|
אגדה בלי כנפיים- ביקורת הסרט אגדה עם כנפיים – השומרים של גאהול
אביעד שמיר |
|||||
|
|
|||||
| זאק שניידר (300, השומרים) פוגש את הינשופים הלוחמים, האם יהיה ספרטה או חרטא? | |||||
בארץ רחוקה, שנראית באופן חשוד כמו אוסטרליה, חיה לה משפחת תנשמות. ההורים האוהבים מגדלים את שלושת גוזליהם, סורן וקלאד המתבגרים ואגלנטין הקטנה. בעוד אגלנטין רק מתרגלת לרעיון שכל עכבר שתבלע יפלט דרך גרונה בצורת צנפה, אחיה מתאמנים במעוף בכדי שיוכלו להפוך יום אחד לציידים יעילים. אביהם ספר להם על השומרים של גאהול, הגיבורים הגדולים של עולם הינשופים. סורן הפנים ושנן כל פרט בכל סיפור. הוא יודע מי נלחם במי, מה הייתה התוצאה ובאילו מהלכים השתמשו בכדי להכריע את המלחמה נגד כוחות האופל. במיוחד הוא מעריץ את לייז מקיל, הלוחם האגדי שהביס את מקור-מתכת הרשע והציל את העולם, או משהו. הסיפורים לא זוכים להרבה הרחבה מעבר למשחקים של התנשמות הצעירות בקן. כמו כן, יש להם נחשה עיוורת שמתפקדת כאומנת. לא נראה שמישהו מוצא את זה חריג. יום אחד, בעודם מנסים לעופף, נחטפים סורן וקלאד בידי חבורה של ינשופים מסתוריים. הם נלקחים לסיינט אגוליוס, מקום מבוצר המוצג בפניהם כבית יתומים ואקדמיה. למעשה, מדובר בבסיס קליטה ומיון של כוחות האופל. מטרתם היא לבסס את שלטון התנשמות כגזע הטהור ולשעבד את שאר דורסי הלילה. התנשמות החטופות מאומנות כלוחמים, בעוד גזעים אחרים נאלצים ללקט צנפות, בתקוה למצוא שם פיסות מתכת שישמשו את התנשמות בבניית נשק יום הדין כלשהו. קלאד מתלהב מתורת הגזע שמרבה משום מה להופיע בסרטי ילדים ומחליט להשתלב במערכת. סורן, לעומת זאת, לא מוכן לשתף פעולה עם השקפת העולם הזדונית ונשלח ללקט צנפות. הוא חובר לינשופה גמדית בשם אוטוליסה והשניים מחליטים לברוח מסיינט אגוליוס ולאתר את השומרים האגדיים של גאהול. המרכיבים של הסרט נראים כאילו נבחרו באקראי. אם לא היה מבוסס על סדרת ספרים, הייתי מנחש שהתסריט נוצר בידי מכונה שפולטת מילים אקראיות ומשלבת אותן בעלילה של סרט אחר. XXXXXX צעיר נחטף מביתו שב-XXXXXX ונלקח ל-XXXXXX, שם הוא אמור להיות מאומן בידי XXXXXX כדי להפוך לחייל ולהשתלב בתכנית הזדונית ל-XXXXXX את XXXXXX. הוא פוגש XXXXXX והשניים נעשים חברים ומחליטים להימלט ולמצוא את XXXXXX. בין הדמויות המשניות נמצא XXXXXX שמחכה בבית ושני XXXXXX שמשמשים כהפוגה קומית. לוחצים "הפעל" והמכונה פולטת סיפור ששמענו כבר מיליון פעם, רק שכאן יש תנשמות וינשופים ונחשה עיוורת. אין אפילו רגע אחד של מקוריות בכל הסרט, חוץ מהמילים האקראיות שמחליפות ביטויים כמו "אביר ג'די" או "קוסם צעיר". כדי לכפר על עצלות מוחלטת בכתיבת התסריט, לפחות יש השקעה בצד החזותי. על הסרט אחראית חברת וילג' רודשואו, אותה אחת שהתפרסמה בזכות סרט האנימציה "תזיזו ת'רגליים" (שם לפחות היה תרוץ עלילתי לשימוש בפינגווין כדמות ראשית) וכן בזכות עבודתם על סרטים גדושי אפקטים כמו "קונסטנטין", "כלבים נגד חתולים" וסדרת "המטריקס". ב"אגדה עם כנפיים", הוזמן לשבת על כס הבמאי אחד מהאנשים שיותר מקפידים על מראה בעולם הקולנוע. זאק סניידר, האיש מאחורי "300" ו"השומרים", זכה לראשונה בחייו לטפל בסרט אנימציה ועוד באחד שגם ילדים אמורים לראות. התוצאה היא בערך מה שמצפים: הרבה הילוכים איטיים בקטעי האקשן, נאומים קלישאתיים שנשמעו הרבה יותר טוב על הנייר והשקעה מדהימה בפרטים. אין סצנות מין או אלימות גרפית, אבל בהחלט יש תחושה של 300 עם ינשופים. הצד החזק ביותר של הסרט, אם לא החזק היחיד, הוא באנימציה. כל נוצה על גוף התנשמות ושאר דורסי הלילה נעה באופן עצמאי וכך גם טיפות מים, רסיסי סלע וכל פיסת נוף. כמו ב"תזיזו ת'רגליים", גם כאן בחרו האנימטורים להימנע מעיוותים פיזיים שאופיניים לסרטי אנימציה ולתת לדמויות מראה מציאותי יותר. הם חקרו היטב את האנטומיה של העופות השונים והצליחו לשלב בין חיות שנראות כמעט אמיתיות להבעות פנים שנותנות להן אופי יותר אנושי ומקלות על ההזדהות איתן. התלת-מימד מנוצל היטב, גם אם אין כמעט רגעים שהתמונה כאילו יוצאת מן המסך. האנימציה המדויקת משתלבת היטב עם המימד השלישי וכאשר ה"מצלמה" מקיפה את הדמויות, הן נראות חיות תרתי משמע. גם סרטון הלוני טונס החדש שמוקרן לפני ההצגה המרכזית, מדגים יפה את השימוש בתלת-מימד. חבל רק ששלוש הדקות וחצי שלו יותר מבדרות מכל תשעים הדקות של "אגדה עם כנפיים". למרות המראה המרשים, אני לא יכול לומר ש"אגדה עם כנפיים" הוא סרט שווה צפיה. אמנם יש בו ניצול יפה מאוד של תלת-מימד ומי שיראה אותו בקולנוע, יזכה להקדמה בדמות סרטון רוד ראנד (באנימצית מחשב), אבל לא מדובר בסרט מהנה. העלילה השחוקה נראית יותר כמו לקט של סרטי פנטזיה מכל הזמנים, לצד מסר לא ברור לגבי טיבה של מלחמת מנע ושדולף הוא לא באמת הצדק, או משהו כזה. משילוב בין הבמאי של שניים מהסרטים היותר מרהיבים חזותית של השנים האחרונות עם אולפן אנימציה זוכה אוסקר, מותר לצפות ליותר. לרוע המזל, בלי סיפור מעניין, או דמויות עמוקות, זה נראה בעיקר כמו מצגת ממושכת של פלאי התלת-מימד. זה יפה לעין, אבל לא מחזיק סרט באורך מלא. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |