כן, נעשה רימייק לסיוט ברוב אלם וכן אביעד מצא מה להגיד גם על זה
בשנים האחרונות, הפכו רימייקים לסרטי אימה לתופעה נפוצה. עד כדי כך, שקשה לחשוב על סדרה שלא ניסו לברוא מחדש. המנסרים מטקסס, יום שישי ה-13, ליל המסכות, הבית האחרון משמאל, איש הקש, כולם חודשו במהלך העשור החולף. הרעיון הוא להתגבר על הפערים שנוצרו לאורך השנים, כאשר הקהל המודרני כבר מכיר את טכניקות ההפחדה הוותיקות ולא מזדעזע באותה קלות. מבחינה זו, מדובר בעדויות אנתרופולגיות מעניינות המצביעות על התחסנות המין האנושי בפני איומים והצורך של האמנות להוסיף ולהתחדש ללא הפסקה. סתם... עושים את זה בשביל הכסף.
עדיין, הייתה איזו תחושה שיש סדרה אחת שלא יעזו לגעת בה. זה לא ש"סיוט ברחוב אלם" כל כך שונה מהסדרות האחרות ברעיון. חבורה של בני נוער, המשוחקים בידי בני 25, נרדפים בידי רוצח מפלצתי שאיש מלבדם, לא מסוגל לעצור. מה שיוצא דופן כאן זה הרוצח עצמו, פרדי קרוגר, שמזדחל לחלומות ומבתר את קורבנותיו בשלל דרכים יצירתיות. הרעיון להאבק גם בצורך הטבעי לישון וגם ביצור שיכול לצוץ מכל פינה ובכל צורה רק כדי לשחוט אותך ללא נימוק, מציב את הדמויות בפני אתגר בלתי אפשרי ומוות בלתי נמנע כביכול. קיומו של קרוגר בעולם החלומות, אפשר לו לרצוח בדרכים מקוריות ולא פעם, מלאות בהומור שחור ואירוניה, כפי שאף רוצח אחר לא יכול להרשות לעצמו.
נו, זה מה שיעצור מישהו מלהפיק רימייק? הצחקתמני.
גרסת 2010 מתחילה בדיינר אמריקאי ממוצע למראה. בחור בשם דין מזמין עוד כוס קפה, מנסה לא להרדם. יש לו סיבה טובה, מכיוון שברגע שיתחיל לחלום, פרדי יבוא אליו. חרף כמויות הקפאין בדמו, דין לא מצליח להישאר ער ונשחט בשנתו לעיני ננסי המלצרית. בלוויה של דין, נמצאים חבריו של המנוח, קריס, ג'סי (האקס של קריס), ננסי וקוונטין שמאוהב בננסי, אבל מאמציו לצאת איתה עלו עד כה בתוהו. קריס מגלה בלוויה תמונות שלה ושל דין מאותו גן ילדים, מה שלא הגיוני כי ככל הידוע לה, החבורה לא הכירה עד לפני כמה שנים. במקביל לנסיון לחקור האם הקשר ביניהם עמוק יותר משחשבו, מתוודים כל המתבגרים על כך שהם חולמים על אותה דמות. פרדי קרוגר, פניו מצולקות, לבוש סוודר ירוק-אדום מפוספס ועל ידו כפפה מצויידת בסכינים, רודף אחרי כולם והופך כל חלום לסיוט ממנו לא בטוח שיתעוררו.
דין הוא לא הקורבן האחרון וארבעת הצעירים מנסים להבין מיהו אותו פרדי קרוגר, מה הוא רוצה מהם (חוץ מלרצוח אותם), מה ההורים מסתירים לגבי תקופת גן הילדים והאם ישנה דרך לעצור את הרציחות. המשטרה, כנהוג בסרטי אימה, חסרת תועלת ולא מאמינה לסיפורים על רוצח החלומות. יאמר לזכות השוטרים שמדובר בילדי אימו, אז אפשר להבין למה לא לוקחים ברצינות את הטענות שלהם על מוות קרב. ההורים, בנסיונם להגן על ילדיהם מפני האמת, רק מחזקים את פרדי. כשמספר השורדים הולך ופוחת, נעלמת גם היכולת להתנגד לשינה המפתה. בלי שינה, הגוף לא יכול לחיות, אבל אם ירדמו, בטוח ימותו.
נראה שיוצרי הרימייק לא הצליחו להחליט אם לצלם סיפור חדש לחלוטין, או לשחזר את העלילה המקורית. הדמויות שונות וכך גם הרקע של פרדי קרוגר, אבל התוצאה זהה וכמה מהרציחות הן פשוט חיקוי של הסרט מ-1984. קטעים מסוימים בסרט החדש מועתקים כמעט אחד לאחד מהישן, כולל סצנת האמבטיה שאפילו צולמה מאותה זווית. אולי במקרה של האמבטיה, זו קריצה מכוונת למעריצי המקור, אבל במקרים רבים, אלה פשוט אותן סצנות, רק עם מצלמות יותר מתוחכמות ושמות אחרים לדמויות. לפי IMDb, התסריט הסופי הורכב מארבעה תסריטים מוקדמים יותר שהוגשו להפקה. כפי שזה נראה, אחד מהתסריטים האלה היה זה שכתב ווס קרייבן לגרסה שלו. למעשה, כל הרעיונות הבאמת מוצלחים ברימייק, כבר הופיעו בסרט הישן. זה גורם לי לתהות אם לא היו צריכים לתת לקרייבן קרדיט על התסריט של שתי ההפקות. מה שבטוח שהשינויים של התסריטאי ווסלי סטריק ("ארכנופוביה", "פסגת הפחד", "דום") לא מסוגלים להתחרות ברעיונות שקודמו בתפקיד הטווה לפני שני עשורים וחצי.
החולשה העיקרית של הרימייק לעומת המקור, היא בהעדר דמיון מצד היוצרים. בגרסה של ווס קרייבן, ניתנה לפרדי היכולת לשנות צורה ולהופיע בכל מקום שיבחר, תוך כדי פניה לפחדים העמוקים ביותר של האדם ומשחק בין מציאות ודמיון. פרדי המחודש פשוט מופיע איפה שהחולם נמצא ומנסה לחתוך אותו עם כפפת הסכין. מדי פעם, כשהבמאי רוצה להראות יצירתיות, פרדי והחולם מגיעים לחדר מלא צינורות ותאורה עמומה, אבל זהו. פרדי לא מסוגל לחשוב על יותר מזה. אין לו שום רעיון מוצלח יותר וההומור השחור שאפיין את המקור הוחלף בסתם משפטים סוטים. פרדי החדש הוא יותר אנושי ושקול. אין לו כח מעבר להופעה בחלומות והוא מוצג כהרבה יותר קורבן מאשר התגלמות הרשע. יתכן וזה היה עובד, אם הסרט היה נכתב בצורה יותר רצינית, עם רצון לתת עומק לדמויות ולחקור את הקשר שבין אלימות להתנהגות החברה. אלא שהרימייק לא מתאמץ להיות יותר מבנלי. יש רוצח, הוא מופיע בחלומות, צריך לעצור אותו, זהו. כשפרדי אומר "המח ממשיך לחיות שבע דקות אחרי שהלב מפסיק לפעום, אז יש לנו עוד שש דקות לשחק", הסרט פשוט חותך לסצנה הבאה. לא ידוע מה קורה בשש הדקות האלה ומה פרדי עשה במהלכן. לא ידוע אם הקורבן המשיך להאבק על חייו, או נכנע בפני האיש עם הסוודר. הסרט לא מנסה לזעזע או למתוח, הוא רק מפריע קצת למנוחת השכנים.
אז נשאלת השאלה הבאמת חשובה: האם זה בכלל מפחיד? התשובה היא כן, אבל לא בצורה מעניינת, שמותירה חותם לאחר הצפיה. כל ההפחדות בסיוט ברחוב אלם 2010 הן בעצם "הקפצות" – תעלולי עריכה והגברה פתאומית של המוזיקה ברקע. מישהו או משהו מזנק מאחור והאפקט נמשך בדיוק חצי שניה, לפני שיתפוגג. בשלב מסוים, אפשר כבר לצפות מראש מה עומד לקרות, רק על סמך החלק של החדר שלא מצולם. אני חושב שהקסם של הסרט המקורי היה בשילוב בין היצירתיות והמודעות העצמית של ווס קרייבן לבין ההופעה של רוברט אנגלנד כפרדי קרוגר. כששמעתי שג'קי ארל היילי יכנס לנעליו של אנגלנד, חשבתי שזו בחירה טובה. היילי גלם פדופיל ב"ילדים קטנים", נוקם חסר פשרות ב"השומרים" ואסיר חולה נפש ב"שאטר איילנד". בשלושת התפקידים היה מוצלח ומשכנע, אז פרדי קרוגר אמור להיות ממש תפור עליו. אלא שהיילי מאכזב. זה לא רק האיפור על פניו שפחות מרתיע מזה של הגרסה הקודמת. ג'קי ארל היילי הוא שחקן דרמתי והוא מנסה לתת לפרדי ניואנסים ועצירות דרמתיות שיעזרו לו להיכנס בהדרגה לתוך הסצנה. הוא מנסה להפוך אותו ליותר אנושי. הבעיה היא שפרדי קרוגר מפחיד דווקא כי הוא דמות מוקצנת. אין לו ניואנסים, הוא פשוט מפחיד. הוא לא עוצר בדרמתיות, הוא משתעשע בקורבן ואז תוקף. נוסף על כך, מידותיו הפיזיות הכחושות של ג'קי ארל היילי, בצרוף התמקדות בעברו של פרדי כאדם חי, הופכים את הדמות לפחות יעילה. הסרט המקורי לא נזקק להקפצות בכדי להפחיד את הקהל, כי הוא היה כל כך מטריד כמו שהוא. הרימייק לא מצליח להפחיד בשום צורה אחרת.
פרק ראשון מ''בן אלמוות מאת רוג'ר זילאזני'' רוג'ר זילאזני (1937-1995)
25/12/2008
במהלך "שלושת הימים" נחרב כדור הארץ. בני האדם עזבו כבר מזמן את הערבות הרדיואקטיביות השוממות והפכו לנוודים, בני בלי בית, המתגוררים ביקום לא להם. רק מתי מעט, אידיאליסטים, מוזחים, שארית הפליטה, עושים את דרכם בין הצללים בחיפוש אחר אתמול שלעולם לא יחזור.
צריך סוף לסיפור אהבה? ביקורת סרט רז גרינברג
18/04/2008
מאז יצירת המופת הראשונה שלו, "Voices of Distant Star", נשמע קולה של חבורה צעקנית ונרגשת שהכתירה את הבמאי מקוטו שינקאי בתואר "מיאזאקי הבא". אם לשפוט על פי סרטו האחרון, "5 סנטימטרים בשניה", בקרוב מאוד נצטרך להודות שהם צדקו.
Fuzion- the generic rules אבי סבג
01/12/2006
חברת hero games יחד עם R. Talsorian איחדו כוחות כדי ליצור שיטת משחק אוניברסלית שתנצל את היסודות העקרונות שבשיטות הגיבור וב- Interlock (שיטת המשחק של R. Talsorian) ותתיך אותם לכדי שיטה פשוטה, גמישה, פתוחה אוניברסלית וחופשית, כלומר שתופץ חינם ברשת. התוצאה, כפי שנראה, היתה טובה משקיוו.
מטאל גיר סוליד 4 עומרי בר-לב
20/07/2010
מטאל גיר סוליד, היא אחת מסדרות המשחקים הנחשבות ביותר שיש היום. הסדרה התחילה לפני יותר מעשרים שנה ועדיין רצה בהצלחה גדולה.