ומסכנים. בעיקר אם הם נראים חסרי אונים ומסכנים. בדרך כלל, הצרות האלו מתחילות בהריסת הבית שלך. לפני שנים רבות מאוד בארץ רחוקה, היה אי בשמיים, שהיה בנוי כמצודה. פשוט כך. המצודה (או העיר, או הטירה, או האי, תלוי בהשקפה שלכם ובתרגום שבו ראיתם את הסרט), העונה לשם לפוטה, עפה לה בעזרת טכנולוגיה מדהימה שמעולם לא נראתה על פני האדמה (תרתי משמע). שושלת מלוכה ענפה שלטה בה ביד רמה. רובוטים טובי לב ורודפי שלום סיפקו את כל מחסוריה, ציפורים קיננו בין ענפי העצים וסערה עצומה, מעבר למעטה של עננים, הגנה על המצודה מהעולם הגדול והמרושע שבחוץ, והפכה אותה לבלתי נראית להמון. דורות מאוחר יותר, הנצר האחרון למשפחה מלכותית זו היא לוסיטה טואלו וו לפוטה, ילדה קטנה בעלת שיער אסוף בשתי צמות וקשת ורודה. לוסיטה, או שיטה, כפי שהיא מעדיפה, נושאת לבדה את סוד משפחתה העתיק לאחר מותם של הוריה ומחזיקה בידה הוכחה ניצחת למורשתה - אבן ירוקה קטנה בעלת כוחות מסתוריים, שהבולט שבהם - היכולת לגרום לעונד אותה לרחף. הסרט מתחיל כששיטה, המוחזקת כאסירה בספינת אוויר של הצבא, מנצלת התקפה של פיראטים פראיים כדי לברוח, ונופלת בטעות למטה. היא מתעלפת ומרחפת לאיטה, עד שהיא נופלת במקרה אל בין זרועותיו של ילדון בן גילה בשם פאזו. כאן מתברר כי קצת בטרם התחיל הסרט, בדרך כלשהי, גילו כנראה גורמים רבים ששיטה היא היורשת האמיתית של בית המלוכה של לפוטה, כמו גם את סוד כוחותיה העצומים של האבן שלה. הכוח שהם מעוניינים בו במיוחד, כל אחד מסיבותיו שלו, הוא יכולתה של האבן להוביל את האוחז בה אל הטירה האגדית. הצבא מסתבר, מחזיק ברשותו רובוט משוכלל שנפל לאדמה לפני שנים רבות, רובוט שהוא ההוכחה הניצחת לקיומה של לפוטה. האיום של אומה בעלת כוח טכנולוגי שכזה והפרס המובטח, מדרבנים גנרל וכמה מאנשי סודו לפעולה. שיטה כאמור, אותה נסיכה אומללה, מבלה את הסרט כולו בבריחה מפני כל העולם ואחותו, תוך כדי שהיא מחליפה בגדים בתדירות שהמלאכיות של צ'רלי היו מתקנאות בה. פאזו, שמוצא אותה, מטפל בה מבלי לדעת איזה אוצר נפל לידיו. גם הוא יתום, חי לבדו בביתו גדול ועובד למחייתו במכרות הפחם של עיר קטנה, אבל יש לו חלום אחד בליבו, מטרה אחת לחייו: למצוא את לפוטה, כמובן. איזה צירוף מקרים. אביו של פאזו מת בחיפוש אחרי לפוטה. סבו הוא האדם היחיד שידוע עליו שהצליח לצלם תמונה של המצודה המעופפת. וכששיטה רואה את התמונה, היא מבינה שאולי יש משהו בסיפורים שסיפרו לה. אך לשניים אין זמן להתעמק בכל אלו שכן הם ממהרים לברוח מחבורת פיראטים, בהנהגתה של קפטן דולה, זקנה ורודת שיער ממנה מפחד הצוות כולו. גם הפיראטים, מסתבר, רוצים את האבן בדיוק כמו הממשלה והצבא - אחרי הכל, אוצר גדול חבוי במציאת הטירה המעופפת. פאזו ושיטה נודדים על פני חצי יבשת ברגל, ברכבת, בספינות אוויר, על מכונות מעופפות קטנות דמויות חרקים, ומדי פעם ניצלים מנפילה קטלנית בזכות האבן של שיטה. הפיראטים, כך מתברר עם הזמן החולף, אינם נוראים כל כך. האבן הירוקה נופלת לידיו של אחד מאנשי הממשלה, הנושא סוד אפל ויודע את מקור הכוח של לפוטה. שיטה נעשית טבחית במשרה מלאה, כיסאות מחוברים לעפיפונים משמשים כעמדות תצפית ורובוט חביב ובלתי מזיק הופך למכונת הרג עד ששיטה עוצרת אותו (סטייל "ענק הברזל"). בשלב מסוים, שיטה ופאזו נתפסים ונכלאים. אז הם בורחים. ואז הם נכלאים שוב, ובורחים שוב. בסופו של דבר, החבורה המורחבת באמת מגיעה למצודה שבשחקים. וכמו ההגעה לאי המטמון או לאטלנטיס האבודה, גם המצודה שעוררה ציפיות גבוהות כל כך, מאכזבת מעט, אולי בגלל שהמסתורין אינו נפתר באמת - היכן התושבים המקוריים? מה קרה להם? למה משפחתה של שיטה עזבה את המקום, והאם מקור כוחה של הנסיכה הוא בה, או באבן? ואולי החשוב מכל - מה רצה מיאזאקי להגיד בכל זה? שהאדם רע? שהטבע יסתדר לבד אם רק נעזוב אותו בשקט? סוף הסיפור הוא סוף פתוח במידה מסוימת. האנשים הקטנים - שיטה, פאזו והפיראטים, זוכים כולם פחות או יותר במה שרצו. אבל לא ברור מה יקרה לטירה, האם הצבא ימשיך לחפש אותה? האם לממשלה עוד יש בה עניין? אף לא אחת מהדמויות בסרט עוברת תהליך התבגרות, התעשתות או קבלה, כמו ברבים מסרטיו של מיאזאקי. הסרט הזה יורה גבוה יותר - לכיוון של ביקורת חברתית. החברה היחידה המתוארת כחיובית היא עירם הקטנה של כורי הפחם הידידותיים, הממהרים לסייע לשיטה הזרה והבודדה. האנשים הפשוטים, הרוצים לחיות את חייהם בשלווה - בדומה במקצת לעיר המתוארת ב"שירות המשלוחים של קיקי". אלא שלא כמו קיקי, שמסעה מתואר כמסע התבגרות וחניכה, כאן ניצבת בעיה חמורה הרבה יותר - שחיתות בצבא ובממשלה, הצגת האדם השלילי במערומיו, כרודף הבצע והכוח. קיים ניגוד חד בין הכורים הפשוטים, עם הטכנולוגיה הפשוטה יחסית שלהם והאושר הפשוט שלהם, לבין כל אותם אנשים המחפשים את הטירה המעופפת. ניתן אף לאפיין מצב זה בעזרת האלמנטים הבסיסיים. אדמה - יציבות ופשטות, אל מול שמיים, אוויר - חוסר יציבות, טכנולוגיה שנועדה להרוס, אנשים הנופלים מגבהים עצומים. האם מיאזאקי באמת מגדיר בפעם הראשונה את ממלכת התעופה, אהובתו הנצחית כשלילית? כמובן שלא. רק את האנשים המסוימים האוחזים בכוח הלא-טבעי, הטכנולוגי, כדי לנוע בה. ספינת האוויר המשוכללת של הצבא נכשלת ועומדת בפני התקפה, בעוד האבן הקסומה של שיטה מביאה אותה לאדמת מבטחים ביציבות מוחלטת. גם לפוטה עצמה מוצגת כמקום חיובי, כאי יציב בשמיים שממשיך להתקיים גם ללא ידו המכוונת (וההורסת) של האדם, כמקום של שקט, ככוח שנפל בעבר ונופל בהווה לידיים הלא-נכונות. כשהאי המעופף נסחף אל מחוץ לטווח ראייה, מבין הצופה שלמעשה, לא ניתן כאן פתרון. אבל אי אפשר להאשים בכך את מיאזאקי: הוא פשוט ריאלי. האם באמת ניתן לפתור את המרדף היומיומי של האדם אחרי עושר וכוח? "לפוטה" אינו סרט לילדים, המציג שאלה ותשובה. הוא מציג ביקורת ללא מענה, בעיה ללא פתרון. נאמר כבר רבות שקל להעביר ביקורת על מצב קיים, אך קשה לתקן אותו. מיאזאקי יודע את זה - ולכן הוא אפילו לא מנסה. הוא פשוט מציב מראה מול עינינו. האנשים הפשוטים, הפלקאטיים בחלקם של הסרט, כאילו מביטים בצופה בתהייה ושואלים מדוע לו לרדוף אחרי כל אותם דברים סתמיים, אחריהם רודפת תרבותנו משחר הזמן כשכל מה שאנחנו זקוקים לו באמת נמצא באותם חיים פשוטים. ואם למישהו נדמה, מכל אותו מסר מהורהר, שמדובר בסרט כבד - טעות בידו. הסרט מספק גם מנה גדושה של הומור, (בעיקר בדמותה של דולה, הפיראטית ורודת הצמות, והצוות המכנה אותה "מאמא", וגם בדמות פאזו התמים והשלומיאלי ושיטה הדרמטית עד כדי גיחוך), אקשן (מרדפי אוויר, פצצות ורובים), וכמובן, יצורים וכלים מעופפים. מה יש לו, למיאזאקי, מדברים מעופפים? למי אכפת. זה נראה מצוין באנימציה יפנית. את "לפוטה, טירה בשחקים" (או פשוט "הטירה בשחקים", בשמו האנגלי) ניתן לרכוש על די.וי.די או בקלטת וידאו, ביפנית עם תרגום לאנגלית או בדיבוב לאנגלית. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |