|
בובה של סרט או צעצוע של סיפור?
אביעד שמיר |
|||||
|
|
|||||
| אחת המשימות הקשות ביותר בעולם הקולנוע, היא ליצור סרט המשך מוצלח. אני לא מתכוון לחלק מטרילוגיה שתוכננה מראש, אלא להוציא סרט, לראות שהתגובות אליו חיוביות וההכנסות יפות ורק אז ליצור חלק נוסף שיתווסף לעלילה. | |||||
| ברוב המקרים, ההמשך יתפס כפחות מוצלח מקודמו. הרעיונות כבר משומשים, אין הרבה מה לחדש ואיפה שכן מנסים להוסיף, הרבה פעמים רק הורסים את הקסם של החלק הראשון. קשה במיוחד לשמור על אותו קצב עבודה ואותה אווירה מנצחת שעבדה קודם לכן, עכשיו שיש גם לחץ לעמוד בסטנדרטים שהסרט הראשון הציב. כדי להצליח פעם אחת ליצור המשך שלא רק יהיה מוצלח, אלא גם יספק תחרות קשה לקודמו על תואר החלק המוצלח בסדרה, דרושים הרבה מזל ומיומנות. בשביל לעשות את זה פעמיים, דרושה כבר התערבות של כח על אנושי. לכח הזה קוראים פיקסאר. ב-1995, הלכתי לקולנוע לראות את "צעצוע של סיפור", הסרט הראשון באורך מלא שנוצר כולו באנימציה ממוחשבת. אני זוכר שהיו לי ספקות לגביו, לא חשבתי שאנימציית מחשב יכולה להיות מספיק דינמית ואמינה בשביל להחזיק שעה וחצי של עלילה, עם דמויות ודיאלוגים. אתם מבינים, עיקר היצירות באנימציית מחשב שהכרתי באותה תקופה היו פרקים של "רוני וליטל". שמחתי לטעות והסרט הפך לקלאסיקה מיידית עבורי ועבור רבים אחרים. כולם דברו אז על ההשג הענק ופורץ הדרך של דיסני, שיצרו דרך חדשה להפיק סרטי אנימציה שאינם נופלים מהאנימציה הקלאסית. אז, עוד לא ממש ידעו מה זה פיקסאר. צעצוע של סיפור התפרסם בזכות התמיכה של דיסני ולא בזכות האולפן הקטן והצנוע שלמעשה יצר את הסרט. ארבע שנים לאחר מכן, נוצר צעצוע של סיפור 2. דיסני התכוונו להפיץ אותו ישירות לוידאו, עד שמישהו העיף מבט על הסרט והבין שדבר כזה ראוי לחשיפה על המסך הגדול. זו הייתה אחת מאותן פעמים נדירות בהן סרט המשך נחשב לא פחות טוב מהמקורי וכשמדובר בדיסני, החברה שאחראית ל"היפה והחיה 2: חג מולד קסום", ההפתעה הייתה גדולה במיוחד. בשנים שחלפו מאז, פיקסאר הלך והפך לאחד האולפנים החשובים והמוערכים בהוליווד וזכה לכזו הצלחה שכשאשר התמזג סופית עם דיסני, אנשי פיקסאר הם שהפכו למקבלי ההחלטות בחברה.  צעצוע של סיפור 3 מתחשב בזמן שעבר מאז הפרק הקודם. הדמויות המוכרות עדיין כאן. וודי וג'סי הבוקרים, באז סייר החלל, מר וגברת תפוח אדמה, רקס הדינוזאור, סלינקי הכלב הקפיצי והאם, החזיר שמשמש כקופת חסכון בזמנו החופשי. אנדי, הילד ששחק איתם במשך שנים והמציא להם הרפתקאות מרגשות, התבגר ועומד לעזוב לקולג'. הוא עושה סדר בחפצים, מחליט מה לזרוק, מה לתרום ומה לקחת איתו. הוא פותח את ארגז הצעצועים בהם לא נגע כבר שנים ומניח את כולם בשקית המיועדת לעליית הגג. לא אידאלי, אבל בטח עדיף על פח האשפה. רק את וודי, הצעצוע האהוב עליו בכל הזמנים, אנדי מניח עם החפצים המיועדים לקולג'. סדרה של התרחשויות מביאה לכך שהצעצועים כמעט ונזרקים, אולם מגיעים לבסוף לארגז אותו תורמת אמו של אנדי לגן הילדים סאניסייד. וודי מנסה לשכנע את הצעצועים לחזור לאנדי, אולם הם לא מאמינים שנועדו לעליית הגג ולא לזבל ובוחרים להישאר. אני זוכר שבסרט הראשון הם לא האמינו לוודי שלא נסה להרוג את באז. נראה שיש איזו בעיה של אמון בחבורה. בסאניסייד (שם אין ערפדים, בניגוד למה שחלקכם בטח חושבים), מגלים הצעצועים את הדבר הקרוב ביותר לגן עדן. דובון מזדקן בשם לאצו, המריח מתותים, מקבל את פניהם וקן, בן זוגה של ברבי, עורך להם סיור. יש שם מרפאה לצעצועים, טיפוסים חברותיים, חיי חברה תוססים וכשהילדים נעשים גדולים מדי, הם פשוט עוברים הלאה וילדים חדשים מגיעים במקומם. מאחר והסיוט הגדול של כל צעצוע הוא שיפסיקו לשחק בו, הרעיון של אספקה בלתי נדלית של ילדים, משכנע את החבורה להישאר. רק וודי, שנותר נאמן לאנדי, לא מוכן להישאר. מתברר שהבחירה לעזוב הייתה רעיון טוב, כאשר הצעצועים מגלים מה באמת קורה בסאניסייד ולמה לא טוב להיות צעצוע חדש בגן ילדים. זו כבר קלישאה לכתוב שפיקסאר עושים סרטים למבוגרים לא פחות משהם מיועדים לילדים. עם כל סרט, נראה כאילו הם מאתגרים את עצמם יותר לעסוק בנושאים לא פשוטים, תוך הסתכנות בכך שקהל צעיר לא יבין אותם כהלכה. צעצועים הם דבר שילדים בהחלט מבינים בו. ישנם אפילו מבוגרים שימנעו מלראות את צעצוע של סיפור כי כשאומרים להם "סרט אנימציה על צעצועים מדברים", הם משוכנעים שיובל המבולבל אורב מעבר לפינה. למעשה, צעצוע של סיפור 3 משתמש בצעצועים לא רק כדמויות שניתן להעביר במצבים שבני אדם לא יכולים להיקלע אליהם, אלא גם כמשל. כל הסרט עוסק בפרידה של צעצועים מבעליהם, בין אם בכוונה או במקרה, בהתבגרות של ילדים שנראית לדור ההורים כאילו התרחשה במהירות שיא ובצורך לוותר על קשרים ישנים לטובת התקדמות לשלב הבא בחיים. אמא של אנדי והעובדת בסאניסייד מתפלאות, כל אחת בתורה, איך הילדים גדלים. לאצו, כמו ג'סי בסרט השני, חווה את כאב הנטישה בידי ילד שגדל ואם יש מסר אחד שבאמת מפומפם שוב ושוב, זה החשיבות של החברים שלצדך. למעשה, זה המסר שלווה גם את שני הסרטים הקודמים. שיר הנושא נקרא "You got a friend in me" כדי להדגיש את חשיבותה של חברות וההתלבטות הגדולה שמלווה את וודי, נוגעת לרצון להישאר עם החבורה לעומת הקשר החזק שלו עם אנדי. סצנה אחת, לקראת סוף הסרט, מדגישה עד כמה חשוב ליוצרים להראות את הקשר בין הדמויות. כאשר נראה שהכל אבוד, הן מוצאות נחמה בכך שהן יחד. זו אחת הסצנות היותר מפחידות ומטלטלות שראיתי אי פעם בסרט שמיועד לכל המשפחה, אבל היא אפילו לא המרגשת ביותר בסרט. למרות שיש כאן לא מעט רגעים של קיטש, הם לא מפריעים. הסרט עשוי בכל כך הרבה רגש, שהקיטש לא רק שאינו פוגע בהנאה, אלא מחזק אותה וגורם לצביטה מאוד חזקה בלב, כמו שמעט מאוד סרטים יכולים לעשות. רוב המדבבים המקוריים חזרו לתפקידם בפעם השלישית. טום הנקס, טים אלן, וולאס שון, דון ריקלס, ג'ואן קיוזאק (שהצטרפה בסרט השני) וג'ון רצנברגר, הקבוע של פיקסאר. אפילו ג'ון מוריס, שדבב את אנדי בשני הסרטים הראשונים, חוזר לדמות שהתבגרה וקולה התחלף. בין השחקנים שהצטרפו, בולטים במיוחד נד ביטי כלאצו ומייקל קיטון בתור קן. שניהם עושים עבודה טובה, עד כמה שקשה לדמיין את קיטון כקולו של בוב שכל חייו סובבים סביב החלפת בגדים. את הבמאי ג'ון לאסטר, מחליף לי אונקריץ', ששמש עורך בשני הסרטים הראשונים ובמאי שותף בחלק השני. הוא היה שותף גם לבימוי "מפלצות בע"מ" ו"מוצאים את נמו" וזו הפעם הראשונה בה הוא מביים סרט בעצמו. הוא עושה עבודה מצויינת ומצטרף לבראד בירד ואנדרו סטנטון ברשימת במאים שפיקסאר המרו עליהם ויצאו עם כל הקופה.  אני לא מרבה לכתוב ביקורות שכולן שבחים. לכל סרט יש את הנקודות החלשות שלו וגם צעצוע של סיפור אינו חף מפגמים. יש לו כמה רגעים מתים, הוא נוטה לקיטש והסיום שלו הוא הזמנה לטראומת ילדות, אם צופים בו בגיל צעיר מדי. עדיין, כל זה מתגמד לעומת מה שאני מגדיר כסרט טוב באמת. זה אחד מאותם סרטים שעוד לפני שהסתיימו, אני יודע שראיתי משהו מאיכות מעולה. כך הרגשתי כשראיתי את "ממזרים חסרי כבוד" או את "האביר האפל", התחושה הזו שמה שלא יקרה, יהיה טוב. מי שמפחד ללכת לסרט כי הוא נראה ילדותי, בהחלט מפספס. הוא לא בוגר רק במסרים ודרך העברתם, אלא גם בהומור שהוציא ממני פרצי צחוק ממושכים. צעצוע של סיפור 3 טוב לפחות כמו שני החלקים הקודמים בסדרה, אם לא יותר. | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |