|
|
|
|
|
|
|
קיטש מתוק לנערות חולות אהבה - ביקורת סדרה
ליאה |
|||||
|
|
|||||
| לקאיג'י מוריסטו, סטודנט, אין כלום בחיים. הוא חי בחדר עלוב במעונות הסטודנטים, לא אוכל כמו שצריך, נותן לכל החבר'ה שלו לדרוך עליו ולנצל אותו, משמש כמזכירה בהתנדבות למען הסטודנטים הבוגרים יותר, והכי גרוע, הוא די נמוך. אלא שיום אחד הוא מחייג את המספר הלא נכון כשהוא מנסה להזמין טייק-אאוט, ואלה יפהפייה מופיעה ומעניקה לו משאלה. קאיג'י, כמו כל בחור ממוצע, מבקש שהיא תהיה החברה שלו. מיד הם עוברים לבית מפואר ומרוהט בכל טוב, האלה היפהפייה נכנסת בשמחה ובהכנעה לסינור מטבח ומתחילה להכין לו ארוחות גורמה, אחותו מופיעה עם כסף מאימא ואבא, וכל החבר'ה מעריצים אותו. הייתם מצפים שיהיה לו טוב בחיים, אבל המזל הרע של קאיג'י רודף אותו גם במצב הכי מושלם בעולם. | |||||
| _________________________________________________________יש קלישאה שאומרת שלנערות צעירות, בגילאי חטיבה ובעיקר תיכון, יש בראש באותה תקופה הרבה (ובעיקר) קיטש. הן מבלות את ימי הזוהר שלהן בציפייה לאביר הבלונדיני ויפה התואר, שייטול אותן על סוסו הלבן וישא אותן לעבר השקיעה. כנראה שפספסתי את השלב הזה איפה שהוא בסיבוב, כי אני זוכרת את עצמי בתיכון עסוקה פחות באבירים ויותר בדרקונים שאוכלים אותם. אבל אולי Oh, My Goddess! - "אלוהית אדירה", היא הדרך שלי לפצות את עצמי על התקופה הזו. "אלוהית אדירה", היא מיני-סדרת אנימה המבוססת על מאנגה שיצר האומן יוסוקה פוג'ישימה, (שסדרה אחרת מוכרת שלו היא You're Under Arrest! ). המאנגה התפרסמה לראשונה בשנת 1988 וחמש שנים לאחר מכן שוחררה לוידאו מיני סידרה, הכוללת חמישה פרקים בלבד. כפי שכבר צויין, הסיפור הוא סיפורו של קאיג'י מוריסטו, סטודנט לוזר וחביב, בשנתו השנייה באוניברסיטה לטכנולוגיה "נקומי". את קאיג'י אנחנו פוגשים בערב אחד, בחדר הסטודנטים הקטן שלו, כשהוא מתלונן על כך שהסטודנטים האחרים שוב השאירו אותו לעשות בייביסיטר על הטלפון ולקבל עבורם הודעות. קאיג'י המורעב מחליט להזמין טייק-אווי, ואחרי שהוא מנסה כמה מקומות בחוסר הצלחה, הוא מחייג את המספר הלא נכון, וקול חביב מודיע לו שמישהו יקפוץ אליו מיד. מהמראה שעל הקיר לצידו, צצה לפתע בחורה יפהפייה ובהירת שיער, לבושה בבגדים ססגוניים ביותר ומחייכת אליו באדיבות. קאיג'י, בתגובה, הופך את השולחן ורץ להתנגש בחוסר חינניות בקיר (כפי שהוא ממשיך לעשות אחר כך, באירועים שונים בסדרה). מפה לשם מתברר ששמה של הבחורה היא בלדאנדי (בל-דאנדי, או בל) והיא אלה, בתו של אלוהים בכבודו ובעצמו, שנשלחה כדי להגשים לקאיג'י משאלה אחת. קאיג'י, שמשוכנע שידידיו עובדים עליו וצוחקים מאחורי המראה (שהיא בטח בכלל לא מראה), מצביע עליה ואומר בקול ניצח "אני רוצה שאת תהיי החברה שלי לנצח!" (ביפנית, דרך אגב, מה שהוא באמת אומר זה "אני רוצה שתהיה לי חברה כמוך", אבל לא משנה). מיד הרהיטים מתחילים להסתובב, עמוד אור נורה אל השמיים ובלדאנדי מורידה את הראש ומודיעה בשמחה לקאיג'י שמעכשיו היא החברה שלו לנצח. קאיג'י ההמום לא ממש יודע איך להתמודד עם זה, אבל הוא לא צריך, כי לפתע פתאום מופיעים שאר הסטודנטים, ומוצאים נערה במגורי הבנים! בהתאם לתקנות המוסד הנוקשות, קאיג'י ובל נזרקים לרחוב. אבל לא לדאוג. השניים עולים על האופנוע של קאיג'י ודוהרים אל השקיעה, עד שהם מוצאים אחוזה ישנה ומשתכנים בה. עד הבוקר, בל כבר משקמת בקסמיה את המקום, וקאיג'י מתעורר אל תוך הגרסה היפנית לבתי המפורסמים של הוליווד. ואם חשבתם שכשתלמיד אוניברסיטה חופשי ומאושר, קצת קשה לו עם המחויבות הזו שנטל על עצמו פתאום, טעיתם. ככל הנראה בהפסקת הפרסומות, קאיג'י כבר הספיק להתאהב בבל לחלוטין, וגם לה, משום מה, אין שום בעיה עם ירידת הסטטוס שלה מאלה לחברתו לחיים של סטודנט עני. להיפך. במרוצת הימים מתברר גם שאותה אלה היא שפית מקצועית ומכינה ארוחות שלא יביישו את מטבחו של קיסר סין. לרגע, כשנדמה שצרות כלכליות מתחילות, מופיעה מיד אחותו של קאיג'י, מאגומי, עם בקשה לחיות קצת עם קאיג'י בתמורה להרבה כסף שהיא קיבלה מההורים. נראה שעכשיו הכל בסדר גמור. נכון? אפשר לומר. ואם זה היה נמשך ככה, הייתה לנו מיני-סדרה משעממת מאוד. זאת מכיוון שקאיג'י הביישן ובל הדרמטית-במקצת (אם היא לא בוכה פעמיים בפרק, משהו כנראה לא בסדר), למרות האהבה הגדולה שהצליחו לפתח זה לזו ביום ולילה, מהססים שניהם לעשות את הצעד הראשון. גם האחות שחיה איתם לא מקלה בהרבה, או השכנים מהאוניברסיטה, שהעובדה שקאיג'י כבר לא גר איתם לא מפריעה להם להפיל את עצמם עליו בכל הזדמנות. הדיאלוגים המאוהבים של קאיג'י ובל לבדם יכולים למלא את כל מכסת הקיטש הנחוצה לתלמידת תיכון ממוצעת, וגם אז היא לא הייתה מצליחה לשרוד את הסדרה בלי פיהוק אחד או שניים. למרבה המזל, כאן נכנסות לתמונה ארד (Urd) וסקולד (Skuld), אחיותיה של בלדאנדי. הפרק השני לוקח אותנו חמישה חודשים קדימה, כשבל וקאיג'י חיים ביחד באושר ומתקרבים לחופשת הקיץ באוניברסיטה. במהרה מתברר שלמרות חמשת החודשים היפים שחיו ביחד, בל וקאיג'י עוד לא הגיעו אפילו לנשיקה הראשונה. ארד, אחותה הגדולה של בל, ואלה נמוכת-דרג בפני עצמה, צופה בהם כל הזמן הזה ממרומי השמיים, ומשתעממת למוות מהפלירטים הקלילים. כשבל וקאיג'י יורדים לחוף לחופשה, ארד ממהרת לקפוץ על ההזדמנות ולהתערב. היא מגיחה אל עולם בני התמותה בכל תהילתה (שיער לבן, בגדים חושפניים בעלי דוגמאות מנומרות) דרך הטלוויזיה - או ליתר דיוק, מתוך קלטת וידאו ארוטית. היא מעניקה לקאיג'י כמה עצות עסיסיות, ורוקחת עבורו כמה שיקויים יעילים לאחר שהיא משביעה אותו שלא לספר כלום לבל. אלא שהכל משתבש, קאיג'י משתמש בשיקוי אהבה על הבחורה הלא נכונה, ובל כמעט מאבדת אותו. הכל נגמר בטוב, כמובן, והם - הפתעה! - אפילו מתנשקים. אבל ארד, שבקלות הראש שלה הפקירה את המערכת בשמיים שאותה היה עליה לנהל, מגורשת עד להודעה חדשה לכדור הארץ ועוברת לגור עם קאיג'י ובל. מקורות יודעי דבר טוענים שארד היא הדמות המגניבה ביותר בסדרה. היא סקסית, חצופה, צינית, מכורה לאופרות סבון, רואה זאת כחובתה להתערב בכל דבר - ובמיוחד בענייני האהבה, ומפעילה את קסמיה הלא-יוצלחים על הבישול של בל או על הפרוייקטים של קאיג'י. היא גם מספקת הערות נוטפות סרקזם בקטעים קיטשיים במיוחד (רוב הסדרה, למעשה), ולמרות זאת דואגת לבל כמו אחות גדולה ונאמנה. סקולד היא סיפור אחר. תפקידה של סקולד השחרחורת, בת העשרה, בשמיים, הוא להיפטר מחרקים. חרקים, שלא תבינו לא נכון, הם יצורים לבנים ופרוותיים, בעלי רגלי עכביש ופני ארנב (כולל האוזניים), ובגודל של חתול גדול או כלב קטן, המסתובבים להם במערכת השמיימית ועושים צרות על פני הארץ וגן העדן כאחד. סקולד, כאלה נמוכת דרג, מסתובבת לה בשמיים כשהיא נושאת את הגרסה היפנית לדבר הפלסטיקי של יום העצמאות. מעין פטיש אדום ארוך המסוגל להתארך כרצונה, ובו היא משתמשת כדי לחבוט בראשם של החרקים ולהשיב אותם למימד הגיהנומי ממנו באו (שהרי ידוע לכולנו שיצורים דמויי ארנבים הם הרוע בהתגלמותו). ביום בהיר אחד נמאס לה לעשות את זה לבד והיא צצה, מרחפת באוויר, באמצע האמבטיה של קאיג'י, בדיוק כשהלה החליט להירגע מעט אחרי שהאחות הבוגרת במשפחה שרפה לו את האופנוע החדש שהוא בילה שעות בהרכבתו. לפני שקאיג'י ההמום מספיק להתאושש מהחוויה המשונה - הרי לא כל יום נפער חור שחור באמצע האמבטיה שלך ומתוכו עולה בת עשרה נמרצת אוחזת בפטיש - סקולד צווחת "אההה! סוטה!" ומכה אותו על ראשו בפטישה המפורסם. "ידעת שיש גבר מוזר באמבטיה שלך?" היא חוקרת את בל מאוחר יותר. סקולד מזכירה את אחותה הקטנה של באפי קוטלת הערפדים, דאון. היא מפונקת, מעצבנת, מדברת בקול צפצפני, מוציאה לשון, צורחת ומתנהגת בילדותיות מוגזמת ביותר לגילה, שאינו צעיר יותר משתיים עשרה. היא גם גאון מכני ונוטה להשתמש בהזדמנויות שונות במכשירים שבנתה. כמו כן, היא עושה כמיטב יכולתה להפריד בין בל לקאיג'י, כדי שאחותה האהובה תוכל לשוב איתה לשמיים, למרות שלבל, עקרת הבית הפשוטה והחייכנית, אין שום שאיפות לעשות כן. לאותה אחות קטנטונת יש גם ראייה מעניינת ביותר של העולם ובכל פעם שמראים סיטואציה כלשהי מנקודת מבטה, אותה סיטואציה מצוירת היטב בגירים (או אולי בצבעי פנדה). אז מה עוד קורה שם? בין השאר, קאיג'י כמעט טובע כי הוא לא יודע לשחות. מועדון האופנועים של אוניברסיטת נקומי זוכה בתחרות כשקאיג'י הוא המתמודד. מתברר שבל נושאת בקרבה סוד נורא. סטודנטית סנובית בשם סיוקו מקנאת בבל על פופולריותה. החרקים חודרים לכדור הארץ ועל בל וקאיג'י נאסר להתקרב אחד לשני כי אז הכל סביבם יתמוטט וארד המופיע בבגד ים שהמציא מחדש את אופנת הקיץ. כל זה, בלוויית מוזיקה מלאת רגש, הבעות מעונות של קאיג'י ובל, והרבה, הרבה, הרבה, קיטש. יש להודות שבלי האתנחתה הקומית שמספקים ארד, סקולד ושאר הדמויות בסדרה, הרי שלראות את בל וקאיג'י נמרחים האחד על השנייה במשך חצי שעה, היה הופך כל פרק לבלתי נסבל במידה מסוימת. אבל דווקא אותן דמויות משניות, כמו במקרים רבים, הן שעושות את הסדרה שווה לצפייה. הסדרה מלאה בנגיעות קטנות, במשיחות מכחול כמעט בלתי מורגשות, שהן ההומור שנחשב לצד החזק ביותר של היפנים, הומור שכמעט ולא קיים במערב. ולא רק באנימציה, לדוגמה: ארד מופיעה על החוף מאחורי קאיג'י ולוחצת את חזה אל גבו כשהיא מבקשת ממנו לנחש מי היא. קאיג'י המאושר (בכל זאת, בחור ממוצע), אומר מיד "בלדאנדי", ואז הוא מסתובב, רואה את ארד, וקופא, מילולית, בתוך קובייה של קרח בעוד השמשיות סביבו הופכות לרגע לפינגווינים המדדים להם לאורך המסך. אז נכון, יש קיטש, והרבה קיטש, ושמות הפרקים, אגב, מעידים על אופיים - "אור ירח ופריחת דובדבן", "חלום ליל קיץ", "לבבות בוערים על הדרך", "לילה ירוק לנצח" ו"למען אהבתה של אלה". למי שזה לא מספיק, אגב, כמה שנים מאוחר יותר, יצא סרט באורך מלא בשם "צרות בגן עדן", שמתרחש מספר שנים לאחר הסדרה, ויש בו קצת יותר אפקטים דרמטיים וגם בעיות אמיתיות שראויות מעט יותר לסיפור פנטסיה. כמו כן, יש לציין גם את המיני-סדרה Ah, mini goddess", בה בל, ארד וסקולד המוקטנות, שלפני עידן קאיג'י, עוברות הרפתקאות מפוהקות ומטופשות עם עכבר קטן ועצבני (שאגב, עושה הופעת אורח בפרק השני במיני סדרה המקורית). לסיכום זוהי מיני-סדרה מומלצת ביותר, (שהיא, למקרה שיש ספק, חביבה מאוד) אך ורק לנפשות הרומנטיות מביניכם, או למי מכם שאינם ציניים יתר על המידה. הסדרה מומלצת גם, כמובן, לתיכוניסטיות חולות אהבה - אם עוד יש כאלו - אך הן היו בעצם מההתחלה זן נכחד, שקיים באמת רק בסדרות אנימציה יפנית. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |