|
|||||
|
אגדה מודרנית? - ביקורת ספר
מרגלית נאה |
|||||
|
|
|||||
| קורליין, מאת סופר הפנטסיה הנודע ניל גיימן, היא אגדה נוסחתית שאינה מצליחה להתעלות למדרגת יצירה אמיתית העומדת בפני עצמה. | |||||
| _________________________________________________________קורליין מאת ניל גיימן, תרגום וורד טוכטרמן, אופוס הוצאה לאור 2003, 132ע'. קורליין היא ילדה יחידה שעוברת עם הוריה להתגורר בבית ישן וגדול שחולק לדירות. את הבנין הם חולקים עם שכנים מבוגרים ותמהוניים: מפעיל תיאטרון עכברים קשיש שמתגורר בעליית הגג וזוג נשים זקנות - שחקניות עבר - שמתגוררות בקומת הקרקע ואינן מסוגלות להתנתק מעברן. הוריה של קורליין הם אנשי מחשבים שעובדים מהבית, אך אין להם זמן וסבלנות עבורה. הם לא מתחשבים ברצונותיה, ולמעשה לא רואים אותה באמת - התנהלותה שקופה עבורם. זוהי חופשת הקיץ, וקורליין המשועממת מחפשת עניין: היא מסיירת בבית ובחצר, מבקרת את שכניה המוזרים ומנסה להפעיל את הוריה - אך לשווא. במהרה ממצה קורליין את אפשרויות הסיור בבית וסביבתו הקרובה. הוריה מסרבים בהתמדה לחלוק עמה את זמנם או להכין לה משהו טעים לארוחת הערב. שכניה גרים בעולמות דמיוניים שהמציאו לעצמם ומקפידים לשבש את שמה. לאחר תקופה קצרה מגלה קורליין בביתה דלת, שלעיתים היא חסומה בקיר אבן ולעיתים מובילה לעולם מקביל לכאורה, אליו היא מתפתה להיכנס. שם היא מוצאת הורים מקבילים שמציעים לה להשאר עמם ובתמורה לקבל את כל תשומת הלב שתרצה. אוכל טעים שמוכן במיוחד לפי טעמה ועיסוקים מעניינים שיבחרו עבורה. קורליין מבינה במהירות שלא כדאי לה להישאר בעולם המפתה-דוחה שנגלה לה והיא ממהרת להמלט חזרה למקום ממנו באה, רק כדי לגלות שהוריה נחטפו אל העולם המקביל - ורק היא יכולה להציל אותם. היא חוזרת אל העולם המקביל, שם מתברר שהדמות הדומיננטית ביותר היא ישות מרושעת שיצרה את המקום במטרה ללכוד נשמות ילדים, דמות המופיעה כאם האחרת. קורליין מנהלת משא ומתן עם האם האחרת לשחרורה ושחרור הוריה, ומצליחה לשכנע אותה להשתתף במשחק שהזוכה בו יקבל את רצונו. במהלך שהותה בעולם שיצרה האם האחרת, פוגשת קורליין דמויות נוספות. היא נתקלת בתואמי הדמויות שבעולם האמיתי, אלו אנשים שנראים בדיוק כמו האנשים שהיא מכירה - למעט העובדה שעיניהם כפתורים שחורים, התפורים לפניהם. היא מגלה שאנשים אלו נוצרו ועוצבו ע"י האם האחרת והם עושי דבריה - למרות נסיונות קצרים למרוד. היא גם פוגשת דמויות שלא נוצרו ע"י האם האחרת, חתול מדבר שמצליח לעבור בין העולמות בפתחים משל עצמו ונשמות ילדים מתים שנלכדו ע"י האם האחרת. במהלך משחק לחיים ולמוות, קורליין נעזרת בילדים ובחתול ולוקחת על עצמה לשחרר את כולם. זוהי אגדה מודרנית על ילדה רגילה שנלחמת ברוע המוחלט. אך זהו גם סיפור אימים, שמבחינה זו מסופר היטב, וכמו כל סיפור אימים טוב הוא מפחיד, מותח ואפל. אך הסיפור, בסופו של דבר, פשטני, והדמויות שטחיות וצפויות. הרשע בסיפור הוא חסר מניע משכנע, מלבד עובדת היותו רשע טהור. הטובים נופלים בפח, שהקורא אינו מאמין שהיה נופל בו. קורליין מוצאת עצמה, ללא סיבה, בסיוט ממנו היא צריכה להמלט. קורליין מחליפה את חיי היומיום המשעממים והבודדים בהם היא בלתי נראית להוריה וחסרת שם עבור שכניה, בעולם אפל ומצומצם שהיא מרכזו. אבל מי בכלל רוצה להיות מרכזו של עולם כזה, לכן לא מפתיע שהיא לא נופלת בפח. מתבקשת השאלה: כיצד נפלו הילדים האחרים במלכודת של עולם לא מפתה זה, כיצד עזבו עולם צבעוני וחמים - המתואר בכמיהה וגעגועים - בתמורה לעולם דל ולא נעים זה. המלכודת הלא מפתה שמציג ניל גיימן היא נקודת הכשל הראשונה של הסיפור. הדמויות באגדה נשארות שטחיות וזה לא פוסח על קורליין עצמה שאיננה מצליחה להתפתח או ליצור עניין מיוחד אצל הקורא. קורליין ומשפחתה הם דמויות ללא עבר, למעט רמיזות שמובילות לכלום על ירושת סבתא. לא ידוע אם לפני הקיץ בו מתרחשת עלילת הסיפור היתה קורליין ילדה מאושרת יותר, עם חברים או תחומי עניין כלשהם. שכניה החריגים של קורליין עשויים היו להוות מקור אין סופי לסיפורים ומשחקי דמיון - אך היא לא מתעניינת ולא מתחברת אליהם, למרות היותה בעצמה דמות שנדחפת לשוליים. קורליין ושכניה הן דמויות שמתחככות זו בזו ואף פעם לא נוגעות. שכניה מדברים, מספרים את סיפוריהם ונותנים לה הזדמנויות רבות להכנס לחייהן - אך היא לא מקשיבה, ומתמקדת בעצב בשיבוש שמה. קורליין נדחפת לשוליים, אך לא בשל אופי יוצא דופן או אישיות מרדנית, אלא בשל הנסיבות: הורים מזניחים וסביבה חדשה. עולם הדמיון של קורליין דל ומוגבל, היא מוקפת בסיטואציה מוזרה וחדשה - אך זו לא מגרה את דמיונה. הסתבכות העלילה לא מתרחשת בדמיונה - אלא לחלוטין במציאות הפנטסטית, שהיא עבורה מציאות הנכפית עליה. במהלך חוויותיה של קורליין, היא לא לומדת יותר מדי על עצמה או על משפחתה. היא פותרת את בעיותיה בעולם הדמיוני באופן לא מעניין, לא ברור ועדיין לא מפתיע. נותנים לה אבן עם חור, היא לוקחת, היא פותרת. נגמר המשחק. בעיותיה בעולם החיצוני פשוט לא נפתרות. היא מגיעה למעין השלמה עימן, שנובעת מכך שהכל עדיף על פני המציאות הסיוטית ממנה היא נמלטת. היא לא מתעמתת עם הוריה, והם נותרים ללא שינוי משמעותי בהתנהגותם וללא זכרון של ההרפתקה. גם לאחר חזרתה לעולם האמיתי נאלצת קורליין להתמודד עם איומים שמסרבים לעזוב אותה, והיא מתמודדת עימם לבדה. ניצחונה הוא נצחון בודד ללא הכרה. גיימן משתמש בנוסחת האגדה כדי לספר סיפור נוסחתי עוד יותר: סיפור התבגרות במהלך קיץ אחד. זוהי התבגרות עצובה, קורליין נאלצת להתמודד עם בדידות ושעמום, שמושכים את הרוע אל בית משפחתה. היא מנהלת מאבק שלא מביא לה פתרון ובסופו היא חוזרת למצב ההתחלתי - אך ללא כל אשליות. היא מבינה שהיא יכולה לסמוך רק על עצמה, ורק היא יכולה להציל את עולמה. הספר מלווה באיורים אפלים מפחידים שתורמים לאווירה המזרה-אימים של הספר, ובנוסף רומזים לסיפורי אליס בארץ הפלאות. למרות הביקורת, הספר נקרא בנשימה אחת - גם משום שהוא מהווה קריאה קלה, וגם משום שיש בו אלמנטים של סרט אימה מות ה שמקדמים את הקורא במהירות לסופו הידוע מראש של הספר. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |