|
|||||
|
הכל ולא כלום - ביקורת סדרה
חיליק חימוביץ' |
|||||
|
|
|||||
| ג'ון דו - האלמוני, היא סדרה חדשה שעונתה הראשונה מסתיימת בימים אלו בארה"ב. | |||||
| _________________________________________________________'האלמוני' (John Doe) היא סדרת טלויזייה חדשה שהפציעה לאוויר העולם, בחברת הכבלים של 'פוקס' (Fox) בשנה שעברה. ממידע 'המסתובב' ברשת על הסדרה, לא כל כך מבינים על מה כל המהומה. הרעיון - אדם, מופיע משום מקום, ללא ידיעה מי הוא או מה הוא, אך בראשו כל ידע הקיים בכל מאגרי המידע הקיימים בעולם. מ'איך מייצרים דפי נייר' ועד 'מה הרצף הגנטי של ציפור הדודו'. מ'כיצד אופים עוגת שמרים' ועד 'הקוד הבינארי המלא של תוכנת חלונות של מייקרוסופט'. בקיצור - הבנאדם יודע הכל, חוץ מדבר אחד - מהיכן הוא הגיע לכאן? חוץ מסימן מיוחד, ספק קעקוע ספק כתם לידה, המופיע בצידו השמאלי העליון של חזהו, אין לו שום פרט מידע על עברו. אז זה הרעיון. מה עושים במדינתנו הקטנה, מקום בו חולף זמן רב עד להקרנתן של סדרות כאלו? מורידים מהרשת! אז מצאתי את פרק הפיילוט של הסדרה, הורדתי אותו וצפיתי על גבי מסך המחשב. מה אומר ומה אגיד... במילה אחת - משובח! 'אלמוני' היא מסוג סדרות הטלוויזיה שאתה אומר לעצמך 'נראה חמש דקות ונמשיך מחר...', ואחרי 45 דקות מוצא את עצמך מסיים את הפרק ולא מבין לאן נעלם הזמן. מאז שלוש העונות הראשונות של 'תיקים באפילה' (לפני שהסדרה הפכה ל'מאלדר פוגש את אי.טי.'), לא היתה סדרה כל כך מושכת, מרתקת ומהנה, העוסקת בגבול המטושטש שבין המדע הבדיוני למציאות. הסדרה נפתחת בכך שאנו צופים באדם עירום כביום היוולדו ומכורבל בתנוחת עובר, המופיע פתאום בקרחת יער קטנה על אי מבודד. האיש מתעורר, מתעוות בכאב לא ברור, נעמד על רגליו, ומביט סביבו בטשטוש ובלבול. כאן מגיע ההלם החזותי הראשון - האיש עיוור צבעים! על כן, בכל פעם שאנו פונים להביט בסביבה דרך עיניו הדבר מתבצע בתמונת שחור-לבן. זו היא הברקה נהדרת שרק עוזרת להבנת התהליכים העוברים על הדמות. כעת האיש הולך שפוף, נופל, קם ומקרטע, עד שמגיע לקצהו של צוק, ממנו הוא נופל למים ומתחיל לשחות. התמונה הבאה היא של האיש צף באפיסת כוחות על גזע עץ ונאסף על ידי ספינת דייגים. האיש, רועד מקור, מונח על הסיפון מכוסה בשמיכה, ונשאל על ידי הדייגים : 'מה אתה עושה כאן?', 'אני לא יודע' הוא עונה, ושוב נשאל : 'אתה יודע לדבר קומרית?':'לא!' עונה האיש, 'אבל אתה מדבר קומרית...' עונים לו מסביבו. כל השיחה שצוטטה, בתרגום חופשי, התבצעה בקומרית, ואותו איש ידע בדיוק איך לדבר ומה לומר, בקיצור, ללא כל הכנה או הבנה הוא דיבר שפה זרה לחלוטין, במבטא ובניגון הנכון ללא שום הסבר. סצנה זו היא אחת המקוריות ביותר שנראתה בתוכניות טלויזייה לאחרונה. לאחר מכן, מגיע האיש לחוף מבטחים, באחת מערי ארה"ב. לבוש במכנסי ובמעיל דייגים, וזוג מגפי גומי שקיבל מדייגי הספינה, הוא ניגש לתחנת המשטרה הקרובה כדי להכריז על 'אדם נעדר' -עצמו! כמובן שהשוטרת במקום חושבת שהוא צוחק עליה ושולחת אותו למלא טפסים. לאחר מכן מגיע ידידנו לספרייה העירונית ומבקש מהספרנית שתשאל אותו כל שאלה שהיא. תוך דקות, מתאסף סביבו קהל ששואל אותו כל שאלה שרק עולה על רוחכם והוא משיב עליה בדיוק מרבי. השאלה האחרונה נשאלת על ידי אישה צעירה - 'מתי אני אמות?' באותו רגע נקטע חוט המחשבה של האיש, והוא מבין שהוא יודע הכל אך הוא אינו חוזה את העתיד. כעת עליו לחפש: מיהו, מהו, למה הוא? אבל לשם כך הוא זקוק לכסף. מה עושים? בהתאם לידע המתמטי והסטטיסטי במוחו הוא מחשב את סיכויי הזכייה במרוצי הסוסים המקומיים ומצליח להרוויח כמה מאות אלפי דולרים ללא כל בעיה. כמובן שהוא עושה זאת לא לפני שהוא כמעט מפסיד את כל הונו בגלל רוכב שנפל מעל סוסו. מסתבר שהוא זנח את פקטור 'חוסר המזל' בחישוביו הסטטיסטיים. כעת עליו למצוא מקום לגור בו. הוא מגיע לפאב מקומי, מתיישב על הפסנתר ומנגן במקצועיות, ברגש אך ברגש אחר לחלוטין, רגש קר, מרוחק וזר. בעל הפאב שומע את נגינתו ומציע לו עבודה. בינתיים הוא צופה מעל מרקע הטלוויזיה בסיפור על ילדה שנעלמה. כאן מגיע ההלם החזותי השני של כל צופה ממוצע - הילדה המופיעה בתמונות המשטרה בטלוויזיה נראית בעיניו בצבע מלא! כל יתר הסביבה עדיין מופיעה בשחור ולבן אך הילדה - בצבע מלא! האיש שלנו חושב שיש קשר בינו ובין הילדה, ואולי רגש מודחק בזיכרון עברו מפעיל את חוש הראייה שלו בצורה שונה. על כן הוא מגיע לתחנת המשטרה ופונה לשוטר הממונה והמפקדת הישירה שלו. מכאן ואילך מתחיל תהליך חקירה, חכם ומתוחכם, הלוקח את הצופים למקומות מוזרים. תהליך בו משתמש ידידנו נטול השם בכל הידע העצום שלו כדי לחפש ולמצוא את הילדה. רק בסופו של הפרק, כשהוא מביט על גופה בחדר המתים המקומי, כשלבוהן שלה מוצמד פתק ועליו שתי מילים - 'ג'ון דו', הוא מחליט להיקרא פשוט כך, על שם כל האלמוניים למיניהם ששמם אינו ידוע! את ג'ון דו משחק שחקן אלמוני יחסית בשם דומיניק פורסל. עליו יש לומר רק שבחים. הוא מצליח לגרום לצופה להאמין שהוא באמת אינו יודע מי הוא. בכל פעם שהוא נשאל - 'מי אתה?' הוא עונה, בתמימות ואמינות כאחד - 'אני לא יודע.' עם זאת, בכל פעם שעליו להשתמש במונחים מתחום הרפואה, המדע, המתמטיקה, הבנייה וכדומה, הוא עושה זאת כאילו הוא באמת יודע על מה הוא מדבר, בלי להתבלבל וברצינות תהומית. כצופה, אתה ממש מזדהה איתו ומאמין שהוא, הוא, 'ג'ון דו'! מייק תומפסון וברנדון קאמפ, שכתבו לאחרונה את הסרט 'דרגונפליי' בו שיחק קווין קוסטנר, ואשר נכשל בקופות, הם שיצרו את הסדרה ומשמשים ככותבים הראשיים שלה. הצמד הזה, כך מסתבר, יודע מה הוא עושה, השניים מצליחים ליצור עלילות מסובכות ומתוחכמות, ולשלב בהן הרבה מיסתורין, סיפור בלשים טוב, קמצוץ של מדע-בדיוני וקצת קיטש אמריקאי. עם כל החומרים הללו הם יוצרים סדרה שכיף להתבונן בה ועוד יותר כיף לצפות בפרק מתוכה בפעם השנייה והשלישית. כל עוד אחד מערוצי הטלוויזיה הישראליים לא ימצאו לנכון לרכוש את הסדרה, אני אמשיך להוריד את יתר פרקי הסדרה (22 במספר - נכון לרגע זה) מהרשת, ובתקווה שלא יבטלו את הסדרה הנהדרת הזו לאחר העונה הראשונה שלה (דבר שעלול להתרחש על פי השמועות...). מומלץ לכל חובב מדע-בדיוני וסרטי בילוש באשר הוא! | |||||
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |